דרישה/אורח חיים/שטז

דרישה ‏ אורח חיים שטז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

חגר חולה או זקן בגמרא והביאו ב"י מקשה ע"ז והתניא חולה חייב א"ר ששת ל"ק הא בחולה מחמת אישתא הא בחולה מחמת אובצנא. פירוש עייפות ורבינו שלא חילק בזה ה"ט משום דלת נחית רבינו לכתוב אלא האסור והמותר לא החיוב והפטור. לכן כתב בחולה פטור דר"ל פטור אבל אסור ככל פטורי הנזכרין בדיני שבת חוץ מג':

ב

כל דבר שבמינו ניצוד חייב עליו הילכך זבובים כו' עד ונ"ל שא"צ לדקדק בזה כו' מ"ש ב"י על דיחוי של רבינו לדברי ב"ה שאין בו ממש כו' הנה אכתוב לך ל' גמרא ותו' דריש פרק משילין דף ל"ו ע"א ומתוכו תעמוד על דברי רבינו שיש ממש בדבריו תו' פורסין מחצלת ע"ג כוורת דבורים בשבת בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ובלבד שלא יתכוין לצוד ומקשה מינה לר' יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל ומשני התם דאיכא דבש ומשום דבש מכסה ליה ומקשה בגשמים מי איכא דבש ומשני איכא שתי חלות שמהן מתפרנסים הדבורים כל ימי הגשמים ופריך אותן שתי חלות מוקצות הן הב"ע כשחשב עליהן ופריך במאי אוקימתא כר' יודא דאית ליה מוקצה (פירש"י מדהוה לך לתרוצי הא מני ר' שמעון היא דלית ליה מוקצה ומהדרת לתירוצי בשונויא דחיקא לאוקמי כר' יודא) אימא סיפא ובלבד שלא יתכוין לצוד אותן אתאן לר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר. ותסברא דר"ש והאר"ש מודה בפסיק רישיה לעולם כולה ר' יודא היא והב"ע דאית ליה כוי ול"ת לר' יודא ובלבד שלא יתכוין לצוד אלא אימא שלא יעשנו מצודה פשיטא מהו דתימא אין במינו ניצוד מותר קמ"ל. עכ"ל הגמרא. והנה פשוט מדקאמר הגמרא ול"ת לר' יודא ובלבד כו' משמע דלר"ש אתיא כפשוטו דכיון דמוקי לה דאית בה כוי ואע"פ שמכסה את פי הכוורת לאו פסיק רישא שתהא ניצודת עכ"פ כל זמן שלא כיסה ג"כ החלונות הקטנות וא"כ א"ש מ"ש ובלבד שלא יתכוין לצוד כפשוטו לר"ש וז"ש רבינו ז"ל ועוד דבכוורת גופה קתני ובלבד שלא יתכוין לצוד. דלר"ש אתי כפשוטו ומ"ש ב"י דאין בדיחוי זה ממש שכבר נתבאר דבעיא נמי שלא יהו ניצודין בהכרח כי היכי דלא להוי פסיק רישא. ודאי דעת רבינו ג"כ אלא שס"ל שגם בזבובים לאו פסיק רישא הוא וכמ"ש לפני זה שאין הזבובים ניצודין בתיבה. והא דכתב רבינו ז"ל ועוד דבכוורת גופה כו' אל תטעה לומר דבהאי ועוד ר"ל ועוד אף אם הזבוב הוה ניצודים בכורת עכ"פ וכמ"ש התוס' שיש שם חלון קטן ואפ"ה אסור ע"ז כתב הא גם בדבורים כתב כשאין מכווין לצודם מותר וה"נ בזבובים. ומ"ש ב"י עוד דאין לחלק בין כוורת גדולה לקטנה. גם זה ל"ק דהא גם רבינו מש"ה כתב ועוד לחזק דבריו ולומר אף אם אין תרצה לחלק בין זבובים לדבורים אכתי אין צריך ליתן סכין משום דבדבורים גופה קתני ובלבד שלא יכוין ש"מ דכשאינו מכוין שרי. וע"ש ב"י אלא אי איכא למדחי דשאני דבורים דכוורת הוא מקום שניצודים בו והוי כמכניס אריה כו' י"ל דרבינו ס"ל דכיון דאפי' בדבורים אינו אסור עד שיכוין לצודם כ"ש בזבובים ובכלל קושיית רבינו או ג"כ קושיית ב"י. ומ"ש ב"י עוד ז"ל א"נ לא אסר ר"ש אלא בדברים שבמינן ניצוד ר"ל דדבורים שהן לצורך קרוי במינן ניצוד משא"כ זבזבים שאינן לצורך וראיית ב"י מהברייתא דפרק האורג דף ע"ב הביאו ב"י לפני זה בקצרה וז"ל הברייתא ת"ר הצד חגבים גזים צרעים ויתושין בשבת חייב דברי ר"מ וחכמים אומרים כל שבמינו ניצוד חייב (ופירש"י כגון חגבים וגזין דגזין מין חגב טהור הוא ונאכלין) וכל שאינו במינ' ניצוד (צירעין ויתושין שאינן לצורך) פטור עכ"ל הגמרא ורש"י והנה ס"ל להב"י דדבורים שג"כ הן לצורך בשביל דובשן דינן כחגבים וגזין משא"כ בזבובים וצ"ע הא בפרק משילין משמע גם אדבורים שאין במינן ניצוד וכמו שכתבתי ל' הגמרא לעיל וכדי ליישב שלא תקשה הגמרות אהדדי צ"ל שלא חשוב אלא דבר הראוי מצד עצמו לאכול כחגבים וגזין משא"כ דבורים שאף שדובשן ראוי לאכול מ"מ הן עצמן אסורים לאכול ומש"ה נמי א"ש שלא חשבו להו שם בפרק האורג בברייתא הנ"ל וא"כ נסתלק ג"כ תמיהת ב"י שתמה על רבינו וק"ל. ואגב אכתוב ביאור למ"ש התו' שם ר"פ משילין והביאוהו ב"י וצריך נגר להולמו ובחכמת שלמה כתב ביאור לזה ואיננו נכון לדעתי והוא בד"ה אלא בלבד שלא יעשנו מצודה פ"ה ובלבד שלא יכסה בו כל החלונות דלרבי יהודא אסור ולר"ש מותר וגם מעיקרא כי בעי לאוקמא כר"ש משמע ליה דבכל מנין מיירי אפילו לעשות כעין מצודה לסתום כל החלונות ותימא דהא מודה ר"ש בפסיק רישא כו' ע"ש שדברים האלה תמוהין הא הגמרא מקבה קושיא זו ז"ל ותסברא דר"ש והא מודה ר"ש בפסיק רישא ומש"ה מוקי לה אפילו כרבי יהודא ומיירי בדאיכא כוי ואתיא כר"ש כפשוטו וכמ"ש לעיל. ונלע"ד דהכי הצעת דברי התו' דבעי לאוכוחי דמה שהשיב התרצן לר' יהודא ובלבד שיעשה מצודה אינו ר"ל שיכסה ג"כ הכוי קטן אלא אפילו לא יכסנו אפ"ה אסור ודייק כן דהא הגמרא משני כן אליבא דרבי יהודא ומשמע דלר"ש בכה"ג מותר כיון שאינו מכוין ואם בשכיסה כל החלונות מיירי קשה למה מותר לר"ש דהא גם מעיקרא כי בעי לאוקמי כר"ש ומשמע ליה בכל ענין מיירי מ"מ תימא ליה והא פסיק רישיה הוא ור"ש מודה בפסיק רישיה אלא ע"כ צ"ל דבלא כיסה החלון הקטן וכדפי' ר"מ מאייברא כן הוא כוונת התוס' אלא שאין זה במשמעות לשונם אם לא שנגיה תיבה אחת וכצ"ל וקשה דהא מעיקרא כו' ותימה כו' ר"ל מכח תימא זה לא אוקמוה כפשוטו וק"ל:

ג

אבל במפלא ראשו מותר להרוג כינה. וזהו דברי הרא"ש שמחלק בהכי ואין מזה בגמרא ומש"ה לא תקשה למאן דמפרש פרעוש כינה:

ד

וכן ברוק שלפניו כו' עד והרמ"מ כתב דאין לשפשפו ברגליו כו' ז"ל הש"ע אבל מותר לדרסו לפי תומו שאינו מתכוין למרח ולהשוות גומא ואע"ג דממילא ממרח הוא כי לא מכוין שרי משום מאיסותא עכ"ל מכאן נראה לדקדק דמותר לשפשף אותו דרך הלוכו לא כמו שראיתי מדקדקים שאינו ממרח כלל רק מעמידין עליו רגל מיהו כשאינו דרך הלוכו ודאי אסור כ"א להעמיד עליו רגל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.