דרישה/אורח חיים/קעג

דרישה ‏ אורח חיים קעג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אבל בין תבשיל לגבינה חובה כבר כתבתי בפרישה דאין מברכין עליהן וז"ל התוס' בפרק כל הבשר וא"ת מים האמצעיים כגון בין גבינה לבשר שהם צורך מצוה יהיו טעונין ברכה. וי"ל דאין זה כ"א הכשר אכילה כמו ניקר חלב ומליחת בשר והרשב"א בת"ה כתב טעם אחר לפי שאין זו מצוה קבועה שאילו אוכל ביום אוכל אפילו בלא רחיצה כשרואה שאין ידיו מלוכלכים בגבינה:

ב

דחמירא סכנתא מאיסורא קשה דהא לא החמיר בנטילה זו יותר מבנטילת איסור וע"ק דהא בי"ד סי' קט"ז כתב בשמו שהיה נוהג לשרות פתו ביין ולאוכלו בין דג דבשר ולמה היקל בדג ובשר טפי מבין בשר וחלב דכתב בסמוך דלא סגי אלא בקינוח והדחה כל אחד בפני עצמו ועוד לרא"ש באיסור צריך המתנה שש שעות ושיקפיד שינקה שיניו ובסכנה אין צריך שניהם. וי"ל דאי לאו חומרת הסכנה לא צריך לנטילה כלל שהרי בגמרא לא הוזכר ענין סכנה זו שאסר רבא מפרזקיא אלא דג שנצלה עם הבשר וס"ל כהגאונים דמפרשי דהא דאמרינן ההיא ביניתא דאטוי בהדי בשרא ר"ל שנצלו יחד בכלי א' אלא שהרא"ש החמיר מכח חומרא דסכנה לעשות קינוח במקצת והדחה אפי' כשאכלן בזא"ז אבל כשנצלה כל א' לבדו לא הוזכר לאיסור אעפ"כ מכח חומרת הסכנה אנו מחמירין לאסור לאכול בלא נטילה וכיון שאינו מדין סכנה אלא לחומרא בעלמא עבדינן ליה לכך סגי בהשראת פת ביין וק"ל. ומ"ש רבינו פי' בין תבשיל לתבשיל כו' כתבתי בפרישה דאתי לאפוקי מי"א בענין אחר. כתב בבית יוסף להי"מ אבל בין תבשיל של בשר לגבינה שלפניו חובה. ה"ה אפי' בין ב' תבשילים א' בשר והב' חלב שג"כ חובה ונ"ל הא דנקט בין תבשיל של בשר לגבינה שלפניה חובה. הוא כדי שלא נטעה שאוסר בזה אפילו בנטילה כמו שאוסר בין תבשיל בשר לגבינה שלאחריו א"נ משום דאלשון הגמרא קאי שקאמר אבל בין תבשיל לגבינה שכתב ר"ח והוכיח שר"ל בין תבשיל לגבינה שלאחריו ע"ש בתוס' וב"י הביאו במקצת ועיין מ"ש בסוף סי' זה בדרישה:

ג

כתב בה"ג שהאוכל בשר מותר לאכול אחריו גבינה וכו' פרק כל הבשר אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה אכל גבינה מותר לאכול בשר. ותו איתא התם אמר מר עוקבא אנא בהא מילתא חלא בר חמרא דאילו אבא כד הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכיל גבינה עד למחר כי השתא ואנא בהאי סעודתא לא אכילנא בסעודתא אחריתא אכילנא ופי' ה"ג שמ"ש רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה בלא נטילה וקינוח אבל בנטילה וקינוח שרי. אכל גבינה מותר לאכול בשר אף בלא קינוח ונטילה ומר עוקבא שלא אכל גבינה עד סעודה אחרת מחמיר על עצמו היה א"נ בלא קינוח ונטילה מותר מסעודה לסעודה וה"ג כתב דלדידהו מ"ש מסעודה לסעודה היינו לאלתר אם סילק ובירך מותר והתוס' דהרא"ש הקשו שם ע"פ הגמרא מסוגיא דגמרא וכתבו דצ"ל דמ"ש ה"ג דאכל גבינה מותר לאכול בשר בלי הדחה וקינוח ר"ל שלא צריכין תרווייהו אבל הדחה מיהא צריך וכן דעת רבינו מ"ש בשם בה"ג בלא קינוח והדחה דר"ל דא"צ קינוח והדחה ומש"ה שינה וכתב בלא קינוח תחלה קודם הדחה לאשמועינן דהאי לא אקינוח קאי ומיהו גם מ"ש בלי הדחה הוא א"ש וכגון שאוכלים ביום דא"צ הדחה וכמ"ש ג"כ רבינו אפילו לפי המנהג והשתא א"ש דלא כ"כ לעיל בדברי בה"ג ומיהו לפירוש זה נצטרך לומר דהאוכל בשר תחלה צריך הדחה אפילו ביום ומשום דנדבק יותר וזה לא איתפרש בהדיא בדברי הפוסקים אם לא ממה שכתבו זה הדין דאכל ביום אאם אכל גבינה תחלה ולא כ"כ אאכל בשר תחלה. ומ"ש הרא"ש שהעולם נהגו להחמיר היינו שמפרשים מסעודה לסעודה כמשמעה מסעודת שחרית לסעודת ערבית ומ"ש רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה פי' אלא צריך להמתין מסעודה לסעודה ומ"ש אכל גבינה מותר לאכול בשר פירשו ע"י קינוח והדחה לאלתר. מעתה העולם תופשים פירוש זה עיקר וממילא שהאוכל גבינה אסור לאכול בשר רק ע"י קינוח ונטילה וא"צ להמתין. ממילא אם אכל בשר ואח"כ גבינה צריך להמתין ו' שעות ע"ז כתב הילכך אין לאכול גבינה אחר בשר וכו' ר"ל מאחר שלא נהגו כה"ג להתיר מסעודה לסעודה מיד ע"י קינוח והדחה הילכך אסור כו' ומ"ש רב נחמן אבל אם אכל אחר התבשיל של בשר הגבינה בעין חובה הוא ליטול. מתפרש שאם אכל מין א' אחר תבשיל של מין שני איזה שיהיה דינו כאוכל בשר בעין אחר גבינה בעין להצריך הדחה ונטילה ואע"ג דר"ת וה"ג פירשו בין תבשיל לגבינה שלאחריו. הפוסקים ס"ל דה"ה לגבינה שקודם לתבשיל אלא שלרבותא נקטיה לאשמועינן דאפילו בנטילה שלאחריו סגי בקינוח והדחה:

ד

הילכך אין לאכול כו' ובשר אחר גבינה כו' פי' דהא בהא תליא לה"ג דס"ל דגבינה מותר אחר בשר בקינוח והדחה ממילא בשר אחר גבינה אפילו בלא קינוח ולהרא"ש דס"ל דגבי חלב אחר בשר צריך שיהיה זמן ממילא גבי בשר אחר חלב בעי מיהא קינוח והדחה וזהו שכתב רבינו הילכך כו':

ה

חוץ מקמחא דשערי בפרק כל הבשר אמר דאין מקנחין בפת שערי וכו' פירש"י הטעם שנתפררה ואינו נדבק ומסיק והילכתא בכל מקנחין חוץ מקמחא תמרי וירק ונפל טעות בקצת ספרים לגרוס דשערי דאיתמר אצל פת מתחלה אקמחא שכתב רבינו והוא טעות שאצל קמח אין חילוק וכדמסיק בגמ' סתם קמח אין מקנחין בו גם בי"ד ליתא וכ"כ רא"ף בהגהותיו ע"ש:

ו

ואחר הקינוח ידיח פיו וידיו ביין ובמים ב' פעמים ס"א אינו האי ב' פעמים וגם בי"ד סי' פ"ט לא כתב כן אלא סתמא וז"ל שם ואח"כ ידיח ביין או במים ויש נוהגין לשרות פת ביין או במים ולאוכלו והוא עולה בשביל קינוח והדחה ויותר טוב להיות כל א' בפני עצמו עכ"ל ולכאורה היה נראה דט"ס הוא כאן שהיה כתוב בפ"ע ר"ת ור"ל בפני עצמו ר"ל שיעשה הדחת פיו וקינוח כל אחד בפני עצמו כמ"ש בי"ד ועיין בפרישה:

ז

או שיאכל כ"א על מפה שלו מ"ו מהרש"ל רצה להוכיח מכאן שיכולים לאכול על מטפחת שכבר אכלו עליו בשר שהרי לא אסרו כאן אלא מטעם שמא יאכלו זה עם זה וליכא להוכיח מכאן די"ל דאיירי במטפחת חדשה או כבוסה שלא אכלו עליה עדיין לא בשר ולא חלב:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.