בית מאיר/אורח חיים/שנה

בית מאיר ‏ אורח חיים שנה

סעיף א' וחלון פתוח כתבו המ"א ות"ש דאל"כ הוי כרמלית וכו' וא"י מה בכך שהוא כרמלית ומותר להביא עליו מן הים אטו בהגזוזטרא מיבעי להמים הא בביתו צריך להו ואיך יביאם מן הגזוזטרא לביתו ומוכרח לעשות מחיצה להו שיהא חשוב אף היא רה"י ובהרמב"ם המשמעות שהגזוזטרא גופה היא רה"י אלא כדי שלא ימלא מכרמלית לרה"י מיבעי למיעבד מחיצה שיהא הרה"י יורד עד לתוך הים:

שם ועושה בו נקב. כתב המ"א ובספר ראב"ן וכו'. עיין מה שכתבתי לקמן בשם איגרת התשו' להרמב"ם:

שם והנ"מ כשהוא בתוך י"ט. כתב המ"א פי' מעל המים אבל מחיצות הספינה גבוהין י"ט ואם אין גבוהין י' הוי כרמלית ומותר לטלטל מתוכה לים ומן הים לתוכה רש"י (והוא בשבת דף ק"א) כיון שעומד בכרמלית והת"ש סק"ה פירש דבריו שר"ל בזה אף שאין כרמלית בכלים הכא כיון שעומד בכרמלית הוי כרמלית והוא תימא לפרש רש"י בהכי שהרי רש"י אפי' במ"פ מפני שאינו רחב ד' סובר דל"א מצא מין את מינו והוא היש חולקין שבס"ס שמ"ו ומכ"ש מה שהמ"פ הוא מצד שהוא כלי די"ל דכע"מ דלא שייך גבו לומר מצא וכו' וזה נראה מן הא"ע שבסי' שמ"ה סעיף ו' ע"ש אף שכתבתי שם שא"י משום מה הקפיד שלא בר"ה מ"מ זה נשמע מיני' דסובר שבכגון זה ל"ש כלל מצא וכו' ותו קשה עיין דף הנ"ל דאמר רב הונא הני ביציאתה דמישן אין מטלטלין בהן אלא בד' משום דהוי כרמלית ולדבריהם הא קשה מזה על כל החולקין בס"ס שמ"ו דנימא אין כרמלית בכלים וביותר תימא על התוספ' שם שמקשו על פרש"י דכמו שבטלו מרה"י משום שאין להם מחיצות ד' ככה נמי ליבטל מההוא טעמא מתורת כרמלית וע"כ דנמי אזלו בשטת הי"ח דל"א מצא וכו' וא"כ מה פעלו בתירוצם דמצד שהיא פרוצה הוא דהוי כרמלית הא אכתי קשה הא אין כרמלית בכלים להכי נלענ"ד דמעיקרא שגו בדמיונם דאף דלא חזו חכמים לבטל כלי תשמיש למיעבדיה כרמלית היינו בכלי תשמיש שאינם עשוים לדירה משא"כ ספינה שעשוין לדירת אדם ודאי דהוי כרמלית כל שרחב ד' ותדע שהרי חזינן דשני חדרים השייכים לשני בני אדם צריכים עירוב לטלטל מזה לזה או לטלטל מאחד לרשו' המשותף בין שניהם כדאיתא להדיא בהרמב"ם פ"א מה"ע הלכה ה' וכה"ג שתי ספינות של ב' בני אדם אין מטלטלין מזו לזו בלא עירוב ואילו שני בני אדם הדרים בחדר אחד ויש להם לכל אחד תיבה מיוחדת אף שגבוה י"ט ורחבה ד' שהיא רה"י ד"ת אם עומדת בר"ה הנשמע מעולם דצריכים עירוב כדי לטלטל מזו לזו או מן התיבה המיוחד לא' להחדר המשותף ביניהם הא זה לא נשמע משום אדם והיינו משום דכמו שלא ביטלו שם כלי מיניה לשוי' רשות כרמלית כן ה"נ לא ביטלו שם כלי מיני' לשוי' רשות מיוחד לענין עירוב וממילא ספינה דחשובה רשות מיוחד לענין עירוב דרבנן ה"ה לענין כרמלית והכל מפני שהוא דירת אדם וזה ברור לענ"ד ועיין לקמן מה שהבאתי בשם הראב"ד דאפילו דין בתים יש להן לדון בם שם אבל אם דופני הספינה כו' מוציא זיז כו' צ"ע בגזוזטרא לעיל סעיף א' נמי נימא דאם הוא גבוה משטח המים למעלה מי' דליסגי בזיז כ"ש והד"מ ס"ק ב' מביא דברי תוס' דפ' כיצד ומשיגו הת"ש תוך ס"ק י"ב שאין דבריהם ענין אלא למ"ד מארעא משחינן וע"ש. כי גם דבריו שמסיים וכיון שלא גזרו בספינה ה"ה נמי בגזוזטרא א"י מה קאמר דאטו מי איכא למ"ד דאם הגזוזטרא למעלה משטח המים י' דסגי בזיז כ"ש. ואולם להש"ע שפוסק כהרמב"ם דאף שאינה גבוה י' דשרי' בדף בלא מחיצות ומשום שהקילו בספינה ה"נ י"ל שהקילו בגבוה י' בכ"ש אך על הטור ק"ק מ"ש ספינה גבוה י' ומ"ש גזוזטרא ובע"כ מ"מ לומר שבזה נראה לי להקל משום שא"י לעשות שם מה שעושה בביתו ויהיה איך שיהיה קשיא לי דעת הי"א דלקמן בהג"ה וי"א שאף בה"כ למעלה מי' וכו' והת"ש ריש סי' שנ"ג ביאר דעת זו דס"ל דלמ"ד שמותר להחליף ברשויות דרבנן שרי אפילו בלא נח וכר' יודא ריש דף ק' והא דאיתא דף צ"ז דבעינן עירבו דוקא משום דאתיא כרבנן:

מלבד שפסק זה תמוה כר"י נגד רבנן וסתם ברייתא אף גם תמוה דאטו נימא דאף סתמא דמתני' דגזוזטרא דמצריכה מחיצות נמי דלא כהלכתא כי לענ"ד אף מסתביר דסתם גזוזטרא היא גבוה משטח המים יותר מי' ולכל הפחות לא היה להתנא לסתום אלא לפרש גזוזטרא שהיא למעלה מן הים בפחות מי' א"ו דכרבנן אתי':

ובאמת בהמרדכי גופיה לא נזכר מזה דבר אם יש להבדיל בין נח ללא נח רק תלה הכל בהפלוגתא דאמוראי אי שרי להחליף ברשויות דרבנן וצ"ע ולהכי עיין לקמן:

שם והנ"מ כשהוא בתוך י"ט אבל אם דופני הספינה גבוהים עשרה מעל המים מוציא זיז כ"ש כתב לי בזה ידידי הגאון מוה' עקיבא אב"ד דק"ק פ"ל קושי' עצומה בלשון זה הדברים שבש"ע הנ"ל הם מדברי הרמב"ם פט"ו מה"ש וכתב הה"מ הטעם דס"ל להחליף ברשויות דרבנן דרך מ"פ מותר אבל לדעת הרשב"א דס"ל להחליף ברשויות דרבנן אסור גם בכה"ג בעינן זיז ד' אולם הטור שפסק דלהחליף כנ"ל אסור ומ"מ פסק בכאן כהרמב"ם דמהני זיז כ"ש צ"ל כמ"ש הב"י דס"ל כיון דיש היכר משרי שרי ומאוד תמוה לי על הרמב"ם והטור האיך מצינן ידינו ורגלינו בפירכת הש"ס בסוגין דף ק' ע"ב ולר"ה דאמר מוציא זיז כ"ש זמנין דליכא י' וקמטלטל מכרמלית לרה"י ע"ש הא מ"מ בממ"נ אם דפני הספינה לא יהי' עשרה בלא"ה שרי דהוי מכרמלית לכרמלית ואם הדפני עשרה א"כ מה בכך דהמים אינם עמוקים י' ומטלטל מכרמלית הא מ"מ כשמגביה המים להביאם לספינה ומעבירם דרך למעלה מי' מקרקע הים דהוי מ"פ לר"ה דס"ל מארעא משחינן והוי מחליף ברשויות דרבנן דרך מ"פ דשרי אע"כ מוכח כדעת הה"מ אליבא דהרשב"א דגם בכה"ג צריך זיז ד' ולדידי צ"ל הא דלר"ה מהני זיז כ"ש היינו כיון דממקום פטור ממלא משא"כ בממלא מכרמלית לרה"י דרך מ"פ וא"כ שפיר פריך הש"ס זמנין דליכא י' וממלא מכרמלית אבל להרמב"ם והטור צלע"ג עכ"ל:

וז"ל מה שהשבתי לכבודו מה שהקשה לי מר ומסיים אבל להרמב"ם והטור צלע"ג. זה בודאי אמת שצריכה ע"ג והקושי' ראוי' למי שאמרה ואולם למה שמביא מר אך דברי הב"י בשם הה"מ בקיצור שדין הרמב"ם נתלה בהפלוגתא דאמוראי אם מותר להחליף ברשויות דרבנן דמשמע בפשוט מדסבר הרמב"ן דמותר להחליף ברשויות דרבנן ממילא הוי למעלה מי' לדידן כמו לרה"ר בתוך י' וא"צ אלא היכר כ"ש אין קשה כלל על הרמב"ם די"ל בפשוט הסוגי' האמת משני ולא רצה למוקים דר"ה בפלוגתא אך על הטור ודאי צ"ע רב אמנם כדי לישא וליתן אקדים להעתיק לכבודו את אשר כבר כתוב אצלי בלשון זה תי' הב"י על הטור מה שכתב ואפשר וכו' לענ"ד א"א שהרי עד כאן לא התיר ר"ה ע"י זיז כ"ש אלא משום דאמר בדין הוא וכו' משא"כ למעלה מי' למאן דאסר להחליף הא לא שייך לומר בדין הוא ולכן דחקתי ליישב הטור ע"פ לשון הה"מ גופי' דהוא נמי צ"ע שכתוב ומתוך דברים אלו אתה למד שלא אמרו להחליף דרך מ"פ וכו' אבל מרה"י לכרמלית דרך מ"פ מותר לכתחילה כמבואר בסוגי' זו לדעת ר"ה וקשה היכא מבואר זה בדעת ר"ה הרי רש"י מפרש בדר"ה הילכך בהתירא קשקיל לכתחילה ומה ענין זה לחילוף ותו קשה מה שהרגיש בו ספר ת"ש שהרי הרמב"ם פוסק פרק זה דט"ו בב' בתים דאם הוא של שנים צריך עירוב והיינו כרבנן דפליגי על ר"י וקאסרי החילוף עכ"פ בדלא נח אף ברשויות דרבנן ובמה שכתב הת"ש ולפי דברי הה"מ צ"ל דמיירי שמניח ע"ג הזיז לא ניחא לי חדא דא"כ שההנחה תחשב הנחתו במ"פ מה אירי' שהספינה למעלה מי' אפילו למטה מי' נמי דהא זיז כ"ש שאינו רחב ד' בכל מקום מ"פ הוא ותו דא"כ איך מסיים הרמב"ם וא"צ לזיז זה אלא משום היכר לדבריו הא עיקר ההיתר היא הזיז לכן נלענ"ד דהה"מ סובר בדעת הרמב"ם דלמד מדר"ה גופי' דקשה לו קושי' הרשב"א שכתב תמיה לי כיון דאית לי' לר"ה דמארעא משחינן מי דחקו להצריך אפילו זיז דהא מ"פ היא וכו' ולהכי סובר דלא כתוס' בד"ה גמרו דאיירי כשאף הדלי אינו שוקע למטה מי' אלא אדרבא דיש לחוש לשמא הדלי ישאב מן למטה מי' ואך כל התירו דר"ה אינו אלא משום דמארעא משחינן א"א דלא אזיל הדלי אלא דרך אויר מ"פ ואף דלהחליף בלא הנחה אפילו ברשיות דרבנן פסקינן דאסור מ"מ בספינה מפני הדוחק שא"א למיעבד כדעביד בביתו כע"מ לר"י דמדינא שרי להחליף והזיז אינו אלא להיכר בעלמא שלא נלמד ממנו להחליף דרך אויר במקום אחר אפילו ברשויות דרבנן וא"כ דברי הה"מ והטור נכונים אבל לפ"ז קושייתו דמר אף על הרמב"ם קשה אמנם האמת מוכרחנו להודות לדברי הת"ש שהרי ז"ל תשובת הרמב"ם מה שמצאתי בספר הנקרא איגרת הרמב"ם ואסור לדלות ממי הים וכו' אלא בתנאי שבאר התלמוד והוא שיוציא זיז כ"ש עד שיהא בו היתר וישתמש עליו ובלבד שיהא בין הזיז ושטח המים יותר מעשרה טפחים כדי שיהא התשמיש מכרמלית למ"פ אבל אם הי' בין הזיז ובין שטח המים י"ט או פחות צריך להיות בו ד' על ד' ואח"כ יהי' מותר לדלות מים באמצעות עכ"ל הרי מבואר כדעת הת"ש להדיא ואי משום מה שהוקשה לי' מ"ש למעלה מי"ט ומ"ש מלמטה מי"ט:

זה לק"מ למה שבארתי ת"ל בסימן שמ"ה כדעת האחרים דדוקא למטה מי' שייך לומר מצא מין את מינו והוי אף אינו רחב ד' כרמלית משא"כ למעלה מי' דמוצא אויר מ"פ נשאר אף הוא מ"פ אך עדיין צ"ע מה שמסיים בהפסקים וא"צ לזיז זה אלא משום היכר ולדבריו בהתשובה הא זה עיקר ההיתר עכ"ל מכבר וכהיום שדקדקתי בלשון הרמב"ם הנ"ל וראיתי שכתב אלא בתנאי שביאר התלמוד והוא וכו' נשמע מיני' שאף התירו דר"ה גופי' מה דאמר ובדין הוא וכו' אלא כי היכי דליהוי לי' הכירא ע"ד זה ודאי סובר דיש לחוש שימלא ממקום פחות מי' אלא דמ"מ מדהולך באויר מ"פ כנ"ל בדין הוא דבספינה מדא"א למיעבד כבביתו דלא ליבעי אף זיז וליסמוך על דר"י שמותר להחליף ברשויות דרבנן אף ע"י אויר דמ"פ ובאמת אף ע"י הנחה ע"ג הזיז עדיין אין ההיתר ברור למ"ד אסור להחליף ברשויו' דרבנן אלא כיון שבדין הוא במים אף בלא הזיז מי שרי אלא כי היכי דליהוי לי' היכרא ולהכי קרא לי' אך הכירא כיון דפסקינן באמת להחליף אסור וא"כ אף לשונו בהפסקים שמסיים כנ"ל ניחא שתופס לשון הגמרא ומעתה אמינא לדחוק קצת וליישב אף קושייתו דמר ואומר לפי מה שמבואר דדוקא אם הזיז למעלה מי"ט משטח המים הוא דהוי מ"פ משא"כ למטה מי' מצא מין את מינו והוא גופי' כרמלית והנה הרמב"ם בהתשובה ביאר להכי וכתב ובלבד שיהא בין הזיז ובין שטח המים יותר מי"ט הרי שאין מספיק לו גובה הספינה י' והיינו משום דלדידן שפסקינן ממיא משחינן מה בכך שגובה הספינה למעלה מי' אכתי היכי יקבע הזיז אם בשפתו או אפילו בסמוך לג"ט של שפת הגובה הא נעשה חורי רה"י כדאיתא בסי' שמ"ה סעי' י"ו וע"ש סעי' ד' שטת עה"ק דחורי רה"י הוי רה"י אפילו אינם רחבים ד' ומוכרח להורידו משפתו יותר מג' ואם אז הוא תוך י"ט להמים הרי מצא מין את מינו ולפיכך הקפיד שיהא בין הזיז ושטח המים יותר מי' וכן הבין הה"מ כונתו אף בפסקיו ודקדק לכתוב וכתב רבינו אם הזיז למעלה מי' וא"כ שפיר פריך הגמרא לר"ה זימנין דליכא עשרה וקמטלטל מכרמלית לרה"י וכ"ת כדהקשה מר דמ"מ לר"ה הא מוליך המים דרך אויר מ"פ להביאם לספינה מ"מ ההיכר זיז איך יקבע אם בשפת הספינה הא הוי חורי רה"י ואם למטה משפת הספינה רחוק ג"ט הא על הרוב יהי' תוך עשרה לקרקעות הים והוי כרמלית. אך לשון הטור שכתב אבל אם דופני הספינה גבוהים זה ודאי ע"כ לאו דוקא שהרי דינו מועתק מהרמב"ם ודוק:

שם הג"ה ב' ספינות זו אצל זו אסור לטלטל מזו לזו אא"כ קשורים או שגבוה י' וצריכים לערב ביחד אם הם של שני בני אדם מזה נשמע דבאינם קשורים ואינם גבוהים י' אסור לטלטל מזה לזה אפילו הם של אדם אחד וגם משמע שאפילו אינם קשורים אם הם גבוהים י' צריכים עירוב והעירוב מועיל בהם והנה מה דנשמע דבאינם קשורים ואינם גבוה י' אסורים לטלטל אפילו בשל אדם אחד. ה"נ מבואר בהכל בו דף כ"ט דז"ל ספינות הקשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו אם הם מאדם אחד ואם הם משני ב"א בעירוב ואם הם של גוי אפילו בלא עירוב וה"נ מוכח מן הסוגי' דלמה דס"ד דאיירי המתני' בשל אדם אחד מ"מ לא מקשה אלא פשיטא על ההיתר דקשורים ולא על האיסור דאינם קשורים וכן פירש"י שם בד"ה לא נצרכא וכו' כתב ולא חיישינן דילמא משתקיל דרך מבנייהו וקמטלטל אויר כרמלית הרי להדיא דאסור ואף דפסקינן מהלך לאו כעומד דמי והב"י סי' שמ"ו כתב דאף למה דפסקינן מהלך לאו כעומד מ"מ אסור להוציא מרה"י למ"פ דרך ר"ה מטעם כיון דאם עמד בר"ה חייב גזרינן שמא יעמוד וזה לא שייך במוציא מרה"י למ"פ דרך כרמלית דהא אף אם עמד פטור וה"ה במוציא מרה"י לרה"י שלו דמ"ש ומוכח מזה דאין טעם האיסור כדכתב הב"י ז"ל אלא כדכתב הט"ז שם שאף דמהלך לאו כעומד היינו לענין חיוב אבל לענין היתר ודאי אסור בכל גווני משום זלזול שבת ואה"נ דאף מרה"י למ"פ דרך כרמלית נמי אסור דמ"ש מ"פ משני רשיות היחיד דאדם אחד [ועיין בתוס' שבת דף ג' ע"ב ד"ה כאן משמע מנייהו דמכרמלית לרה"י דרך מקום פטור שרי ובח"ר שם אוסר ע"ש ודוק ואפשר דלהכי לשטתייהו מוכרחים תוס' דף ק"א ע"ב ד"ה פשיטא לידחק דלא כרש"י] אמנם מה דמשמע נמי דאף באינם קשורים וגבוהים י' צריכים עירוב ומועיל וה"נ הבינו הא"ר סי' שנ"ג אות ג' ומקשה מזה על המ"א שם וכתב ועוד דבסי' שנ"ה סס"א משמע בספינות אף שגבוהים י' צריך עירוב זה לענ' צ"ע כי לשטת המרדכי דלקמן בהג"ה שמתיר ברשויות דרבנן דרך אויר מ"פ אפילו בדלא נח אם אינו צריך עירוב והכי הבין הש"ג באמת דעת המרדכי בפרק הזורק ולשטת הרמב"ם ורה"פ דודאי מצריך עירוב אפילו בגבוהים י' כדמצריך עירוב בשני בתים בצדי ר"ה אפילו למעלה מי' כדאיתא בפרק ט"ו הלכה ח' אליבייהו נלענ"ד דאין עירוב מועיל כמו בשני חצירות וכותל ביניהם דאין יכולים מטעם שאין להם טלטול מזה לזה בלא זריקה וה"ה הכא באינם קשורים דבשלמא בקשורים אף דספינות כולם גבוהים י' בלי חלון ופתח כבר מביא הח"ר בשם הראב"ד וצריכים לערב ביחד וקמ"ל דאע"פ שהם גבוהים י"ט ואין ביניהם לא פתח ולא חלון עירוב מועיל בהם וכו' וטעמא דמלתא משום שהם כבתים ולא כחצירות ואמרינן בעירובין ביתא כמאן דמליא דמי עכ"ל. והא ניחא בקשורים שע"י העירוב יוכל לטלטל להדיא מזה לזה אבל באינם קשורין דדנינן להו כמופרשין ומרוחקים משום דניידו ואילו הם מרוחקים איך אפשר להו לטלטל אם לא דרך כרמלית דאסור או ע"י זריקה ע"י אויר כרמלית (אפי' אם העירוב למעלה מי'] ותשמיש שע"י זריקה הא לא מהני לעירוב:

לכן מסתביר לענ"ד דכל שאינם קשורים ודאי אינו מועיל עירוב אפילו גבוהי' י' חוץ מהמים וכנראה כתב הרמ"א ז"ל משמעות זה מסדורו בד"מ בתר לשון המרדכי וכתב הכל בו דצריכים עירוב אם הם של ב' בנ"א אבל באמת הכ"ב לא איירי מענין המרדכי כלל כנ"ל לשונו וצ"ע:

ואולם על גוף דין הג"ה זו כתב לי הגאון הנ"ל ג"כ בלשון זה גם תמוה לי במה דפסק שם בהג"ה ש"ע ב' ספינו' זה אצל זה אסור לטלטל מזו לזו אא"כ קשורים או גבוהים ממים י' הא סברא זו נסתר לכאורה ממאי דאמר ר"ה מארעא משחינן א"כ כי קתני במתני' ב' ספינות קשורות מטלטלין מזו לזו אם אינן קשורות וכו' האיך משכחת לה דבעינן קשורות הא לדידיה כי מטלטל מספינה לספינה באויר פטור מטלטל כיון דהוי למעלה מי' מארעא אע"כ דמ"מ אסור א"כ ממילא ה"ה לדידן אם דפני הספינה גבוהים עכ"ל:

ובודאי למשמעות הרמ"א דבגבוהים י' בשל ב' ב"א אין מותרים בלא עירוב ובגבוהים י' ע"י עירוב היא תמיה קיימת דוק ותשכח ומכ"ש להבנת הש"ג בהמרדכי דאף בשל ב' בני אדם מותר בגבוה י' בלא עירוב פשיטא דקשיא אמנם המעיין במרדכי יראה להדיא שלא כתב דינו דגבי ספינות כלל מצד ההיתר דחילוף דרך מ"פ דשרי ברשויות דרבנן כדתלה אותו הש"ג ואף שהמ"א כתב על דברי הש"ג וכ"כ הב"י זה מעולם אינו בהב"י אלא שמעתיק דברי המרדכי דבתר הכי גבי בה"כ ולא יותר אף אות אחת ותדע דאיך אפשר דתחילה יסתם דעתו להיתר חילוף דרבנן ע"י מ"פ ומיד בתר הכי שם מביא תשו' מהר"מ גבי בית הכסא שכתב בדרך ספק בלשון זה ואי הלכתא כרב דימי דשרי להחליף הרשויות דרבנן א"כ ה"נ שרי אע"ג דזעירי פליג ואוסר והאריך בלשונו הרבה (עיין שם במה שהאריך ועיין לקמן) עד שכתב והשתא אפילו אי הלכה כזעירי לא מיבעי' אם הבה"כ עשוי כך שהצואה נופלת על צד הכותל וכו' דמותר ולפ"ז נכון ליזהר מאותם הבתי כסאות שעל המים אם לא נעשה להם מחיצה וכו' הרי להדיא שהמהר"מ גופי' מסופק אם לא הלכה כזעירי ומזהיר עליו ואיך יפסק המרדכי מראשית להיתר פשוט א"ו הברור שהמרדכי לא איירי אלא בשל אדם אחד ההוא שמתיר בגבוה י' שהיתר זה פשוט לכ"ע וכדמסיים ואפילו ר"ה מפסיק ביניהם והכי פסקינן ריש סי' שנ"ג (ואף דשם לא שרי אלא בזריקה והמרדכי מתיר אף הטלטול להדיא ועל זה גמגם הש"ג ומ"א ומה שהמ"א כתב לחלק בכרמלית כבר השיגו הא"ר שהרי מבואר אף שר"ה מפסיק אלא ע"כ נמי כדכתב הא"ר דאיירי בעומדת זה כנגד זה ואפשר נמי אף שהמ"א ס"ס שמ"ז העתיק דין זה דבדיוטא אחת אפילו למעלה מי' חייב בסתם. עדיין צ"ע רב בח"ר דף צ"ט בהפירוש שמביא בשם ר"ה גאון ז"ל ומשבחו ואם המרדכי נמי תופס פי' זה לעיקר אפשר דל"ק עליו מידי עיין ודוק) ויהי' איך שיהי' זה ברור דלא איירי כלל בשל ב' ב"א וא"כ לק"מ על המרדכי קושי' הנ"ל כי המשנה מתפרשה לענין עירוב בשל ב' בני אדם ומוכח מזה כדעתי ת"ל הנ"ל דהיכי דצריך עירוב ואף בגבוהה י' כל שאינם קשורים אין עירוב מועיל בהם דאל"ה הדר הקושי' לדוכתה לר"ה במה איירי המתני' דקתני אם אינן קשורות אין מטלטלין דהיינו אין מערבין הא תמיד הוי גבוה י' א"ו דלא מהני העירוב משום דאם נפרדים אפילו אחר העירוב אין להם טלטול אלא ע"י זריקה ולא משוי עירוב ועדיין אף דהוכחתי לא איירי משל ב' ב"א, מ"מ י"ל כדברי הש"ג ומ"א דשל ב' ב"א וגבוהים י' אם צריכים עירוב לדעת מהר"מ שתולה דין הבה"כ בפלוגתא דחילוף אף בלא הנחה ה"ה זה תולה בפלוגתא זו ומ"מ אין קושי' על ר"ה במה מוקים המתני' ע"פ דברי הת"ש ריש סי' שנ"ג שהמהר"מ פוסק כר"מ ור"ה מוקים המתני' כרבנן אמנם האמת אגיד אף שהת"ש החליט זה בדעת מהר"מ שפוסק כר"י נגד רבנן לענ' אין זה האמת דל"מ אם נמי מפרש הברייתא שבדף ק"א כדפירשו התוס' והרשב"א דרב דימי דמתיר החילוף סובר דטעמייהו דרבנן משום דלא נח איך יעלה על דעת שום אדם שיסתום ליפסק כר"י נגד רבנן ונגד סתם ברייתא דדף צ"ז ונגד סתמי משניות ולא יפרש טעמו ובמה שמסופק אם הלכה כזעירי או כרב דימי מאריך לדעתי אפילו על קטן שבמחברים אין להעלות כזה בדעתו ומכ"ש על אורן של ישראל המהר"מ ז"ל אלא אפילו אי נימא שיש לו פי' אחר בפלוגתא דר"י ורבנן אכתי קשה מה"ת לילף החילוף בלא הנחה מפלוגתא דזעירי ורב דימי שהיא ע"י הנחה על האגפים אפילו ע"י הילוך לדידן דקיי"ל מהלך לאו כעומד דמי א"א למילף מחילוף דע"י הנחה ומכ"ש ע"י זריקה באויר דחייב אף לבן עזאי בזורק מרה"י לר"ה דרך מ"פ. ופשיטא דמן הסברא דאף ברשויות דרבנן מדרבנן אסור. לכן לענ"ד נראה ברור תוך הדברים שהאריך בלשונו והמרדכי לא העתיקם שם דיבור בזה (אך מפני שבאמת אך בפשוט הזהיר ולא התיר אף על דברי רב דימי לכן השמיטם) ואולי י"ל ששם נמי ביאר שסובר הפי' בגמרא דף ק' ע"ב מה שאמר ר"ה ובדין הוא דאפילו זיז נמי לא ליבעי כדפרשתי לעיל בדעת הרמב"ם וע"ש בדין הוא בספינה מדא"א למיעבד כמו בביתו והשמוש מן הים לתוכו הוא הכרח גדול דלא ליבעי אף זיז ולסמוך על דר' יודא שהחליף שרי ברשויות דרבנן אף ע"י אויר דמ"פ (ומסופק אני אם לא דר"י גופי' טעמו מפני דוחק הספינה ומיושב בזה קושי' תוס' שם דאכתי זעירא דלא כהנהו תנאי ע"ש וק"ל) ולומד מזה בבה"כ מפני כבוד הבריות ליסמוך על ר"י ולהכי תולה הענין בפלוגתא דר"ד וזעירי אבל ח"ו מעולם לא עלה על דעתו ליפסק לחלוטין כר"י וכדין וכהלכה השיג הא"ר ריש סימן שנ"ג על המ"א הכלל לענ"ד כשהספינות גבוהים י' ושל ב' ב"א לכ"ע אסורים בטלטול ואין עירוב מועיל להם ודוק:

סעיף ג הג"ה ויש אומרים דאם בה"כ למעלה מי' מה דיש לעיין בזה מבואר למעלה אמנם תו איכא למידק נהי דאף רש"י ז"ל פי' בשבת דף ז' דעד י' הוי כרמלית אויר של בקעה או של ים או של קרפף יתר על בית סאתים תופס את שמו עד י' אבל למעלה מי' אין שם כרמלית על אוירו וכו' או קולט מן האויר למעלה מי' מותר להוציא לכתחילה משם לרה"י ולר"ה מ"מ זה מן הנמנע שהרי, קרפף רה"י דאורייתא הוא ומן התורה הזורק לתוכו חייב כדאיתא בעירובין ס"ז ע"ב הרי מבואר שם דקרפף אינו אלא כרמלית לחומרא ולא לקולא אלא רה"י גמור הוא וכיון דאויר רה"י עולה עד לרקיע איך אפשר שיהא שרי להוציא מאוירו לר"ה א"ו אשגיר' לישנא הוא דאיכא ולא קאי במ"ש משם לרה"י ולר"ה כי אם אהיתר כרמלית דאורייתא ואקרפף להוציא מיני' לרה"י והר"ן השמיט להכי כל עיקר כרמלית זה ע"ש וק"ל (וכה"ג צ"ע ברש"י דף צ"ט ע"ב ד"ה מוקף לכרמלית פי' וע"י נעשית רה"י כגון שהוקף לדירה וכו' ואין צורך לזה דאפילו אינו מוקף לדירה וגם יתר מבית סאתים מ"מ נעשה רה"י דאורייתא וצ"ע) וא"כ הכא מה בכך שהיא למעלה מי' הא מ"מ הולך הצואה מרה"י לאויר רה"י דאורייתא ולא למ"פ דאורייתא ומשם בא למטה מי' שהוא כרמלית דרבנן לחומרא וע"כ לידחק כיון דמן התורה הכל שרי מרה"י לרה"י אלא משום חומרא דכרמלית הוא האיסור וכיון דעכ"פ חומרתו אינו תופס למעלה מי' תו לית לן בה וצ"ע:

תו להג"ה זו. וי"א דאם הי' שם צואה כו' דלא דרסי בה רבים לשון זה ודאי מורה דלא כדכתב המ"א דאינה רחבה ד' דא"כ לא צריך לטעם דלא דרסי בה רבים אלא מפני שבההגהות מיימון משמע דלא ס"ל סברה זו שהמציא הר"י מקינין לגבי בה"כ של שני שותפין וכתב בלשון זה דיש למצוא להם היתר משום דצואה מ"פ הוא כדאיתא פ"ק דשבת והא דפליג עליו משום דמיפסע פסע לי' אבל הכא לא שייך למימר הכי והואיל דמ"פ הוי אפילו בשותפין שרי כדשנינן פרק חלון אין בו ארבע אלו מעלין מכאן ואלו מעלין מכאן ואוכלין כר' יוחנן לגבי רב ודעת הרב נוטה שכך שמע מפי רבו ריב"א עכ"ל וההגהות לא השתמשו בסברא זו רק כותבין דצואה היכי שאינה רחב ד' הוא דהוי מ"פ ותלה לי' בדין זה היכי שהצואה נופלת בכרמלית בהמחלוקת שבסי' שמ"ה כדאיתא לקמן בהג"ה ומשמע מיניה דלא סבר הסברה דר"י מקינין הנ"ל להכי פי' המ"א לדעתו אבל לא הי' לו לפרש בזה דעת הרמ"א ומ"ש הרמ"א ולפי מה שנתבאר לעיל וכו' בה"כ העומד בין ב' בתים וכו' אסור ולא כתב היתר הנ"ל דמהר"מ במרדכי בשם הר"י מקינין היינו משום דאזיל לשיטתי' שבד"מ שכתב תחילה דע"כ המהר"מ איירי שעומד בכרמלית והוא של שני שותפין (והלשון מגומגם במקום זה מאוד ובפ' י"ט מה שכתב על דברי הר"י מקינין וכ"ה בהגהות בשם הר"ר רב שמשון הוא להיפוך) אבל אם עומד בין ב' בתים לא שייך למימר בה מ"פ וא"כ פליג על דברי הגהות דלעיל וזה אינו אדרבה ממהר"מ גופי' מוכח דנמי סובר דלא שייך בצואה למידן בכרמלית דהוי מ"פ משום דמצא מין את מינו וכדברי ההגהות שהרי למעלה מזה בצואה נופלת בחפירה מצריך תינוק ולפי דברי הר"י מקינין שמביא בתר הכי הא כל צואה בבה"כ הוא מ"פ א"ו משום דנמי סובר דבכרמלית אמרינן מצא וכו') וזה ודאי ליתא שהרי המהר"מ קודם שמצא להם ההיתר כתב בתי כסאות שהם בחפירה בקרקע ושל שני שותפין הי' נראה דאסור עד שיערבו והי' הר"ר יעקב מקינין מתירן דיש למצוא להם היתר וכו' ואלו עומדים בכרמלית מה ענינו לעירוב א"ו גם המהר"מ שבמרדכי איירי באופן זה גופי' בבה"כ העומד בין ב' בתים כדאיירי בי' ההגהות אלא שלבסוף כתב הד"מ ונראה ג"כ דבתי כסאות שבין ב' חצירות או בתים צריך עירוב מאחר שאין מ"פ ברה"י ולא דמי לכותל שבין ב' חצירות וכו' כדאיתא לקמן סי' שע"ב וכמו שהביא ר"י מקינין מזה ראי' להתיר דאפשר לומר דכותל שאני דהואיל וחולקת הרשויות אינן בטילה לגבי החצירות ועוד דאין להתיר מה"ט כ"א בעומד בין ב' חצירות אבל לא בין בתים וע"פ החילוק דועוד כתב בהש"ע בה"כ שבין ב' בתים אסור והן אמת שכדעתו נשמע מדעת הר"ר שמשון שבהג"מ כתב ובה"כ שבין ב' בתים אם יש פתח קטן ביניהם שיכולין לערב מערבין ומותרים ואם לאו רשות שניהם שולטת בו ואסור כדאמרינן בכיצד משתתפין לזה בשלשול ולזה בשלשול ואפי' את"ל דצואה בר"ה מ"פ הכא ברשויות דרבנן לא אשכחן בשום מקום שיהא בו מ"פ כדאמרינן פ"ק דשבת דאפילו קנה בן מאה אמה חשוב רה"י שמשון בר' אברהם (ועיין סי' שמ"ה סעיף י"ח פירושו) וכדי שלא נאמר שהי' בהעלם מן הר"ר שמשון ראיות ר"י מקינין ע"כ לומר כדכתב הד"מ אבל א"כ לא הי' שותק מלבאר חילוקים כאלו והם ליתנייהו כלל כי מלבד שא"י שום טעם וסברה בשני הבדלים אלו לחלק בם אף גם מבואר כהר"י מקינין ברש"י וריטב"א דף פ"ג ע"ב בעירובין דז"ל שם ופירשו בתוס' בכאן וכן פרש"י בש"ס דהא מיירי כשהוא רחב ד' על ד' שאל"כ מ"פ הוא והכין מוכח בפ' חלון גבי כותל שבין ב' חצירות הרי להדיא שאינם מחלקים באחד מחילוקים אלו והעיקר דמעיקרא לק"מ משום דאחרי שכל איסור זה אינו אלא דרבנן כל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקנו ונהי דהזורק מר"ה על תל או כל דבר שברה"י אף שאינו רחב ד' ואפילו עולה עד לרקיע חייב מדעומד באויר חצר שהוא רה"י שעולה עד לרקיע מ"מ איסור זה של שליטות שתי רשויות שהחכמים חידשוהו לא חידשוהו אלא על מקום ד' שתופס רשות דאורייתא לעצמו לא בעמוד שאינו רחב ד' דכמו שאינו תופס בר"ה להיות רה"י ככה אין תופס שם ב' רשויות ונקרא מ"פ לענין זה:

ומעתה העולה מזה לדינא אף דגם הש"ע לקמן ס"ס שע"ו סתם שאסורים בלא עירוב ולא הביא ההיתר דהר"י מקינין היינו מפני דעת ההגהות שמביא נמי שם שנראה דלא ס"ל דכל צואה דבה"כ יהי' מ"פ וצואה בבה"כ גבוה ג' ואינו רחב ד' לא שכיח אבל למשל בבה"כ חדש שרואה ובקי בה שהצואה גבוה ג' ואינו רחב ד' לענ"ד ודאי מותר לפנות עליו בלא עירוב ואפילו עומד בין ב' בתים ע"פ ראיות הר"י מקינין שהוא ברורה לענ"ד:

ודע דהמ"א ס"ס שע"ו כתב על דין זה ואסורים דדמו לכלים ששבתו בבית ואחריו החזיק הת"ש בס"ק י"ח ואני א"י לכוון דבריהם דאם רצו לפרש איסור זה שהבה"כ כולו מקום הישיבה ומקום שהצואה נופלת הכל הוא בשותפות ולהכי לא ידעו לפרש מה האיסור של שותפים דהא כלים ששבתו בחצר שאינו מעורב פשיטא דמותר בטלטול ולהכי פירשו שהצואה שבבטן המלאה חשוב שבתה בבית מלבד דזה גופא אם כלים ששבתו בבית באו לחצר שאינו מעורב שיהא אסור בטלטול תוך חצר זהו בפלוגתא דרש"י ותוס' עם העה"ק כדביארתי בסי' שמ"ט אף גם תמוהים דבריהם אם הצואה תחשב מופרד ככלים וכו' א"כ יהא האדם אסור לילך בה מרה"י לר"ה ואסור לילך בה ד' אמות בר"ה כמו ברוקו שנתלש שבס"ס ש"ן ואף יהא אסור מיד לילך למקום המשותף שהרי איסור גמור להוציא כלי בית לחצר שאינו מעורב ותו לדעתם בה"כ המשותף זה גרע מר"ה שבהדיא שנינו לא יעמוד אדם ברה"י וישתין בר"ה אבל אם הולך אדם לר"ה מעולם לא נשמע משום אדם שאסור למיעבד צרכיו שם א"ו הברור שהיא סברא דחוי' שאין לה רגלים כדכתבתי סי' שמ"ט דכל זמן שהיא בגוף חשובה כהגוף עצמו ובטילה לגבו והכא האיסור פשוט דאיירי שהבה"כ שהצואה נופלת שם הוא של שניהם ולכל אחד לפני הבה"כ מקום לישב שם בביתו ברשות המיוחד לו והוא יושב ברשותו ומוציא הריע להרשות המשותף שהוא חצר שאינו מעורב והוי כעומד ברה"י ומשתין לר"ה אבל אילו לכל אחד פתח מביתו לילך למקום המושב ואותו מקום ג"כ משותף בין שניהם א"י בזה שום איסור ושרי וזה ברור:

ואולם בגוף דין זה אני נבוך הרבה אם מקום מושב זה יש לו מחיצות לעצמו כדרך כל ארץ מה דינו כי דף צ"א ע"ב במרובין לא מצינן אלא גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי כולן רשות אחת הן וכן הפוסקים סי' שע"ב לא זכרו יותר והנה במתני' שם פי' רש"י הואיל וכולן אין תשמישן מיוחד ותדיר רשות אחת הן והרמב"ם בפי' המשניות כתב בלשון זה וההפרש הוא במקום דירה בלבד אבל חצירות הבתים והגגות והמקומות המוקפות ולא נעשה לדירת אדם והם קרפיפות כולם רשות אחד הם וא"כ לפירוש רש"י אפשר דבה"כ כזה הואיל ותשמישו מיוחד ותדיר חשוב מוקף לדירה ודין בית לו ואז ניחא הדין דהכא אבל א"כ קשה י בדין דסעיף ג' למה הקפידו דוקא אם החפירה יותר מסאתים דדין כרמלית לו הא אפילו פחות מסאתים קרפף שמו הואיל ולא הוקף לדירה ואיך יוציא מבית לקרפף משא"כ אם נימא דלפי' הרמב"ם זה נמי נקרא ולא נעשה לדירת אדם כי אין דירה חשובה ואין דינו אלא כקרפף ואז שפיר הסעיף ג' קרפיפות רשות אחת הן אבל אז קשה הדין דהכא דבקרפיפות אפילו אחד דיחיד ואחד דרבים נמי שרי ואי דנימא דהכי נמי פי' המ"א וזה שהוקשה לו ולהכי המציא דבכלים ששבתו בבית דמי א"כ מה פעל והדר קשיא הסעי' ג' מאי אירי' כרמלית עיין ודוק ומלבד זה הוכחתי שהסברא דחוי' מעיקרא לענ"ד לכן ע"כ לומר דנהי דהתוס' עירובין דף ע"ו ע"ב תוך ד"ה ובלבד כתבו ואפילו מקרפף שלו אסור לטלטל לחצר ונשמע מנייהו שם דשייך באמצע חצר דין קרפף היינו בחצר אבל בבית שדירתו חשובה כל הקיפות שבו אף שלא הוקפו לדירה מה בכך הא ההיקף שחוץ למקום זה הוקף לדירה תדעו הרי ראי' התוס' מזרעים ועיין סי' שנ"ח בטור דבזרעים גופייהו יש ספק אם יבטלו דירת חצר מפני שדירת חצר יותר חשוב מקרפף ומכ"ש דירת בית שודאי אין הקרפף מבטלו והוא בטל לגבי בית וכמו שמותר לטלטל ממנו לבית ה"ה דחשוב הכל רשות ביתו אלא דמקום מושבו הוא רה"י ומקום היציאה רשות השותפין משא"כ בה"כ שבקיר החומה שאינו בבית שפיר שאינו אלא קרפף ולהכי לא הקפידו אלא על יותר מבית סאתים ודוק:

תו להג"ה זו כמו שנתבאר סעי' ב' היינו תיקון דדף או קנה אבל תיקון דמחיצה תלוי' אינו מועיל הכא עד שיורדת עד למטה וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף