בית מאיר/יורה דעה/קעו

בית מאיר ‏ יורה דעה קעו

סעי' א' בהג"ה ואם קיבל עליו המשכיר כל האחריות וכו' ויש מתירין. היינו התה"ד סי' ש"ב ויסוד התירו על משמעות גליון תוס' שמביא שהוא בלשון זה. ונראה דאם כל אחריות על הנותן שרי אפילו לקצוץ דאין כאן מלוה אלא פקדון ושכר מעותיו נוטל. ובתוספתא שרי להשכיר מעות לשולחני משום דמחזירן בעין וה"ה אפילו אם השכירם להוציאן שרי, דכיון דאחריות על הנותן כשהמקבל מוציאם וכן כתב ר"ת בתשובתו עכ"ל. ובאמת מה מאוד אני תמה על סתימת לשון גליון זה דמשמעותו ברור מה שכתב וה"ה אפילו השכירם להוציאן. היינו אפילו להוציאם בצורכיו למשתי ביה שיכרא ומשום הטעם דכיון דאחריות על הנותן כשהמקבל מוציאם וזה דבר שאין הדעת סובל דאם המקבל מוציא המעות בצורכיו מה שוב אחריות אפשר להיות על הנותן. וגם לשונו מגומגם דאחריות על הנותן כשהמקבל מוציאם דמשמע הא טרם שהוציאם האחריות על המקבל וזה כלפי לאיי לכן איני יוכל לעמוד על אופי' של דברי הגליון. ומי יודע אם המה דסמכא אלא דשוב מביא התה"ד דברי גופי תוס' בעובדא דרמי ב"ח ודייק מנייהו מדמוקי דלא קיבל רב מרי אלא אחריות אונסין דמשמע הא קיבל אף דגניבה ואבידה שרי אף בהשכירו להוציאם והש"ך סי' קע"ז סס"ק כ' חיזק דיוק זה. ועיין לשון הר"ן בספר א"ז כתב כתבו בתוס' שלא הי' מחויב המשכיר אלא באונסין כלומר שכל שלא הוציאם היו בידו כדין שוכר ופטור מן האונסין ועל אותה שעה הי' נוטל שכרו. ובלשון זה מביא ג"כ הריב"ש שבב"י לשון התוס'. וא"כ אפילו נימא כדדייק התה"ד דמשמע מנייהו הא קיבל רמי אף אחריות דגניבה ואבידה הוי שרי אף להוציאם ולא ליהדרי בעינייהו. היינו דוקא כשקוצב לו דבר קצוב בריוח כמו למשל רב חמי דהוי מוגרי זוזא בפשיטא ליומא דהי' מתנה אותו פשוט הוא נוטל בשכירות חצי היום טרם שהוציא על שעה זו. אבל על אחר שהוציאם שמאז ודאי הם באחריות המקבל ונעשה לוה לא נטל כלום בזה אפשר לדייק הא אילו קיבל שעה זו נמי כל אחריות הוי שרי. ולשון ההג"ה פה נמי אפשר לפרש עד"ז. אבל לשון ההג"ה סי' קע"ז סעי' ו' דקאי על הנותן בעיסקא. והם בנוים על דברי התה"ד הנ"ל שכתב דבריו על הנותן לשמעון מעות שילוום ברבית ורצה לקצוץ עמו בסך מבורר. תמה אני מה שייך בזה היתר זה שלוקח שכירתו על השעה טרם שהוציאם הא אינו קוצץ לו אלא בעבור הריוח שיהי' לו אחר שהוציאם דהיינו אחר שמלוה אותם. ובע"כ לומר שמקבל כל האחריות לאו דוקא אחריות המעות אלא אף אחריות דמחמתייהו דהיינו העיסקא שיקנה בעד המעות או בנדון תה"ד אחריות דהמשכנתא. וכן ההכרח לפרש דברי רבינו ישעי' שבש"ע. ולהכי לא אסרו אלא משום דמחזי כרבית. אבל מ"מ קשה איך אפשר זה דאם הנותן מקבל עליו כל אחריות העסק הא ודאי אף אחריות דזול צריך לקבל עליו ואיך יש במציאות אם קצץ ליתן ריווח עכ"פ אף אם יהי' הפסד בהעסק והוא ממש תרתי דסתרי וע"כ מ"מ הכי כוונתם שהיכא שמקבל הנותן כל האחריות אף מן מה שיעסוק בהממון שוב לא חל מעולם עליו שם לוה ובאמת אינו שותף להעסק ולהכי הפסד הזול על המקבל והקציצה היא אך שכירות מעותיו. ודוק כי צ"ע:

סעיף ב' בט"ז סק"ג דין הכלים וכו'. נ"ב זה אינו כי בכלים אפילו אחריות אונסין מותרים לקבל עליהם משא"כ במעות כדאיתא בהג"ה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף