דרישה/חושן משפט/שיג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרישהTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png שיג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
באר הגולה
ביאור הגר"א


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[עריכה]

כל הזבל המתקבץ כו' עד אם קלטו השוכר משנה וגמרא ס"פ השואל הזבל של בע"ה במאי עסקינן אילימא בחצר דאגיר ליה לשוכר ותורי דשוכר אמאי של בע"ה אלא בחצר דלא אגירא לשוכר ותורי דמשכיר פשיטא ל"צ בחצר דמשכיר ותורי דאתי מעלמא מסייע לריב"ח דאמר חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו מיתיבי זבל הקולט מן האויר הרי הוא שלו אמאי שלו אויר חצירו של משכיר הוא אמר רבא אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי ופירש"י כו' [עיין ל' רש"י בב"ח] מבואר מזה שדין זה קאי דוקא אכשאין לשוכר אלא דריסת הרגל וכן פי' הראב"ד וכן דעת רבי' במ"ש ז"ל וכל זבל המתקבץ בו כו' קאי אמ"ש לפני זה שהשכיר לו בית שבחצירו ולא חצירו עצמו אבל הרמב"ם פי' דהדין כן אפי' בהשכיר לו חצירו כיון דהבהמות המה של אחרים והוא תמוה לפי סוגיית הגמ' הנ"ל וכן תמה עליו הראב"ד והמ"מ הביא ראיה לדברי הרמב"ם מדלא הק' הגמ' אמאי של בע"ה אלא בחצר דשוכר ותורי דשוכר אבל בתורי דעלמא אע"פ שהחצר שכור לשוכר לא הקשו ועוד ראיה ממה ששינו הל' ואמרו בחצר דמשכיר ולא אמרו בחצר דלא אגרי ליה לשוכר מ"מ יש לתמוה עליו הא קיי"ל שכירות ליומא ממכר הוא עכ"ל המ"מ והביאו גם הב"י אבל בש"ע פסק כוותיה וע"ל סי' קע"ב ומסיק שם בגמ' ופריך ז"ל ומי פשיטא ליה לרבא והא מיבעי' ליה לרבא דבעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח זה מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לאו כמונח דמי התם לא מפסקי ולא מידי הכא פסקי כלי עכ"ל ונראה דמ"ש רבא אויר שאין סופו לנוח כו' ומסיק דמפסיק כלי כל זה מיירי שהשוכר קדם בחצר עם כלי שלו קודם שיצא זבל הבהמה לאויר החצר ולהכי לא חשבינן ליה כמונח כיון דבאו למינח קיימי לכן חלקו בפ' הזורק דף הנ"ל לענין נשרף הגט והביאו רבי' בא"ע סי' קל"ט ז"ל ה"ד מגורשת אפי' נשרף קודם שנח והוא שקדם גט לדליקה שהיה ראוי לנוח אלמלא האש שבא אחר שזרקו אבל כו' שמעולם לא היה ראוי לנוח ע"כ ולהכי לעיל ס"ס רמ"ג שמיירי שמשעה שזרקה מתחלה הי' דעתו לתתו לבעל החצר אף שחזר אח"כ מהמתנה הוה כדליקה שבא אחר [שזרק] הגט שכבר קנה ליה אוירו של חצירו וק"ל:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.