גבורת ארי/יומא/כח/ב
אי נמי שאני אברהם דאיצטגנינות גדולה היה בלבו א"נ משום דזקן ויושב בישיבה היה. ק"ל דלפי"ז משמע דאין לנו ללמוד מאברהם דשאני אברהם דרב גובריה ואפילו בבה"מ דמקום זריזין הוא לא רצו להקדים שחיטת התמיד מכי משחרי כתלי דילמא אתי למטעי וכל שכן דאין לנו להקדים להתפלל מנחה מההיא שעתא עד ו' ומחצה דלמא אתי למטעי והשתא הדרא קושיא קמא לדוכתיה אנן מאברהם ניקום וניגמור ולאידך גיסא דהי' ק"ל דא"צ לנו זריזות כ"כ כאברהם ודחינן לה תנא קא גמר להשכים למצות בזריזות כאברהם והשתא קשיא [להיפך] דאין ראוי לכל אדם להקדים כ"כ תפלת מנחה כאברהם דרב גובריה והא תנא נמי ל"ג מיניה דאין נשחט עד ו' ומחצה ולא קודם וי"ל דודאי למאי דס"ד מעיקרא לא קמ"ל מידי בהא מלתא דמאי נ"ל בהא דאימת מצלי אברהם דאי קמ"ל דמההיא שעתא זמן תפלת מנחה פשיטא דתפלת מנחה כנגד תמיד של בה"ע תיקנו ואפי' למ"ד תפלות אבות תקנו אסמכינהו רבנן אקרבנות כדא' רפ"ד דברכות (דף כ"ו) פשיטא דמההיא שעתא כשר לתמיד של בה"ע הוא שהחמה נוטה למערב וה"ה דכשר לתפלת מנחה מההיא שעתא דתיקנוהו נגד תמיד אלא ע"כ לא קמ"ל מידי בהא אלא שנגמור זריזות מיני' ואהא ק"ל ואנן מאברהם ניקום ונגמור ומשני תנא גמר מאברהם אבל לבתר דמייתי' הא מתני' דחל ע"פ להיות בע"ש נשחט בו' ומחצה דלכאורה משמע מהא דאינו קרוי בה"ע עד פלגא שעתא בתר דמשחרי כותלי דהו"ל בתחילת ז' וקמ"ל ר"ש דלעולם מתחילת ז' מתחיל בה"ע וכשר לשחיטת תמיד ולתפלת מנחה ומההיא שעתא הוי מצלי לה אברהם א"כ אע"ג דאין לנו ללמוד מאברהם דרב גובריה אפ"ה טובא קמ"ל כיון דאברהם הוי מצלי מההיא שעתא אע"ג דאין ראוי לשאר כל אדם לעשות כן דילמא טעי מ"מ היכא דעבר וצלי מההיא שעתא יצא ידי חובתו בדיעבד כיון דמסתמא כשר לתמיד ולתפלת מנחה:
קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין ק"ל מאי גריעותא דעירובי תבשילין יותר משאר מילי דרבנן דקא חשיב ליה הוה ליה למימר סתמא קיים אברהם אבינו אפי' מילי דרבנן והכל בכלל ואפי' ע"ת וי"ל דאמרינן בפ"ג דפסחים (דף מ"ו) דאמרי' הואיל והאופה מיו"ט לחול אינו לוקה משום הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזו ליה ומשו"ה אופין מי"ט לשבת ע"י עירובי תבשילין ול"ל טעמא דמדאורייתא צרכי שבת נעשים ביו"ט וכיון שכן דטעמא דמהני ע"ת הוא משום דמה"ת אפי' שלא לצורך ביו"ט ל"ל בה משום הואיל ומקלעי לי' אורחים וה"ל הכל לצורך יו"ט מיהו הני אורחים דאמרינן הואיל בשבילן היינו אורחים ישראלים דוקא אבל לא אורחים נכרים דהא אפי' אי מקלעי ליה אסור לטרוח ביו"ט בשבילן כדאי' התם לכם ולא לנכרים כ"ש דל"ל הואיל בשבילן והשתא ה"א דבימי אברהם שלא היו עדיין שומרי תורה אלא הוא וב"ב לחוד ואפי' הללו שגיירן אברהם ושרה היו נגררין אחריו ומב"ב היו כדכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן והיינו גרים שגיירו כדאמרינן במ"ר וא"כ ל"ל לגבי דידיה האי התירא דהואיל ומקלעי ליה אורחים דהא משום אורחים נכרים אינו דוחה יו"ט ומשו"ה ה"א דל"ש התירא דע"ת לאפות מי"ט לשבת קמ"ל ר"א דאפ"ה קיים אפי' ע"ת ואפי' לגבי דידיה נמי מוהני ע"ת משום דכר"ח סבירא ליה דאע"ג דלא אמרינן הואיל אפ"ה מהני עירובי תבשילין מטעמא דצורכי שבת נעשים ביו"ט ורבנן אצרכו הכירא דע"ת שלא יאמרו אופין מיו"ט לחול וה"ט דע"ת אמרה ר"א להדיא בפ"ב דביצה (דף י"ט) וכיון דה"ט דע"ת לגבי אברהם נמי אהני לפיכך הוי סגי ליה נמי ע"ת. ועי"ל דאפי' לרבה נמי קמ"ל ר"א דאהני ע"ת לאברהם אבינו דאע"ג דל"ש למימר לגבי דידיה הואיל ומל"א וכדפירשתי משום דהא דאמרינן הואיל לאו למימרא דה"ק הואיל ואפשר עדיין שיהא באפי' זו צורך יו"ט להבא אי מקלעי ליה אורחים אלא אפי' בדבר שא"א עוד לבא להבא לידי היתר מעכשיו אלא היה אפשר לדבר זה לעשות היום בהיתר ע"י שום ענין לשעבר נמי אמרינן הואיל כדמוכח מהא דפריך התם וא"א דאמ' הואיל אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכסויי בי' דם צפור כלומר אילו הוי הכא דם ציפור אע"ג דהשתא ליתא אמ' הואיל ולפי זה גבי א"א נמי היה שייך האי התירא דע"ת משום הואיל והדברים ארוכים ועמוקים אין כאן מקומן וכ"כ בזה במקום אחר כל הצורך בס"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |