דרישה/אורח חיים/רי

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרישהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רי

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

מטעמת אין צריך לברך עד רביעית עיין מ"ש לעיל סי' ק"ץ שיעור רביעית מהיכן נלמד וי"ל נמי דשיערו רבנן ברביעית כמו שמצינו שיעור רביעית כאן במטעמת ותענית אבל אין לומר איפכא דגם כאן ממ"ש שם נלמד דרא דהא בכוס של ברכה מכח ספיקא אמרינן דבעינן רביעית ולחכמי התלמוד לא היה ספק אם לא שנאמר שנלמד ג"כ מרביעית דנזיר וכמ"ש שם. עיין ב"י שכתב בריש הסימן ז"ל והר"ר יונה כתב שם שעל פירי פחות מכשיעור מברך לפניו שהכל ולא משמע כן מדברי התוס' והרא"ש ובהדיא כ"כ הרא"ש גבי ברכה אחרונה דז' מינין שכתב רבינו בסוף הסי' שדבר הראוי לברך עליו ברכה אחרונה מעין ג' בשביל חסרון השיעור לא שייך בו ברכה אחרת כו' נלע"ד דאין ראייתו ראיה דמה ענין ברכה ראשונה לברכה אחרונה דברכה ראשונה אין לו שיעור וצריך לברך אכל שהו משום דאסור ליהנות מהעה"ז בלא ברכה אפשר לומר שתיקנו מתחלה אפחות מכזית שהכל משא"כ בברכה אחרונה דכתיב בה ואכלת דלא חייבה התורה לברך כ"א בשיעור י"ל דאפחות מכזית אינן מברכין כלל וע"כ צריכין אנו לחלק דאל"כ קשה דר' יונה אהדדי שהר הסכים ר' יונה להרא"ש שאין לברך ברכה אחרונה כלל אפחות משיעור ואיך כתב כאן לברך אפחות משיעור שהכל אלא ודאי ס"ל דאין לדמות בפחות משיעור הברכה ראשונה להאחרונה אלא שיש לתמוה מהיכן למדו רבינו יונה לומר כן דבר שלא נזכר בשום פוסק לכן היה נלע"ד דגם כוונת ר' יונה אינו שיברך שהכל על פחות מכשיעור דזה לא עלה על דעת תנא או אמורא או פוסק אלא ה"ק שם ר' יונה בדף ל"א ע"א בד"ה אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל כזית כד' עד ובפחות מכזית לא היה לו לברך אלא לענין ברכת שהכל כדי שלא יהנה כו' ר"ל ברכה שמברכין הכל ר"ל כל העולם אהנאתן כל דבר ודבר לפי עניינו וממילא נשמע דאלחם יברך המוציא א"נ גרסינן ברכת שאכל במקום שהכל ונחלף בדפוס ה"א באל"ף ור"ל בשלמא לפניו יש לברך ברכה שאכל ר"ל כדין ברכת הנהנין וכמ"ש ואזיל דאסור ליהנות כו' ודו"ק:

ב[עריכה]

וכן מסתפקין על ברכת בנ"ר אם צריכין שיעור אם לאו עיין מ"ש בפרישה דלפי המסקנא אינו נסתפק הרא"ש והוכחתי זה מדברי רבינו בכמה הוכחות ע"ש אך שי"ל מה שהקשתי למה לא סיים רבינו ג"כ על האי ספיקא דבנ"ר דאין לאכול פחות מכזית מספק. י"ל דנכלל במ"ש ראשונה דיש להחמיר שלא לאכול בריה פחות מכזית וה"ה בספק זה דבנ"ר ממילא נשמע דמכח ספק לא יאכל פחות מכזית כמו בספק הנ"ל דאידי ואידי חדא שיעורא הוא משא"כ בספק שלישי דאשמועינן שיעור חדש להחמיר בו דהיינו או פחות מכזית או רביעית. ומה שהקשתי עוד אם היה נשאר זה דבנ"ר בספק איך כתב אח"כ בספק שיעור דיין לברכה אחרונה לכן טוב ליזהר שלא לשתות אלא או פחות מכזית כו' הא השתא יש לספק בפחות מכזית אם צריך לברך עליו בנ"ר או לא וע"ק די"ל דבז' מינים פשיטא ליה להרא"ש דאין לשנות הברכה משום שיעור שבציר ביה ולא נסתפק כ"א בשאר מינים וברכת יין מז' מינין הוא ומה שהקשתי מהרא"ש גופא דמתחילה נסתפק בז' מינין גופא שהרי כתב ז"ל ומדר' צדוק שנטל פחות מכביצה ולא בירך לאחריו אין ראיה ור"ל להביא ראיה דצריך שיעור ומה ראיה בעי להביא מזה דהא ר' צדוק אכל לחם דברכתו ברכה חשובה ובהאי לא נסתפק הרא"ש לברך בפחות משיעור כספק דבנ"ר דשאר מינין וכמ"ש דאיכא למימר דכן באמת תירץ הרא"ש עצמו וכתב ז"ל דדילמא ברכת המזון לא בירך הא בנ"ר בירך ואינו ר"ל דבירך אלחם או שאר ז' מינין אלא כשאכל דבר משאר מינים אפילו פחות מכשיעור בירך בנ"ר אבל כאן ודאי לא בירך אפילו בנ"ר דא"כ הוה מפרש וכדמסיק הרא"ש וסתר דברי ר"י. ב"י. וכן מה שאמר הרא"ש לפני זה והא דפריך הכא היכי בירך ר' יוחנן על זית מליח משום דבציר ליה שיעורא מאי פריך מבציר שיעור דז' מינין דהא ר' יוחנן זית אכל דאיכא למימר משום דיש פלוגתא בגמרא אי זית מלוח במילתיה קיים לברך אחריו מעין ג' או לא והרא"ש בקושייתו כתב א"ל היכי פריך כו' ור"ל לפי אותו מ"ד דס"ל דזית מלוח לאו במלתיה קיים. ומש"ה מסיק הרא"ש דליכא להוכוח דא"ל הגמרא אליבא דר"ח פריך דס"ל דבמילתיה קיים ודין ברכה מעין ג' יש לו לאחריו מ"מ הקושיא מדלא הביא הרמב"ם לעיל ואשמועינן שהרמב"ם אינו מסופק. ועוד שהרי הרא"ש סיים וכן מצאתי בדברי הר"ר יונה. ובדברי הר"ר יונה מבואר שגם בשאר מינים ס"ל דאין מברכין בנ"ר אפחות מכשיעור וכמ"ש בפרישה. ועוד באתי להוסיף עתה שכן יש להוכיח בדברי רבינו גופא שהרי אחר שכתב אדברי הר"י ול"נ לא"א הרא"ש דמסתבר כו' סיים וכתב וכן יראה מדברי הרמב"ם כו' עד ואין מחלק בין בריה לשאר דברים ולא בין מין שבעה לשאר מינין הרי שצ"ל שכמו שהרמב"ם ס"ל דאפילו בשאר מינים בפשיטות דאין מברכין עליהן בנ"ר בפחות משיעור כן ס"ל ג"כ להרא"ש שהרי כתב וכ"כ הרמב"ם אדברי הרא"ש הנ"ל. גם כתבתי בפרישה שאף שהרא"ש כתב דברי הר"י שכ"כ אשבעת מינים וכ"כ ג"כ רבינו בשם הר"י ומשמע דחולק אשבעה מינין דצ"ל ל"ד קאמרי שהרי המרדכי כתב דברי ר"י גם אשאר מינים כו' ע"ש. ובאמת דאיתא בירושלמי והביאוהו ב"י ז"ל רבי יוחנן נסיב זית ובירך לפניה ולאחריה והוה ר' חייא בר אבא מסתכל ביה אמר מה הדין בבלאה מסתכל לית ליה כל שהוא ממין ז' טעון ברכה לפניו ולאחריו כו' רק כיון דמסיק שם דיש בה כשיעור משום רהוי בריה וככזית א"כ למה אמר ליה ר"י לית ליה כל שהוא ממין ז' אפילו כל מין ז' נמי די"ל דה"ק בבריה יש חילוק בין מין ז' דבלא מין ז' אפשר דלא מברכין על פחות משיעור אפילו בבריה ואף שרבינו יונה כתב והביאו הב"י בסוף זה הענין דאף גודגדניות נקראים בריה. אפשר דאף שי"ל דגם ר' יוחנן ס"ל הכי מ"מ ק"ל על ר' ירמיה אף אם אתה לא ס"ל הכי בשאר מינין מ"מ במין ז' ודאי הוא דמברכין עליו לפניו ולאחריו וק"ל. ומ"ש ב"י ז"ל וצ"ל דסובר הרא"ש שיעור רביעית הוא שוה לכביצה שאם הוא פחות מכביצה כו' עיין מ"ש פירושו בסי' ק"ץ ע"ש. ומ"ש ב"י שם אח"ז ז"ל והאגור כתב כו' עד וכ"כ הרי"ף כו' יש שם חסרון הניכר וכצ"ל וכ"כ הרי"ף דבפחות מכזית אין מברך לאחריו וקי"ל כו' * ובסמ"ק כתב בשאין ברכותיהן שוות צריך להקדים חביב טעמו כמ"ש התוס' והרא"ש בשם ר' שמעיה דכיון דאמר עולא מחלוקת בברכותיהן שוות אבל אין ברכותיהן שוות מברך ע"ז כו' ולא כתב מי מודה למי מסתברא לומר דיחיד מודה לרבים ושגם ר' יודא ס"ל דהולכין בתר החביב והרי"ף לא הזכיר בדבריו החביב אלא כתב אדברי עולא ואיזה שירצה יקדים ופי' הר"ר יונה דבריו דר"ל החביב ונראה דכוונתו לומר אף איזה שירצה משמע דברשותו תלוי ולא בחשיבות מ"מ לשון הגמרא לא משמע הכי דשם דף מ"א מפרש עולא ל' רבנן דמתניתין דפליגי עם ר' יהודה ואמרי בברכותיהן שוות דעל איזה שירצה מברך דר"ל מין חביב עדיף ופירש"י שם דל' איזה שירצה משמע החביב עליו וגם רבינו הביא ל' רבנן באיזה שירצה ופירושו של עולא דפירשו החביב. אלא שהרא"ש ס"ל שהרי"ף ל' איזה שירצה לנפשו נקט וגם רבינו שכתב לשון איזה שירצה יקדים אינו ר"ל החביב אלא ר"ל הרשות בידו להקדים איזה שירצה ופי' לדברי עולא דאינו ר"ל דר"י מודה לרבנן אלא ר"ל דשניהן בין ר"י ורבנן אינן מעמידין דבריהם באין ברכותיהן שוות אלא שניהם מודים דהרשות בידו להקדים איזה שירצה וק"ל. ואין להקשות לסברת הסמ"ק ור' שמעיה וסייעתו דס"ל דבאין ברכותיהן שוות צריכין להקדים החביב למין שבעה ובברכותיהן שוות אמרינן בהיפוך דיניח החביב והולכים אחר מין ז' די"ל דבברכותיהן שוות דהאחד פוטר את חבירו ודאי יותר מסתבר לברך אמה שמפורש בתורה אף שבעיניו חביב וחשוב האידך ואף שבת"ה כתב והביאו הב"י דהולכים אחר דבר הנאכל ולא אחר החשיבות היינו דוקא כשאינו רוצה לאכול אלא דבר אחד אבל כשירצה לאכול בסעודה משניהן אז מסתבר לאחוז בידו מה שמפורש בתורה ולברך להש"י עליו משא"כ באין ברכותיהן שוות דמברך על שניהן דאז תלוי בדעת האוכל לברך על החביב עליו ברוב הפעמים וק"ל. ומ"ש רבינו בפי' החביב ר"ל החביב עליו ברוב הפעמים אף שעתה רוצה יותר במין השני זה מבואר בהרא"ש דף פ"א סוף ע"ב שכתב ז"ל דחביב לרבנן הוא כמין ז' לר' יהודה עכ"ל. ור"ל דכמו מין ז' לר' יהודה הוא החשיבות מצד עצמו שהחשיבו התורה ואינו תולה ברצונו כן החביבות לרבנן תולה בחביב מצד מעלתו שחביב ברוב הפעמים וק"ל. מ"ש בפרישה בשם מ"ו שכתב דכן מוכח באשר"י דיש חילוק בין שניהן ממין ז' לא' מין ז' והשני אינו מין ז' וסתם דבריו ולא כתב מ"ו בהגהותיו היכן מוכח וגם בסוף הסימן כתב דכן מוכח למי שמעיין באשר"י היטב ולא פי' מ"ו דבריו. והנה באתי לפרש דבריו ולהוסיף עליהן בס"ד עם שיבואר הפשט במלואו והוא כי שם באשר"י פרק כיצד מברכין דף פ"א ע"ג כתב תחלה דברי בה"ג דס"ל דבפה"ע הוא קודם לברכת בפה"א וכתב דלא משמע כן מדברי עולא דאמר איזה שירצה יקדים כו' ושע"כ נראה לו כדברי הרי"ף ורש"י ורב האי ז"ל דס"ל דשווין הן וכתב ע"ז ז"ל ואין להביא ראיה לדברי רב האי ורי"ף ורש"י הנ"ל מהא דאמרינן לקמן כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה אלמא מברך אחטה ואשעורה מקמי הגפן דאיכא למימר דאיירי דעשאו פת או דייסא כו' ויש לדייק בדברי הרא"ש איך ס"ד להביא ראיה לדבריהן מזה הא אדרבה תיקשי לנפשם דכיון דס"ל דברכת בפה"ע ובפה"א שוים הן איזה שירצה יקדים א"כ למה צריכין לאקדומי חטה לגפן או זית לשעורה הא אין ברכותיהן שוות ועל איזה מהן שירצה יברך תחלה בפה"א דחטה ושעורה ובפה"ע דגפן וזית ומזה דייק מ"ו דבשלמא אי אמרינן דבשניהם ז' מינים שאני ומזה לא איירי עולא כמ"ש איזה שירצה יקדים ניחא דל"ת מזה לנפשם וכמ"ש בפרישה אבל מ"מ על סברת בה"ג קשה דכיון דס"ל דחייב להקדים ברכת בפה"ע מכח חשיבות הברכה א"כ אין נפקא מינה כששניהן ממין ז' כצ"ל לדעת מ"ו אלא שקשה לי דהר"ר יונה הקשה קושיא הנ"ל דהקשה הרא"ש לדברי בה"ג גם לסברת הרי"ף ורש"י ורב האי הנ"ל דס"ל דאיזה שירצה יקדים ובפסוק צריך להקדים בפה"א ע"ש וזהו קושיא נצחת על תירוץ מ"ו הנ"ל לכן נלע"ד להוסיף על דברי מ"ו ומתוך כך יתיישב הכל. והוא זה דבודאי להרא"שדפי' הא דאמר עולא כשאין ברכותיהן שוות דאיזה שירצה יקדים אף שהשני חביב לו וגם הוא מין ז' והטעם כיון דאין ברכותיהן שוות אין לא' שייכות לחבירו. ומש"ה אין לתמוה על מה שהקדים הכתוב חטה ושעורה למיני אילן דכיון דבכל דאין ברכותיהן שוות הרשות בידו להקדים איזה שירצה מן הראוי הוא עלינו להחשיב המוקדם בשבח ארץ ישראל ולאפוקי חד דרגא דהיינו שלא יהיה הרשות בידו להקדים איזה שירצה אלא צריך להקדים כל המוקדם בפסוק לחבירו אלא שהרא"ש הקשה אבעל ה"ג שפיר דכיון דלדידיה צריכין להקדים בפה"ע ובפה"א מכח החשיבות איך נאמר כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה ומתוך זה צריכין לומר דנקדים בפה"א לבפה"ע נמי והוא סברא הפוכה מסברתו. והשתא א"ש נמי דהר"ר יונה הקשה נמי קושיא זו אף לסברת הרי"ף ורש"י משום דרבינו יונה ס"ל דפי' איזה שירצה יקדים ר"ל החביב עליו ברוב הפעמים ואין תלוי ברשותו כ"א בחביבות (אבל הרא"ש אינו סובר פי' הרי"ף ורש"י דס"ל דהולכים אחר החביב אלא פירש דבריהן על איזה שירצה כפשוטו דהרשות בידו) וא"כ קשה נמי איך אמרו כל המוקדם בפסוק ומתוך זה צריכין להקדים אף שאינו חביב עליו והוא היפך הסברא והדין שתלוי בחביבות וכאן נניח החביבות ומצריכין ליטול המוקדם אף שאינו חביב והשתא א"ש מ"ש הרא"ש ור' יונה ללמד דאינו תלוי בחביבות ולמדו זה בק"ו משניהן מז' מינין דה"ק דכיון דלרבנן תלוי בחביבות וצריך לברך דווקא אחביב כשברכותיהן שוות ואיך תלה רב יוסף במוקדם דוקא ושם נניח החביב וכל זה לא ק' להרא"ש למה שפירש לאיזה שירצה יקדים תלוי ברשותו ואז ל"ק למה מקדימין בז' מינין ואסיקנן חד דרגא מכח החשיבות כיון דלא עבדינן היפך הסברא אלא אסקינן מרשות לחובה וק"ל. וזה הישוב מספיק ותו אין לפקפק וכן נראה שהיה דעת מ"ו וא"צ תו לחלק ולומר כמ"ש בפרישה לדעת מ"ו דהרא"ש ור"י דמקשה מק"ו דמקשו דווקא מברכותיהן שוות דז"א אלא הכל תלוי בזה כשאמרינן לרבנן דצריך להקדים בשא' מהן מז' מינין חביב דוקא. וכן לר"י ורבנן באין ברכותיהן שוות דצריך להקדים חביב דוקא. וכן לבה"ג צריך להקדים בפה"ע דוקא דק' מהקדמת הקרא דשם עבדינן איפכא והוא היפך הסברא ומנא לן לומר כן דכל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה דהא הקרא לא בברכה איירי אלא איירי בחשיבות הארץ. וא"נ איירי בהקדמת הברכה ק' איפכא מנא ליה לעולא באין ברכותיהן שוות להקדים החביב דווקא כיון דמצינו בהקדמת הפסוק איפכא משא"כ להרא"ש וק"ל. ואין להקשות גם להרא"ש מ"מ מ"ט לומר באין ברכותיהן שוות דיקדים איזה שירצה והרשות בידו להקדים מין אחר למין ז' די"ל כיון דלא מצינו בקרא בהדיא דהחשיב המין הז' כגון הזית לצנון איכא למימר דצנון חשוב יותר אבל אין שייך לומר כן היפך הסברא פעם להקדים החביב דווקא ופעם המוקדם דוקא אף שאינו חבוב וק"ל. והשתא נתיישב ג"כ דברי רבינו כפשוטו להקדים חטה לזית ושעורה לדבש אף שאין ברכותיהן שוות משום דהחשיבן התורה ובודאי מפרשי רבינו והרא"ש מ"ש בקרא חטה ושעורה דמיירי בכוסס אותו וכדמוכח באשר"י דלא מוקי בעשה מהן דייסא או פת אלא לרבנן וכמ"ש מ"ו ז"ל ואף שכתב רבינו אח"כ בסוף הסי' בל' אפשר נראה דהספק בא לו לרבינו ממ"ש דהתוס' נסתפקו אי מברכין אחר מין ז' או לא וכמ"ש. ומ"מ אף בהא דתאמר דהכתוב איירי דוקא בעשה מהחטה ושעורה פת או דייסא מ"מ רבינו במ"ש בלשונו חטה קודם לזית כו' מיירי בכוסס חטה דאל"כ קשה למה כתב רבינו דשעורה קודם לדבש הא גם קודם לזית כשעשה מהן פת וק"ל. ומהתימא על הב"י שכתב אמ"ש רבינו אפשר דאיירי אף בכוסס חטה ז"ל ב"י ויש להוכיח שהרא"ש איירי דנעשה מהן פת ממ"ש הרא"ש שאין נראים לו דברי בה"ג כו' עד ואין להביא ראייה לדבריהן מהא דאמרינן כל המוקדם כו' עד ומשמע מדבריהן שהן סוברים דדוקא בפת ודייסא אמרינן דקדמי אבל לא בכוסס עכ"ל ב"י והוא פלא מאוד דאדרבה ראייתו לסתור דמדברי הרא"ש הללו מוכרחין לומר דדוקא אליבא דה"ג צריכין לדחוק ולהעמיד בהכי בעשאו פת ודייסא אבל אליבא דהרא"ש וסייעתו ל"צ להכי וכמ"ש בשם מ"ו והוא פשוט כביעתא בכותחא וספק של רבינו באה לו ממקום אחר וכמ"ש לעיל דתליא באי מברכין מעין ג' על החטה ודלא כמו שפי' ב"י הספק דאפשר ע"ש. גם מ"ש ב"י לפני זה בד"ה ומ"ש רבינו בשם ר' פרץ דברכת בפה"ג קודם אפילו לתמרים כו' וז"ל ב"י כ"כ בסמ"ק וז"ל צ"ע היאך כשמחלקים פירות ויין בבית האירוסין אנו מברכין תחלה על פירות ואח"כ על היין ואפשר דכיון דאין ברכותיהן שוות מברכין על החביב תחלה כדלעיל והר"ר פרץ סובר דאפ"ה מברך על מין ז' עכ"ל ב"י. וקשה ומה ענין הראייה דשם איירי במין ז' עם שאר מינין ורבינו כתב בשם ר' פרץ להקדים היין אפילו לזית שהוא ג"כ מין ז' וראשון לארץ בתרא מיהו י"ל דהב"י אינו מביא ראייה אלא למ"ש רבינו בשם ר' פרץ להקדים ברכת היין לזית ותמרים אף שאין ברכותיהן שוות וקי"ל באין ברכותיהן שוות דעל איזה שירצה יברך וכדמסיק ב"י אחר הבאת הראייה שכתב ז"ל וכבר נתבאר שדעת כל המפרשים הפך הר"ף כו' והיינו מטעם דקי"ל דעל איזה שירצה יברך וכדמסיק שם ב"י בדבריו וא"כ מייתי שפיר ראייה דהרי גם שם פסק הר"ף להקדים מין ז' למיני מתיקה אף שאין ברכותיהן שוות ואזיל בתר החשיבות וה"ה ביין וזיתים דאזלינן בתר החשיבות ואף שההקדמת יין למיני מתיקה אין ראיה שעל מיני מתיקה מברך שהכל ואנו קי"ל בברכת שהכל ובפה"א שברכת בפה"א ובפה"ע קודם לה מ"מ יש ראייה ממ"ש להקדים היין לפירות שברכתן בפה"ע. ועוד דגם ממיני מתיקה ראייתו מדתלאו במין ז' ולא תלאו במה שמיני מתיקה שהכל וק"ל. ועל כל פנים צריך להיות שדברי הר"ף שכתב רבינו אינו מתוס' כלל דר"פ שהביא הב"י דמשם לא נלמד דברכת בפה"ג חשובה יותר מזית אלא ר' פרץ תרתי אמר אלא שהב"י הביא ראייה לזה מדברי ר' פרץ השני שגם שם פסק באין ברכותיהן שוות להקדים החשוב וה"ה ה"נ וק"ל. ויגעתי ולא מצאתי ל' זה דר"פ שהביא ב"י בסמ"ק ע"ש. אלא שקשה למה כתב ר"פ להקדים יין מפני שהוא מין ז' בלאה"נ יש להקדימו כיון שברכת בפה"ג הוא ברכה חשובה ומה"ט כתב רבינו בשמו להקדימו אפילו לזית. ואפשר דר"פ ה"ק להקדים מין ז' אפילו אינו יין ולאפוקי ממ"ש הסמ"ק להקדים פירות ומיני מתיקה וק"ל. וע"ק מה עלה על דעת ב"י שכתב דהא דר"פ אתא דלא כמאן כיון דאין ברכותיהן שוות הא הר"פ תלה דבריו במה שבפה"ג חשובה ודומה לחטה שעשה ממנה פת או דייסא כיון שאינו מברך בפה"ג כ"א איין ועדיף טפי מבפה"ע נגד בפה"א. ומ"ש ב"י לפני זה בד"ה והמרדכי כתב דכשאין ברכותיהן שוות דמקדים מין ז' וז"ל ב"י ונראה שהוא מפרש דהא דאמר עולא מברך ע"ז וכו' היינו לומר שבכה"ג אפילו רבנן מודו דמקדים מין ז' וזה היפך כל המפרשים עכ"ל ב"י מה שכתב שהיא היפך כל המפרשים כבר נתבאר שכן ג"כ ס"ל לר"פ וכמ"ש ב"י בשמו בסמוך אחר זה דמקדים יין למיני מתיקה ופירות מטעם שהוא מין ז' ע"ש. ומ"ש הב"י דטעמו דהמרדכי הוא משום דס"ל דרבנן מודו לר' יהודה דבריו תמוהין מאוד דא"כ קשה מנ"ל להמרדכי לפרש דברי עולא כן דרבים מודים ליחיד היפך הסברא וכמ"ש התוס' ור' יונה דמסתבר לומר מדסתם עולא שהיחיד מודה לרבים או שניהם מודים בזה דאין דין קדימה כלל באין ברכותיהן שוות וכמ"ש הרא"ש לכן נלע"ד פשוט דהמרדכי אזיל בשיטת התוס' דכתבו בהדיא בד"ה אבל באין ברכותיהן שוות כו' עד ומ"ש בעל ה"ג דבפה"ע תקדים לבפה"א לפי המסקנא דלקמן דפליגי גם באין ברכותיהן שוות וקי"ל כר' יודא. אבל להאי לישנא דאמרינן דל"פ בשאין ברכותיהן שוות לא מיתוקם פסק דבה"ג כדפירשנו לעיל עכ"ל. הרי מבואר לפנינו שהתוס' מפרשין דבה"ג לא ס"ל כעולא אלא למ"ד דפליגי גם באין ברכותיהן שוות וכן הוא דעת המרדכי בפי' בה"ג והמרדכי כתב שם בהדיא דברי בה"ג ועל דבריו קאי מ"ש דאפי' באין ברכותיהן שוות ס"ל לר"י דמין ז' עדיף וקי"ל כוותיה ועיין בבה"ג שאחר שכתב דברי עולא כתב מיתיבי היו לפניו צנון וזית כו' ולא כתב שם בה"ג התירוץ דמשני הגמרא אליבא דעולא אלא מיד כתב דהלכה כרבנן ואליבי' פסק שם ע"ש. אבל הרא"ש ור' יונה כתבו דבה"ג ס"ל ג"כ דעולא אלא דס"ל לבה"ג במ"ש עולא באין ברכותיהן שוות דמברך ע"ז וכו' לא בא להשמיענו דין הקדמה כלל כר ובק"ש על המרדכי נתתי טיב טעם לדבריהם למה פירשו לדברי בה"ג כן ולא כתוס' ע"ש. ומ"ש ב"י עוד אחר זה והרמב"ם כ' בפ"ח היו לפניו מינים הרבה אם היו ברכותיהן שוות מברך על א' מהן ופוטר את השאר ואם אין ברכותיהן שוות מברך על כל א' מהן ברכה הראוי' לו ואיזה שירצה להקדים מקדים ואם אינו רוצה בזה יותר מבזה אם יש בהן מז' מינין עליו מברך תחלה וכת' ע"ז הב"י ז"ל ונראה דהוא מפרש דלא אפליגו ר' יודא ורבנן אלא כשא' מהן חביב לו יותר מחבירו כו' עד וס"ל דהלכ' כחכמים ונדחק הב"י מאוד בפי' הרמב"ם ולע"ד היה נראה דגם הרמב"ם פסק הלכה כר' יהודא וגם מפרש דברי עולא דלענין הקדמה קאמר אלא שס"ל הא דפליגי ר' יודא ורבנן היינו דווקא כשאינו רוצה בא' יותר מבחבירו אבל כשרוצה באחד יותר מבחבירו הכל מודים דאזלינן בתר הרוצה ועליו מברכין תחלה בין בברכותיהן שוות ובין אין ברכותיהן שוות ומ"ש הרמב"ם ברישא ואיזה מהם שירצה להקדים מקדים גם אברכותיהן שוות דנקט ברישא קאי ודומה לזה כתב מהרא"י דכשירצה לאכול מא' תו לא אזלינן בתר החביב או החשוב או המין הז' אלא שמהרא"י קמיירי כשאינו רוצה לאכול אלא ממין א' והרמב"ם איירי אף שרוצה לאכול גם ממין השני מדכתב ואיזה שירצה להקדים מקדים ודו"ק:


מעבר לתחילת הדף
·
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.