בית יוסף/אורח חיים/תרפח

בית יוסף ‏ אורח חיים תרפח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' משנ' בריש מגילה (ב.) מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניס' ופירש"י אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה. כלומר מאחר שהמוקפין קורין בט"ו ושאין מוקפין קורין בי"ד הרי הכל בכלל תו היכי משכחת י"א י"ב י"ג אלא שהכפרים נתנו להם חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה יום שני בשבת שלפני י"ד או חמישי בשבת שהוא יום הכניסה מתכנסין לעיירות למשפט לפי שבתי דינים יושבים בעיירות בשני ובה' בתקנת עזרא והכפרים אינם בקיאים לקרות וצריכים שיקראנה להם א' מבני העיר ולא הטריחום חכמים להתאחר ולבא ביום י"ד ופעמים שיום הכניסה בי"ג ופעמים שהוא בי"א:

ומ"ש והאידנא אינה נקראת אלא בי"ד אלא שהכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו שם על משנה זו אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה ופירש"י הכל צופין למקרא מגילה ואומרים יום י"ד באדר קרינן מגילה נשארו לאדר ט"ו יום וט"ו של ניסן עושין פסח ואם תקדים קריאתה יעשו פסח לסוף שלשים יום של קריאה ונמצאו אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח והרי"ף פירש הואיל ומסתכלין בה כלומר הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כדי לחלק להם מעות פורים אין קורין אותה אלא בזמנה ויש שגורסים בזמניהם היו קוראין אותה בי"א בי"ב בי"ג אבל בזמן הזה אין קוראין אותה אלא בזמנה שהוא י"ד וט"ו ונראה שזו היתה גירסתו של הרמב"ם שכתב בד"א שמקדימין וקורין ביום הכניסה בזמן שיש לישראל מלכות אבל בזמן הזה אין קורין אותה אלא בזמנה שהוא יום י"ד ויום ט"ו בני הכפרים ובני עיירות קוראין בי"ד ובני כרכין קורין בט"ו:

ומ"ש רבינו שהכרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו אפי' אם הם בחוצה לארץ כתב הר"ן דאיכא מ"ד דכיון דבמוקפין חומה תלינן ביהושע דוקא בארץ אבל בחוצה לארץ אפילו מוקפין חומה מימות יהושע קורין בארבעה עשר דמה ענין יהושע בח"ל אבל בתוס' הביאו ראיה שאפילו בח"ל קורין בט"ו מדאמרינן (ה:) רב אסי קרא מגילה בהוצל בי"ד ובט"ו מספקא ליה וכו' והוצל בח"ל היתה כדאמרי' בסוף כתובות (קיא.) ואין זו ראיה לפי שכתוב במקצת נוסחאות רב אסי קרא מגילה בהוצל דבנימין אבל הרמב"ן כתב דמשמע דמוקפים דח"ל קורין בט"ו דהא לרבי יהושע בן קרחה דאמר כל המוקפין חומה מימות אחשורוש אפילו בת"ל קורין בט"ו ומדר' יהושע בן קרחה נשמע לרבנן במוקפין חומה מימות יהושע בן נון דהא לא פליגא אלא בזמן דרבנן תלו לה בזמן יהושע בן נון וריב"ק תלי לה בזמן אחשורוש אבל בעיירות שבח"ל לא נחלקו גם זו אינה ראיה דאיכא למימר דהא בהא תליא אלא שהוא ז"ל הביא עוד ראיה מדגרסינן בירושלמי הכרך שחרב ונעשה של עו"ג וכו' ואם הירוש' מתפרש כך יש ללמוד ממנו שהכרכין מוקפין חומה שבח"ל קורין בט"ו וכן דעת הגאונים ו"ל עכ"ל וכ"כ הרמב"ם שכרך המוקף חומה מימות יהושע בן נון קורא בט"ו אף אם הוא בח"ל. ואיכא למידק למה חלקו מצוה זו לימים חלוקים וקבעו יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד לכרכין משא"כ בשאר המצות ותירץ הר"ן שמפני שהיהודים היושבים בערי הפרזות והיהודים שבשושן לא נחו מאויביהם ביום א' שהרי היהודים הפרזים נחו בי"ד והיהודים שבשושן כחו בט"ו ועשו כל אחד ביום מנוחתו משתה ושמחה לפיכך כשקבעו עליהם י"ט לדורות קבעוה לכל א' ביום שנח בו והושוו כל הכרכים המוקפין חומה לשושן שמפני שבה היה עיקר הנס וכ"ת תינח לר' יהושע בן קרחה דאמר דבמוקפין חומה מימות אחשורוש תליא מלתא אבל לדעת תנא דמתניתין דאמר מימות יהושע בן נון הא לא דמי לשושן ומה ראו לקבוע להם יום ט"ו וי"ל דהיינו טעמא כדי לחלוק כבוד לא"י כדאיתא בירוש' ופירוש הענין שכיון שהוצרכו לחלוק בין מוקפין לשאין מוקפין כשם שנחלקה שושן משאר עיירות אילו תלו הדבר מימות אחשורוש היתה א"י שהיתה חרבה באותם הימים נדונית כפרזים והיה גנאי בדבר ולפיכך תלו הדבר בימות יהושע בן נון כדי שתהא נדונית ככרכים שאע"ג שעכשיו אין להם חומה כיון שהיתה מוקפת מימות יהושע בן נון הרי דינה כאילו יש בה חומה כדאמרינן בגמרא עכ"ל וק"ל על דבריו מדאמרי' בגמרא (ב:) ותנא דידן יליף פרזי פרזי כתיב הכא ע"כ היהודים הפרזים וכתיב התם לבד מערי הפרזי הרבה מאד מה להלן מימות יהושע בן נון אף כאן מימות יהושע בן נון ופריך אלא שושן דעבדא כמאן ופירש"י אי ילפינן הך ג"ש היאך עשו אותם שבשושן בט"ו הא פרזי הוא ולא ידעינן בה שהוקפה מימות יהושע אמר רבא שאני שושן הואיל ונעשה בה נס ופירש"י הואיל ונעשה בה נס שנתן להם גם מחר לעשות כדת היום להרוג ב' ימים על כרחן לא נחו עד ט"ו וכן קבעו לדורות ואם כדברי הר"ן מאי פריך אלא שושן דעבדא כמאן הא כל עיקרן של מוקפין לא עבדי בט"ו אלא להדמות לשושן ורבא אמאי קאמר שאני שושן הואיל ונעשה בה נס. דמשמע דאי לאו האי טעמא היו בני שושן קורין בי"ד ומוקפין כדקיימי קיימי בט"ו ואילו לדברי הר"ן אם לא היו בני שושן קורין בט"ו גם המוקפין לא היו קורין בט"ו שהרי לא קבעו בט"ו למוקפין אלא כדי לדמותן לשושן ולפיכך נ"ל דנהי דטעמא דרבי יהושע בן קרחה הוי כדכתב הר"ן שקבעו ט"ו למוקפין כדי לדמותן לשושן וכדאיתא בהדיא בגמרא מ"ט דרבי יהושע בן קרחה כי שושן מה שושן מוקפת מימות אחשורוש וכו' לתנא דידן לא הוי טעמא משום הכי אלא היינו טעמא כיון דמצוה זו הוקבעה בזמן חרבנה של א"י ראו חכמים שבאותו הדור לעשות וכר לא"י בנס זה וכדאמר בפרק בתרא דר"ה דאית לן למעבד זכר למקדש ולפיכך תקנו שמוקפין חומה מימות יהושע יקראו בט"ו ושאר העיירות יקראו בי"ד ואילו לא היו מחלקין ביניהם לא היה לא"י זכר בנס זה ויש קצת סעד לזה בדברי הרמב"ם שכתב כל מדינה שהיתה מוקפת חומה מימי יהושע קורין בט"ו וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה מימי יהושע קורין בי"ד ושושן הבירה אף על פי שלא היתה מוקפת חומה מימות יהושע קורין בט"ו שבה היה הנס שנאמר ונוח בט"ו בו ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לא"י שהיתה חרבה כדי שיהו קורין כבני שושן ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפים חומה אע"פ שהן עתה חריבין הואיל והיו מוקפין חומה בימי יהושע קורין בט"ו ויהיה זכרון לא"י בנס זה ע"כ ומאחר שכתב דין המוקפין קודם שכתב דין שושן הבירה משמע דטעמא דמוקפין בט"ו לא תלו בשושן ומ"ש כדי שיהיו חורין כבני שושן לאו למימרא דמוקפין תלו בבני שושן אלא הוי כאומר שיהו קורין בט"ו ומ"ש ולמה תלו הדבר בימי יהושע ה"פ למה חלקו מוקפות מימות יהושע משאינן מוקפות והיינו דמסיים בה כדי שיהיה זכרון לא"י בנס זה ואם איתא שסבת חלוק מוקפין משאינן מוקפין היא מטעם א' וטעם כדי לחלוק כבוד לא"י אינו אלא לומר למה תלו בימות יהושע ולא בימות אחשורוש מאי ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה דקאמר

וכן הכפרים הסמוכים להם אפילו אינם נראים עמהם וכו' בפ"ק דמגילה (ג:) אמר ריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך ועד כמה א"ר ירמיה כמחמתן לטבריה מיל ובתר הכי תנא סמוך אע"פ שאינו נראה נראה אע"פ שאינו סמוך בשלמא נראה אע"פ שאינו סמוך משכחת לה כגון דיתבא בראש ההר אלא סמוך אע"פ שאינו נראה היכי משכחת לה א"ר ירמיה ביושבת בנחל ומשמע דשיעור מיל לא אתמר אלא לסמוך ואינו נראה אבל נראה אפילו רחוק כמה נידון ככרך ויש לתמוה על לשון רבינו שנראה שהוא סובר דשיעור מיל שאמרו קאי גם לנראה אע"פ שאינו סמוך א"כ למה הוזכר נראה שאם אין ביניהם יותר ממיל הרי הוא סמוך ואע"פ שאינו נראה עמו הרי דינו כמוהו ואם הוא רחוק יותר אע"פ שנראה עמו הא אמרת דאין נדון כמוהו והרמב"ם כתב כדברי רבינו ותמה עליו הרה"מ והעלה שעיקר הנוסחא בדבריו היא כרך וכל הנראה עמו וכל הסמוך לו אם אין ביניהם יותר על אלפים הרי זה ככרך וקורין בט"ו דהשתא אם אין ביניהם לא קאי אלא אסמוך בלבד וזה דבר מוכרח בגמרא עכ"ל ודוחק ג"כ לשבש נוסחות רבי' ומיהו אפשר לדחוק ולומר דובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל דקאמר לא קאי אלא ארישא דהיינו הסמוכים להם אפילו אינם נראים עמהם אבל אסיפא דהיינו נראים עמהם לא קאי דהא בהדיא קאמר בהו אפי' אינם סמוכים ועי"ל שהרמב"ם ורבי' מפרשים דכי בעי ועד כמה לאו אסמוך בעי דסמוך מסתמא סמוך ממש דהיינו בתוך עיבורה של עיר אלא אנראה בעי דאין סברא לומר שאפי' רחוק כמה פרסאות מן הכרך לפי שהוא נראה מן הכרך יהא נידון כמוהו אבל הר"ן כתב י"מ דנראה וסמוך דקאמר היינו דמתחשב מתחומי העיר והכי דייק לישנא דקאמר נראה אע"פ וכו' ולא קאמר רואין אותו מן העיר מיהו הא והא נמי איתא דרואין אותו מן העיר בעינן א"נ אפשר דכי אמרינן ועד כמה אמר רבי ירמיה כמחמתן לטבריה מיל אכולה מלתא מהדר בין לנראה עמו בין לסמוך ומ"מ אינו נראה שאם היה רחוק כמה פרסאות מפני שרואין אותו מן הכרך יהא נידון ככרך עכ"ל והשתא לפי מה שכתב דאפשר דכי יהבינן שיעורא דמיל קאי גם לנראה מוקשה דאם כן נראה עמו למה הוזכר דאם אין ביניהם יותר ממיל אע"פ שאינו נראה נדון ככרך כמ"ש וצריך לדחוק ולומר דכי בעי ועד כמה בין אסמוך בין אנראה קאי וכי אמר ר' ירמיה כמחמתן לטבריה מיל קאי אתרוייהו ומיהו הא כדאיתא והא כדאיתא דבאינו נראה משחינן המיל במדת הליכה בקרקע ובנראה דהיינו יושבת בראש ההר לא משחינן המיל בקרקע אלא ע"י שנותנין החבל מעיר לעיר באויר ואם אין במשך אותו חבל יותר ממיל נדון ככרך דהשתא הוי טובא טפי ממיל במדת קרקע : וביאור דברי הר"ן כך הם י"מ דנראה וסמוך דקאמר היינו כשתחשב מתחומי העיר כלומר שכפר זה נחשב מכלל תחום אותו כרך אבל אם אינו נחשב כמתחום אותו כרך אע"פ שהוא נראה מן הכרך וגם אינו רחוק ממנו מיל אינו נדון ככרך וכשהוא נחשב מתחום אותו כרך אם הוא סמוך דהיינו שהוא בתוך מיל או אם הוא נראה אע"פ שהוא רחוק ממיל כיון דנחשב מתחומי הכרך נדון ככרך א"נ אפשר דכי אמרינן ועד כמה אכולה מלתא מהדר וכו' כלומר דגם בנראה עמו בעינן שלא יהא רחוק ממנו יותר ממיל אבל לומר שהוא רחוק כמה פרסאות עד שאינו נחשב מתחומי העיר שאם נראה מהכרך יהא נדון כמוה זה דבר שאינו נרא' לאמרו וזהו שכתב ומ"מ אינו נראה שאם היה רחוק כמה פרסאות מפני שרואים אותו מן הכרך יהא נדון ככרך:

ומה שכתב רבי' אפילו הכרך אינה מוקפת חומה עתה אם היתה מוקפת בימי יהושע קורין בט"ו פשוט בפרק קמא דמגילה (ב:) וכבר נתבאר טעמו של דבר שהוא כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל:

וכיון שהיה מוקף אפי' אין בו י' בטלנים וכו' קורין בט"ו שם (ג.) אמר ריב"ל כרך שאין בו עשרה בטלנים נדון ככפר והכריחו שם התוס' והרא"ש דלא איירי ריב"ל במוקף חומה בימי יהושע כסתם כרך האמור בכל מקום לענין מקרא מגילה אלא כשאינו מוקף מימות יהושע איירי והוי כסתם כרכין האמורים בכל התלמוד שהן עיירות גדולות אבל במוקף בימות יהושע בן נון אין צריך עשרה בטלנים וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל וכתב הרה"מ ומ"מ שטה אחרת יש בזה דאפילו בכרך המוקף בימות יהושע בעי עשרה בטלנים ואם לאו הרי זה כעיר וזהו דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ע"כ ולא נתחוורא שטה זו בעיני הר"ן ומ"מ כתב שמה שנהגו עכשיו בא"י לקרות בט"ו אע"פ שברוב המקומות אין שם עשרה בטלנים שיהו בטלנים ממלאכה לעמוד בבית הכנסת אפילו לאותה שטה יש ליישב אותו מנהג דלאו דוקא בטלנים אלא כל שדרים שם י' בני אדם שהולכים בוקר וערב לב"ה הרי הוא כאילו יש שם י' בטלנים:

ואין קרוי מוקף אא"כ הוקף חומה תחלה ואח"כ נתיישבה אבל נתיישבה ואח"כ הוקף אין קורין אלא בי"ד שם אמר ריב"ל כרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר מ"ט דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף פירוש דמושב נקוד פת"ח והוא סמוך ומשמעו בית מושב של עיר החומה ומשמע שהחומה היתה שם תחלה וכתב הר"ן שסובר רש"י דדוקא לענין בית בבתי ערי חומה הוא דבעינן הוקף ולבסוף ישב אבל לענין מגילה לא ואינו נראה כן מדברי הרי"ף שהביא בהלכותיו ואף הלשון בעצמו מוכיח שאף לענין מקרא מגילה איתמר דאי לא הול"ל נדון כבתי ערי חצרים:

ומ"ש רבי' בשם הר"מ מרוטנבורק דלא מיקרי ישב ואח"כ הוקף אלא כשישב תחלה אדעתא שלא להקיפו וכו' והר"ן כתב וא"ת כיון דאמרינן דכרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר עיר המוקפת מימות יהושע בן נון היאך קוראין בא"י בט"ו ניחוש דלמא ישבה ולבסוף הוקף י"ל דישיבת העו"ג אינה ישיבה ונמצא שבשעה שכבשה יהושע היה בה חומה ולא ישבה עד שנתיישבו בה ישראל וא"ת והרי בכל הערים המוחפות חומה קורין בט"ו ואפי' בח"ל ואי אמרת דישיבת העו"ג אינה ישיבה הרי הן כאילו לא היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון לפי שלא היה בהם זמן ישיבה כלל י"ל דכי אמרי' ה"מ בא"י משום דכיון דלענין בתי ערי חומה דינן כמוקפין מימות יהושע בן נון מפני שישיבת העו"ג אינה ישיבה אף לענין קריאת מגילה נדונית כמוקפת חומה אלא דאכתי איכא למידק בעיירות המוקפות חומה שבח"ל ניחוש דלמא קדמה ישיבתן לחומתן ונמצא שהרי הן כאילו אין להם חומה אלא איכא למימר שהולכין אחר הרוב שעל הרוב קודמת חומתן לישיבתן שכן דרך רוב המדינות מקיפים חומה תחלה ואח"כ מיישבין אותן עכ"ל:

כרך שהיא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לא קורין בי"ד ובט"ו וכ"כ הרמב"ם ז"ל וטעמו מדאמרי' בפ"ק דמגילה (ה:) חזקיה קרי בטברי' בי"ד ובט"ו מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הוא אי לא רב אסי קרי מגילה בהוצל בי"ד ובט"ו מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע אי לא אבל הר"ן כתב שהורו הגאונים דעיירות המסופקות אם הם מוקפות חומה מימות יהושע הולכין בהן אחר רוב עיירות שמא אינן מוקפות חומה מימות יהושע וקורין בי"ד ועוד שאפילו תאמר שהוא ספק שקול הו"ל ספק של דבריהם לקולא ונמצא פטורות בשניהם ומבטל ממנו בודאי מקרא מגילה לפיכך קורא בראשון ופטור בשני ודאמרינן בגמרא אטברי' והוצל שהיו קורין בי"ד ובט"ו במדת חסידות היו נוהגין כן משום ספקא דטבריה דתליא במגניא ומכסיא ובהוצל מפני שהיו נחלקין בה בקבלתן זה אומר מוקפת וזה אומר אינה מוקפת והיו קורין בה בלא ברכה דספק דדבריהם לא בעי ברוכי כדאיתא בפרק במה מדליקין (כג.) אלא שראוי לברך בי"ד מפני שהולכים אחר רוב העולם וה"ה הזכיר סברא זו וכתב עוד שי"מ שלא חשו לספק זה אלא בא"י שהיו ידועות בשעת התקנה מחמת דין בית בבתי ערי חומה אבל בח"ל מעיקרא כך התקינו שכל שהוא ספק לא יקראו אלא בי"ד וי"מ שהיו סוברים ונוהגים כדברי רבינו וכן ראוי לעשות וכן נהגו העולם לעשות כדברי הרמב"ם ז"ל וראיתי לה"ר יוסף אביו ז"ל שהיה קורא תגר על המנהג שנוהגים בכל עיר מוקפת חומה לקרות בי"ד וט"ו ודע"כ לא קאמר הרמב"ם שקורין בב' הימים אלא בכרך שהוא ספק דהיינו שקצתם אומרים מוקפת היא מימות יהושע וקצתם אומרים אינה מוקפת מימות יהושע אבל כל שאין יודעים בה כלל לא מיקרי ספק והיה מביא ראיה ממ"ש הרמב"ם בפ"ח מהלכות שגגות אינו חיוב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע כיצד אכל חלב וספק אם היתה כזית או פחות מכזית או שהיתה לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן ואכל אחד מהם ואינו יודע אי זה מהם אכל (אבל) אם היתה לפניו חתיכה אחת ספק שהיא חלב ספק שהיא שומן ואכלה פטור שהרי אין כאן איסור הרי דלא מיקרי ספק להתחייב אשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע ומינה נשמע לענין קריאת מגילה דסתם עיר המוקפת חומה ואין יודעין בה אם היא מוקפת חומה מימות יהושע אם לאו דלא באה לכלל ספק כלל ואין קורין בה אלא בי"ד בלבד שהוא זמן קריאה לרוב העולם ול"נ שאין הנידון דומה לראיה דא"כ אפילו אם נחלקו בקבלתם זה אומר מוקפת חומה וזה אומר אינה מוקפת חומה לא יקראו בי"ד ובט"ו דכל כה"ג לא מחייב אשם תלוי ומבואר מדברי הרמב"ם אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת ספק חלב ספח שומן ואכלה פטור וא"א לומר כן דא"כ הא דכתב הרמב"ם עיר שהיא ספק קורין בה בשני הימים היכי משכחת לה ועוד דמההיא דאשם תלוי ליכא למיגמר דשאני התם דכתיב מכל מצות וקרינן מצות בלשון רבים ויש אם למקרא כדאיתא בכריתות (יז:) והלכך לא ילפינן מינה דהתם לאו משום דלא הוי ספק הוא אלא משום דגזירת התורה הוא דלא ליחייב עד דליקבוע איסור ומיהו יש לקיים דבריו ממ"ש הר"ן בשם הגאונים דטבריה והוצל שהיו קורין בהם בי"ד ובט"ו במדת חסידות היו נוהגים כן משום ספיקא דטבריה דתלי במגניא ומכסיא בהוצל מפני שהיו נחלקים בקבלתה זה אומר מוקפת וזה אומר אינה מוקפת משמע מדבריו דדוקא בכה"ג הוא דהויא ספק וקורין בי"ד ובט"ו לדברי הגאונים ממדת חסידות ולדברי הרמב"ם מדינא אבל כל שאין מחלוקת בקבלתן אלא שאין אנו יודעים אם היא מוקפת מימות יהושע אם לאו לא נכנסה לכלל ספק ואין קורין בה אלא בי"ד לדברי הכל והעולם שנוהגים לקרות בי"ד ובט"ו בכל העיירות המוקפות מן הסתם נראה שסוברים שכיון שאנו רואין אותה שהיא מוקפת באה לכלל ספק אם הוא מוקפת מימות יהושע והיא בכלל מ"ש הרמב"ם עיר שהוא ספק קורין בה בשני הימים ובליליהן אבל אין מברכין עליה אלא בי"ד הואיל והוא זמן קריאה לרוב העולם אח"כ בא לידי ספר אשכנזי וכתב בו קשה לי עיירות דידן מנא לן שלא היו מוקפות חומה למה אין אנו קורין נמי בט"ו מספק תשובה כל כרכים דידן קורים בי"ד אי לאו דקים לן שמוקפות מימות יהושע בן נון וספיקא דטבריה משום דמספקא ליה לחזקיה אי היקף חומה חשיב אי לא כדאיתא התם כך פי' רבינו משה הגאון בתשובה עכ"ל וכן מצאתי כתוב בתשובות בשם גאון :

בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם כשהלך היה דעתו לשוב לביתו בליל י"ד קודם שיאור היום וכו' בפרק ב' דמגילה (יט.) תנן בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהם ובגמרא (שם) אמר רבא לא שאנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד אבל אינו עתיד לחזור בליל י"ד קורא עמהם דכתיב על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות מכדי כתיב היהודים הפרזים ל"ל למכתב היושבים בערי הפרזות הא קמשמע לן דפרוז בן יומו נקרא פרוז ומדפרוז בן יומו נקרא פרוז מוקף בן יומו נקרא מוקף וכתב הרא"ש פירש"י דרבא קאי אבן כרך שהלך לעיר דאם אין עתיד לחזור בליל י"ד אלא ישאר בעיר עד אור היום חל עליו חובת קריאת היום והרי הוא כבן עיר והוא פרוז יום וה"ה בן עיר שהלך לכרך ואינו עתיד לצאת משם בלילי ט"ו שהוא ככרך כשהאיר היום הו"ל מוקף יום וקורא בליל ט"ו וביום ט"ו אפילו יחזור לעירו יקרא ביום ט"ו בעירו אבל אם הוא ידוע שעתיד לצאת בליל ט"ו קורא בי"ד כדין בני עירו ולא רצה לפרש מילתיה דרבא גם בבן עיר שהלך לכרך דלא מסתברא למימר שאם ישנו בכרך ביום י"ד שחלה עליו חובת קריאת מוקפין וישאר שם יום ט"ו ויקרא עמהם או אף אם יחזור לעיר יקרא בט"ו כיון דעדיין לא הגיע זמן קריאת מוקפין למה תחול עליו חובת קריאתן זהו סברת רש"י מיהו לישנא דתלמודא משמע דרבא קאי אכולה מתני' וכמו שמועיל לבן כרך להיות כבן עיר כשעמד שם ליל י"ד ומקצת היום שהוא זמן קריאתה של בני העיר וחלה עליו חובת קריאתן כמו כן מועיל לבן עיר שהלך לכרך ועמד שם מקצת יום י"ד כיון שבזמן חיוב קריאת בני מקומו אינו עמהם נסתלק מעליו חובת קריאת אנשי מקומו ונכלל עם בני הכרך להתחייב בזמן קריאתם וקרינן ביה מוקף בן יומו כיון שהוא בכרך בזמן קריאת בני עירו ונסתלק מעליו חובת מקומו הקוראים ביום י"ד וקרינן ביה מוקף בן יומו ואף אם יחזור לעירו יקרא ביום ט"ו והרי"ף כתב ל"ש אלא שעתיד לחזור בליל י"ד ונתעכב ולא חזר ואשמעי' שהדבר תלוי בכוונתו בשעה שיצא מביתו אם היה בדעתו להיות ליל י"ד בביתו הרי הוא כמקומו אף אם נתעכב שמה אבל אם אינו עתיד לחזור בליל י"ד קורא עמהם עכ"ל הרא"ש ז"ל ורבינו סתם דבריו כדעת הרא"ש ותחלה אמר הדין דרך כלל שאם דעתו לחזור בי"ד קאי אכולה מתניתין ואח"כ בא לפרש היכי קאי לכל חלוקה וחלוקה וזהו שכתב כיצד בן כרך שהלך לעיר וכו' לכאורה הוה משמע לפרושי דרבא קאי ארישא לומר דבן עיר שהלך לכרך אזלינן בתר יום י"ד שהוא יום קריאת אנשי מקומו ומינה נשמע לבן כרך שהלך לעיר דאזלינן בתר יום ט"ו שהוא יום קריאת בני מקומו ופרוז בן יומו פירוש בן כרך שביום קריאת בני מקומו דעתו להתעכב בעיר מיקרי פרוז וקורא בי"ד וכן פירוש מוקף בן יומו אלא דמשום דבגמרא אמרי' דמדפרוז בן יומו מיקרי פרוז ילפינן מוקף בן יומו מיקרי מוקף אלמא מבן כרך שהלך לעיר ילפינן לבן עיר שהלך לכרך וא"כ היכי אפשר דרבא אמר מלתיה על בן עיר שהלך לכרך ומיניה יליף לבן כרך שהלך לעיר שמע מיניה דליתיה להאי פירושא ואפשר דמש"ה כתב רבינו בתחלה בן עיר שהלך לכרך וכו' ובן כרך שהלך לעיר וכי אתא לפרושינהו נקטינהו איפכא שכתב כיצד בן כרך שהלך לעיר וכן בן עיר שהלך לכרך כלומר עיקר מלתא בבן כרך שהלך לעיר כתיב ומיניה ילפינן לבן עיר שהלך לכך ומשום הכי א"א לפרושי דבן עיר שהלך לכרך אזלינן בתר יום י"ד ובבן כרך שהלך לעיר אזלינן בתר יום ט"ו דא"כ רבא כי אמרה למלתיה על בן כרך שהלך לעיר הו"ל למימרא ומיהו מתניתין דאקדמה בן עיר שהלך לכרך לבן כרך שהלך לעיר ל"ק מידי דאיכא למימר אורחא דמלתא נקט שדרך בני עיירות ללכת לכרכים יותר מבני כרכים לעיירות אבל מרבא דמייתי דרשה דקרא קשה ואפשר לומר עוד דבן כרך שהלך לעיר כל הפוסקים שוים בה דאזלינן בתר יום י"ד ומש"ה נקטה רבינו ברישא ובתר הכי כתב בן כרך שהלך לעיר (בן עיר שהלך לכרך) דלדעת הרא"ש אזלינן ביה נמי בתר יום י"ד: ולפי פי' הרא"ש פי' דמוקף בן יומו הוי מוקף לא דמי לפי' דפרוז בן יומו הוי פרוז דמוקף בן יומו פירושו שאיבד יום עירו שהוא יום י"ד דהיינו שהיה דעתו להתעכב שם ביום י"ד מקרי מוקף ונסתלק מעליו חובת אנשי מקומו ופרוז בן יומו פירושו שנתעכב בעיר יום י"ד שהוא יום קריאת המקום שהלך שם חל עליו חובת יום קריאת מקום זה ודברי הרמב"ם סתומים ופירשם ה"ה כדברי רש"י וכ"פ הר"ן ג"כ דברי הרי"ף שכתב וזהו לשונו ל"ש אלא שעתיד לחזור בליל י"ד אבן כרך שהלך לעיר בלחוד קאי וה"ק שאם עתיד לחזור למקומו בליל י"ד קודם זמן השחרית א"צ לקרות עמהם כיון שלא יעכב כאן ביום י"ד א"נ אפי' נתעכב כיון שנתעכב שלא מדעתו וכ"ד הרי"ף שכתב ונתעכב ולא חזר אבל אם אין דעתו לחזור בליל י"ד כלומר שלא היה בדעתו לחזור למקומו באותו לילה אלא להתעכב כאן ביום י"ד ונתעכב קורא עמהם ביום י"ד שנעשה פרוז בן יומו ומיהו אם חזר למקומו בליל ט"ו קורא עמהם וגדולה מזו אמרו בירושלמי בן עיר שעקר דירתו ליל ט"ו נתחייב כאן וכאן ומדפרוז בן יומו נקרא פרוז מוקף בן יומו נקרא מוקף כלומר דבבן עיר שהלך לכרך נמי אמרינן שאם היה דעתו בליל י"ד לחזור למקומו בליל ט"ו לא יהא נעשה מוקף בן יומו וקורא באותה העיר עצמה בי"ד בלילה וביום י"ד במקומו אבל אם דעתו בליל י"ד להתעכב שם ליל ט"ו וקצת מן היום א"צ לקרות בליל י"ד וביום י"ד כמקומו אלא ממתין עד ט"ו וקורא עמהם דכי היכי דפרוז בן יומו נקרא פרוז ה"נ מוקף בן יומו נקרא מוקף ובן יומו היינו בליל ט"ו וקצת מן היום עכ"ל:

פורים שחל להיות בשבת בריש מגילה (ד.) א"ר יהושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום:

ומ"ש כגון ט"ו לבני כרכין וכו' כן כתב שם הרי"ף והרא"ש ז"ל והוא בירושל' פ"ק דמגילה משום דאם י"ד בשבת יבא י"ה בע"ש:

ומ"ש מקדימין לקרותה בע"ש (ב.) שם במשנה ומצאתי כתב שמנהג ירושלים לגבות מעות מתנות עניים ולחלקם בו ביום ואין אומרים בו על הניסים ואין מוציאין בו ס"ת ויום שבת שלפניו שהיה ח' לאדר קוראים פרשת זכור ומפטירין פקדתי ובשבת יום ט"ו שהוא יום פורים אומרים על הניסים ומוציאין בו שני ס"ת וקורים בשני ויבא עמלק ותמהני למה לא יאמר על הניסים ביום ששי שבו קורין המגילה : וכתב הר"ן בפ"ק דמגילה על מה שכתב הרי"ף שם הירושלמי סעודת פורים מאחרין ולא מקדימין כשחל י"ד להיות בע"ש שעיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום שאין מוקפין חומה עושין סעודה עד אחד בשבת וגרסינן בירושלמי ויעשו אותה בשבת א"ל לעשות אותם ימי משתה כתיב את ששמחתו תלויה בבית דין יצא זה ששמחתו בידי שמים דשמחת (שבת) אינה מתקנת מרדכי אלא בידי שמים:

שדרו ממתיבתא היכא דנפיק בשייר' או נפיק בספינה וכו' כ"כ בספר הרוקח וז"ל אדם שהולך בספינה או במדבר אם יכול למצוא מגילה יקח עמו ואם לאו יקרא בי"א בי"ב בי"ג שהתינוקות קורין ולא יברך לפניה ולאחריה והמרדכי כ' בריש מגילה תניא בתוספתא פ"ק דמגילה היוצא בשיירא והמפרש בספינה קורין בי"ד וכ"כ בה"ג ויש מרבותינו אומרים שאם אין בידם מגילה מוטב שיקדימו ויקראו ממה שלא יקראו כלל וכ"נ בעיני דגרסי' בירושלמי פ"ק דמגילה תניא כל החודש כשר לקריאת מגילה שנאמר והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה אמר רבי חלבו ובלבד עד ט"ו הא דתימא כל החדש כשר לקריאת מגילה בשביל הולכי דרכים שאין בידם מגילה אבל הסעודה אין עושין אלא בט"ו ואפי' קודם י"א נ"ל מדלא אמר רבי חלבו בלבד מי"א עד ט"ו וההיא דתוספתא בדאפשר לו לקרות עמהם ראבי"ה עכ"ל וכ"כ בהג"א בשם א"ז ואם יש מי שמסתפק בדבר יקרא בלא ברכה ע"כ:

וקורין אותה בלילה וחוזרין וקורין אותה ביום מימרא דריב"ל בפ"ק (ד.) וכבר כתבה רבי' בסי' תרפ"ז:

ומ"ש ושל לילה זמנה כל הלילה ושל יום זמנה כל היום פרק שני (כ.) תנן כל היום כשר לקריאת מגיל' זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כל הליל':

ומ"ש מהנץ החמה עד סוף היום ואם קראה משעלה עמוד השחר יצא משנה שם: קראוה באדר ראשון ואח"כ בא לעבר השנה קורין אותה באדר שני משנה פרק קמא (ו:) ודייק מינה בגמרא הא לענין סדר פרשיותיה זה וזה שוין כלומר שאם קראו הד' פרשיות בראשון א"צ לחזור ולקרותן בשני: ב"ה מני מתני' לא ת"ק ולא ר"א בר"י ולא רשב"ג ומסיק דמתני' רשב"ג היא דאמר אפי' סדר פרשיות אי קרי בראשון קרי בשני ופסק רי"ו הלכה כרשב"ג:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.