בינה לעתים/יום טוב/ו

בינה לעתים יום טוב ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

יו"ט שחל להיות בערב שבת אין אופין ומבשלין ביו"ט מה שהוא אוכל למחר בשבת ואיסור זה מדברי סופרים כדי שלא יבוא לבשל מיו"ט לחול שקל וחומר הוא, לשבת אינו מבשל כ"ש לחול, לפיכך אם עשה תבשיל מעיו"ט וכו'. אף דקיי"ל הכנה דרבה, מ"מ כיון דקיי"ל הואיל, אין כאן איסור דאורייתא כלל ואף חכמים לא היו אסרו כלל כיון דיש כאן צורך שבת רק הוא מטעם שכתב רבינו ז"ל כדי שלא יבואו לבשל מיו"ט לחול וכמ"ש הרז"ה עיי"ש. ועיי' ריש סימן תקכ"ו ובמג"א שם שכתב דדברי תוס' ריש ביצה ד"ה והיה ביום הששי הם תמוהים וצריכין ישוב עם הש"ס דפסחים עיי"ש ולהבין דבריהם צ"ל דתוס' פסקו כרב חסדא דלית ליה הואיל, אמנם בהאי דס"ל לר"ח דמן התורה צרכי שבת נעשים ביו"ט לא קיי"ל כוותיה, דהא קיי"ל הכנה דרבה מוהיה ביום הששי וכו' דאין יו"ט מכין לשבת, וא"כ שפיר הקשו איך אופין מיו"ט לשבת ע"י עירוב תבשילין דהא הואיל לא אמרינן וצרכי שבת נעשין ביו"ט נמי לא אמרינן מטעם הכנה דרבה, ולזאת כתב התוס' דבדבר האפוי ומבושל לא שייך הכנה וא"כ הדרא לכללא דר"ח דמדאורייתא צרכי שבת נעשין ביו"ט וא"כ מדין תורה מותר לבשל מיו"ט לשבת רק דחז"ל אסרוהו כדי שלא יאמרו וכו' וע"י עירובי תבשילין התירוהו ודברי תוס' נכונים.

ג

עירובי תבשילין שיעורו אין פחות מכזית בין לאחד בין לאלפים ואין עושין עירוב זה לא בפת וכו' אלא בתבשיל שהוא פרפראות כגון בשר ודגים וביצים וכיוצא בהן. ועיין בהגהת מיימוני שהביא בשם הירושלמי דיש ליקח פת כביצה וכתב הרמ"א בהג"ה סי' תקכ"ז דכך יש לנהוג, ובירושלמי לא מצאתי דבר מה שהעתיק בשמו ואדרבה מבואר שם כמו בתלמודא דידן דדי בכזית, ואפשר לומר דבירושלמי דס"ל דמערבין ליו"ט ראשון וליו"ט אחרון כמו בחג הסוכות בעירוב אחד וכמ"ש המג"א ומרדכי וא"כ כיון דבעי תבשיל לסמוך עליו ליו"ט ראשון ואחרון לכך בעי שני זתים אחד ליו"ט ראשון ואחד ליו"ט אחרון ולכך מצריך דוקא פת כביצה דהוא שני זיתים וס"ל דבדיעבד בפת לחודא סגיא ולכך מערב בפת כביצה ותבשיל סגי בכזית כיון דהוא רק לתוספת מצוה בעלמא, כי בלא"ה צ"ל בירושלמי דתבשיל הוא רק לתוספת מצוה בעלמא כיון דהוא מצריך לפת כביצה ותבשיל סגי בכזית ש"מ דס"ל דפת עיקר ותבשיל הוא רק תוספת בעלמא וצ"ע.

ודע כי בין השמשות מותר להניח עירוב תבשילין הואיל היותו רק מלתא דרבנן, וכתב הט"ז (סימן הנ"ל ס"ק ג') בשם הראב"ן דאפילו אם כבר התחילו הקהל ברכו כל זמן שלא התפללו תפילת יו"ט לא הוי קבלה ליו"ט ומותר להניח עירוב תבשילין ולא ידעתי מה ראה על ככה להעתיק דברי הראב"ן דהראב"ן ס"ל דאף בשבת נמי דינא הכי דבאמירת ברכו לא נתקדש שבת כלל ולא הוי קבלה לשבת עד שיתפלל הקהל תפילת שבת וכמבואר בראב"ן סימן תקס"ח דבשבת חד דינא אית ליה עם יו"ט, וא"כ לדידן דקיי"ל דעניית ברכו הוי קבלת שבת ה"ה ליו"ט וא"כ אסור ג"כ להניח עירובי תבשילין ולא קיימ"ל כהראב"ן כלל בזה.

ה

התחיל בעיסתו או בתבשילו ונאכל העירוב או אבד הרי זה גומר. עיין במג"א ס"ק ט"ז שכתב דאפילו לא הניח הקדירה אצל האש רק התחיל בתיקונה, כגון חיתוך הלפתות וכדומה מותר לבשלן, דהא עיסה שהתחיל ללוש מותר אחר כך לאפות וכו' עיי"ש, וצ"ל דבהאי תיקונה עביד מלאכה דבחיתוך הלפתות לחתיכות קטנות הוי טוחן, דאם לא כן אינו ראייה כלל מלישה, דהא התם כבר עשה מלאכה ואם אתה תאסור עליו האפיה א"כ עשה ביו"ט מלאכה גמורה שלא לצורך, וחומרא זו קולא היא משא"כ בשעדיין לא עשה מלאכה גמורה אין להתיר אחר כך לגמור ולעשות מלאכה גמורה.

ז

ויש לו לאדם לערב על כל העיר ועל הקרוב אליה בתוך התחום ולמחר מכריז ואומר כל מי שלא הניח עירובי תבשילין יסמוך על עירובי. ועיין במ"מ שכתב שאין ראיה לדברי התוס' והרא"ש דס"ל דלא מהני למי שיכול לבוא אליו ע"י עירובי תחומין עיי"ש והיינו דס"ל בהא דשאל עד כמה דאמרינן עד תחום שבת, אין כוונת הש"ס בזה למאי דבחוץ לתחום לא מהני דהוא פשיטא כמ"ש היש"ש עיי"ש דמהיכי תיתי יכול לערב לאנשים אשר אינם עמו במחיצה אחת, רק דהש"ס שאל עד כמה דהו"א דלא סמיך דעת המניח רק אדרים בעיר ממש אבל חוץ לעיר ושבעים אמה עבורה של עיר לא יהיה דעתו עליהם קמ"ל הואיל והם בתוך התחום יכולים להיות בכלל עירובו וא"כ אין כאן ראייה כלל ולק"מ קושית היש"ש הנ"ל וק"ל.

ח

המניח עירוב תבשילין וכו' ואומר בעירוב זה יותר לי לאפות ולבשל מיו"ט של מחר לשבת. כתב המגיד משנה יש מי שאומר להוסיף בנוסח הברכה ולהדליק את הנר וכו' ונראה דרבינו לשיטתו אזיל דס"ל בהבערה מותר אפילו שלא לצורך כלל דאמרינן ביה מתוך [ועיין ריש פרק א'] ואף בלא צורך קצת כמו נר של בטלה מותר להדליקה ביו"ט ומכ"ש לצורך שבת, ורב הונא דאמר מי שלא הניח עירובי תבשילין מדליקין לו נר אחד, דרב הונא לטעמיה אזיל דס"ל (דף כ"ב) בעישון דמוגמר אסור בהבערה דמבעיר אסור עיי"ש בתוס' ומהרש"א כתב להדיא דר"ה ס"ל דלא אמרינן מתוך, ולכך ס"ל דמדליקין רק נר אחד משא"כ לדידן דקיי"ל בהבערה מתוך וכו' מותר להדליקו, וכן השו"ע אף דהוא פוסק [בסימן תקי"ד סעיף ה'] נר של בטלה אסור להדליק לכתחילה היינו לפי דאמרינן בירושלמי לא תאסור ולא תשתרי, וא"כ לצורך שבת וכדומה ודאי מותר כיון דמדינא מותר, רק הירושלמי החמיר בו ומכ"ש להרמב"ם דמותר לגמרי, ומה שהקשה המג"א בסי' (תקכ"ז) ס"ק ח"י על השו"ע מהאי דר"ה הנ"ל לק"מ דלפי מ"ש על כרחך הברייתא כר"ע אתיא או כב"ש דס"ל דלא אמרינן כלל מתוך, דכלהון בחדא שיטתא קיימי עם ר"ה משא"כ למסקנא דקיימ"ל מתוך, ודאי דמותר ודו"ק.

ט

מי שלא הניח עירוב תבשילין ולא הניחו לו אחרים כשם שאסור לו לבשל ולאפות כך קמחו ומאכלו אסור ואסור לאחר שהניח לעצמו לאפות לזה שלא הניח עד שיקנה לו. בגמרא מבואר בהאי ברייתא דלא יבשל לא לו ולא לאחרים ורבינו השמיט האי דינא דאסור לבשל לאחרים, ונראה דס"ל לרבינו דהא דאסור לבשל לאחרים היינו דוקא משלו דקמחו נאסר אבל מן האחרים מקמחא שלהם כיון דהם הניחו עירובי תבשילין אין איסור בדבר זה דשליחותייהו קעביד ועיין בשו"ע סי' הנ"ל סעיף כ' מה שחדש הרמ"א בהאי דינא דיושב בתענית אסור לעשות מלאכה לצורך אחר וצ"ע [ועיין ריש פרק א' מ"ש לחדש בדברי הרמ"א הזה].

והנה הרי"ף והרמב"ם השמיטו האי מימרא דרב הונא וברייתא מי שלא הניח עירוב תבשילין דאופין לו פתו וטומנין לו קדירה אחת ומדליקין לו נר אחד ואף צולין לו דג קטן והיינו כדי צרכו בצמצום וכו', ונראה דס"ל דהא איבעיא להו בש"ס עבר ואפה מאי ופשטינן מהאי דמעשר בשבת במזיד לא יאכל וכו' ודחי, דהתם אית ליה פירי אחריני, וקשה הא גם כן מאי דצריך לו הוא מותר, וכל השאלה היה אי מותר לו לאכול אף בהרוחה, וזאת הוי כמו פירי אחריני דודאי אף במעשר אי אית ליה פירי אחריני לא שרי ליה לאכול מהאי דעשר בשבת, וא"כ על כרחך סתמא דהש"ס לא ס"ל כלל האי סברא הנ"ל וא"כ אם אין אתה מתיר לו האי דאפה באיסור אין לו כלל דבר לאכול דאין לחלק כלל בעירוב תבשילין, או להתיר את הכל כיון דכבר אפה או לאסור הכל וישב ויתענה ודו"ק.

טו

לפיכך אני אומר שאין מערב אדם ומתנה בזמן הזה לא עירובי תבשילין ולא עירובי חצרות ולא שתופי מבואות ואינו מעשר הטבל על תנאי אלא הכל מערב יו"ט בלבד. עיין בלח"מ שהקשה מהא דקיי"ל בביצה בשני יו"ט של גליות נולדה בראשון מותרת בשני אף דיו"ט ראשון לדידן יו"ט ודאי מ"מ כיון דגם יו"ט שני גזרוהו חכמים לעשות א"כ הוי יו"ט שני כשני קדושות ונולדה בזה יהיה אסורה בזה דאין יו"ט מכין לחבירו וכו', עיי"ש מלבד דיפה תירץ בעל הלח"מ אף גם דהכנה דנולד הוא רק מדרבנן דאתמול גמרה לה כמ"ש הר"ן ויתר פוסקים וא"כ בהאי ביו"ט שני לא גזרו כלל חכמים ולא אסרוהו אלא מיו"ט לשבת ולא מיו"ט לחבירו.

איברא מה שהקשה הר"ן דהא רבא דאמר מניח אדם עירוב תבשילין מיו"ט לחבירו ומתנה ובזמן רבא היו הכל בקיאין בקביעא דירחא, ונ"ל דרבא לטעמיה אזיל דהוא ס"ל בריש פרק שני [דביצה] דטעם דעירוב תבשילין הוא כדי שיברור מנה יפה לשבת ופרכינן יו"ט נמי ופירש"י היינו קודם סעודה, ומשני שמא יפשע ופירש"י שמא ישכח משום דטריד בסעודה, ומעתה ס"ל להרמב"ם דהא דחוששין שמא ישכח היינו קודם סעודה דאז הוא טריד בסעודת יו"ט, ואם אתה אומר להניח קודם סעודה חיישינן שמא יפשע ויניח לאחריה, דקודם סעודה הוא טריד כמ"ש רש"י ואח"כ אי אפשר לברור מנה יפה לשבת דאז הוא אכיל ליה לכולא, משא"כ בשחל יו"ט ביום ה' וביום ו' דס"ל לרבא דיניח מיו"ט לחברו ומתנה דאף ביום עירוב יכול להתנות וצ"ל כיון דיום ו' פנוי לפניו עדיין צריך לברור מנה יפה ליו"ט, ומעתה אף דהם שני קדושות מ"מ מה בכך סוף סוף בכל יום אין כאן כלל חששא דפשיעה, רק דחששא הוא מקודם סעודה לאחריה, אבל באותו יום לאחר הסעודה, דלא טריד הוא וודאי דיניח כיון דיום ו' פנוי הוא להניח ולברור לו מנה יפה לשבת, וא"כ מותר להניח עירוב תבשילין, דלרבא אף ביו"ט היה מותר רק דחששא דפשיעה מעכבו, ובשני ימים ליכא כלל האי חששא דפשיעה כנ"ל, ועיין בים של שלמה (פרק שני דין י"ד) שהביא דאיכא מרבוותא דס"ל לרבא אף ביו"ט שני יכול להתנות בשכח להניח קודם סעודה, ואף להחולקים עליו, כו"ע מודים להניח ביום ראשון ושני כיון דוודאי יברור מנה יפה, וא"כ שפיר קאמר רבא הרי זה מניח ומתנה, זולת בשני י"ט של ר"ה דהוי יומא אריכתא וקבעו חז"ל כאלו הוא יום ארוך לכל דבר וא"כ הרי הוא כמו דאין לערב ביום אחד קודם הסעודה, משום חששא דיערב לאחריה, וה"ה ביו"ט של ר"ה דהוי נמי כמו יום אחד וביום אחד אין השעות מתחלקות ולומר דשעה אחת מותרת ושעה אחת אסורה, וכל זה הוא לרבא אבל למסקנא דאמרינן דטעם דעירוב תבשילין כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת, ומכ"ש מיו"ט לחול ולדידן לא קשה כלל אי הכי יו"ט נמי וא"כ הואיל לדידן שני קדושות הן ותרווייהו יו"ט גמור הם, לכך אסור להניח בהו עירוב תבשילין ולק"מ קושית הלח"מ הנ"ל ודו"ק.

והא דהקשה היש"ש (ביצה דף ו') מהאי דרב אשי דאמר לרבינא על הא דהקשה ליה ולותיב מר האידנא כרבא והשיב לו אימר דאמר רבא בשני יו"ט של גליות בב' י"ט של ר"ה מי אמר וכו' אף דבימי רב אשי היו בקיאין בקביעא דירחא עיי"ש, י"ל דקושטא דמלתא קאמר כיון דהאי עובדא היה בר"ה, אין להתיר אפילו לרבא ולזמן קודם שלא היו בקיאין בקביעא דירחא, נמי בשני י"ט של ר"ה אסור, ועדיפא מיניה משני ומה לו להכניס את עצמו בפלוגתא במילתא דידיה ובמלתא דרבא כיון דמילתא דידיה לכו"ע אסורה דהיה בר"ה, ולכך הר"ן דהקשה להרמב"ם לא הקשה אלא ממילתא דרבא דאמר מניח אדם ומתנה דבזמנו קאמר ולא הקשה ממילתא דרב אשי דהיה מעשה בזמנו, משום דזאת יש לדחות דעדיפא מיניה משני ולק"מ קושית היש"ש ודו"ק.

טז

כשם שמצוה לכבד וכו'. עיין במג"א שכתב דאם לא אכל ביו"ט בערב, שיאכל ב' סעודות ביום, ולא ידעתי מנ"ל זאת בשלמא בשבת סומכין אקרא מנין הסעודות דיהיו שלשה דוקא ולכך אם לא אכל בלילה יאכל ביום להשלמת מנין הרמז בקרא, משא"כ ביו"ט דלא מצינו כלל רמז למנין סעודות רק ערב ובוקר, ואי עבר ולא אכל הרי הוא מעות שלא יוכל לתקן ומה יועיל שיאכל ביום וזה פשוט.

יח

כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים. ועיין בב"י שהקשה מנ"ל זאת להרמב"ם, והיש"ש כתב דכך מפורש בש"ס קטנים בראוי להם והיינו אגוזים וקליות, ובירושלמי פרק ערבי פסחים מבואר להדיא דבראוי להם והיינו אגוזים ולוזים ועיי"ש.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.