דבר אברהם/א/ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם א ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן ו

נמצא חלל עומד מביאין עליו עגלה ערופה או לא.

א

[א] תנינן בסוטה (דף מ"ד ע"ב) נמצא טמון בגל או תלוי באילן או צף ע"פ המים לא היו עורפין שנאמר באדמה ולא טמון בגל נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף ע"פ המים. ויש לחקור בנופל ולא תלוי באילן אם המיעוט הוא לפי שהוא תלוי באויר ואינו מגיע לארץ או לפי שהוא דרך עמידה ואינו שטוח כנופל, ונ"מ לנ"ד בנמצא חלל עומד ע"ג קרקע אי אמרת כדרך הראשון שהמיעוט הוא לפי שתלוי באויר ואינו מגיע לארץ הא עומד ע"ג קרקע מביאין עליו ואי אמרת לפי שאינו שטוח כנופל ה"נ אין מביאין עליו ע"ע. ולכאורה היה נראה פשוט להכריע את הכף לצד האחרון שהחסרון הוא לפי שאינו שטוח. דאי נימא דמיירי כשתלוי באויר ואינו מגיע לארץ ל"ל למיעוטא דנופל תיפוק ליה מבשדה ולא צף ע"פ המים, דכיון דאינו מגיע לארץ הוי צף, אע"כ מיירי כשרגליו עומדת על הארץ ולא הוי צף ומ"מ ממעטינן ליה מנופל לפי שהוא עומד ואינו מושכב ושטוח כנופל, וה"ה דהוה מצי למיתני נופל ולא עומד אלא משום דא"א לחלל שיהא עומד מעצמו אם לא כשיש לו על מה להשען הלכך קתני תלוי באילן כאורחא דמלתא אבל העיקר הוא לפי שהוא עומד ולא שטוח. אלא דיש לדחות ע"פ מש"כ הכ"מ (פ"ט מהלכות רוצח ה"י) דדעת הרמב"ם ז"ל דצף לא הוי אלא ע"פ המים כדקתני מתניתין וא"כ אפשר כבר לומר דמיעוטא דתלוי באילן הוא לפי שאינו מגיע לארץ ומ"מ לא הוי ממעטינן ליה כצף לפי שאינו ע"פ המים:

ב

[ב] ונ"ל להוכיח עוד מהא דאמרינן התם (דף מ"ה ע"א) בעי ר' ירמיה צפו עומרין לתוך שדהו מהו אויר שדה כשדה דמי או לאו כשדה דמי, ואם נימא דמתני' דתלוי באילן מיירי כשאינו מגיע לארץ תפשוט לדר' ירמיה ממתניתין דבעינן מיעוטא לתלוי באילן ואי אמרת אויר שדה לאו כשדה דמי למ"ל מיעוטא תיפוק ליה מבשדה, אע"כ דמיעוטא דנופל מיירי כשעומד ע"ג שדה ממש ואפ"ה ממעטינן ליה לפי שאינו שטוח כנ"ל. ואולם כמו"כ יש להקשות גם ממיעוטא דשדה ולא צף ע"פ המים, אי אמרת אויר שדה לאו כשדה דמי אפילו בשכחה דלית בה מיעוטא לצף [דמבשדה דכתיב גבי שכחה ממעטינן או מרבינן טמון כמבואר התם בסוגיא, ובירושלמי מסיק דבמתניתין צ"ל באדמה ולא צף ע"פ המים בשדה ולא טמון בגל עיי"ש ובשכחה לא כתיב באדמה] א"כ מיעוטא לצף ע"פ המים למה לן הכא, אע"כ דאויר שדה כשדה דמי ואי לאו מיעוטא היה נידון כשדה. ושמא י"ל דמשום דאמרינן בגיטין (דף ח' ע"א) מיא כארעא סמיכתא דמיא לא תידון כאויר שדה אלא כשדה ממש והלכך צריך ע"ז מיעוטא דשדה, ובעיא דר"י לא מיירי בשצפו העומרין ע"פ מים אלא כשהיו מונחין ע"ג עמוד או ע"ג אבן כמו שפירש"י וי"ג עפו. אך המעיין שם בגיטין יראה דרק לרבנן לחוד מיא כארעא סמיכתא דמיא אבל ר"י דאמר אימתי בזמן שהספינה גוששת כו' והלכה כמותו לא ס"ל דמיא כארעא סמיכתא דמיא. ואולי שאני ע"ע מתרומות ומעשרות. דהתם ליניקת הקרקע בעינן והלכך מיא מפסקי, ועיי' בשבת (דף ק' ע"ב) ואין להאריך בזה:

ועוד י"ל ע"ע המבואר בירושלמי שבזכרנו דבמתניתין צ"ל באדמה ולא צף ע"פ המים וקרא דבאדמה אפשר לומר דלאו יתורא הוא ולגופיה איצטריך והלכך מספקא ליה לר' ירמיה אם צף פ"פ המים ממשמעותיה דקרא אימעוט וה"ה לאויר דלאו כשדה דמי וא"כ ה"ה בשכחה, או דמיא גריעי אבל אויר שדה כשדה דמי, או דבאדמה גופיה נמי יתורא הוא, באופן דבשכחה יש להסתפק. ובזה מיושב נמי מה שראיתי למי שתמה למה השמיט הרמב"ם איבעיא דר' ירמיה לענין שכחה. ובאמת בהלכות מתנות עניים (פ"ה הלכה ה') הביא הרמב"ם עפו עמריו ברוח חזקה לתוך שדה חבירו כו' אבל אם פזר העמרים בתוך שדהו ושכח הרי זו שכחה, וכתב הרדב"ז בביאורו דאיבעיא דאיפשטא היא דדוקא עפו לתוך שדה חבירו לא הוי שכחה אבל עפו לתוך שדהו הוי שכחה, וה"נ אמרינן לעיל עליון לא הוי שכחה טעמא משום דהחזיק בו הא לא החזיק הוי שכחה אע"פ שצף ע"ג חבירו. הנה תפס בדעת הרמב"ם דאיבעיא דאיפשטא היא. ובאמת דברי הרדב"ז אינם מספיקים ליסודו. דמסוגיא דסוטה מבואר דרק דיחויי קא מדחי ליה כמו שפירש"י. ולפי דברינו הנ"ל א"ש דלהרמב"ם ז"ל איבעיא דאיפשטא היא ממתניתין, דבש"ס דילן לא נזכר הא דירושלמי דמיחלפא מתניתין באדמה ולא צף ואדרבא הרבה פעמים מביא הש"ס בשדה ולא צף, וכ"כ הרמב"ם (פ"ט מרוצח הי"א) בשדה ולא צף ע"פ המים, והאי בשדה בודאי קרא יתירא הוא דאתא למעוטי צף, ואי אמרת אויר שדה לאו כשדה דמי למ"ל קרא תיפוק ליה שהוא באויר אלא ודאי אויר שדה כשדה דמי. ור' ירמיה דאיבעיא ליה י"ל דס"ל כירושלמי דבאדמה ולא צף כמ"ש. [אך לקושטא דמילתא נראה שהרמב"ם ז"ל דרך אחרת לו בכל הסוגיא שלא כדברי הרדב"ז ואכמ"ל]:

והשתא מדלא פשיט ליה ר' ירמיה מנופל ולא תלוי באילן דלמ"ל קרא תיפוק ליה שהוא תלוי רק באויר שדה ובע"כ דאויר כשדה דמי שפיר מוכח דמיעוטא דנופל דמתניתין מיירי אפינו שרגליו עומדות על הארץ והחסרון הוא לפי שאינו מושכב ושטוח כמש"ל:

ג

[ג] אח"ז מצאתי בירושלמי (פ"ט ה"ב) תני ר' יוסי בי רבי בון בשם ר' יוחנן נמצא עומד על מטתו והסכין תקועה בלבו אין עורפין. וכתב הק"ע חדא דנופל בעינן ועוד דכתיב באדמה ולא ע"ג מטתו. הנה תפס בפשיטות דמיעוטא דנופל ולא תלוי באילן הוא משום שעומד ולא שטוח. ובאמת מירושלמי אין הכרח לפירושו דדילמא משום שהוא על מטתו ולא על האדמה אין עורפין ולאו משום עומד, אך כבר הוכחנו דקושטא דמילתא הכי הויא. ויש להעיר דבההיא דירושלמי איכא תו טעמא אחרינא שלא לערוף עפי"מ שראיתי באחד מספרי האחרונים שנסתפק בנמצא חלל בתוך העיר אם עורפין כיון דלא שייך ענין מדידה כלל או משום דלאו בשדה הוא, והכא בנמצא על מטתו בודאי בתוך העיר ולאו בשדה הוא. ועיי' ביומא (דף כ"ג ע"א) ובתוס' שם (ד"ה וירושלים). ונ"ל לדקדק מדברי המאירי יומא שם דנמצא בעיר אין מביאין עליו שכתב וז"ל ירושלים אינה מביאה ע"ע כו' וא"כ זה שאמרו בסוגיא זו על זה שנתקע סכין בלבו בעזרה ועמד ר' צדוק כו' ודרש כו' כי ימצא חלל כו' אנו על מי נביא ע"ע כו' שמשמען של דברים שאלו נמצא חוץ לעיר בני העיר היו מביאין אותה, לא על דרך הדקדוק נאמרה עכ"ל. הנה דקדק בלשונו לומר נמצא חוץ לעיר והיא שפת יתר לגמרי דהכא מיירי שנמצא בעזרה ועמד ר"צ ודרש על מי נביא כו' על העיר או על העזרות והו"ל להמאירי לומר רק שאם לא היה בעזרה היו בני העיר מביאין ע"ע ולמה הוסיף שלא לצורך חוץ לעיר, אלא ודאי משמע דאפילו היה חוץ לעזרה מ"מ לא היו מביאין אלו היה בתוך העיר דדוקא על חלל הנמצא חוץ לעיר מביאין ע"ע:

ובזה נ"ל לפרש התוספתא סוטה (פ"ט פיסקא א') נמצא בעליל העיר לא היו עורפין שמצות עסוק במדידה, דפשוטן של דברים משמע שאין כאן דין ע"ע כלל, ובברייתא שבש"ס (דף מ"ה. ) תנינן איפכא ומדדו שאפילו נמצא בעליל לעיר היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה. ולפי הנ"ל י"ל דברייתא דבש"ס מיירי שנמצא בעליל אבל מחוץ לעיר עכ"פ, שאע"פ שהמדודה היא למותר שהכל רואין שהחלל קרוב לעיר מ"מ הרי שייך ביה מיהא ענין מדידה בפועל ולכן מצוה לעסוק בה וכיון שיש מדידה יש ע"ע, ובתוספתא מיירי שנמצא בעיר גופה דא"א למדידה שתהיה בפועל כלל וכיון שאין מדידה אין דין ע"ע. אך הגר"א ז"ל הגיה בתוספתא שאפילו נמצא בעליל העיר ולפי"ז הכוונה היא כבש"ס דנא היו עורפין מיד בלא מדידה אלא מודדין תחלה למצוה. ולפי"ז משמע קצת גם להיפוך דאי לאו דמצוה לעסוק במדידה היו עורפין מיד בלא מדידה כיון שנראה בעליל וא"כ ה"נ בעיר אע"ג דלא שייכא מדידה ואין מודדין מ"מ עורפין. אך יש לדחות דמקמי דאסיק שמצוה לעסוק במדידה והו"א דענין המדידה אינו מן המצוה וסדר ע"ע ולא באה אלא בכדי לברר את העיר הקרובה ובנמצא בעליל שאין צורך בבירור היו עורפין מיד בנא מדידה איה"נ דנמצא בתוך העיר נמי היו עורפין בלא מדידה שאין צורך לבירור, אבל לבתר דמסיק שמצות עסוק במדידה ונמצא שהיא מסדר ע"ע וחלק מהמצוה שוב י"ל דבעינן מדידה דוקא לעיכובא ובתוך העיר דליכא מדידה איה"נ דאין עורפין, וצ"ע:

אח"ז מצאתי בהשמטות לס' מנ"ח (מצוה תק"ל) שכתב דבס' יד דוד על מס' יומא הביא בשם הרלב"ג והאברבנאל דכתב בפשיטות דבנמצא בעיר אינה מביאה ע"ע, ולא נמצאו הס' תח"י לעיין בהם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף