גבורת ארי/תענית/יז/א

גבורת ארי תענית יז א

דף י"ז ע"א

אסור לשתות יין כל אותו היום וטעמא כדמסיק משום מהרה יבנה בית המקדש וקשה לי אמאי אסור כל היום משום הכי הא תנן בפרק ד' דמנחות (דף מ"ט) אין מחנכין את מזבח העולה אלא בתמיד של שחר והא תמיד של שחר אינו קרב אלא לרבי יהודה עד ארבע שעות ולרבנן עד חצות ותו לא כדאמרינן ריש פרק ד' דברכות (דף כ"ו) וא"כ לר"י לאחר ד' שעות ביום ולרבנן לאחר חצות היום יהא מותרין כהנים לשתות יין בזמן הזה דהא אפילו יבנה בית המקדש בו ביום לאחר זמן הקרבת תמיד של שחר בטלה עבודה ביום זה לגמרי דאי אפשר להקריב בו ביום שום קרבן ע"ג המזבח כיון דעדיין לא נתחנך בתמיד של שחר ויש לומר דס"ל כמאן דאמר התם דמחנכין את מזבח הזהב בקטורת של בין הערבים ואכתי איכא למיחש שמא יבנה ויקטירו קטורת אי נמי משום מנורה דאמר התם מחנכין אותה בז' נירותיה בין הערבים ודברי הכל היא:

אסור לשתות יין כל אותו היום קשה לי אמאי כל אותו היום ותו לא דהא אע"פ שמכיר בית אב שלו יהא אסור כל אותו שבת בזמן הזה כמו שבזמן שבית המקדש קיים דאסורין אנשי בית אב כל השבת של משמרתן משום חששא דשמא תכבד העבודה וכי תימא דתרי חששי לא חיישינן לשמא יבנה ושמא תכבד ליתא דהא בסיפא באינו מכיר משמרתו ובית אב שלו אסור לעולם אלמא חיישינן לתרי חששי לשמא יבנה ולשמא בית אב שלו היום הכי נמי ניחוש אע"ג דהוה ליה תרי חששי וכי תימא אין הכי נמי דבמכיר בית אב שלו בזמן הזה אסור לשתות ביום כל אותו שבת כמו בזמן הבית משום תכבד ואינו מותר אלא בלילות והא איכא בין מכיר בית אב שלו לאינו מכיר אלא משמרתו דבמכיר יום בית אב שלו קתני אסור כל אותו היום שלו אפילו בלילה והיינו דקתני כל לרבויי לילה אבל כל השבוע של משמרתו בר מאותו היום של בית אב שלו ביום אסור משום שמא תכבד כמו בזמן הבית אבל בלילות שרי אבל באינו מכיר אלא משמרתו ולא בית אב שלו לילות נמי אסור דכל השבוע איכא לספוקי דילמא היום בית אב שלו ואנשי בית אב בלילה נמי אסורים ליתא דבזמן הזה אפילו במכיר בית אב שלו אפילו הכי מותר באותו לילה דהא טעמא דבית אב אסורים בליל בית אב שלהם משום אימורין שניתותרו מקרבנות יום העבר שמקטירין כל הלילה והאי טעמא לא שייך אלא בזמן הבית אבל בזמן הזה אפילו יבנה בית המקדש בזו הלילה כיון דלא נבנה עדיין ביום העבר אין כאן מה להקריב בליל זה ומהשתא בע"כ הא דתני במכיר בית אב שלו דאסור כל אותו היום היינו ביום ממש ולא בלילה מכלל דשאר ימי המשמר ביום נמי מותר והדרא קושיתי לדוכתא:

מיהו בהא יש לומר דבמכיר בית אב שלו אפי' בלילה בזמן הזה אע"ג דליכא הקטרת אימורין של יום העבר אפילו הכי אסור משום סידור המערכות ושני גיזרי עצים כדפרישית בסמוך דמהאי טעמא אסורין בית אב בליל שבת ויו"ט. מכל מקום אכתי קשה דבעל כרחך הא דבזמן הזה אסורים ביין אפילו ביום בית אב שלו אינו אלא ביותר מרביעית דאילו ברביעית מצומצם ליכא למיתסריה למאי דמפרש לקמן דהכי נמי הא דלא גזרו בזמן הזה על פרועי ראש שמא יבנה הבית משום דאפשר דמסתפר ועייל אבל יין אע"ג דאית ליה תקנתא בשינה כל שהוא הני מילי בשתה רביעית אבל יותר מרביעית כל שכן שינה משכרתו וא"כ רביעית כיון דאית ליה תקנתא בשינה כל שהוא בעל כרחך לא גזרו בזמן הזה כמו דלא גזרו על פרועי ראש מהאי טעמא וכי גזרו ביותר מרביעית דלית ליה תקנתא בשינה כל שהוא ואין נפקותא בזמן הזה בין יום בית אב שלו לכל אותו שבת של משמרתו דבכדי רביעית אפילו ביום בית אב שלו שרי דהא יש לו תקנה בשינה כל שהוא ואי ביותר אפילו בלילה אסור אפילו בכל אותו שבת של משמרתו משום תכבד כיון דלית ליה תקנה בשינה כל שהוא וכיון שבזמן הבית אסור מהאי טעמא בכל הלילות של משמרתו ליתסר נמי בזמן הזה אפילו במכיר בית אב שלו כל לילות של אותו שבת משום שמא יבנה ושמא תכבד דביותר אין לחלק בין ימים לילות של כל אותו שבת של משמרתו אפילו שלא יום בית אב שלו והא ליכא למימר דלעולם בזמן הזה ביום בית אב שלו ברביעית נמי אסור אע"ג דאית ליה תקנתא בשינה דגזרינן רביעית אטו יותר מרביעית דלית ליה תקנה בשינה כל שהוא ולא דמי לגדול פרוע דאית ליה תקנתא לעולם דמסתפר ועייל וליכא למיגזר מידי. הא ליתא דא"כ אנשי משמר דמותרין בלילות ברביעית אבל לא ביותר מרביעית נגזור נמי רביעית אטו יותר מרביעית אלא ודאי הא לאו מילתא היא:

וי"ל לרבנן לתרי חששי לא חיישינן משום הכי במכיר בית אב שלו מותר שאר לילות משמרתו חוץ מליל בית אב שלו ביין ולשמא יבנה ושמא תכבד דהוה ליה תרי חששי לא חיישינן אבל באינו מכיר משמרתו ולא בית אב אסור לעולם ולא הוה ליה תרי חששא אלא חדא שמא יבנה היום שמא לא אבל שמא אין היום בית אב שלו אין זה ספק גמור דא"כ נימא הכי לעולם וא"כ אתה מתירו לשתות ביום בית אב שלו בודאי דהא יום אחד הוא ודאי יום בית אב שלו דהא אי אפשר לך לברר איזה יום מן הימים לאסרו בו ביום ולהתירו בשאר כל הימים דמה יום מימים ובע"כ או תאסרו כל הימים או תתירו כל הימים וכיון דבע"כ אי אפשר לך להתירו כל הימים דאם כן שותה ביום בית אב ודאי שלו דליכא אלא הדא חששא דשמא יבנה בע"כ צריך לאסרו כל הימים משום יום בית אב ודאי שלו. והאי טעמא נמי במכיר משמרתו ואינו מכיר בית אב שלו דאסור כל אותו שבת מספיקא דאם אתה מתירו הא שותה ביום בית אב שלו בודאי מה שאין כן במכיר משמרתו ובית אב שלו דבו ביום של בית אב הרי הוא אסור אין לאסור כל אותו שבת משום שמא יבנה ושמא תכבד דהוה ליה תרי חששי לגמרי וכולי האי לא חיישינן מיהו רבי דאמר אסור לשתות יין לעולם לדידיה ב' חששי נמי חייש לשמא יבנה ושמא ישתנו סדר המשמרות או שמא יעבדו כולן לחנוכת הבית וכדפירש רש"י ואפשר לומר אליבא דרבנן דרבי הא דחששא לשמא יבנה היינו טעמא נמי משום דהא ודאי הבית עתיד להבנות ואם יתמהמה חכה לו:

עוד יש לומר דהאי טעמא דבמכיר בית אב שלו דמותר כל אותו שבת ולא חיישינן לתרתי ובמכיר משמרתו ואינו מכיר בית אב שלו אסור כל אותו שבת וחיישינן לתרתי משום דהני תרתי ספיקי במכיר בית אב שלו אלימא טובא וכל אחד מהן לחוד אלים וכדי להתירו ביין דאם לא יבנה הבית היום בודאי ראוי להתירו ביין אפילו ביום בית אב שלו ואי משום דבית אב שלו היום לית לן בה כיון שאין בית בנוי באותו שבת ואפי' תימא שיבנה הבית מכל מקום באותו שבת שלא ביום בית אב אכתי אין ראוי לאסרו אי לא יכבד העבודה על בית אב של היום לפיכך לא חיישינן לה אבל במכיר משמרתו ואינו מכיר בית אב שלו נהי דאם לא יבנה הבית בהא חששא לחוד כדי להתירו ביין מ"מ אם תמצא לומר שיבנה שמא היום אין יום בית אב שלו האי טעמא לחוד אינו כדי להתירו ביין דהא אכתי יש לומר אפילו תימא דאין היום יום בית אב שלו אכתי אין להתירו משום שמא תכבד וכיון דהחששא שניה אין כדי בפני עצמו להתירו חיישינן ליה לאסור כל אותו שבת. מיהו תירוץ זה אינו מספיק אסיפא דבאינו מכיר משמרתו ולא בית אב שלו אמאי אסור לעולם דהא הוה ליה תרי חששי אלימי שמא לא יבנה ושמא אין זו שבוע של משמרתו כלל. ולתירוץ ראשון ניחא מיהו הא דקתני ליודע שבית אב קבועין שם דמשמע הא מספיקא שרי ניחא בין לתירוץ ראשון בין לתירוץ שני דהא כיון דאין יודע אם קבועין הוה ליה תרתי חששי גמורים דאם אינו קבוע אפילו יבנה לאו בר עבודה הוא דאפי' יבנה אין לו שום יום איסור לתירוץ קמא:

אסור לשתות יין כל השנה קשה לי אמאי אסור כל השנה מטעמא שמא יבנה הבית היום כדמסיק לקמן הא עד כאן לא פליגי ר' אליעזר ור"י בפרק קמא דר"ה (דף י') אי בתשרי עתידין לגאול או בניסן אבל באחד משאר כל החדשים לכ"ע אין נגאלין. וא"כ אמאי אסורין כל השנה לישתרי ביין כל י"א חודש בשנה חוץ מתשרי לר' אליעזר וניסן לר' יהושע אבל לא בשאר כל החדשים דודאי לא יבנה והכא נמי אמאי אסרו ברישא גבי יודע משמרתו או בית אב שלו כל אותו שבת או אותו יום אי שבת של משמרתו או יום בית אב שלו אינו בתשרי לר' אליעזר או בניסן לרבי יהושע לישתרי דודאי באותן חדשים לא יבנה וליכא למיחש לתקלה:

מיהו בהא יש לומר דבנין בית המקדש קודם למלכות בית דוד דהיינו ביאת הגואל. וכדאמרינן בירושלמי פרק ה' דמעשר שני גבי כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד ותנאי היה הדבר שאימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה רבי יוסי אומר משחרב בית המקדש היה התנאי ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה וגרסינן עלה בירושלמי זאת אומרת שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד. והשתא אפשר לומר דאין יום קבוע לבנין בית המקדש אלא כל ימות השנה ראוי לבניינו. ובחידושי בפ"ק דראש השנה פירשתי דשני מיני קיצין הם זכו אחישנה לא זכו בעתה וכי נחלקו ר' אליעזר ורבי יהושע אי בניסן עתידין ליגאול או בתשרי היינו על קץ דבעתה אבל על קץ דאחישנה אין לו זמן קבוע אלא כל יומי זמניה הוא וכדאמר ליה משיח לריב"ל היום אם בקולו תשמעו א"כ לא קשה מידי אפילו תימא דבנין הבית יהיה בביאת המשיח אכתי אסורין לשתות כל השנה שמא יהיה הקץ של אחישנה וזה אין לו זמן ושמא היום יבא ואין זה מקומו כי דברי חכמינו ז"ל שבירושלמי נאמנים עלינו ואין אנו צריכים להאי טעמא והרחמן יזכנו לבנין הבית ולימות המשיח שתקנתו קלקלתו ולשמא יבנה לא חיישינן והא דאמר בפרק קמא דביצה (דף ה') אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מאי טעמא מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו ביצה בי"ט שני כו' ואמרי' אי הכי עדות נמי לא נקבל מאי טעמא מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא קבלנו עדות החודש כל היום אלמא חיישינן לשמא יבנה אתיא דלא כרבי אלא כרבנן אי נמי אפילו תימא רבי ועד כאן לא קאמר רבי דלא חיישינן לשמא יבנה אלא בהא דיין דאם יבנה אין כאן חששא אלא ביום הבנין לחוד ולא אתי למישרי בית אב אי נמי בני המשמר בשבתם אחר הבנין דבין זמן שעת עבודה לשלא בזמן לא טעי ולא מיחלפי משום הכי לא חייש שלא בזמן הבית משום חשש תקלת חד יומא אבל ההיא דביצה דכשיבנה איכא חשש תקלה כל השנים שיאמרו אשתקד וקודם הבנין מי לא וכו' מודה רבי דחיישינן והא דתנן בפ"ג דר"ה (דף ל') וסוף פ"ג דסוכה (דף מ"א) שהתקין רבן יוחנן בן זכאי שיום הנף כולו אסור משום מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח השתא נמי ניכול ובדין הוא דמחצות היום ניכול דהא בזמן הבית מחצות שרי דאין ב"ד מתעצלין בו אלא משום דילמא איבני בלילה אי נמי סמוך לשקיעת החמה כדאמרינן התם. והא דאסרו מחצות אינו אלא משום גזירה דההוא יומא דשנת הבנין וביומא דשנת הבנין גופיה ליכא למיחש לתקלה אלא אם שיבנה דוקא סמוך לשקיעת החמה אי נמי בלילה דוקא אבל אם יבנה כל השנה ליכא למיחש לתקלה אפילו הכי חייש לה כל שכן גבי יין דכל אימת שיבנה דאיכא למיחש לתקלה דניחוש לשמא יבנה ההיא ודאי דלא כרבי ורבי מפרש לה דהיינו טעמא דתקנת רבן יוחנן בן זכאי משום דס"ל כר' יהודה דאמר מן התורה הוא אסור דכתיב עד עצם היום וקסבר עד ועד בכלל כדאמר ר"נ בר יצחק התם ובאמת הכי ס"ל לרבי בפ"ק דערכין מיום הראשון עד יום השביעי דראשון וראשון בכלל ושביעי ושביעי בכלל נ"ל. כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין קשה לי דלהאי טעמא אין לאסור אלא לכבס וללבוש במשמרתן אבל לכבס במשמרתן ולהניח ללבוש אחר זה לית לן בה דהא מצד עצמו ליכא שום איסור בכיבוס אלא שלא יכנס כשהוא מנוול וכיון שאתה אוסרו לכבס וללבוש בשבוע זו אלא לאחר זמן תו לא יכנס לה מנוול ויזהר לכבס קודם לכן כדי שיהיה לו מה ללבוש בשבוע של משמרתו אבל בכביסה בלא לבישה לית לן בה והא דתנן ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת הא לאו הכי היה אסור לכבס בחמישי וללבוש בשבת היינו משום דבשבת אכתי לא שלים משמרתו כדאמרינן בשילהי מס' סוכה (דף נ"ו) משמר היוצא עושה תמיד של שחר ומוספין והוה ליה כביסה ולבישה שתיהן בשבוע של משמרתן ואיכא משום שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין והשתא תקשה אמאי נקט במתני' אסור לכבס כיון דעיקר האיסור הוי הלבישה ולא הכביסה ויש לומר כיון דבלבישה לחוד נמי ליכא איסורא דהא מותר ללבוש במשמרתו המכובסים קודם שבוע זו וליכא איסור אלא בלובש מה שנתכבס בשבוע זו כדי שלא יסמוך על כביסת שבוע זו ויכנוס לה כשהוא מנוול וכיון דהלבישה אינו אסורה אלא אם כן קדם לה הכביסה דשבוע זו דוקא נקטה שהוא התחלת הדבר מן האיסור ולכבס וללבוש קאמר וכה"ג צ"ל לקמן פרק ד (דף כ"ט) גבי שבוע שחל ט"ב להיות בתוכה דאר"כ שנו אלא לכבס וכמ"ש שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף