דרישה/אבן העזר/קנו

דרישה ‏ אבן העזר קנו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ולענין (ממונא אזלינן לקולא כתוב בתשובת בן לב חלק א' דיש לתמוה דאמרינן בפרק החולץ [ולקמן בטור סימן קס"ג ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא כו' הוי ממון המוטל בספק וחולקין וא"כ היה מן הראוי שיאמר הגאון שיחלקו בין השפחה והאח היורש או עם הקרובים (ובאמת דלק"מ דלקמן מבואר אם אין הסבא קיים דהיבם נוטל הכל דהיבם יורש ודאי ואין הספק מוציא מידי ודאי והכא נמי הוי שאר יורשים יורשי ודאי והאי בן ספק ודו"ק) ואפשר לומר דכאן מיירי דיש לו בן אחר ודמי לספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם (ג"ז בטור סימן קס"ג) דהתם הוי בני יבם ודאי יורשים והספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי אבל כשהספק והיבם באין לחלוק בנכסי מיתנא אם זה הספק הוא בן מיתנא אין ליבם כלום ולכן חולקין. ולפי זה צריכין לדחוק בדברי הגאון שעם היות שבתחילת לשונו כתב שאם אין לו זרע אלא בן כו' כאן לענין ממונא מיירי שיש לו בנים אחרים אלא דקשה לישנא דקאמר אבל איהו גופיה לא מצי מזבני ליה ירתי אם איתא דמיירי שיש לו בנים הול"ל לא מצי מזבני בני עכ"ל כ"פ):

ב

וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לדברי רב נטרונאי בגליון נדפס הגהות רא"פ ז"ל צ"ע מ"ש מהא דלעיל ס"ס קמ"ט וז"ל מ"ו פירוש דאמרינן מסתמא לא עביד איסורא ושיחררה לשם קידושין (פי' הואיל ושפחה אסורה לישראל) אבל גבי פנויה אמרינן שפיר שלא בעל לשם קידושין כדלעיל ס"ס קמ"ט עי' באשר"י בפרק שני דיבמות עכ"ל וקשה לפירוש זה דלא הו"ל לתלות דאין עושה בעילתו בעילת זנות וי"ל גם כן דאפי' ה"נ לא בעל לשם קידושין והא דכתב רב נטרונאי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ה"ק דודאי שחררה כדי שלא יבעול בה בעילת זנות דכל בעילת שפחה הוי זנות מן התורה ומ"מ אע"ג שלא בעל לשם קידושין אלא נולד מזנות פנויה בנו הוא לענין זה שיפטור את אשתו מן היבמה וכעין זה כתב ת"ה סי' ר"ט אדברי האשר"י ע"ש ואולי כך היה כוונת מ"ו אלא שאכתי לשון רב נטרונאי שכתב אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות לא נתיישב א"ל שנאמר שבשפחה שכתוב בה לא יהיה קדש שפי' לא יפקיר ביאתו שהוא לשון זנות אמר בהאי לישנא. וי"ל דרב נטרונאי לחוד כתב האי לישנא דא"א עושה בעילתו בעילת זנות לשיטת הגאונים שכתב הרמב"ם כן בשמם והביאו רבינו לעיל ס"ס קמ"ט ז"ל הורו הגאונים כו' והרא"ש שהסכים עם רב נטרונאי לא מטעמיה הסכים עמו אלא משום איסור שפחה וכמ"ש. והיותר נראה דס"ל להרא"ש דשפחתו ואשתו שגרשה וחזר ובא עליה בתרווייהו אמרי' מסתמא לא עביד בעילתו בעילת זנות ובודאי בא עליה לשם קידושין משא"כ בנשים דעלמא דכיון דהוא לא בקי במעשיה והיא ג"כ לא בקי במעשיו מסתמה לא אמרינן גבייהו דלשם קידושין בעל להיות אגודים יחד. ולהרמב"ם נמי לק"מ דהא דכתב לעיל ס"ס קמ"ט הבא על אשה דעלמא כו' הכל הוא בכלל אפי' שפחתו ואשה דעלמא דנקט היינו לאפוקי אשתו דבה כ"ע מודי דאמרינן דבעל לשם קידושין:

ג

והוא שגמרו צפרניו עיין לעיל בא"ח בס"ס שכ"ט ובי"ד ס"ס רס"ו בדברי רבינו ובדברי ב"י מ"ש שם ושם בק"ש בארתי בס"ד. וכתב ב"י ז"ל ולא ידעתי מאין לו זה דבעי תרווייהו כו' ע"ש ואני מצאתי שכתב בעל נ"י בפרק הערל דף תכ"ד ס"ב שרשב"ג תרתי בעי ופליג אדר' דסגי ליה בגמר סימנים (דהיינו צפרניו ושערו כ"פ) וכבר איפסקא הלכתא כרשב"ג עכ"ל. כתוב בתשובת הר"ש בן הרשב"ץ דבזמן הזה אפי' לא נכנס בחדש הט' רק יום אחד כו' עיין בב"י שהביאו וכן הרמ"א בש"ע:

ד

עד אחד נאמן להעיד שנולד כו' צ"ע דכאן סתם רבי' וכתב דעת הרמב"ם דעד אחד נאמן להתירה לשוק ריקמן בסימן קנ"ח כתב רבינו פלוגתא הרמב"ם והרא"ש דלהרא"ש שאינו נאמן עד אחד כ"א להתיר ליבם ולא להתירה לשוק ואיפשר לחלק ולומר דכאן דאומר דנולד בן כו' דהוא מילתא דעבידא לגלויי ולחקור אם נולד לבעלה בן ובכזה לא עבידא למשקר משא"כ לקמן בסימן קנ"ח דשם קאי אאומר מת בעלך ואח"כ בנך דאף אם מת הבן קודם הבעל דאז היא זקוקה ליבם לא עבידא לגלויי מי מת תחלה ויוכל להיות דמשקר לכן אינה נאמן להתירה ועי' מ"ש שם עוד מזה:

ה

(ואי משום שהאב נאמן כו' ואפשר לחלוק ולומר דבאמת אין האב נאמן על בנו אך לענין ירושה נאמן לומר כהוא בנו מטעם מיגו שאם היה רוצה נותנו לו במתנה. ועיין במ"מ בפ"ד דנחלות שכתב ענין כזה ע"ש שהאריך כ"פ).

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.