גבורת ארי/יומא/מב/א

גבורת ארי יומא מב א

דף מ"ב ע"א

שחיטת פרה בזר פסולה ולשמואל כשירה הקשו הת"י מדתנן במס' פרה פ"ד שחטה שלא בכהן גדול פסולה ור' יהודא מכשיר משמע אפילו מאן דמכשיר לא מכשיר אלא בכהן הדיוט דמצינו למימר דר' יהודא מכשיר אפי' בזר דלאו עבודה היא ולא נראה דלא דק בזה דאם איתא דר' יהודא ורבנן פליגי בפלוגתא דרב ושמואל לא הוי שתיק הגמ' מלומר כתנאי כי כן דרך הגמ' בכל מקום ועוד דאי אפשר לומר דפליגי אמוראי במאי דפליגי תנאי במתניתין דאם כן לימא מר הלכה כמר ומר הלכה כמר אלא ודאי תרתי מילי נינהו ושם במתניתין לא בשחיטת פרה פליגי ולא מיירי התם משחיטה כלל אלא אי לדורות נעשית בכהן גדול או בכהן הדיוט והיינו דאמרינן לקמן איכא דאמרי לדורות בכהן גדול ואיכא דאמרי לדורות בכהן הדיוט ואפלוגתא דר' יהודא ורבנן דהתם קאי ומה שהביאו הת"י שחטה שלא בכהן גדול פסולה אלמא בשחיטה פליגי ליתא דהתם לא קאמר שחטה שלא בכהן גדול אלא שלא בכהן גדול סתמא ואשאר עבודות קאי ולא אשחיטה והכי תנן התם פרת חטאת ששחטה שלא לשמה קבל והזה שלא לשמה פסולה ושלא רחוץ ידים ורגלים פסולה ור"א מכשיר ושלא בכהן גדול פסולה ור' יהודא מכשיר, וסברי התוס' דהאי שלא בכהן גדול אשחיטה דמיירי ביה רישא שחטה שלא לשמה קאי וליתא אלא אהא דקאמר בתר הכי קבל והזה שלא לשמה קאי ור' יהודא דמכשיר היינו בכהן הדיוט ולא מיירי מזר תדע דאי האי שלא בכהן גדול אשחיטה דאתחיל בה ברישא קאי אם כן מציעתא דשלא רחוץ ידים ורגלים נמי קאי אשחיטה הוי ליה לר' יהודא נמי לאפלוגי בהא ולהכשיר בשלא רחוץ כמו שמכשיר בזר הוא הדין ודאי דלא בעי רחוץ אלא ודאי האי שלא רחוץ ושלא בכהן גדול אשאר עבודות דאיירי ביה רישא קאי והא דר' אליעזר ור' יהודא תרי טעמי נינהו דר' אליעזר לא בעי ריחוץ הואיל ונעשית בחוץ וקרא גבי ריחוץ בבואם אל אהל מועד ואל המזבח כתיב ומ"מ מודה לרבנן דצריך כהן גדול ור' יהודא סבירא ליה דאין צריך כהן גדול ומ"מ בריחוץ מודה לרבנן דצריך דתרי מילי נינהו ולא תליא זה בזה ועוד דבתר פלוגתא דר' יהודא ורבנן תנן התם סתמא ובמחוסר בגדים פסולים ומשמע דכולי עלמא מודו בהא ואי כולה מתניתין אשחיטה הוי ליה לר"י לאפלוגי נמי בהא ולהכשיר אלא ודאי כדפירשתי:

חד אמר פרה פסולה פרו כשירה וחד אמר פרו פסולה ופרה כשירה ונראה לי דפרה כשירה לא דמי לפרו כשירה דאידך דלמאן דאמר פרה כשירה אפילו לכתחילה שוחטה זר דכיון דחוקה לא קאי אשחיטה והאי ושחט אותה לפניו היינו שיהא זר שוחט ואלעזר רואה ולא נכתב כהן גבי שחיטת פרה ממילא לכתחילה נמי מותר לזר לשחוט כמו בכל הקדשים שזר שוחטן אפילו לכתחילה כדאיתא ריש פ"ב דזבחים (דף ל"ב) אבל למ"ד פרו כשירה היינו דווקא בדיעבד דחוקה אשחיטה לא כתיב דלאו עבודה היא אבל לכתחילה לא מבעי דאין לזר לשוחטו אלא אפילו כהן אחר חוץ מכהן גדול נמי לא דהא כתיב גבי שחיטת פר אהרן דמשמע אהרן דווקא וכפי' לעיל בפ"ג בסוגי' דקרצו בכמה ושם נתבאר. עוד נראה נפקא מינה בין פרה לפרו דלמ"ד שחיטת פרה בזר פסולה דמי לשאר עבודות דצריכה בגדי כהונה וריחוץ ידים ורגלים ושאר דברים ככל עבודות אבל בשחיטת פרו למ"ד פסולה בזר לאו משום דבעי כהונה אלא משום דבעי בעלים דוקא ואם כן אינו צריך בגדי כהונה ושאר דברים שפוסל ומיחל עבודה דהא לאו משום דעבודה היא אתינן עלה אלא משום דבעי בעלים דוקא משום הכי אין שחיטתו אלא בכהן גדול דוקא וכמו שכתבתי שם ולקמן ומ"מ לאו עבודה היא הלכך אין פסולי עבודה פוסלין בה ולמאי דפי' הא דקאמר רב פרה פסולה ושמואל קאמר פרו פסולה לאו חדא מחתא מחתינהו:

מאי שנא פרו דכתיב אהרן וחוקה משמע לשמואל אע"ג דשחיטה לאו עבודה היא אפילו הכי עיכובא דחוקה עלה נמי קאי. וקשה לי הא בפרק קמא דמנחות (ד' ה') אמר ריש לקיש דמנחת העומר שנקמצה שלא לשמה כשירה ושיריים אין נאכלין עד שיביא מנחת עומר אחר ויתירנה ופריך מקרב היכי קרבה ממשקה ישראל מן המותר לישראל ומשני רב אדא בר אהבא קסבר ריש לקיש אין מחוסר זמן לבו ביום ומתיב ר' פפא הקדים חטאתו לאשמו לא יהא א' ממרס בדמה אלא תעובר צורתה ותצא לבית השריפה ופריך ואמאי מותיב רב פפא והא רב פפא הוא דאמר שאני הלכות מצורע דכתיב בה הויה פי' והויה עיכובא משמע וקאמר רב פפא הכי קא קשיא ליה אימא הני מילי עבודה שחיטה לאו עבודה היא ואי אין מחוסר זמן לבו ביום יהא אחר ממרס בדמה ולקרב אשם והדר לקרב חטאת ומחמת קושיא זו הדר ביה מההוא שנויא דאין מחוסר זמן לבו ביום והשתא מאי קשיא ליה לרב פפא האיכא שמואל הכא דסבירא ליה דחוקה דמשמע עיכובא אשחיטה נמי קאי אע"ג דלאו עבודה היא ואם כן הכי נמי איכא למימר דהויה דמצורע נמי קאי אפילו אשחיטה אע"ג דלאו עבודה היא דמאי שנא עיכובא דהויה מעיכובא דחוקה הא ודאי דא ודא אחת היא ואם כן מאי פריך התם אדריש לקיש דלמא כשמואל סבירא ליה דכל היכי דרבי קרא לעיכובא אשחיטה נמי קאי והתוס' הקשו מהא דפריך בפרק קמא דזבחים ובפ"ק דמנחות (דף ו') והאמר רב שחיטת פרה בזר פסולה ומשני שאני פרה דקדשי בדק הבית היא ליפרך מפרו של אהרן למאן דאמר פסולה בזר דליכא למימר הכי ותי' דמהא ליכא למיפרך דהתם לאו משום דעבודה היא דהא פסולה אפילו בכהנים אלא בכהן גדול לחוד אלא גלי רחמנא דבעינן בעלים מידי דהוי אסמיכה דלאו עבודה היא ובעי בעלים ויפה תירץ על קושיתם דהתם מיירי דאין ללמוד משחיטה דאשכחן דפסולה בזר ש"מ דעבודה היא דשאני הכא דלא משום טעמא דעבודה פסולה בזר אלא פרו היינו טעמא דבעינן בעלים אבל הא ודאי קשה כיון דמ"מ למ"ד שחיטת פרו בזר פסולה בעל כרחך חוקה אשחיטה קאי אע"ג דאין טעם הפסול משום עבודה אלא היינו טעמא דבעי בעלים תיתי מהי תיתי מ"מ חזינן דכל היכא דכתב רחמנא עיכובא אשחיטה נמי שדינן לה אע"ג דלאו עבודה היא אם כן הכא נמי האי עיכובא דהויה דכתב רחמנא גבי מצורע שדינן לה נמי אשחיטה אע"ג דלאו עבודה היא דאנן נמי לאו מטעם עבודה אתינן למפסל בהא דהקדים חטאתו לאשמו אלא מדכתב רחמנא שחיטת אשם קודם לשחיטת חטאתו וכתב רחמנא הויה לעיכובא אהקדמת שחיטת זה לזה נמי קאי כדקאי עיכוב דחוקה לשמואל אשחיטת פרו נמי דבעי בעלים ואם שחטו אחר פסול:

ורב שלא יסיח דעתו ממנו קשה לי מנא ליה לרב להוציא המקרא ממשמעותיה דהא פשטיה דקרא דושחט אותו לפניו משמע שיהא אחר שוחט לפני אלעזר והוא רואה והאיך דריש להאי לפניו שלא יסיח דעתו ומ"מ הוא בעצמו שוחט הא בכל מקום שדורשין להוציא קרא ממשמעותי' הוא על ידי איזה יתור או שאי אפשר לומר כפשטיה והכא מאי איכא למימר:

ושמואל שלא יסיח דעתו מנא ליה נפקא ליה מושרף את הפרה לעיניו משום דנפקא ליה שחיטה משריפה וקשה לי הא בספרי תנא ושחט אותה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלה בשחיטתה ושרף את הפרה בא הכתוב ולימד שתהא מלאכה פוסלה בשריפתה והביאו רש"י בפ"ב דחולין (דף כ"ט) גבי הא דמייתי התם כל העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים ופוסלין אותה במלאכה אחרת והשתא לשמואל דלמד שחיטה משריפה לענין הסח הדעת גבי מלאכה נמי נילף משריפה וי"ל דלשמואל ניחא משום דהתם אמר דכל העוסקים בה מטמאין בגדים ותנן בספ"ד דפרה לעולם מועלין בה ומרבין לה עצים ומעשיה ביום ובכהן והמלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר והא אפילו השלכת עץ ארז ואזוב נמי בכלל עד שתעשה אפר וש"מ דמלאכה פוסלת בהן ועוד הא קתני הא דמלאכה פוסלת בהדי ביום ובכהן והני נמי נעשים ביום ובכהן כדאמרינן לקמן והשתא מנא ליה הא כיון דלאו גופה דפרה נינהו דהא מהאי טעמא ממעטינן להו לקמן מהיסח הדעת אלא ודאי ש"מ מדכתב רחמנא גבי היסח הדעת דפוסל בשחיטה ובשריפה ול"ל נילף שחיטה משריפה והוא הדין לכל מעשה דבגופה יש ללמוד משריפה מהדר ומכתב בשחיטה למה לי אם אינו ענין לדברים שבגופה תנהו ענין להשלכת עץ ארז ואזוב אע"ג דלאו גופה דפרה נינהו אפילו הכי מלאכה פוסלת בהו וכ"מ כדפי' בספרי עצמו דקאמר ושחט אותה מלמד שתפסל במלאכה אחרת בשחיטתה ושרף את הפרה מלמד שתפסל במלאכה אחרת בשריפתה הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם פוסלת בשחיטתה לא תפסול בשריפתה אלא בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטתה עד שתעשה אפר ובלשון הזה כתב הר"ש בסוף פ"ד דפרה ומשמע כדפי' ואדרבה לפי זה קשה לי אדרב דמצטרך קרא לשחיטה בפני עצמה לענין הסח הדעת ולשריפה בפני עצמה דחד מחברי' לא ילפינן לה דהשתא תרווייהו צריכי לגופיה אם כן גבי מלאכה מנא ליה דפוסלת בהעץ ארז ואזוב דלאו גופה דפרה נינהו כיון דפסול מלאכה דכתב רחמנא גבי שחיטה ושריפה לגופיה איצטריך ונהי דכל שאר עבודות דמגופה דפרה איכא למילף משחיטה ושריפה אבל הני מנא ליה וי"ל לפי מה שכתבו התוס' לקמן ניחא שהקשו למאי איצטרך קרא בכל הני ג' באסיפת הפרה ומלוי וקדוש למשמרת לפסול בהסח הדעת לכתוב בחד וליתו אינך מיניה ותי' דהייתי ממעט מי שלא נאמר בו למשמרת הואיל וכשר באשה כבאיש ולא הייתי ממעט להעץ ארז ואזוב דפסול באשה והכא נמי גבי פסול מלאכה מרבה אני נמי להעץ ארז ואזוב הואיל ופסול באשה אע"ג דל"ג דפרה הן הואיל ודמי לשחיטה ושריפה דגלי בהו רחמנא פסול מלאכה כפסול אשה אבל שחיטה ושריפה לא אתיא חד מחבריה מטעמא אחרינא דמפרש ואזיל דשחיטה תחילת עבודה היא ושריפה דהשתא מתכשרא פרה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף