גבורת ארי/תענית/י/א

גבורת ארי תענית י א

דף י' ע"א

ת"ר ארץ ישראל נבראת תחילה נ"ל דהיינו כמאן דאמר בפרק ה' דיומא (דף נד) מציון נברא העולם ולא כמאן דאמר התם מאמצעיתו או מן הצדדים נברא או אבן ירה הקב"ה בים וממנו נשתת העולם והא דהתם יליף דמציון נברא דכתיב מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יופיו של עולם והכא יליף דארץ ישראל נבראת תחלה מעד לא עשה ארץ וחוצות תרווייהו צריכא דאם מעד לא עשה ארץ וחוצות אין ידוע בארץ ישראל גופה מאיזה מקום מתחיל הבריאה קמ"ל מציון מוכלל דמציון התחיל ואי מציון מוכלל לחוד הוה אמינא נהי דמציון התחיל מכל מקום כיון דמשם נמתח לכל צד לד' רוחות העולם אם כן מצד אחד דהיינו כמו למזרחה של עולם נברא מן חוץ לארץ הרבה קודם שנגמר בריאת כל ארץ ישראל שהרי ירדן הוי מהלך יום אחד מירושלים לצד מזרח כדאמרינן בפרק ד' דר"ה (ד' לא) גבי כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד וחשיב ירדן מן המזרח והירדן היה גבול ארץ ישראל שהיתה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה נמצא לצד מערבה של ירושלים היה ל"ט ידות נגד מזרחה דהא מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום והוי אמינא עד שנמתח א"י לצד מערב כנגדו לצד מזרח נמתח מחוץ לארץ עד שעולה לש"צ פרסה מח"ל שנמתח עד שנגמר מתיחת ארץ ישראל לצד מערב קמ"ל עד לא עשה ארץ וחוצות שלא התחיל מתיחת חוץ לארץ לצד מזרח עד שנגמר מתיחת כל ארץ ישראל לצד מערב ואחר כך התחיל מתיחת חוץ לארץ מן הירדן ואילך:

ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו על ידי שליח ולפי זה צריך לומר הא דאמרינן לעיל דמפתח של גשמים לא נמסר לשליח היינו דווקא בארץ ישראל ולא בח"ל דהא התם נפקא ליה דלא נמסר לשליח מדכתיב יפתח ה' ולא שליח הא סיפא דקרא כתיב לתת מטר ארצך דהיינו ארץ ישראל דוקא:

ארץ ישראל שותה תחילה קשה לי היינו רישא דקאמר ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית והיינו משום דארץ ישראל שותה תחילה נמצא הנשאר לכל העולם כולו כדמוכח בסמוך דקאמר כל העולם כולו מתמצית גן עדן הוא שותה שנאמר ונהר יוצא מעדן פירוש מדגן שותה תחילה. תמצית הנשאר הוא לכל העולם ונראה לי הא דקאמר כל העולם כולו מתמצית לאו אתמצית דארץ ישראל קאי לאחר שתייתה אלא אתמצית גן עדן קאי ששותה כל העולם אבל ארץ ישראל שותה מי גשמים בפני עצמן כמו גן עדן וקרא דנהר יוצא מעדן וגו' אכל העולם קאי חוץ מארץ ישראל והיינו נמי קרא דהנותן מטר על פני ארץ ודגבי ארץ שהוא ארץ ישראל קרי מטר שהוא גשם וגבי חוצות שהוא חוץ לארץ שני קרא בדיבוריה וקרי מים ושולח מים על פני חוצות שמע מינה דארץ ישראל שותה מעיקר הגשם וח"ל מן התמצית דעיקר הוא דקרי גשם ולא התמצית ותנא הכי קאמר ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית אלמא תמצית לאו מי גשמים קרי להו ותדע דהכי הוא דהאי תמצית לאו אארץ ישראל קאי דהא אמר בסמוך כל העולם כולו מתמצית גן עדן הוא שותה משום דתמצית בית כור שותה תרקב שהוא חלק ס' מבית כור והכי נמי כל העולם הוא אחד מס' לגן אלמא תמצית הוא אחד מס' מן הכל הוא ואיך אפשר שארץ ישראל שהוא חלק קטן מן העולם שמתמצית דידיה ישתה כל העולם דהיינו תמצית דתמצית דגן עדן כלפי לייא אלא ודאי כדפרישית דגן עדן וארץ ישראל כל אחד שותה מאוצר בפני עצמה ומתמצית ג"ע שותה כל העולם לבד מא"י ואפשר שא"י שותה מאוצר שלו עם תמציתו או איפשר שתמציתו נמי נחלק לחלק א' מס' שכנגדו בח"ל ששותה מן התמצית ההוא והא דאמר א"י שותה תחילה היינו מן האוצר שלו ואח"כ כל העולם היינו מתמצית ג"ע מיהו מדקאמר בסמוך כל העולם כולו א' מס' בגן וקאמר מתמצית בית כור שותה תרקב ואי א"י אינו שותה מן הגן אין החשבון מכוון שיהא עולם א' מס' בגן שהרי א"י הוא גם כן מן העולם בכללו הוא יותר מחלק ס' מן הגן ומיהו כיון דא"י הוא חלק קטן נגד כל העולם כולו כדאמר לקמן א"י אחד מס' בכוש וכו' פורתא לא דק והאי מתמצית בית כור שותה תרקב נמי לא דק:

רבן גמליאל אומר בשבעה בו ט"ו יום אחר החג. ונ"ל דר"ג ס"ל כר' מאיר דאמר לעיל (דף ז) רביעה ראשונה בשלשה במרחשון ודלא כר' יהודה דאמר בשבעה בו וכ"ש דלא כרבי יוסי דאמר בי"ז בו דהא לעיל אמרי' לכ"ע רביעה ראשונה לשאול ואי ס"ל שהוא בז' בו למה לי טעמא כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת תיפוק ליה דקודם ז' בו לא הגיע זמן רביעה וכל שכן כר' יוסי לא ס"ל דאכתי לא הגיע זמן רביעה עד י"ז בו נמצא תנא קמא דאמר בג' בו שואלין ור"ג בחדא שיטתא קיימי דרביעה ראשונה בג' בו אלא ת"ק לא חייש להאי טעמא כדי שיגיע ורבן גמליאל חש לה:

ובהכי אתי שפיר הא דאמרי' בפ' ב' דב"מ (דף כח) גבי הכרזת אבידה דאחר הרגל אחרון שבעה ימים כדי שילך לביתו ופריך מהא דר"ג ט"ו יום אחר החג ומשני הא במקדש ראשון הא במקדש שני לר' יוסף דר"ג ט"ו יום במקדש ראשון וההיא דהכרזת אבידה במקדש שני והשתא ר"ג למה שביק זמן הכרזת של מקדש שני דמגיע האחרון בשלשה ימים וכן לאביי דאמר איפכא דבמקדש שני ט"ו יום ובראשון ג' יום אמאי לא נקט נמי בהא דר"ג ג' ימים אחר החג כמו גבי אבידה דמיירי ממקדש ראשון ומאי שנא דנקט ליה התנא בתרי גווני חדא ממקדש ראשון וחדא מן השני אלא ודאי ג' ימים אחר החג אינו זמן הזכרה לעולם אליביה דר"ג משום דקדים זמן רביעה ראשונה ולא תלה לטעמא בהא דכדי שיגיע אלא היכא שהרביעה מוקדמת לזמן הגעה דהיינו בזמן שאין האחרון מגיע עד ט"ו יום שהוא שבעה במרחשוון ורביעה קדמה כבר בשלשה בו ולמאי דפרישית אתי שפיר הא דנקט ר"ג בז' בו ט"ו יום אחר החג משום דבג' בו לחוד לא סגי דהוי אמינא דאפילו אם תשרי חסר נמי שואלין בז' אע"ג דאינו אלא י"ד ימים אחר החג להכי קתני ט"ו ימים אחר החג וזה אינו אלא אי תשרי מלא דהוה ליה ז' בו ט"ו יום אבל אי חסר אין שואלין עד ח' בו דה"ל ט"ו יום אחר החג אבל קשה בט"ו יום אחר החג לחוד סגי דהוה ליה יום קבוע ולמה ליה דנקט בז' בו דאינו קבוע דאי תשרי חסר אין שואלין בו ביום עד למחרתו אלא ודאי אי נקט ט"ו יום אחר החג לחוד מטעמא כדי שיגיע הוה אמינא דסבירא ליה לר"ג זמן רביעה ראשונה בז' בו כר' יהודה דס"ל הכי והא דצריך לטעמא דכדי שיגיע דתיפוק ליה דז' בו הוא רביעה ראשונה דנפקא מיניה אי תשרי חסר דזמן רביעה שהיא בז' בו אינו אלא י"ד יום שאין שואלין עד למחר שהיא ט"ו מטעמא דכדי שיגיע דודאי זמן רביעה הוא קבוע לעולם בז' בו בין עיברו לתשרי או חסרוהו בתר קביע דירחא אזלינן לכל כה"ג דהא לתנא קמא שואלין לעולם בג' בו ולמר בז' ולמר בי"ז דלכ"ע יום הרביעה שהוא יום השאלה קבוע לעולם בין עיברו לתשרי בין חסרו וכן זמן הזכרה הוא יום קבוע לעולם כדתנן בריש פרקין וכן הפסקה דפסח בין עיברו השנה או לא עיברו אע"ג דבין זה לזה חדש שלם וכיון שכן ה"א דזמן רביעה לרבן גמליאל הוא בז' בו ונקט כדי שיגיע משום דאם חיסרו לתשרי דאין שואלין בז' בו עד למחר שהוא יום ט"ו משום הכי נקיט בז' בו שהוא ט"ו יום אחר החג הרי דמיירי אם עיברו לתשרי מדז' בו הוא ט"ו יום אחר החג ואי ס"ל דזמן רביעה ראשונה אינו אלא עד ז' בו למה לי להאי טעמא דכדי שיגיע בדעיברו לתשרי דאיירי בז' תיפוק ליה דקודם לז' עדיין אינו זמן שאלה אי רביעה ראשונה אינו אלא ז' בו אלא על כרחך זמן רביעה הוא בג' ואי לאו האי טעמא דכדי שיגיע היה זמן שאלה בג' בו כתנא קמא שהוא זמן רביעה ראשונה:

אמר שמואל הלכה כחנניה והכי נמי ס"ל לרב בסמוך דאמר יום ששים כלאחר ששים וקשה לי דהא לעיל אמר ר"י גבי הזכרה די"ט אחרון של חג דהראשון אינו מזכיר ורב ושמואל נמי ס"ל כר' יהודה כדמוכח התם גבי ואנן דאית לן תרי יומא היכי עבדינן והא טעמא דרבי יהודה פירשתי לעיל על פי הירושלמי דהא דלא מזכיר מבערב משום דלית כל עמא תמן ולדכר מצפרא אף הוא סבר שהזכירו מבערב מיגו דחמי לון דלא מדכרי בקדמייתא ומדכרי בבתרייתא אף הוא יודע שלא להזכיר מבערב ולפ"ז בשאלה נמי אין שואל לא בערבית מהאי טעמא דלית כל עמא תמן ולא בשחרית משום דאף הוא סבר שהזכיר מבערב והכא גבי שאלה אמרינן ס' ימים בתקופה משמע מסתמא דשואל מבערב וי"ל דרב ושמואל ס"ל כאידך טעמא דהירושלמי דפרישית לעיל דהאי טעמא דר"י כדי שיצאו המועדות בטל והאי טעמא לא שייך גבי שאלה:

יום ששים כלפני ששים או כלאחר ששים. נראה לי דלא דמי להא דאמרינן בפ"ג דחולין (דף מ"ה) כל שיעורי דרבנן להחמיר ואי עד ועד להחמיר אמרינן לה ואי עד ולא עד להחמיר אמרינן ולא עד. והכא הא נקט חנניה עד ששים בתקופה שאני הכא דאיכא חומרא בשני הצדדין ואינו יודע לאיזה צד ניזל לחומרא דאם שאל שלא בזמן שאלה מחזירין אותו וכן אם לא שאל בזמן שאלה נמי מחזירין אותו עוד יש לומר דלכולי עלמא עד ולא עד בכלל אלא דשמואל יום תקופה גומר ס"ל ויום ס' מנפילת התקופה הוי נ"ט לתקופה חדשה משום הכי ס"ל יום ס' כלפני ס' ורב סבירא ליה יום תקופה מתחיל משום הכי ס"ל יום ס' לחשבון תקופת תשרי שהוא ס"א לנפילת התקופה כלאחר ס' הגיע ר"ח כיסליו ולא ירדו גשמים ב"ד גוזרין שלש תעניות. נראה לי האי ולא ירדו גשמים איום ר"ח קאי כלומר אם לא ירדו גשמים כל יום ר"ח גוזרין תענית למחר ולעיל דתניא דלר' יוסי זמן רביעה שלישית בר"ח כסליו וקאמר וכן היה ר' יוסי אומר אין היחידים מתענין עד שיגיע ר"ח כסליו והאי תענית על הגשמים נמי הכי פירושא עד שיגיע ר"ח ולא ירדו ביום ר"ח מתחילין היחידים להתענות ביום המחרת אבל אין לפרש הגיע ר"ח ולא ירדו היינו שלא ירדו קודם ר"ח והגיע ר"ח אבית דין גוזרין תענית קאי ולומר שמתענין ביום ר"ח גופיה הא ליתא דתנן לקמן (דף טו) אין גוזרין תענית על הציבור בר"ח חנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין ופליגי בגמרא (דף יח) כמה הוה התחלה רב אחא אמר ג' רב אסי אמר א' אבל אתחולי לכתחילה בר"ח לכולי עלמא לא מתחילין:

וליכא למימר דהתם מיירי במתענין על איזה צרה אחרת דאפשר לאחר התענית אבל של גשמים אי אפשר לאחר שוב דבתוך כך יתקלקלו הזרעים והוה פסידא דלא הדר משום הכי מתענין אפילו בר"ח והא דתניא בגמרא גבי כשהתחילו היחידים להתענות מתענין שני וחמישי ושני ומפסיקין בר"ח אינו ראיה מתענית יחידים לתענית שבית דין גוזרין על הציבור דגבי ציבור תנן אם התחילו אין מפסיקין ולר"א הוה התחלה בתענית א' ואילו גבי יחידים תניא מפסיקין בר"ח משמע אפילו התחילו נמי מפסיקין דהא ליתא דהא אמר רב הונא בגמרא יחידים מתענין שלשה תעניות שני וחמישי ושני. ופריך מאי קמ"ל תנינא אין גוזרין תענית על הציבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע את השערים והא האי דאין גוזרין בתחילה בה' ודאין גוזרין בתחילה בר"ח גבי הדדי תנינן לה לקמן בפ"ב (דף ט"ו) ואם איתא דמיירי משאר תעניות אבל לא משל גשמים משום דדחיקא שעתא והוה פסידא דלא הדר מאי פריך אדרב הונא תנינא דילמא קמ"ל דאפילו תענית של גשמים נמי אין גוזרין בתחילה בה' אלא ממתינין עד יום ב' הבא אע"ג דהוי פסידא דלא הדר ואי משום דביחידים לא חייש להא דהוה פסידא מדמפסיקין בר"ח הא גופה לא שמעינן לה אלא לבתר דמייתי האי ברייתא דתניא כוותיה דרב הונא אלא ודאי שמע מינה דהאי דאין גוזרין תענית בתחילה בה' וכן בר"ח דתנינן לקמן איירי מתענית של גשמים דהני מיקרי תענית סתם ואפ"ה בר"ח אין מתחילין להתענות ש"מ הא דתנן הכא הגיע ר"ח ולא ירדו גשמים גוזרין תענית לאחר ר"ח הוא דמתענין והגיע ר"ח אלא ירדו קאי וכדפרישית והכי מוכח מפירוש רש"י התם (דף ו) גבי הא דוכן היה ר' יוסי אומר אין היחידים מתענין עד שיגיע ר"ח כסליו דפירש אין היחידים כו'. דאמרי' בסמוך שלישית להתענות והואיל זמן שלישית בר"ח הוא אין ליחידים להתענות וצריך ליישב דבריו על דרך דפירשתי וכמ"ש שם:

יחידים מתענין שלש תעניות שני וחמישי ושני פירוש אין מתחילין ביום ה' אלא ממתינין עד יום ב' הראשון שהוא אחר י"ז בו וקשה לי הא במתניתין תנן דבי"ז בו מתחילין היחידים בה"ב ואחר כך בר"ח כסליו מתחילין הציבור להתענות גם כן בה"ב והשתא מאי פסקא דר"ח כסליו של ציבור אחר ג' תעניות בה"ב של היחידים הא זימנין שלא שלמו של יחידים קודם ר"ח כסליו בחל י"ד חשוון ביום ג' וחיסרו לחשוון דאין התענית מתחיל עד יום ב' הבא שהוא כ"ג בחשון נמצא דשני הבא הוא חל ביום ר"ח ואין מתענין בו אלא בתוך החודש כמה ימים וכל שכן אי נפרש דהא דהגיע י"ז במרחשוון דיחידים מתענין היינו למחרת בי"ח בו ועל דרך הא דפירשתי להגיע ר"ח כסליו גבי תענית של ציבור דמתענין למחרת והכי מסתבר דכיון דבי"ז בו הוא זמן רביעה שלישית מצפין כל היום שמא ירדו גשמים בזמן הרביעה ואם לא ירדו מתחילין למחר להתענות א"כ אפילו בחל י"ז בו בשני גופה ואפילו בעיברו לחשוון כיון דאין מתחילין להתענות בו ביום עד שני הבא חל השני הב' מתענית בה"ב בר"ח כסליו שהוא ל"א לר"ח חשוון ואין התענית השלישי של יחידים בחשוון כ"א בתוך חודש כסליו:

מיהו להא אין לחוש ולומר דבחל כה"ג לא שלמו ג' תענית של יחידים קודם התחלת תענית של ציבור דודאי שלמו קודם דבחל תענית אחרון שהוא יום ב' משלשה של יחידים בר"ח מתענין ביום ה' שאחריו משא"כ הציבור אין מתחילין להתענות עד יום ב' שאחר יום ה' זה דהא אין גוזרין תענית על הציבור בתחילה ביום ה' אבל אצל היחידים אין זה בתחילה שכבר התענו שני תעניות קודם לו ואי משום דתנן סדר ג' תעניות דיחידים קודם התחלת של ציבור ואמר רב הונא יחידים מתענין שני וחמישי ושני והא בכה"ג הוה ליה שני פעם אחד וב' פעמים חמישי בזה אין לחוש דההיא ברוב שנים מיירי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף