דרישה/אבן העזר/קל

דרישה ‏ אבן העזר קל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

דאתו למימר שסומכין כו' ז"ל מ"ו הלשון מגומגם והיה לו לכתוב ואתו למסמך על עידי חתימה וכן הוא בהשגות הראב"ד וה"פ שמא יתן לה הגט בפני עידי מסירה והיא תמלא הב' שורות בתנאי אחר כדי שלא תצטרך לעידי מסירה ותבא בפני ב"ד ויתירוה על ידי עדי החתימה לבדו נמצא שתהיה מותרת בגט בטל וק"ל מ"מ לישנא דאתו למימר כו' יש ליישב כה"ג שיתירוהו בגט זה משום דאתו הדיינים לומר שכשר גט זה שהרי הדין שסומכין על עידי חתימה כי ליכא ריעותא בגט וק"ל עכ"ל:

ב

תחת השמאלי מדברי בית יוסף משמע דמיירי שחתם ראובן בן תחת הראשון יעקב עד תחת השני (דאם כתב בן יעקב עד תחת השני אז גם השני כשר כמו שכתב רבינו לקמן כ"פ) וכן הוא בגמרא ותמה בית יוסף על רבינו שסתם דבריו ולא כתב שמיירי דוקא בכהאי גוונא אבל לפירוש מורי ורבי שכתבתי בפרישה דמיירי שלא כתב עד ל"ק למה לא פירש רבינו שמיירי בהכי משום שעדיין לא איירי שצריך לחתום עד ולקמן כתב דין הגמרא כשחותם שמו ושם אביו ועד איך דינו לכן אין צריך לפרש כלום דמסתמא איירי בלא עד. שוב עיינתי בגמרא שם פרק המגרש דף פ"ז דמסיק להקשות אהאי שינוייא דשני תחלה דכתב ראובן בן אקמא ויעקב עד אבתרא וליתכשר האי בראובן בן וליתכשר האי ביעקב עד דהא תנן איש עד כשר ופירשו שם התוספות ז"ל ונראה לי לפרש דראובן בן דקאמר הוא בן יעקב הכתוב בגט שני ולא חש לכתוב שם אביו בגט ראשון לפי שהוא נקרא אהדדי ראובן בן יעקב עכ"ל התוספות ורצה לומר דלמא אגט ראשון חתם ראובן הבן ועל גט השני חתם האב יעקב ומשני דלא כתב עד ש"מ דמסיק הגמרא ומוקי דמיירי שלא כתב בה עד. וא"כ מאי מקשה הבית יוסף ארבינו דהול"ל דמיירי בכתב אקמא ראובן בן ואשני יעקב עד דאל"כ לתכשרי תרווייהו. דהא לא מיירי בכתב שם עד וא"כ אינן צריכין לשינוייא קמא דכתב אראשון ראובן בן אף אם לא כתב אראשון אלא שם ראובן לחוד ואגט השני כתב בן יעקב אפ"ה לא מתכשר השני כיון דלא כתוב עליה גם כן תיבת עד ואין להקשות מ"מ ה"ל לרבינו לפרש דמיירי בדלא כתב עד. די"ל דרבינו לשון המשנה תפס וכאשר יפורש לשון המשנה כן יפורש לשון רבינו אבל אין לומר דה"ט דמשום דמן הסתם א"צ לחתום עד דז"א דהא כתב רבינו בסמוך ז"ל אי כתב יוסף בן יעקב ולא כתב עד כשר משמע דדוקא בדיעבד כשר ולא לכתחילה ודו"ק:

ג

בשני שיטין כו' כתב ב"י וז"ל מ"ש רבינו כגון שחתמו בב' שיטין קאי בין לסוף דבריו בין לתחילתם לתת מציאות היאך יהיו שמותם תחת גט א' ושם אביהן תחת הגט השני עכ"ל ונראה שר"ל שחתמו חתימתן תחת שני הגיטין מקצת החתימה תחת הא' ומקצת תחת השני ומיירי נמי בגוונא דפרישית בפרישה ומ"ש רבינו בשני שיטין ר"ל בשני הגיטין שבשני הדפין לאפוקי אם יחתמו כל החתימה תחת גט הראשון שאז דוקא הראשון כשר אלא שקשה דלפ"ז הו"ל לכתוב האי כגון שחתמו כו' תחלה לפרש את שהעדים נקראים עמו אבל א"ל שהב"י מפרש שחתומים דומיא חתימת יוונית ר"ל בשמו שמעון ואביו יוסף אז הוא חותם את עצמו יוסף בן שמעון ור"ל בנו של יוסף הוא שמעון ועיין בב"י שמביא ענין זה וכמ"ש אמר כך בסימן זה דא"כ לא הו"ל לרבינו לסתום אלא לפרש ועוד דב"י כתב בהדיא וז"ל ולא כתב רבינו דין עדים יונים לפי שהוא דבר בלתי מצוי ע"ש:

ד

מסיים כל ענין הגט ז"ל הרמב"ם בפ"ד ה' שכתבו גט לה' נשותיהן אם כתבוהו בכלל כגון שכתבו בכך וכך בשבת גירש פלוני לפנונית ופלוני לפלונית וכן אמר כל חד מהם לאשתו ליכי דיתיהויין וכל טופס הגט והעדים מלמטה ה"ז גט כשר. ומפשט דבריו וכו' עד וגם דברי הרמב"ם אפשר להתפרש בדרך זה עכ"ל ב"י וכן נראה לע"ד מוכרח לפרש דברי הרמב"ם לפי פירושו דב"י הנ"ל דאל"כ קשה על לשון רבינו שאינו מבורר ומגומגם מאוד דהו"ל לכתוב בפירוש בקיצור יותר והל"ל הכי אם כתבו בכלל שכתבו בכך וכך בשבת גירש פלוני לפלונית וסיים כל ענין הגט פטרית ושבקית כו' ופלוני גירש לפלונית וסיים נמי כל ענין הגט פש"ת ופלוני לפלונית כו' ובזה היה לשונו מבורר ומפורש אלא שרבינו תפס לשון הרמב"ם שכ"כ וז"ל כגון שכתבו בכך בשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית וכן אמר כ"א מהן לאשתו ליכי דיתיהוייין כו' וכדי שלא נטעה בדברי הרמב"ם לומר שס"ל דבחד טופס הגט שכתב על כולן סגי מש"ה נקט רבינו דבריו ופרטן דמילי מילי קתני וכתב פירוש אחר שכתב הראשון כו' ורצה לומר שגם מתחילה לא כתבן זה אחר זה אלא אחר כל אחד שכתב בגט שפלוני גירש פלוני סיים וכתב מיד כל ענין הגט. ואח"כ כתב ופלוני גירש לפלונית וסיים ג"כ כל ענין הגט. אבל לעד"נ שגם זולת פירוש דברי רבינו לא עלתה על דעת הרמב"ם דלא כתב תחילה אלא הני מילות קצרות שפלוני גירש פלונית ופלוני לפלונית ואחר כך כתב עד טופס גט על כולן בלשון וכן אמר כל חד מהן לאשתו ליכי כו' דזה היה ודאי בכלל איסור דכתיב לה ולא לה ולחבירתה ועוד דאם כן למה התחיל בלשון וכן אמר כל אחד מהן לאשתו ליכי די תיהויין כו' דהא טופס הגט מתחיל ברעות נפשי ופטרית כו' וכמ"ש הרמב"ם שם בפ"ד לפני דין זה אלא ה"פ דסבירא ליה דמתחילה כתב בכך וכך גירש פלוני לפלונית רצה לומר שכותב בכך וכך בשבת ובכך לירח ובכך למנין אנא פלוני בר פלוני דממקום פלוני וכל שום אוחרן וכו' צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני דממקום פלוני וכל שום כו' די הווית אנתתי מקדמת דנא וכדו פטרית ושבקית יתיכי ע"כ ס"ל להרמב"ם שכותב מיד לראשון ואחר כך מתחיל בשני וכותב ג"כ ז"ל ופלוני בר פלוני דממקום פלוני כו' עד ושבקית יתיכי ואח"כ כותב כן לשלישי וכן לכולן ואחר שכתב כן לכולן כותב משם והלאה חד טופס לכולן וז"ל וכן אמר כל אחד מהן לאשתו ליכי די תיהווייין כו' ופירוש ליכי נ"ל דס"ל לרמב"ם פירושו דר"ל לך לנפשך ותיהויין רשאה ושלטאה בנפשיכי כו' והשתא א"ש דאחר שכתב עיקר הגט על כל אחד בפני עצמה ומליכי והלאה אינו אלא תוספת ביאור הגט מש"ה ס"ל דבזה התוספת בחד טופס לכולן סגי ולעד"נ שגם דברי רבינו יתפרשו כן ואין צריך לומר דאדברי הרמב"ם קאי דא"כ הו"ל להביאו ולפרשו אלא אלשון הגמרא קאי וה"פ אחר שכתב הראשון גירש פלוני לפלונית ר"ל הראשון חלק הראשון דהגט היינו אנא פלוני בר פלוני דממתא פלוני וכל שום כו' צביתי ברעות נפשי ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני כו' די הוית אנתתי מן קדמת דנא זהו חלק ראשון דהגט ועיקרו והכל הוא בכלל מ"ש רבינו אחר שכתב הראשון גירש פלוני לפלונית דודאי אינו ר"ל שכותב ענין גירושין כ"כ במלות קצרות כ"א בנוסח הגט וכמ"ש רבינו לעיל ר"ס קכ"ו והרמב"ם שם בפ"ד וכן כותב לכולן לכל אחד חלק הראשון הנ"ל ואחר שכתב לכל אחד מחמשתן זה החלק הראשון דגירושין מסיים אחר כך שאר טופס הגט נוסח וטופס אחד לכולן וכותב וכן אמר כל חד לאשתו וכדו פטרית ושבקית כו' עד סופו ומה שחוזר וכתב רבינו בנתיים אחר שכתב גירש פלוני לפלונית אינו אלא ליתן טעם למה התירו לכתוב סוף הגט טופס א' לכולן וניחא ליה בהא דמאחר שכתב לכל אחד בפני עצמו איך שגירש פלוני לפלונית ור"ל כל חלק הנ"ל שהוא העיקר תו לא איכפת לן במה שכללינהו בהמותר נוסח הגט שאינו אלא לתוספת ביאור. הגט וכמ"ש לעיל. ודו"ק שבזה הביאור יתיישבו דברי רבינו יפה כפתור ופרח וגם לא יהיה פלוגתא בינו ובין הרמב"ם אלא שהרמב"ם התחיל בחלק שני דטופס גט וכתב שכותב לכולן יחד מליכי דיתהוייין כו' ורבינו התחיל מכדו פטרית ושבקית ותרוכית ליכי ובודאי אין קפידא ודיקדוק בזה דגם הרמב"ם דעתו כן אלא משום שכבר בחלק הראשון כתב נמי שבקית פטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת פלונית כו' מש"ה התחיל בחלק השני מן ליכי דיתהוויין דמשם והלאה הוא דבר חדש מה שלא כתב בחלק הראשון ול"ד נקט ליכי אלא ר"ל מן כדו פטרית כו' וכמ"ש רבינו. א"נ כמ"ש ראשונה דהרמב"ם אפשר שפירש ליכי מלשון לך לנפשך והו"ל התחלת דברים ורבינו אפשר שפירש ליכי כמו לנפשך נמצא שאינו התחלת דברים כי אם מן כדו פטרית ושבקית וכו'. והשתא יתיישב נמי לשון רבינו שכתב אחר שכתב הראשון דתיבת הראשון אינו מחוור כלל בעיני לפירוש ב"י ועוד שאר גמגומים טובא וא"ש לפרישתי ודו"ק. ומ"ש רבינו אחר כך ז"ל אבל כתב בכך וכך גירש פלוני לפלונית השלים הגט שאני התם דאורחא דמילתא הוא כיון שכותב לכל אחד זמן בפני עצמו שמשלים לראשון שלפניו כל עניני הגט. אבל מה שכתב אחר כך ז"ל כתב אנו פלוני ופלוני מגרשין נשותינו פלונית ופלונית כו' עד ואם חזר ופירש אחר כך בגט פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית כולם כשרים נוכל לפרש נמי על דרך שפירשתי דלא חזר וכתב לכל אחד כי אם חלק הראשון כנ"ל ואחר כך בחלק השני כתב טופס אחד לכולן וזהו שהביא רבינו ע"ז דברי הרמ"ה וכתב כדפרי' לעיל אלא שלפי זה לא יתיישב לשון הרמ"ה שכתב אלא אם כן דסיים על כל אחד ואחד כל עניינו של גט דהא לפי מה שכתבתי אינו מפרש על כל אחד בפני עצמו כי אם חלק הראשון ולא כל עניינו של גט דבמשמעות לשונו הוא גם כן חלק השני ואפשר לומר דהרמ"ה לא קאי אלא אהא דסמיך ליה דערבינהו תחלה האנשים יחד והנשים יחד ומשום הכי הצריך לחלקם אחר כך ולכתוב על כל אחד כל ענין הגט דאם לא כן הוה ליה כלל מתחילה וכלל לבסוף והוי לה ולחברתה מה שאין כן ברישא דלא כללינהו תחילה בריש הגט יחד משום הכי אף שכללינהו יחד בסוף בחלק השני כולן כשרים ולפי זה מ"ש רבינו כדפרישית לעיל לאו ממש כדפרישית לעיל קאמר אלא ר"ל פירוש הגמרא דגירש פלוני ר"ל שאינו כותב בקיצור כן כ"א בנוסח הגט וכמ"ש לעיל (א"נ ר"ל כדפרישית לעיל בבא מציעתא בכתב זמן אכל חד וחד דשם כתב דאע"ג דהשלים כל ענייני הגט אכל חד אפ"ה פסול אבל כל זה דוחק) והשתא א"ש דכתב רבינו דברי הרמ"ה כאן אבבא זו ומתחילה ברישא כתב הפירוש סתם כאילו מפיו יצא הדבר ואינו מדרך רבינו לעשות ולכתוב כן ופירוש ב"י ויישובו בזה דחוק מאוד שכתב דהרמ"ה אבבא דלעיל קאי דא"כ דלא הו"ל לרבינו לכתוב כדפרישית לעיל אלא כדפר"י דהא גם הרמ"ה אדלעיל קאי ועוד שכתב שהרמ"ה כתב דבריו אלה אהא דפסלינן היכא דערבינהו מעיקרא ולא הדר פסקינהו דה"ה אם פסקינהו כו' קשה דא"כ ל"ל לכתוב ארישא דלא פסקינהו כיון דגם הסיפא דהדר פסקינהו נאמר בגמ' בדברי ר"ל ה"ל להרמ"ה לכתוב בקיצור פירושו דר"ל בפסקינהו דר"ל שכתב עליו כל ענייני הגט ואשר נדחק מלשון דהוא הדין נמי כו' דכתב הרמ"ה לפי מ"ש לק"מ דאתא לאשמועינן דאע"ג דכתב חלק הראשון דגט אכל חד בפני עצמו וזהו נכלל במ"ש דהוא הדין נמי אם כתב פלוני מגרש פלונית דרצה לומר שכתב לשון גירושין בנוסח הגט אפילו הכי מחשב שתי נשים בגט אחד שיכתוב כל ענין הגט אכל אחד בפני עצמו מטעם שכתבתי ויתיישב נמי הא דקיצר רבינו וכתב בבבא זו וז"ל ואם חזר ופירש אח"כ בגט פלוני מגרש פלונית כו' דהוי ליה לכתוב ולפרש שכתב אכל אחד עניין הגט וכמו שכתב לעיל אלא ודאי סמך אמה שכתב לעיל דבכלל גירושי דפלוני גירש את פלונית הוא וכמ"ש ודו"ק:

ה

וכתב הרמב"ם ותנתן לכל אחד בעידי מסירה ואם אין שם עידי מסירה כלל כו' וכתב ב"י ע"ז וז"ל מה שהצריך הרמב"ם שינתן לכל אחד ואחד מהן בעידי מסירה הוא מפני שאע"ג דעדים חתומים על הגט צריך לינתן בפני עידי מסירה לכתחילה מיהא גם להרמב"ם אם אין שם עידי מסירה כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת כיון שעדים החתומים בו חוזרין על כל הגיטין הרי יש בידה גט חתום ואע"פ שלא ינתן לה בעידי מסירה כשר בדיעבד לדעת הרמב"ם בפ"א. ובודאי שכל אחת נותנת לחבירתה כשתצטרך וכולן נישאות בו וגובות כתובתן ע"י כנ"ל דברי הרמב"ם. אבל מדברי רבינו שכתב ולמאי דבעינן למכתב שכל גט הבא לפנינו חתום כו' ה"נ א"צ שיהיו עדי מסירה לפנינו נראה שהוא מפרש מ"ש הרמב"ם וינתן לכל אחת ואחת מהן בעידי מסירה היינו לומר שצריך שיבואו עידי מסירה לפנינו ויעידו שנמסר לכל אחת ואחת ובאמת שהכי מוכח סוף דבריו שכתב ואם אין שם עידי מסירה כלל כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת משמע דברישא אפילו אותה שאין הגט יוצא מתחת ידה מגורשת וטעמא משום דעידי מסירה מעידים שנמסר ליד כל אחת ואחת עכ"ל ב"י. ונראה לי פירוש דבריו שהב"י מפרש מ"ש הרמב"ם ותנתן לכל אחת ואחת בעידי מסירה רצה לומר שכל אחת ואחת נותנת לחבירתה כשתרצה להנשא ולגבות כתובתה לא יתן לה כ"א בעידי מסירה לכתחלה ואף הראשונה שגיטה בידה בעינן לכתחלה שעל ידי עידי מסירה יבא לידה מיהו בדיעבד אם לא בא ליד הראשונה על ידי עדי מסירה תנשא וגובית כתובתה כיון שיש בו עדי חתימה א"צ עדי מסירה לעיכוב לכן אם מסרה ראשונה לשנייה וכל אחד ואחד לחבירתה בלא עדי מסירה גובית ותנשא בו ולפ"ז א"צ גם להרמב"ם שיהיו עידי מסירה לפנינו כי מ"ש ותנתן לכל אחד בעדי מסירה ר"ל לכתחלה ימסר כל אחד בעדי מסירה לחבירתה וכשראינו הגט יוצא מתחת ידה ואומרת שבדין בא לידה א"צ לבדוק אחריו ותולין שכדין וכדת באה לידה שהרי אף אם לא היו שם עדי מסירה כלל כשר והעיקר בדברי הרמב"ם הוא סיפא וכאילו אמר אע"ג דלכתחלה בעינן שימסור לכל אחת בעדי מסירה מ"מ אף אם אין עדי מסירה כלל לפנינו כולן גובות שאותה שהמגילה תצא מתחת ידה מגורשת והרי כל אחת נותנת לחבירתה וזהו פשוט לא הוצרך לכתבו לדעת ב"י וע"ז מסיק וכתב שמדברי רבינו נראה שלא פירש דברי הרמב"ם הכי שמ"ש הרמב"ם תנתן לכל אחת ואחת ע"י עדי מסירה אינו ר"ל שכך הדין שינתן לכל אחת ואחת בעדי מסירה ושאינה גובה עד שהגט יוצא מתחת ידה. אלא ה"פ אף שאין הגט יוצא אלא מתחת יד האחת מהן כיון דאיכא לפנינו שמעידין שכבר נמסר ליד כל אחת מהן תו א"צ לראות הגט יוצא מתחת ידו אלא כולן גובות כתובתן ונושאין ע"י עדי מסירה המעידים שכבר נמסר הגט ליד כל אחת מהן ואם אין עדי מסירה לפנינו אז אין גובה כתובתה עד שרואין שתצא הכתובה מתחת ידה כן הבין רבינו לדברי ב"י את הרמב"ם ומש"ה כתב רבינו על הרמב"ם ז"ל ולמאי דבעינן למכתב כו' ר"ל אם אין ידוע לנו שלא היו עדי מסירה א"צ להיות שתוציא הכתובה מיד כל אחת אלא גובה כולן כתובתן אף אם הכתובה יוצא מתחת יד אחת מהן ואם ידוע לנו שלא היה מתחלה עדי מסירה אז אפילו זו שהגט יוצא מתחת ידה לפנינו אינו גובה כתובתה. כן נלע"ד כוונת בית יוסף בפירוש דברי הרמב"ם ורבינו. ואני שמעתי ולא אבין דלעד"נ אין כוונת הרמב"ם לא הוא ולא אותו ומעולם לא סלקא דעתך דרבינו לחלוק על רישא דדברי הרמב"ם כדס"ד הבית יוסף דרישא דדברי הרמב"ם אינו אלא פירוש דברי המשנה דפרק המגרש שהביא רבינו לפני זה שכתב בה כולם כשרים וינתן לכל אחת ואחת ורצה לומר אע"פ שגט כל חמשה נשים כתובים על המגילה אחת לא נקראת בזה לה ולא לה ולחבירתה אלא כולן כשרים וינתן לכל אחת ופי' הרמב"ם דהאי נתינה הוא על ידי מסירה כדינא לכתחילה בכל גט. ואחר כך בא הרמב"ם לחדש ולומר דאם הגט כבר הוא ביד אחת מהנשים ואין עדי מסירה לפנינו ואין אנו יודעין היאך בא לידה וגם אם כבר ניתן ליד כל אחת ואחת או לזו בלבד אז אינה נשאת בו ולא גובה כתובתה כי אם זו שהמגילה יוצא מתחת ידה לבד. ודאי אם הבעל עדיין לפנינו היינו לכתחלה שאחר שכבר נתגרשה בו זו לוקח המגילה מידה ונותנו לכל אחת מהנשארות אבל אם אין הבעל לפנינו סבירא ליה להרמב"ם שאינה מגורשת בו אלא זו שהמגילה יוצאה מתחת ידה לפנינו ואינו מועיל במה שהנשים מעצמן תמסור לכל אחת ואחת והאי טעמא דהרמב"ם סבירא ליה דאין עדי חתימה מודים שנמסר גם כן על ידם ומש"ה דוקא זו שהיא תופסת בהגט אף שהיא הראשונה כיון שזמן אחד לכולן וגם נכתב בו ופלוני בוי"ו והרי כאילו חתום בו העדים לפנינו על גט של זו שהוא יוצא מתחת ידה וידוע שעל ידי עדי חתימה אין מתירין להנשא כי אם כשהגט יוצא מתחת ידה ורבינו לטעמיה וסבירא ליה שההחתימה עומד במקום עדי מסירה וכאילו עדי מסירה של כל הגיטין לפנינו הואיל והחתימה קאי על כולן ואם עדי מסירה לפנינו אין צריך שהגט יוצא מתחת ידה ומש"ה כתב שהאחת תתפוש בשביל כולן רצה לומר איזה מהן שתרצה להנשא או לגבות כתובתה הרי מראה עדי חתימה שנחתמו ע"ג גיטה שהיא חבירתה והרי כאילו עדי מסירה מעידים עליה. ואם ידוע שלא היו כלל עדי מסירה אז אף גם זו שהמגילה יוצא מתחת ידה אינה מגורשת ודו"ק וזה נלע"ד ברור בפירוש דברי הרמב"ם ורבינו ולא כמו שהבינו הב"י ז"ל:

ו

חתום אין צריך כו' הכי נמי אין צריך כו' כן הוא גירסת בית יוסף וכן מוכרח להגיה דהא בסימן קל"ג כתב רבינו דמשרואין העדים חתומים בגט תולין שבודאי נמסר כראוי בעדי מסירה כו' ואם כן איך כתב רבינו בכאן דצריכין שיהיו עדי מסירה לפנינו הא כיון דכתבו כל ה' בכלל. דחתימת ידי העדים אכולהו קאי אלא ודאי צריך להגיה ברישא ובסיפא א"צ:

ז

לשון הכתב והכתיבה ז"ל בית יוסף נ"ל דלהרמב"ם לטעמיה דבעי שידעו העדים לקרות הגט דאם לא כן אין יכולין לחתום על סמך אחר שיקרא לפניהם כמ"ש בסמוך אבל לרבינו שכתב בסמוך יכול לחתום על ידי אחר לא בעינן שיכירו לשון הגט והכתיבה אבל קשה בעיני היאך איפשר שיתיר בלא הכרת לשון הגט אחר שבירושלמי משמע בהדיא דבעינן ואיפשר דאשתמיטתיה לרבינו הירושלמי עד כאן לשונו פירוש לדבריו כשאין קורא אחר לפניו בעינן שידע לקרות הוא עצמו הכתב וגם כן יבינו: (ומיהו אם נישאת בו לא תצא כתב ב"י ומיירי בדאיכא עידי מסירה ואפילו הכי לכתחלה לא תינשא דאם לא כן בכתב סופר ועד אפילו אם נישאת תצא והולד ממזר מיהי צ"ע אי מיירי בדאיכא עידי מסירה אמאי לא תינשא לכתחלה בכתב יד הבעל דלא גרע מאין עליו עדים כלל כמ"ש הרא"ש פרק השולח ע"ש כ"פ):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.