דרישה/אורח חיים/תקיב

דרישה ‏ אורח חיים תקיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כתב הרמב"ם אבל אם בא העו"ג מאליו כו' כתב ב"י שכ"כ מדגרסינן בפ"ב דביצה מרימר ומר זוטרא כי מקלעי כו' משמע מדבריו דהרמב"ם למד דין זה מההיא מימרא דמר זוטרא ולכאורה נראה דאין ללמוד כלום מההיא מימרא ואדרבה איפכא איכא למידק מההיא מימרא דצריך שיאמר לו כו' והמ"מ כתב על הרמב"ם שדקדק כן ממה שאמרו אין מזמנין את העו"ג ולא אמר אין מאכילין משמע שלא אסרו אלא במזמנים כו' והביאו ב"י ואפשר לומר דס"ל לב"י דמההיא לחוד דאין מזמנין ליכא למידק כלום דאיכא למימר מ"ש אין מזמנין ל"ד אין מזמנין וה"ה דאין מאכילין כיון דלא מצינו היתר אכילה לא"י לכך כתב דלמד ג"כ מההיא מימרא דמרימר ומר זוטרא דמותר להאכיל בי"ט לעו"ג הבא מאליו וכיון דמצינו היתר אכילה לעו"ג מצינו שפיר לדקדק על מ"ש אין מזמנין ולא אמרו אין מאכילין משמע שלא אסרו אלא לזמנו אבל בבא מאיליו אין לחוש וממילא הא דקאמרי שם בההיא מימרא אמרי ליה אי ניחא כו' ההיא אמירה לא מעלה ולא מוריד ועיין בב"י שהביא א"ח שכתב לא ישלח לעו"ג דורון בי"ט כו' עד היינו דוקא לישראל עכ"ל וכתב הוא ז"ל עליו וכבר נתבאר בתחלת סי' זה שאין כן דעת הפוסקים ואיני יודע למה דחה את דבריו והלא האמת אתו שאסרו לזמן את העו"ג ואפי' לא הרבה בשבילו אלא בקדירה שהוא מבשל דגזרי' שמא יבשל קדירה לבדה שלא היה מבשל בה וכן משמע מדברי הרא"ש בהדיא והביאו ב"י בריש סי' זה וגם כאן שהיה בדעתו לשלוח לו קודם שבישל חיישינן שמא ירבה בשבילו קדירה אחרת לכך אסור אפי' למלא בקדירה שהוא מבשל. ב"י הביא דברי מהר' איסרל וז"ל אם לבנו בו מאכל או מלאוה כו' אסור אף ע"ג דלכאורה הרמב"ם והרא"ש פליגי כו' משמע שבמקום אחד מצא דהרא"ש מתיר היכא שעושין כדי לבשם התרנגולים ולטעמא ונראה דמש"ה כתב ב"י לפני זה על מ"ש הרא"ש בתשובה הרוטב שנתקן בי"ט בביצה בת יומא אסור דטעמא הוי משום דלחזותא עביד וכל מידי שנעשה לחזותא לא בטיל דאי הוה משום טעמא לחוד הוי בטיל להרא"ש וג' חילוקים יש בדבר מידי דעביד לחזותא אסור אפי' להרא"ש ומילתא דעביד לטעמא מותר להרא"ש ולשערי דורא אסור ומידי דלא עביד לא לחזותא ולא לטעמא מותר אליבא דכ"ע: מ"ש הב"י בשם הכלבו ביצה שנולדה בי"ט שנתבשלה בשוגג בו ביום עם בשר כו' מותר דהא קי"ל דמיא דביעי הוא שאינן נותנין טעם כו' ואע"ג דבי"ד סי' פ"ו משמע דלא אמרי' גיעול ביצים מותר בקלופה והכא מיירי בקלופה כדמוכח מפאנד"א שהביא ואפ"ה התירו והטעם נראה דבי"ד מיירי שהבצים הם טריפה והאיסור הוא מן התורה לכך החמירו בקלופה משא"כ כאן בביצה שנולדה שאסורה משום דבר שיש לו מתירין ואינו אסור אלא מדרבנן הקילו אפי' בקלופה מהאי טעמא דגיעולי בצים כו' ונראה דאפי' ליכא ס' מותר מהאי טעמא ובזה נתיישב מה שתמה ב"י דלפי מ"ש בשם ר"ת בלאו האי טעמא נמי שרי כו' דלפי מה שפירשתי א"ש דבא ללמדינו דאפי' אין בו ס' מותר מה"ט דגיעולי בצים מותרת וכן כתב בת"ח כלל ע"ד סעיף ג' ע"ש. מ"ש רבינו בשם אחיו הר"ר יחיאל שאם נולדה בשבת אסור בי"ט שלאחריו משום הכנה כו' והאריך עליו הב"י בהרבה קושיות חדא דהא רב אסר בנולד משום מוקצה הוא דאסור ולא משום הכנה ואם איתיה דשייך ביה הכנה מ"ט דשמואל ור"י כו' מ"ש מביצה שנולדה בי"ט. ותו הקשה דאי משום הכנה אסר רב באפרוח שנולד בי"ט ע"כ אסור בי"ט שאחר השבת וא"כ מאי אשמועי' הר"ר יחיאל והאריך בתירוצים ליישבו וכתב שהוא דוחק בעיניו ומשמע לי בהדיא מדבריו ז"ל דמדמה הכנה דאפרוח להכנה דביצה וע"ז העמיד קושייתו על הר"ר יחיאל ולעד"נ דל"ד כלל להדדי דשאני הכנה דאפרוח מהכנה דביצה דגבי ביצה אין בו משום איסור מוקצה כלל אלא משום איסור הכנה כדאמרי' בפ"ק דביצה ד' ב' בתרנגולים העומדים לאכילה ובי"ט שחל להיות אחר השבת עסקינן ומשום איסור הכנה וקסבר רבה כל ביצה דמיתילדא האידנא מאתמול גמרה כו' פי' וכיון דנגמרה בשבת אסור בי"ט שלאחריו משום דאין שבת מכין לי"ט אבל לא משום איסור מוקצה. כיון דתרנגולים העומדים לאכילה הוי מוכן אגב אמו ואפי' אי הוי עמדה לגדל ביצים לה"ט מותר דס"ל דאין אדם מקצה מדעתו מה שראוי לו וכיון שידע שהתרנגולת תלד ביצה לא מקציה דעתיה מינה משא"כ באפרוח שנולד מביצה שאין אדם יודע זמנו שיצא וג"כ הוי כמוקצה דגרוגרות כמ"ש לעיל ואח"כ פריך אלא מעתה י"ט דעלמא תשתרי פרש"י שאין אחר השבת ומשני גזירה משום י"ט שאחר השבת ותו פריך שבת דעלמא תשתרי ומשני משום גזירה שבת אחר י"ט עכ"ל הגמרא ובהדיא משמע מתוך סוגיא זו דבביצה אין כלל איסור מוקצה ואין אסור אלא מטעם הכנה דכל ביצה דמתילדא האידנא גמרה מאתמול כו' משא"כ באפרוח דלא שייך ביה כלל איסור הכנה דשייך גבי ביצה אלא משום איסור מוקצה דאפרוח שבקליפה אינו ראוי לכלום ואפי' ר"ש מודה דהוי מוקצה כגרוגרות וצמוקים דדחה בידים וכמו שכתבו שם התוס' בהדיא ולפי מה שפירשתי דגבי ביצה בי"ט דעלמא הוי מותר אלא שגזרו משום י"ט אחר השבת נראה דגבי אפרוח הוי איפכא דבי"ט אחר השבת ונולדה בשבת הוי מותר בי"ט שאחריו כיון דלא שייך ביה הכנה כמ"ש אלא שחכמים גזרו כיון דבי"ט דעלמא אם נולדה בי"ט אסור משום מוקצה וא"כ בי"ט שאחר השבת ונולדה בשבת אין לך להתיר בי"ט אלא משום נולדה מאתמול וא"כ הוי שבת מכין לי"ט לכך גזרו אפי' בי"ט שאחר שבת נולדה בשבת ומאחר שהוכחתי לך מתוך סוגית הגמרא דהכנה דגבי אפרוח אין דומה כלל להכנה דגבי ביצה דאין הכנה אלא מכח המוקצה בזה יתיישבו מאליו כל קושיות ב"י ואבאר כל א' בפני עצמה מ"ש מאחר דרב אסר משום הכנה באפרוח שנולד בי"ט ע"כ אסור בי"ט שאחר השבת דהא ביצה שנולדה בי"ט כו' וא"כ מאי אשמועינן כו' ולפי מ"ש א"ש כיון דהכנה דגבי ביצה לא שייך כלל גבי אפרוח אלא איסור מוקצה וא"כ הו"א כשנולד בשבת מותר בי"ט שלאחריו דהשתא לאו מוקצה הוא ואע"ג דבין השמשות היה אסור לית לן בה וכמ"ש ב"י עצמו לכך אשמעי' הר"ר יחיאל דשפיר שייך ביה הכנה ואסרו משום י"ט דעלמא וכמ"ש וא"ש ג"כ מה שהקשה מהא דאסר רב משום מוקצה דמשמע דלא שייך ביה הכנה ולפי מ"ש דהכנה דגבי ביצה לא שייך גבי אפרוח ולא אסרו י"ט אחר השבת אלא משום י"ט דעלמא דאסור משום מוקצה לכך אסר רב משום מוקצה דאל"כ שרי בכל מקום וגם מה שהקשה דאי איתא דשייך ביה הכנה מ"ט דר"י דמתיר מ"ש דגבי ביצה כו' ולפי מ"ש דמה שאסרו משום הכנה גבי אפרוח הוא משום איסור מוקצה אבל ר"י דלית ליה משום מוקצה גבי אפרוח א"כ לדידיה לא הוי בו איסור הכנה כלל וק"ל. כתב בת"ה דעו"ג מסיח לפי תומו שנולדה קודם י"ט ואינו יודע שהישראל נוהג איסור בדבר אם חל י"ט באמצע השבוע אפילו בשני י"ט של ר"ה דאז איסור ביצה אינו אלא מדרבנן נאמן אבל בי"ט ראשון שאחר השבת אסור אבל אם חל י"ט ביום ז"א דהשתא הוי י"ט שני אחר השבת מותר ביום א' לדידן דבקיאין בקביעא דירחא דיום שני אינו אלא מדרבנן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.