בית יוסף/אורח חיים/עב

בית יוסף ‏ אורח חיים עב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן וכו' משנה ר"פ מ"ש (יז.) נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן את שלפני המטה ואת שלאחר המטה את שהמטה צריפה להן פטורים ואת שאין המטה צ"ל חייבים ופירש"י וחילופיהן. שכן דרך שמחלפין לשאת לפי שהכל חפצים לזכות בו. את שלפני המטה. שיתעסקו בו כשתגיע המטה אצלם: ושלאחר המטה. הואיל ואין צריכה להם חייבים שכבר יצאו י"ח מן המת נראה מדבריו שהוא סובר דהא דקתני את שלמטה צורך בהם היינו שלפני המטה והא דקתני את שאין למטה צורך בהם היינו שלאחר המטה והכי קאמר נושאי המטה וחילופיהן וכו' שלפני המטה ושלאחר המטה זהו משפטם דשלפני המטה כיון שיש למטה צורך בהם פטורין ושלאחר המטה כיון שאין למטה צורך בהם חייבים וכפירש"י כתב ה"ר יונה בשם הירושלמי והמרדכי כתב ה"ג רש"י שלפני המטה צורך בהם פטורים ושלאחר המטה אפילו צורך בהם חייבים לקרות והיינו טעמא דכיון שנשאו אותו אין טרודין כל כך במצוה ומדברי רבינו כאן ובסי' ק"ו נראה שהוא מפרש נושאי המטה וחילופיהן וכו' בין אותם שהם לפני המטה בין אותם שהם לאחריה אם יש למטה צורך בהם אלו ואלו פטורים ואם אין למטה צורך בהם אלו ואלו חייבים ומדברי הרמב"ם בפ"ד מה' ק"ש נראה שהוא מפרש דהכי קאמר נושאי המטה וחילופיהן וכו' בין אותם שהם לפני המטה בין אותם שהם לאחריה מאחר שלמטה צורך בהם פטורים ומאי דקתני סיפא ואת שאין למטה צורך בהם חייבים ה"ק ושאר המלוין את המת שאין למטה צורך בהם חייבים ולענין הלכה נקטינן כדברי הרמב"ם ז"ל וכתב ה"ר יונה על חילופי חילופיהן ואע"פ שיש שהות לאחרונים לקרוא בעוד שנושאין הכת השניה אפ"ה פטורים מפני שפעמים נמלכין שאותה כת שלישית בשנים יסעו ומשום כך אין להם להתחיל:

לפיכך אין מוציאין את המת סמוך לק"ש וכו' שם (יט.) ת"ר אין מוציאין את המת סמוך לק"ש ואם התחילו אין מפסיקין וכתב ה"ר יונה שי"מ דסמוך לק"ש מיקרי חצי שעה כמו סמוך למנחה דפרק ע"פ (צט:) אבל מהירושלמי נראה דאין השיעור חצי שעה אלא היינו לומר שאין מוציאין אותו אלא שישערו שיוכלו להוציאו ולקוברו קודם זמן ק"ש וכן פי' הרא"ש וכיון שהרא"ש מסכים לדברי הירוש' הכי נקטינן וכתב עוד ה"ר יונה ואם כבר הגיע זמן ק"ש יש להם להתאחר זמן שיוכלו לשער שכבר התפללו רוב הקהל וכתב עוד דלכאורה נראה דה"ה לק"ש של ערבית אין מוציאין את המת סמוך לה אבל אפשר שאין להחמיר בק"ש של ערבית כיון שזמנה כל הלילה:

ועל מה שכתב רבינו אם הוא בענין שאין יכולים לקרות קודם כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל נראה שפירוש זה הלשון כמו שאומר בירושלמי אין מוציאין את המת סמוך לק"ש אלא אם כן הקדימו שעה אחת או איחרו שעה אחת כדי שיקראו ויתפללו שהנה פי' סמוך משמע קודם הגעת זמן ק"ש או לאחר שהגיע והנה לאחר שהגיע זמן ק"ש למה לא נוציא אותו אם כבר קראו ק"ש לפיכך אמר שאם יהיה זה הסמיכות לאחר זמן ק"ש כ"כ סמוך שלא היה להם מקום לקרות קודם לא נוציא אותו אבל אם הוא מופלג נוציא עכ"ל נראה שהוא ז"ל מפרש דאין מוציאין את המת סמוך לק"ש דקאמר אחר שהגיע זמן ק"ש הוא ולישנא לא משמע הכי אלא קודם לזמן ק"ש קאמר דאין מוציאין ול"נ שיש להגיה בדברי רבינו ולכתוב לקוברו במקום לקרות וכ"מ בספר ישן וכ"כ הוא ז"ל בטור י"ד סי' שנ"ח ועכשיו אין צריך לידחק במה שנדחק בו רבינו הגדול ז"ל:

והא דאמרינן שאם התחילו אין מפסיקין היינו לומר שלא יפסיקו מלהוליכו עד שיקראו כולם אלא יוליכוהו ולא ירסיקו את שלמטה צורך בהם אבל אותן שאין למטה צורך בהם הא תנן דתייבים וכמו שנתבאר בסמוך:

והרמב"ם כתב ואין מוציאין את המת וכו' אא"כ היה אדם חשוב בפ"ד מה' ק"ש. ומ"ש וא"א ז"ל לא חילק וכו' דברי הרמב"ם פשוטים הם בגמרא דפריך אהא דתניא אין מוציאין את המת סמוך לק"ש איני והא רב יוסף אפקוהו סמוך לק"ש אדם חשוב שאני והשמיטוהו הרי"ף והרא"ש ז"ל וצריך טעם למה ואפשר דמשום דטעמא דאדם חשוב משום דאין כבודו שיתעסקו בשום דבר ואפי' בק"ש עד שיקברוהו בכבוד כמו שכתב הרמב"ן בתורת האדם ואדם חשוב כי האי שיהא ראוי שלא יתעסקו אפי' בק"ש עד שיקברוהו לא שכיח בדורותינו לפיכך השמיטוה:

העם העוסקים בהספד וכו' עד והאונן יושב ודומם ברייתא בר"פ מי שמתו (יט:) ופירש"י אין המת מוטל בפניהם שהמת בבית אחר והם מספידין אותו כאן ויש מפרשים שנתון לצד אחר: וכתבו תלמידי ה"ר יונה בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין אית דאמרי דוקא קורין משום דק"ש דאורייתא אבל תפלה שהיא מדרבנן א"צ ואומר מורי דה"ה לתפלה נמי נשמטים אחד א' ומתפללין ומביא ראיה מהתוספת' ע"כ ואע"פ שהרמב"ן כתב שאין מתפללין כיון דה"ר יונה מביא ראיה מהתוספתא כוותיה נקטינן:

ומ"ש רבינו ודוקא העם הבאים לשמוע ההספד אבל החזנים המספידים פטורין ודוקא ביום הראשון וכו' הוא מדכתב הרא"ש בפרק מי שמתו ירושלמי כל העוסקים בהספד פטורין מן הק"ש ואין מפסיקין לתפלה מעשה היה והפסיקו רבותינו לק"ש ולתפלה והתנן אם יכולים להתחיל ולגמור מתניתי' ביום הא' ומה דתני תנא ביום השני וסובר רבינו דכל העוסקים בהספד היינו החזנים המספידים ואע"ג דההוא ירושלמי אקברו את המת וחזרו קאי למד משם רבינו במכ"ש להיכא דלא נקבר המת שהספדנים עצמם פטורים ומ"ש ומשם ואילך היינו מיום שני דקבורה ואילך אבל קשה שכיון שהחזנים אינם מפסיקים היכי אמרינן בגמרא כשאין המת מוטל לפניהם הם עומדין ומתפללין והוא מצדיק עליו את הדין ואומר רבון העולמים וכו' ומשמע דביום ראשון הוא שעדיין לא נקבר המת וכיון שהחזנים עוסקים בהספד למה יאמר רבון העולמים וכו' עכשיו יותר מכשאינם מתפללים ועוד היאך אפשר שהחזנים יעסקו בהספד בעוד שהעם קורין שנמצאו מבטלין את העם מכוונתם ועוד שרבינו כתב ברמזים כלשון הזה כל העוסקים בהספד פטורים מק"ש והחזנים הסופדים ביום ראשון פטורים מכאן ואילך חייבים עכ"ל ואם כל העוסקים בהספד האמור בירושלמי פירושו דוקא החזנים המספידים היאך כתב כל העוסקים בהספד פטורים והחזנים הסופדים וכו' דמשמע שכל העם העוסקים פטורים ועוד דהיאך סתם וכתב כל העוסקים בהספד פטורים דאי קודם שנקבר המת הא בהדיא תניא בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין וכו' ואי אחר שנקבר הא תניא שורה הרואה את הפנים פטורה ושאינה רואה את הפנים חייבת וכמו שכתב הוא בעצמו שם בסמוך והיאך חזר וכתב סתם כל העם העוסקים בהספד פטורים אלא שבזו י"ל דלא קרי ע סקים בהספד כי אם לשורה הרואה את הפנים וסמך על מ"ש כבר אבל ע"ק בדבריו דבכל העם העוסקים בהספד כתב סתם פטורים ולא חילק בין יום ראשון ליום שני ומשמע דגם ביום שני פטורים ובחזנים המספידים כתב דאינם פטורים אלא ביום ראשון דוקא וה"ל יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ועוד דפשט הירושלמי משמע דאמאי דקתני דהפסיקו לק"ש פריך מדתנן אם יכולים להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו אלמא אין מפסיקין מן ההספד לק"ש ושני דמתניתין דקתני אין מפסיקין מן ההספד לק"ש מיירי ביום ראשון והא דקתני דהפסיקו לק"ש מיירי ביום שני ומאחר דמתני' דקתני אם יכולים להתחיל ולגמור וכו' דאוקימנא דוקא ביום ראשון לא בחזנים דוקא מיתניא אלא בכל העם וכמו שכתב רבינו עצמו כאן א"כ היאך בחזנים חילק בין יום ראשון ליום שני ולא בשאר העם וא"ל שרבינו מפרש דכי פריך מאם יכולים להתחיל ולגמור אמאי דתני כל העוסקים בהספד פטורים מן הק"ש פריך שהרי שנינו אם יכולים להתחיל ולגמור יתחילו ושני דמתניתא דקתני כל העוסקים בהספד פטורים מק"ש ביום ראשון והא דתני מתני' אם יכולים להתחיל ולגמור מיירי ביום שני ואע"ג דקברו את המת וחזרו קתני א"ל דמיירי בקברוהו בעיר אחרת ושהו מלחזור עד יום שני ומפרש רבינו דכל העוסקים בהספד היינו החזנים המספידים וקתני בהו דביום ראשון פטורים דאכתי קשה היאך כתב ברמזים כל העוסקים בהספד פטורים והחזנים הסופדים וכו' דמשמע שכל העם העוסקים פטורים וגם יקשו עליו כל הקושיות שהקשיתי בסמוך ועוד דא"כ מאי פריך מדתנן אם יכולים להתחיל ולגמור וכו' דאדרבה מהתם משמע דהעוסקים בהספד פטורים דקתני סיפא ואם לאו לא יתחילו וכשהם הולכים בדרך ואינם עסוקים בהספד הוא דקתני אם יכולים להתחיל ולגמור יתחילו ועוד דלישנא דמתניתא בדברי הירושלמי נאמר על המשנה ולישנא דתני תנא נאמר על הברייתא והיינו כפירושא קמא ועוד דא"כ שקיל וטרי הירוש' על דברי ת"ק ופסק רבינו כוותיה ואמאי והא כיון דתנא בתרא מעשה קתני הוה ליה למיפסק כוותיה דהא קי"ל בכל דוכתא מעשה רב הילכך פירושא קמא עיקר אבל קשה כל הנך קושיות ויש לדחוק וליישב דברי רבינו כאן דהחזנים המספידים בשעה שהעם קורין כשאין המת מוטל לפניהם הם דוממים ואפ"ה פטורים מפני שהם טרודים להרהר בענין ההספד לראות באיזה ענין יספידו אך על מ"ש ברמזים קשה והרמב"ם לא הזכיר דברי הירושלמי הזה כלל.

קברו את המת וחזרו וכו' משנה וגמרא בר"פ מי שמתו (יז:) ומ"ש רבינו אל מקום שעומדים שם האבלי' לעשות שורה פי' היה להם מקום מיוחד והוא רחוק קצת מבה"ק ובשובם מלקבור המת היו הולכים האבלים והקהל עד המקום ההוא ועומדים שם האבלים ומנחמים אותם ואם יכולים להתחיל ולגמור קודם שיגיעו לאותו המקום יתחילו וכו' כתב רבינו הגדול מה"ר יצחק אבוהב ז"ל שנראה מפירש"י דהכי קאמר אם יכולים להתחיל ולגמור פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה יתחילו ויגמרו כולה ובאמת לישנא דיתחילו הכי משמע: וכתב הרמב"ם קברו את המת וחזרו וכו' ואם לאו לא יתחילו אלא ינחמו את האבלים ואחר שיפטרו מהם יתחילו לקרות נראה מדבריו דביש שהות ביום לקרות אחר שינחמו את האבלים עסקינן הא לאו הכי בכל גוונא יתחילו:

העומדים בשורה לנחמו שורות הפנימים וכו' משנה שם (יז:) העומדים בשורה הפנימים פטורים והחיצונים חייבים ובגמרא ת"ר שורה הרואה את הפנים פטורה ושאינה רואה את הפנים חייבת ר"י אומר הבאים מחמת האבל פטורים מחמת עצמם חייבים ופסק כת"ק וכן פסק הרמב"ם ז"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.