בית מאיר/יורה דעה/קצו

בית מאיר ‏ יורה דעה קצו

סעיף ד' בכל יום מז' ימי ספירה צריכה וכו' עיין בס"ט מה שמקשה מזה על פסק הגאון מוה' גרשון. ולשון הרמב"ן בהלכותיו פ"ט סי' כ"ב הכי הוא תבדק ביום ההפסקה וכו' ודי לה בבדיקות יום ראשון וז' אך מן המובחר הוא לבדוק בכל יום ויום מז' ימי הספירה. ועיין נמי הגהות רמ"א סי' ל"ג מה שכתב בדין התיקון של בדיקות ושט. ובזה לע"ד סרה תלונתו ראשונה. אך מה שכתב ותו קשה ודאי צ"ע: איתא בכתובות דף ע"ב בתוס' ד"ה וספרה וא"ת אמאי אין מברכת זבה על ספירתה כמו שמברכין על ספירת העומר דהא כתיב וספרה וי"ל דאין מברכין אלא ביובל שמברכין ב"ד בכל שנה שלעולם יכול למנות כסדר וכן עומר אבל בזה שאם תראה תסתור אין לה למנות. וכתב השל"ה דף ק"א דקדקתי מדברי תוס' שאין ראוי לה לברך משום דיש חשש ברכה לבטלה אבל לספר בלא ברכה היא חייבת דהא כתיב וספרה לה וכו' ע"ש. ומה שסיימו התוס' אין לה למנות פי' למנות עם ברכה כי כן התחילו תוס' והזכירו בדבריהם ברכה ואפשר שהוא ט"ס וצ"ל אין לה לברך וכו'. ודבריו בעיני תמוהים דאם התורה צותה לספור הא ע"כ הציווי הוא לספור ואם תראה ותסתור תספר מחדש א"כ מה ברכה לבטלה יהי' שהרי כך צוותה התורה. א"ו דברי תוס' פשוטים בלי הג"ה שאין לה למנות ור"ל שכך נתקבל לחכמינו ז"ל שאין בספירה זו עשה והיינו מפני שאין הספירה הכרחית בלי הפסק להכי לא צוותה התורה עלי'. ומה שבקושייתם נקטו בלשונם הברכה היינו מפני שמזה הכריחו שאינה מצוה ורק מפני שבאמת מוכרחת לספור כדי שתדע מנינה כתבה התורה וספרה והיינו אפילו במחשבה. אבל אינה מ"ע לייחדה בדיבור. ובספר השיטה כתב דלמ"ד אין האשה נאמנת באיסורי תורה בל"ז ניחא דמה דכתיב וספרה לה אתי' למעוטי דוקא לענין ספירה הוא דנאמנת ולא בשאר איסורי תורה הלכך שניא הא ממה דכתיב גבי עומר וספרתם לכם ע"ש. עכ"פ מבואר נמי מיני' שאין לה למנות ודוק: סעיף יא בהג"ה ויש שכתבו שעכשיו אין לחלק וכו'. נ"ב בספר מעיל צדקה מתיר באשה שבאת מבית הטבילה ועד שלא שמשה חזרה וראתה מעט דם לטבול בתר ז' נקיים בלא ה' ימים מטעם דלא שכיח לא גזרינן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף