דרישה/חושן משפט/רסה

דרישה ‏ חושן משפט רסה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ולא יטול כל שכר ביטול כו' ז"ל המשנה (סוף דף ל') היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל אם יש שם ב"ד מתנה בפני ב"ד אין שם ב"ד בפני מי יתנה שלו קודם ובגמרא (סוף דף ל"א) תנא כפועל בטל כו' אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מיניה ופרש"י כפועל בטל של אותה כו' המה אדם רוצה ליטול ולפחות משכרו ליבטל ממלאכה כבידה זו שהוא עוסק בה ולעסוק במלאכה קלה כזו הכל לפי כובד המלאכה וריבוי שכרה יש מלאכה שטרחתה קל ושכרה רב או חילוף עכ"ל והרא"ש ז"ל העתיק לשונו וכעין פי' זה פי' הרמב"ם בפי' המשניות במסכת בכורות בפ' עד כמה והן הן דברי רבינו שבכאן דרך כלל ובי"ד סימן קע"ז פי' רבינו דפועל בטל הנזכר בגמרא היינו ששמין אדם שהוא בטל לגמרי מכל מלאכה כמה רוצה ליקח ולעשות זה גם הרא"ש פי' כן כפועל בטל הנזכר שם וכתב שה טעם הדבר והוא דהן מתפרשין לפי העניין ודוקא במציאה דין הוא דיהיב ליה שכרו משלם אבל הכא באבק רבית הקילו חכמים ובדבר מועט שהוא נותן לו לא מיחזי כרבית ע"כ וכלומר במציאה אי לאו דיהיב ליה שכר כאדם המבטל ממלאכתו כנ"ל ודאי ניחא ליה טפי לעסוק במלאכתו שיש לו שכר ממנה מלעסוק בהשבת אבידה משא"כ גבי עסקא ניחא לשניהם בעסק זה ששניהם מרויחין בכך אלא שמפני איסור רבית הוצרכו חכמים לתקן שיתן לו שכר מש"ה בכל דהו סגי ומה שיש לדקדק עוד על דברי רבינו בי"ד סי' הנ"ל בסוגיא זו כתבתי שם: אלא אם הבעלים שם יתנה ויאמר כו' גם מלשון הרמב"ם והרא"ש משמע שגם אם הבעלים שם חייבה התורה להשיב ולכאורה היא תמוה דבגמרא (דף ל"א) אמרו בהדיא ואי אשמועינן אבדה משום דליתא למרה בהדה אבל פריקה וטעינה דאיתא למרה בהדה אימא לא צריכא ע"כ משמע מזה דאם הבעלים שם אינו חייב להשיב וצ"ל דה"ק אי לא נכתב פריקה וטעינה לא הוי ילפינך האבידה אלא כשאין בעלים שם וכסתם אבידה אבל השתא דנכתב פריקה וטעינה גם באבידה לילף מינהי דחייב אפילו אם יש בעלים שם שוב מצאתי בתשובות מיימון השייכות לספר נזיקין סימן י' שכתב בשם ר"י דלא בא תלמודא אלא לתת טעם על כפילת הלשון דכתיב גבי טעינה ופריקה הקם תקים עזוב תעזוב ללמד דאפילו אין בעליו עמו כדאיתא שם (דף ל"א) הא יש ללמדה מאבידה וע"ז אמר אי כתב רחמנא אבידה משום דאין רגילות שיהא מרה עמו וחייבתו תורה (משה"נ אף שישנן הבעלים והן חולים או זקנים יש לחייב בלא סיוע הבעלים) אבל פריקה וטעינה איתיה למרה בהדה ועל הרוב בעלים מסייעו והו"א כשאינו יכול לסייעו כגון שהוא זקן או חולה אינו חייב לפרוק ולטעון אלא הם יש להם לבקש פועלים ולשכרם קמ"ל ועמ"ש עוד שהאריך ע"כ ומ"מ נראה פשוט דהיינו דוקא כשהבעלים אינם יכולים להציל דבר הנאבד מהם כמו זה האחר או שצריכין לו לסייען וכדמשמע מלשון תשובת מיימון זו: ומש"ר יתנה ויאמר ע"מ כן כו' נראה דאינו ר"ל שהוא מחוייב להתחיל ולומר אשיב אך בתנאי שיהיה לי שכרי דודאי כל שהבעלים שם ושותקים לאו שם אבידה עליה ולא שייך בה אזהרת לא תוכל להתעלם אלא אורחא דמילתא נקט דכשהבעלים שם רגילים לבקש להעומדים שם שיבואו לסייעם להציל ואז משיב הוא ע"מ כן אשיב שתתן לי כל שכר בטלתי וכן משמע לשון הרא"ש שכתבתי לשונו בר"ס רס"ד ע"ש: וגם הם חייבים כו' אפילו אם פסקו לו יותר מן הראוי כן הוא ג"כ דברי הרא"ש הבאתי לשונו בר"ס רס"ד והביא ראייה מצייד השולה דגים מן הים כו' ע"ש וא"ת מאי קמ"ל הרא"ש בזה והוצרך עוד להביא ראיות על זה הא מתני' היא דקתני אם יש שם ב"ד מתנה בפני ב"ד כו' וכנ"ל י"ל דהוצרך לכתוב כן כדי שלא תפרש האי דקתני ברישא דמתני' דאם אין בעלים שם נותנים לו כפועל בטל דומיא דפועל בטל דקתני גבי רבית דכתב רבינו בי"ד (ר"ס קע"ז) דאין נותנין לו אלא כאדם שאין לו מלאכה כלל כמה רוצה ליקח לעסוק בזה ולפ"ז גם מה שקתני בסיפא דאם יש ב"ד מתנה בפניהן היינו מפרשין שמתנה ליתן לו כמי שיש לו מלאכה כבידה כמה רוצה ליקח לבטל ממנה ולעסוק בהשבת אבידה אבל עכ"פ לא היינו נותנין לו כל שכר מלאכתו כיון דלא טרח בהשבה כמו באותה מלאכה ויהיה נשכר בהמצוה קמ"ל הרא"ש דז"א והביא ראיה מהצייד וק"ל: אלא כפועל בטל לגמרי כגון כו' כ"כ ג"כ הרא"ש הנ"ל בדרישה (ר"ס רס"ד) וקשה מ"ש כאן שכתב רבינו והרא"ש שנוטל שכר על הבטילה ממלאכתו ולא על ההשבה ובשטף נהר חמורו וחמור חבירו והיה בעל החמור שם ולא התנה עמו כתב איפכא דנוטל שכר על ההשבה כמה אדם בטל היה לוקח להצילו ואינו נוטל שכר על ביטול מלאכת הצלת חמורו דשוה מנה דודאי הוא טפי משכר הצלה דאדם בטל: ובנ"י תירץ בשם הרמב"ן דהכא במתבטל ממלאכתו דהוא מילתא דשכיחא לא רצו להפסידו כולי האי אבל התם לא שכיח מילתא שבקו אדיני' כיון שיכול להתנות עכ"ל אבל הוא דוחק לומר שכן היה דעת רבינו דא"כ הו"ל לפרש ולא לסתום כדי לידע להפריש בין דבר שכיח ללא שכיח ועוד דהרא"ש הנ"ל כתב דמאי דמחלקינן בין אם לא היו שם בעלים להיו שם ולא התנה הוא נלמד מההיא דשטיפת חמור ע"ש ואי איתא דס"ל האי חלוקה של נ"י הו"ל לפרשו ג"כ לכן נ"ל שהרא"ש ורבינו שכתבו כאן שנוטל שכר בטילה והחמור כתב שכר השבה היינו דס"ל דלעולם יד המשיב והמציל הוא על התחתונה ושלא ליתן לו אלא אחד מהן ובפחות שבהן כשאחד יותר מחבירו ומטעם שכתב הרא"ש שם ע"ז ז"ל דחכמים תקנו ליטול שכר על השבת אבידה כדי שיניח אדם מלאכתו וישיב אבידה אבל אם הבעלים עומדים שם לא הוצרכו לתקן כיון שיכול להתנות ואם לא התנה הפסיד ולא יטול שכר של השבתה אבל כפועל בטל לגמרי יטול דאנן סהדי דניחא להו לבעלים בהכי עכ"ל הנה ממה שסיים וכתב דאנן סהדי מבואר שדעתו ז"ל שבדין לא היה לנו ליתן לו כלום כיון דהו"ל להתנות ולא התנה אלא דאנן סהדי דניחא ליה לכל בעל אבידה כו' מש"ה העמידו האומדן דעת על שיעור המועט ומש"ה כתב בשטיפת חמור שנוטל שכר על ההשבה שהוא מסתמא פחות ממה שהיה נוטל לישב ולראות שיהיה חמורו נשטף וכאן כתב שכר בטילה דבסתם מלאכה אדם נוטל פחות כדי לישב בטל ממלאכתו ממה שאדם בטל נוטל לעסוק במלאכה ובטרחת ההשבה אבל ודאי אם היה נוקב מרגליות אין שמין כפי מה שהיה רוצה ליקח ולישב בטל ממלאכתו דודאי לא יקח פחות מב' סלעים ומסתמא אין דעת הבעלים ניחא בכך ויאמרו כיון שהיה לך כ"כ מלאכה יקרה לא היה לך להניח ממנה והייתי מחזירו בעצמי או אחר היה מחזירו אלא נותנין ל' כפי מה שאדם בטל רוצה ליקח ולהשיב שהוא מעט כמו בשטיפת חמור ודוק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.