ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עונש/כא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עונש כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דודתו. ואחות אשתו. ואשת אחיו לבלי חוק ממתעה. כתיב (שם) ואיש אשר ישכב את דודתו וגו' חטאם ישאו ערירים ימותו. ואזהרתו מדכתיב (פ' אחרי) ואל אשתו לא תקרב דודתך היא מנאה לעיל (לאוין ק"ה) עיי"ש. וכתיב (שם) ואשה אל אחותה לא תקח וגו' ונכרתו הנפשות העושות וגו'. והאזהרה מנה לעיל (לאוין ק"ט) עיי"ש. וכתיב (פ' קדושים) ואיש אשר יקח את אשת אחיו וגו' ערירים יהיו. ואזהרתו מדכתיב (פ' אחרי) ערות אשת אחיך לא תגלה וגו'. מנאה לעיל (לאוין ק"ד) ע"ש:

ומה שכתב רבינו הגאון ז"ל לבלי חוק ממתעה. הוא כולו מקשה. ודברים סתומים הם. ולכאורה נראה דכוונתו בזה דמשום דאשת אחיו סתם כתיב בקרא. היה מקום לומר דלא ענש הכתוב כרת אלא על אשת אחיו מאמו דאיסורה כולל בכל ענין. משא"כ אשת אחיו מאביו. כיון שהתירה תורה במקום יבום הילכך גם שלא במקום יבום לית בה כרת. וכן מבואר בספרא (קדושים פי"ב) לפי פי' הר"ש משאנץ ז"ל דאי לאו שיש לנו הוכחה מקרא היה ראוי לומר דאין כרת אלא באשת אחיו מן האם בלבד ולא באשת אחיו מן האב. מהאי טעמא דכתיבנא עיי"ש. לזה כתב לבלי חוק. כלומר כל אשת אחיו בכל ענין היא בעונש כרת. כל היכא דליכא מצות יבום. ורק משום מצות יבום הוא שהתירה תורה. אבל כל היכא דליכא מצוה לייבם לא שנא מן האם לא שנא מן האב הרי זה ענוש עליה כרת. וזהו שכתב לבלי חוק. כל שאין בה חוק וגזירה מן התורה לקחתה לו לאשה. ואפי' מן האב. ועפ"ז היה נראה דמש"כ ממתעה. ט"ס הוא. דבלא"ה מצד החרוז איננו נכון. ולכן היה נראה לומר דט"ס הוא. וצ"ל ממבעה. והוא ע"פ מאי דאמרינן (רפ"ק דבב"ק ג' ע"ב) מבעה זה השן דכתיב איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו. כדמתרגם רב יוסף איכדין איתבליש עשו אתגלין מטמרוהי עיי"ש. וכן כתב רבינו הגאון ז"ל בפתרון שלו לתשעים מלות בודדות (סי' ל"ה) עיי"ש. וזהו שכתב לבלי חוק ממבעה. כלומר ערות אשת אחיך לא תגלה. ואם עבר וגלה הרי זה ענוש עליה כרת כל שאין מצוה וחוק לגלות. דהיינו במקום מצות יבום. דכתיב יבמה יבא עליה. ואפי' אשת אחיו מן האב. וכגון שיש לו זרע. או שנתגרשה ממנו. ואשת אחיו שלא היה בעולמו. וצרת ערוה במקום מצוה. דכל אלו הן בכרת אע"פ שהן אשת אחיו מאביו. כיון שאין בהן מצות יבום:

ואפשר קצת לקיים הלשון כמו שהוא. ולומר דכוונתו בזה להוכיח דסתם אחיו היינו אחיו מן האב. לפמש"כ הרשב"ם ז"ל (בב"ב ק"י ע"ב) בד"ה אחוה דמדכתיב בבני יעקב אחים אנחנו בני איש. הרי זה בנין אב לכל התורה דסתם אח היינו מן האב עיי"ש בדבריו. וכן יש מקום להוכית מדכתיב בברכת יעקב הוי גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך. משמע דסתם אחיך היינו בני אביך. ועי' מש"כ הראב"ע ז"ל שם. ומאי דאיצטריך בפ"ב דיבמות (י"ז ע"ב) למילף דאחים דיבום היינו מן האב. וכן בפרק יש נוחלין שם לענין ירושה עיי"ש. עכצ"ל דהתם איכא סברא וטעמא לומר דגם אחים מן האם בכלל אי לאו דגלי קרא. ובלא"ה מבואר בספרי (ראה. פיסקא קט"ז) דסתם אחים היינו מן האב. דדריש התם מאחד אחיך. אחיך זה אחיך מאביך מאחד אחיך מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך עיי"ש. ועי' בב"י (יו"ד סי' רנ"א). וגם בההיא דיבמות שם. לפי גירסת הרשב"א ז"ל שם. פליג רבא וקאמר דלא צריך קרא למעוטי אחים מן האם. משום דאין סתם אחים אלא מן האב וכאן דכתיב ביבום אחים. ממילא אימעיטו אחים מן האם עיי"ש בדבריו. ועי' ג"כ בריטב"א שם. וגם בההיא דפרק יש נוחלין שם לפי' הרשב"ם ז"ל היינו משום דכל סתם אחים היינו מן האב כמשכ"ל. ומאי דאיצטריך בספרא (קדושים פי"ב) למילף מדכתיב נדה היא גבי ערות אשת אחיך. לומר דקאי על אשת אחיו מן האב. היינו משום דאע"ג דודאי מסתמא נמי אין אחים אלא מן האב. מ"מ ניחא ליה להאי תנא להוכיח כן מגופי' דקרא. וכיו"ב כתב הר"ש משאנץ ז"ל בפירושו שם עיי"ש. ובלא"ה הך קרא דנדה היא לא מייתר דאיצטריך למאי דדרשי' מיני' ר"פ הבע"י (נ"ד ע"ב) עיי"ש. ואין להאריך בזה. וא"כ אפשר לומר דזהו שכתב רבינו הגאון ז"ל ממתעה. ורצה לומר דמיעקב אבינו ע"ה למדנו דאין סתם אחים אלא מן האב. וקראו מתעה. משום דכתיב בי' והייתי בעיניו כמתעתע. ויש מטעה גם לשבח. כמבואר בפ"ב דקידושין (מ"ח ע"ב). איברא דודאי אינו הגון לקרות ליעקב אבינו ע"ה מתעה סתם. ויותר נכון לומר עפ"ז דהכוונה למתעה ממש. ע"פ מאי שדרשו בספרי (פ' ראה פיסקא פ"ז) מדכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך. אחיך מן האב. בן אמך מן האם עיי"ש. וכן פירש"י שם. ומזה למד בתשובת מהרח"ש (חלק שני סי' י"ז) דסתם אח אינו אלא מן האב עיי"ש. ואע"ג דבפרק בתרא דקידושין (פ' ע"ב) דריש כי יסיתך אחיך בן אמך באחיו מן האם לחוד עיי"ש. מ"מ ודאי גם לפ"ז מדאיצטריך קרא לפרושי בהדיא בן אמך. מבואר דאחיך סתם בן אביך משמע. אלא דמהרח"ש ז"ל הביא מהספרי דמפורש שם הכי בהדיא דמוקי אחיך סתם באחיו מן האב. וזה פשוט. ודלא כמו שראיתי לאחד מן האחרונים ז"ל שהשיג עליו בזה. וא"כ אפשר לומר דמש"כ רבינו הגאון ז"ל ממתעה. כוונתו למסית. ע"פ מה שאמרו בספרי (שם) כי יסיתך אחיך. אין הסתה אלא טעות שנאמר אשר הסתה אותו איזבל וכו'. וכן תרגם יונתן כי יסיתך. ארום יטעינך. וכן בהסתה דאיזבל תרגם דאטעיאת יתי'. ועי' לקמן בסמוך (עונש כ"ד). וידוע כי טעות ותעות אחד הם. ועי' מש"כ הרד"ק ז"ל (יחזקאל י"ג י'). ורצה לומר דממסית נשמע דסתם אחיו הוא מן האב. וא"כ ע"כ לא יתכן לומר דעונש כרת דכתיב בקרא באשת אחיו אינו אלא באשת אחיו מן האם בלבד. דסתם אחיו הוא מן האב ודי לנו לומר דגם אשת אחיו מן האם בכלל. אבל ודאי אי אפשר לומר דלא קאי קרא אלא על אשת אחיו מן האם בלבד:

איברא דודאי כל זה רחוק ודחוק לומר כן בכוונת רבינו הגאון ז"ל כאן ואינו במשמע. ויותר נכון משכ"ל להגיה דצ"ל ממבעה. ובעיקר הדבר אינו מבורר כ"כ אם יש כרת על אשת אחיו מן האם. וכבר הביאו התוס' (רפ"ק דיבמות) ד"ה אשת אחיו וכו'. ברייתא ערוכה בספרא (קדושים פי"ב) דמיעט אשת אחיו מאמו מעונש כרת. דתניא התם אשר יקח את אשת אחיו באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר. או אינו אלא באשת אחיו אפי' מאמו וכו' תלמוד לומר נדה היא לא אמרתי אלא באשת אח שהיא כנדה מה נדה יש לה איסור ויש לה היתר אף אשת אח יש לה איסור ויש לה היתר. ואיזו היא אשת אח שיש לה איסור ויש לה היתר. זו אשת אחיו מאביו אם יש לו בנים אסורה ואם אין לה בנים מותרת. מבואר להדיא מפשטא דהך ברייתא דמיעט לגמרי אשת אחי מאמו מעונש כרת. והר"ש משאנץ ז"ל בפירושו לספרא שם כתב שם בשם רבינו יצחק בר"ש ז"ל וז"ל אשר יקח את אשת אחיו באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר. או אינו אלא באשת אחיו אפי' מאמו. והדין נותן דקרא לא מיירי באשת אחיו מן האב דוקא. אלא מיירי גם באשת אחיו מן האם. ועוד יותר יש לאוקמי' במן האם וליתן בה כרת שהרי אין בה היתר מלאוקמי במן האב. דכיון דאית לה היתר לא מסתבר ליתן בה כרת. ת"ל נדה היא וכו'. אלמא באשת אחיו מן האב מיירי. אבל מ"מ גם באשת אחיו מן האם יש בה כרת. דהא מרבינן לה ללאו בריש הבא על יבמתו (נ"ה ע"א). וכתיב בפרשת אחרי מות ונכרתו אכולהו וכדמוכח התם. וכו'. כך פירש רב יצחק ב"ר שמואל ז"ל עכ"ל עיי"ש בדבריו. ופירושו זה כבר הביאוהו התוס' ביבמות שם ודחאוהו. וז"ל שם ודוחק לומר ולפרש דדרשא דת"כ לא אתי למעוטי אשת אחיו מאמו. אלא אתי למימר דאיכא כרת אף באשת אחיו מאביו באין לה בנים בחיי בעלה אף ע"ג דיש לה היתר לאחר מיתה. דמה נדה אע"ג דיש לה היתר לאחר מכאן וכו'. דאין הלשון משמע כלל כן. ועוד דבירושלמי פרק כלל גדול קאמר וכו'. משמע בהדיא דלמעט אשת אחיו מאמו אתי וכו' עכ"ל עיי"ש. הנה מלבד שדחו פירושו של הר"ש בשם הר"י בר"ש ז"ל מצד שהוא דחוק ולא משמע הכי בספרא כלל. הוסיפו עוד ראי' מן הירושלמי דמשמע בהדיא שלא כדבריו. אלא למעוטי אשת אחיו מאמו הוא דאתי. ולענ"ד אני מוסיף דמש"כ הר"ש ז"ל דונכרתו קאי אכולהו אין מזה הכרח כלל. דכבר הכריחו התוס' בפרק בתרא דמכות (י"ד ע"א) בד"ה ההוא וכו' דונכרתו דכתיב התם לא קאי אלא אעריות המפורשות בהדיא. ולא אהנך דלא ידעינן אלא מיתורא דקרא עיי"ש. וא"כ הכא נמי נהי דאיתרביא אשת אחיו מאמו לאזהרת לאו מיתורא דקרא דערות אחיך הוא. מ"מ כרת לא שמענו. משום דונכרתו דכתיב בסוף הפרשה לא קאי אלא על העריות המפורשות בהדיא בההיא פרשה. ולא על אשת אחיו מאמו דלא נפקא אלא מיתורא דקרא. ועי' בריטב"א שם שהביא משם הרמ"ה ז"ל דנראה דלא ס"ל כמש"כ התוס' שם. אבל הריטב"א ז"ל שם דחה דבריו. משום דלא משמע הכי מסוגיא דהתם עייש"ה. וא"כ סברת התוס' מוכרחת. וכיו"ב כתבו התוס' בכמה דוכתי כמו רפ"ק דב"ק (ג' ע"א) סוף ד"ה לא עשרה וכו' עיי"ש. ובפ"ק דסוכה (ז' ע"ב) בתוס' ד"ה מחיצה וכו'. וכן פירש"י (שם לקמן י"ב ע"א) בד"ה וכולן וכו' עיי"ש. ועוד בכמה דוכתי. ויש לזה שורש בגמרא בסוגיא דב"מ (פרק השואל צ"ה ע"א) דאמרינן כי כתיב אם בעליו אמו וגו' אהנך חיובי דכתיבי בהו בהדיא הוא דמיכתב עיי"ש היטב. וא"כ מצד זה אין שום הכרח לומר דאיכא כרת באשת אחיו מאמו. ודברי התוס' מוכרחין דמברייתא דספרא שם ומהירושלמי מוכרח דממעט אשת אחיו מאמו. וכ"כ התוס' בפ"ב דשבת (כ"ה ע"א) ד"ה כרת עיי"ש:

וראיתי להראב"ד ז"ל בפירושו לספרא שם שכתב וז"ל אשר יקח את אשת אחיו באשת אחיו מאביו הכ"מ. והדר קדריש ליה להאי קרא בענין אחר דאשת אחיו בין מן האב ובין מן האם חייב. וקא מייתי לה מקרא יתירא דאזהרה. שני הדרכים הללו סותרות זו את זו. וכי האי דרשא בתרייתא איתא ביבמות (נ"ה ע"א). ואיכא למימר דתרי תנאי נינהו. ותו איכא למימר דהך דרשא קמייתא הכי קאמר אי לאו קרא יתירא דכתיב גבי אזהרה האי קרא דעונשין הכי משמע וכו' עכ"ל עיי"ש. ומבואר מדבריו שהיתה לפניו גירסא אחרת בספרא שם. והיתה לפניו שם עוד ברייתא אחרת אשר איננה בגירסת הספרא שלפנינו. וגם בילקוט ליתא. וכנראה מדבריו היא הברייתא דמייתי בסוגיא דיבמות (פרק הבע"י נ"ה ע"א) עיי"ש. ומדמייתי לה בספרא (לפי גירסתו) הכא גבי עונש. אע"ג דעל קרא דאזהרה קאי. וא"כ מקומה בפרשת אחרי. דהתם הוא דכתיבא האזהרה. משמע ליה להראב"ד ז"ל דלפום הך ברייתא גם קרא דעונש כרת כולל בין אשת אחיו מן האב ובין מן האם. ולזה כתב דשתי דרכים אלו סותרות זו את זו. ותרי תנאי נינהו. ושוב כתב דאיכא למימר דלא פליגי אהדדי. ותנא קמא אם לא נאמר קאמר. דאם לא רביי' קרא לאשת אחיו מן האם גבי אזהרה. היה ראוי לומר דאין עונש כרת אלא באשת אח מן האב. אבל השתא דגלי מקרא יתירא גבי אזהרה דלא שנא בין אשת אח מן האב לאח מן האם. שמעינן גם לעונש. דגם אשת אחיו מן האם היא בכרת. אבל מלבד דליתא הכי בגירסתנו. וגם מדברי הר"ש משאנץ ז"ל מבואר דלא היתה ברייתא זו בגירסא שלפניו. וגם בילקוט לא הביאה כאן. וגם בפרשת אחרי לא הביאה אלא מסוגיא דיבמות שם ולא מהספרא עיי"ש. ומבואר מזה שלא היתה בגירסת הספרא שלפניו. בלא"ה הדבר תמוה כיון דלא איתרביא אשת אחיו מאמו אלא גבי אזהרה בלבד. היכי נשמע מינה לענין עונש. וגם מדברי הספרא לא משמע הכי כלל לומר דברישא אם לא נאמר קאמר. דא"כ ודאי הוה מפרש בסיפא קרא דנדה היא למאי אתי. וגם בסוגיא דיבמות שם לא מייתי לה אלא לענין האזהרה בלבד ולא נזכר שם עונש כלל עיי"ש. וגם לומר דתרי תנאי נינהו דוחק גדול הוא. וכל זה לא נדחק אלא לפי גירסתו. וכבר נתבאר דאין זו גירסת הראשונים ז"ל. וכן מבואר מדברי התוס' ברפ"ק דיבמות ובפ"ב דשבת שם שלא היתה כן בגירסת הספרא שלפניהם עיי"ש. הן אמת דגם לפי גירסת הספרא שלפנינו קשה לכאורה מדקתני התם לעיל מיני' גבי דודתו. ומה אם במקום שהתיר מכלל אשת אחיו מאביו אסר מכלל אשת אחיו מאמו. מקום שלא התיר מכלל אשת אחי אביו מאביו וכו' עיי"ש. הרי דפסיקא ליה לתנא דגם אשת אחיו מאמו הו"ל ערוה כאשת אחיו מאביו. וכבר נתקשו בזה קצת אחרונים. אבל לק"מ דהתם לא לענין עונש כרת מיירי. אלא לענין איסורא. דעכ"פ לענין אזהרת לאו ודאי מוזהר על אשת אחיו מן האם כמו על אשת אחיו מן האב. כמבואר שם בפרק הבע"י. ובעי התם בספרא לעיל למילף מינה לאשת אחי אביו מן האם דעכ"פ תהיה באיסור לאו. ומסיק דאפילו איסור לאו לית בה ומותרת לגמרי. אבל כרת לעולם אימא לך דגם באשת אחיו מן האם ליכא כדקתני בתר הכי:

ועכ"פ מבואר דשפיר הוכיח הרשב"ם ז"ל מברייתא דספרא דליכא כרת באשת אחיו מן האם. ואין לנו בזה אלא מה שתירצו התוס' (רפ"ק דיבמות ובפ"ב דשבת) שם לומר דלא מיעט בספרא אשת אחיו מאמו אלא מערירי דכתיב בההוא קרא. אבל כרת מיחייב גם באשת אחיו מאמו. משום דכרת וערירי שני עונשים חלוקים הם. ואפשר לכרת בלא ערירי. ודלא כדפירש"י דס"ל דתרוייהו חד נינהו עיי"ש בדבריהם. וכן תירצו הרא"ם ז"ל ביראים (סי' רכ"ה) והסמ"ג (לאוין ק"ט) עיי"ש. ואמנם מלבד שכבר כתבו התוס' שם דלא יתכן פי' זה לרש"י ז"ל. וא"כ לדידי' ע"כ מוכרח דלגמרי אימעיטא אשת אחיו מאמו מעונש כרת. בלא"ה לא ביארו התוס' שם דלפי דבריהם כיון דבאשת אחיו לא כתיב בקרא בהדיא אלא עונש ערירי בלבד. ואימעיט מיני' אשת אחיו מאמו. א"כ מהיכא תיתי לן עונש כרת באשת אחיו מאמו. בשלמא אשת אחיו מאביו איכא למימר דנפק"ל בה כרת מדכתיב (בפרשת אחרי) בתרה כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות דקאי על כל העריות המפורשות למעלה בקרא. אבל אשת אחיו מאמו דלא כתיבא התם מנ"ל בה עונש כרת. ואע"ג דגם אשת אחיו מאמו איתרבי התם מריבוייא דקרא בכלל אזהרת אשת אח. מ"מ כבר נתבאר דהך קרא לא קאי אלא על אותן העריות המפורשות למעלה בהדיא בקרא. ולא אהנך דלא נפקי אלא מייתורא דקרא. וכמו שהכריחו התוס' בפרק בתרא דמכות שם ודלא כמש"כ הר"ש משאנץ ז"ל. וראיתי להרא"ם ז"ל והסמ"ג שם שגם הם כתבו שם כדברי הר"ש ז"ל עיי"ש. וכבד עמד בזה הרב כנה"ג (בדינא דחיי) על דברי הסמ"ג שם בזה. אלא דמש"כ שם לחלק דבאשת אחיו מאמו אע"ג דלא מרבינן לה אלא מייתורא דקרא דערות אחיך היא. מ"מ ההוא ייתורא גלי לן דאזהרת ערות אשת אתיך לא תגלה משמע בין מן האב ובין מן האם ולא נילף מאשת אחי אביו דאין אזהרתו אלא באח מן האב ולא מן האם. וכיון דייתורא דקרא דערות אחיך היא גלי לן דבאזהרת אשת אחיך לא תגלה נכללה גם אשת אחיו מן האם. ממילא גם קרא דונכרתו הנפשות העושות. קאי נמי על אשת אחיו מן האם. משא"כ בההיא דפרק בתרא דמכות שם גבי אחותו דאף ע"ג דכבר איתרבי לאזהרה מקרא דאחותך היא. מ"מ איצטריך התם נמי ייתורא דקרא דערות אחותו גילה לריבויא לעונש כרת. משום דהתם אי לאו ייתורא דאחותך היא לא הוה שמעינן ממשמעות הכתוב אחותו שמאביו ומאמו. משום דבקרא כתיב בת אשת אביך מולדת אביך דמשמע טפי דמיירי באחותו שמאשת אביו ואמו. אבל מאונסין לא נפק"ל אלא מייתורא דקרא דאחותך היא. וכיון דלא ממשמעות הכתוב משמע לן בת אביו ואמו מאונסין אלא מייתורא דקרא. להכי אינה בכלל העריות המפורשות בהדיא. והילכך עונש דונכרתו הנפשות העושות לא קאי עלה. ואיצטריך קרא דערות אחותו גילה לריבוייה לעונש כרת עכ"ד שם עיי"ש. אבל אין דבריו מספיקים כלל לדעתי ואין חילוק. זה נכון כלל. דהכא נמי כיון דאי לאו דרביי' קרא מייתורא דערות אחיך היא הוה אמינא דדוקא על אשת אחיו מן האב הוא דהזהיר הכתוב דוקא וכמבואר בספרא שם. א"כ ודאי אינה מן העריות המפורשות בהדיא למעלה. כיון דכל עיקר איסורה לא קים לן אלא מדרשא מייתורא דקרא דערות אחיך היא. והרב דינא דחיי גופיה שם לקמן (קכ"ד ע"ב) הכריח מעיקר הברייתא דספרא גופא שם דבמשמעותא דקרא דערות אשת אחיך לא תגלה אין אשת אחיו מאמו בכלל. ולא נפקא אלא מריבויא דקרא דערות אחיך היא בלבד. ולהכי קרא דונכרתו הנפשות העושות לא קאי עלה עיי"ש בדבריו. וא"כ ודאי הדבר תמוה דא"כ מהיכא תיתי לן עונש כרת באשת אחיו מאמו להתוס' וסייעתם. נהי דממיעוטא דנדה היא דדריש בספרא לא שמענו אלא מיעוטא מערירי דכתיב בההוא קרא. מ"מ אכתי עונש כרת מנ"ל. כיון דקרא דונכרתו הנפשות העושות ע"כ לא עלה קאי. והרא"ם ז"ל והסמ"ג והר"ש משאנץ ז"ל לא סמכו בזה אלא על קרא דונכרתו. כמבואר להדיא בדבריהם. וכיון דע"כ מוכרח דהך קרא לא קאי על אשת אחיו מאמו. א"כ ודאי קשה טובא גם לפי שיטתם אין לנו כרת אלא באשת אחיו מאביו דוקא. וא"כ לא הועילו התוס' וכל סייעתם ז"ל כלום בפירושם לברייתא דספרא שם:

ובעיקר פירושם תמיהני טובא דאם איתא דלא מיעטו בספרא מייתורא דקרא דנדה היא אשת אחיו מאמו אלא מערירי ולא מכרת. ועונש כרת איכא גם באשת אחיו מאמו. א"כ הדבר תמוה אצלי למאי נפק"מ בהכי לדידן אם גם אשת אחיו מאמו היא בכלל עונש ערירי או לא. הרי כיון דאין זה אלא עונש בידי שמים. ולדידן ליכא בהכי שום נפק"מ כלל. א"כ בהדי כבשי דרחמנא למה לן. בשלמא בעונש כרת נפק"מ לדידן לענין קרבן חטאת בשוגג. ולענין מלקות במזיד לפטרו ידי כריתתו. ולענין להכניסו לכיפה כמבואר סו"פ הנשרפין. אבל בעונש ערירי ליכא שום נפק"מ לדינא לדידן. ואע"ג דבפרק הבע"י (נ"ה ע"א) מצריך קרא יתירא ערירים יהיו ערירים ימותו שאם יש לו בנים קוברן ואם אין לו הולך ערירי עיי"ש. התם היינו כדי לאשמעינן גודל חומר העונש של העובר. וכמו דעיקר העונש בכלל השמיענו הכתוב אע"פ שאינו אלא עונש בידי שמים בלבד. כדי להזהיר את העם למען ישמעו ויראו. הכי נמי השמיענו פרטי העונש כדי להגדיל העונש ביותר. אבל כאן שלא בא הכתוב אלא להקל עליו. שלא נטעה לומר דגם אשת אחיו מאמו בכלל עונש ערירי כאשת אחיו מן האב. הדבר תמוה לענ"ד למאי נפק"מ ולמה לי קרא מיותר להכי. ואינו נראה לומר דנפק"מ לקוברו בין רשעים שאינם גמורים כעין דמשני ביבמות (ל"ב ע"ב ל"ג ע"ב) עיי"ש היטב. ולכן דברי רש"י ז"ל וסייעתו דכרת וערירי ענין אחד הם נראין מוכרחין. ודעת התוס' וסייעתם צ"ע אצלי ואכמ"ל בזה:

וביותר תמיהני דכל עיקר מה שהביאם לידי כך היינו משום שהוקשה להם דממתניתין דריש יבמות דקחשיב אשת אחיו מאמו בכלל הנשים שפוטרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום מתבאר דיש בה כרת. וכמש"כ שם (בד"ה אשת אחיו) וז"ל משמע הכא דבאשת אחיו מאמו יש בה כרת. דבחייבי לאוין סבר תנא דמתני' דחולצות כדתנן וכו'. ובהדיא תניא בגמרא מה אחות אשתו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת וכו'. והקשה רבינו שמואל דבת"כ משמע וכו' עכ"ל עיי"ש. ולענ"ד תמיהני מאוד כי אינני רואה שום יסוד לעיקר קושייתם. דלעולם אימא לך דאשת אחיו מאמו כשנתאלמנה או נתגרשה אין בה אלא לאו גרידא משום דאיתרבאי מקרא דערות אחיך היא דכתיב אצל אזהרת אשת אחיו. דאייתר לרבות אשת אחיו מאמו. כדתניא בברייתא בפרק הבע"י (נ"ה ע"א) עיי"ש. אבל כרת לית בה דלא אשכחן בה ריבויא לענין כרת. וקרא דונכרתו הנפשות העושות לא קאי עלה כמו שנתבאר. ומ"מ אינה מתייבמת מדאורייתא. משום דכיון דדרשינן התם שאינה כאשת אח מן האב שמותרת ליבם לאחר מיתת בעלה בלא זרע מדכתיב בה ערות אחיך היא. בהוייתה תהא עיי"ש. א"כ בהדיא גלי קרא דאינה מתייבמת. דאם איתא דעכ"פ כשנשאת אחר מיתת בעלה הראשון לאחיו מן האב ומת בלא זרע שנפלה לפניו מכח אחיו מן האב שריא ליבמה. א"כ אינה בהוייתה. ולא קרינן בה ערות אחיך היא דדרשינן בהוייתה תהא. שהרי מעיקרא בהוייתה היתה אסורה לו. וכיון דאימעיטא מדאורייתא מדין יבום. גם כשנפלה לפניו מכח קידושי אחיו מאביו. הו"ל לגבי' כאשת אח שיש לו זרע דקיימא עלי' בכרת מצד אתיו מאביו. והו"ל כאשת אחיו שלא היה בעולמו שפוטרת צרתה וצרת צרתה מן החליצה ומן היבום. ושפיר קתני לה במתניתין בכלל העריות שפוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מחליצה ומן היבום ושחייבין עליהן כרת. שהרי ע"כ מתניתין מיירי כשנפלה לפניו מכח נשואי אחיו מן האב. דהא אין יבום אלא באחין מן האב. וא"כ אין מקום כלל לעיקר קושית הרשב"ם ז"ל. ובהכי ממילא ניחא נמי מה שהקשו רש"י ותוס' (בסוגיא דפרק הבא ע"י שם) על מאי דדרשינן התם בהוייתה תהא. הא בלא"ה ה"א דגם אשת אחיו מאמו לאחר מיתת בעלה שריא. ותיפוק ליה דכבר ילפינן (לעיל י"ז ע"ב) אחוה אחוה מבני יעקב דאין מצות יבום אלא באחים מן האב. או מדכתיב יחדיו המיוחדים בנחלה לאפוקי אחים מן האם דאין יורשים זא"ז עיי"ש. וכן הקשו הרשב"א והריטב"א. ז"ל שם עיי"ש. ומה שתירצו דאי מהתם ה"א דאחים מן האב מצוה ומן האם רשות. או דה"א דאחים מן האב שריא ליבם ואסורה לעלמא ומן האם שריא ליבם ושריא לעלמא עיי"ש. לענ"ד הוא תמוה דהרי אשת אח היא ערוה ואי לאו דחידשה תורה מצות יבום הו"ל ערוה גמורה לאחים. אלא שהתירה תורה במקום יבום ליבם. ואסרה אעלמא. וכיון דגלי קרא דאין מצות יבום אלא באחין מן האב דוקא. ממילא אשת אח מן האם כדקיימא קיימא באיסור ערוה לאחים. ולעלמא שריא כשאר כל העריות. שהרי אינה בכלל תורת יבום ומהיכא תיתי לן להתירה לאחים ולאסרה לעלמא בשום ענין. ועי' מש"כ הרמב"ן ז"ל ביבמות (נ"ד ע"ב). ואין דבריו ז"ל מספיקים אלא באשת אח מן האב שלא במקום מצוה. אבל באשת אח מן האם כיון דבהדיא גלי קרא שלא ניתנה תורת יבום מעיקרא אלא לאחים מן האב בלבד ודאי קשה. אבל לפמש"כ אתי שפיר. דמגז"ש דאחים אחים מבני יעקב ומקרא דיחדיו לא שמענו אלא דאין מצות יבום נוהגת אלא באחין מן האב. אבל מ"מ אכתי היה מקום לומר דעכ"פ אשת אחיו מאמו שנשאת לאחיו מאביו ומת בלא זרע. דעכשיו נפלה לפניו מכח אחיו מאביו. תתייבם. לזה איצטריך קרא דערות אחיך היא בהוייתה תהא שלא תצא מאיסורה לעולם. וכן לאידך גיסא אי לא הוה כתיב אלא קרא דערות אחיך היא הוה סד"א דכיון דאשת אחיו מאמו אין בה כרת אלא לאו גרידא. כשנפלה לפניו מכח אחיו מאביו תתייבם. כשאר חייבי לאוין דמדאורייתא מתייבמות משום דעשה דיבום דחי ל"ת. ואע"ג דגלי קרא ערות אחותך היא בהוייתה תהא. מ"מ כיון דמשום מצות יבום לא מישתריא אלא ביאה ראשונה בלבד. ובתר הכי קיימא באיסורה כדמעיקרא איסור עולם. כשאר חייבי לאוין. שפיר הו"ל בהוייתה. שלא יצאתה מאיסורה כלל. אלא דעשה דיבום דחיא איסורה משום קיום המצוה וכיון שנתקיימה המצוה בביאה ראשונה הרי היא באיסורה כמו שהיתה. לזה אתיא גז"ש דאחים אחים ואשמעינן דאין תורת יבום אלא באחים מן האב גרידא. לאפוקי כשנתערב בה גם איסור אשת אח מן האם שלא מן האב אינה בתורת יבום. והו"ל כאשת אחיו שלא היה בעולמו. או שיש לו זרע דקיימא עלי' בכרת מצד אחיו מן האב:

ועכ"פ מבואר דממתניתין דרפ"ק דיבמות מדקחשיב אשת אחיו מאמו בכלל העריות הפוטרות צרותיהן מחליצה ומיבום אין שום ראי' לומר דאשת אחיו מאמו מצד עצמה היא מכלל שאר העריות שחייבין על זדונן כרת. דאפשר לומר דודאי מצד עצמה אינה בכרת. דלא איתרבאי מקרא דערות אחיך היא אלא לאזהרת לאו גרידא. אלא דכיון דגלי קרא דאפי' כשנפלה לפניו ליבום מצד אחיו מן האב אינה עולה ליבום. א"כ בענין זה הו"ל כאשת אחיו מן האב שלא במקום מצוה. והו"ל כאשת אחיו מן האב שלא היה בעולמו שחייבין על זדונה כרת ופוטרת צרתה מחליצה ומיבום. וכיון דמשנתנו בענין זה הוא דמיירי. שפיר קתני שפוטרת צרתה מחליצה ומיבום אע"פ שמצד עצמה אין בה כרת. ונראה ראיה לזה ממה שאמרו בירושלמי (פ"ק דיבמות סוף ה"א) על הא דקתני במתניתין שם אשת אחיו מאמו. נאמר כאן אחוה ונאמר להלן שנים עשר עבדיך אחים אנחנו מה אחים שנאמר להלן באחים מן האב הכתוב מדבר אף אחים שנאמר כאן באחים מן האב הכ"מ. אמר רבי יונתן נאמר כאן ישיבה ונאמר להלן ישיבה וירשתה וישבתה בה. מה ישיבה שנאמר להלן ישיבה שיש עמה ירושה אף ישיבה שנאמר כאן ישיבה שיש עמה ירושה. וכו' עיי"ש בפ"מ. והוא תמוה לכאורה מאי ענין כל זה למתניתין. דהרי במתניתין לא מיירי אלא באשת אחיו מאמו שנתאלמנה או נתגרשה ממנו ונשאת לאחיו מן האב ומת ונפלה לפניו ליבום מצד אחיו מן האב. והרי בענין זה אפילו אם היתה מצות יבום נוהגת גם באחים מן האם ג"כ שוב אינה עולה ליבום מעתה. מאחר שלא היתה זקוקה לו מצד אחיו מן האם מעיקרא מאיזה טעם שיהיה. וקיימא עלי' באיסור אשת אח מן האם. וא"כ ודאי דינא דמתניתין לא תלי מידי במאי דמצות יבום אינה נוהגת באחים מן האם. ואין כאן מקום אלא לדיוקא בעלמא. דמדלא נקט הך דינא אלא באשת אחיו מן האם. ולא נקטי' בכהאי גוונא באשת אחיו מן האב שנפלה לפניו מכח אחיו מן האם. ש"מ דאין מצות יבום נוהגת אלא באחין מן האב. וע"כ אין כוונת הירושלמי להך דיוקא. דא"כ הו"ל למידק הכי בהדיא. אלא ודאי אעיקר דינא דמתניתין קאי. לפרושי טעמא דמתניתין אמאי פוטרת צרתה. והרי עיקר דינא דמתניתין ודאי לא תלי בהכי מידי כדכתיבנא. אבל לפמש"כ ניחא שפיר דודאי עיקר מילתא דאין מצות יבום נוהגת באחים מן האם. בלא"ה כבר נפק"ל מדכתיב ערות אחיך היא בהוייתה תהא. אלא דבמתניתין דמיירי שנפלה לפניו מאחיו מן האב היה ראוי לומר דאינה פוטרת צרתה. משום דכיון דלא איתרבאי אשת אחיו מן האם אלא מקרא דערות אחיך היא. א"כ אין בה אלא לאו גרידא. וא"כ היא גופא מדאורייתא בת חליצה ויבום היא. דעשה דיבום מצד אחיו מן האב דחי ל"ת. ובזה לא שייך מיעוטא דערות אחיך היא כמשכ"ל. ולזה מייתי עלה בירושלמי גז"ש דאחים אחים מבני יעקב או ישיבה ישיבה דאין מצות יבום אלא באחים מן האב דוקא. וכל שיש בה גם איסור אשת אח מן האם שלא מן האב. כגון שקודם שנשאת לאחיו מאביו כבר היתה נשואה לאחיו מן האם ונאסרה עליו מצד אשת אחיו מן האם. שוב אינה מתייבמת. וממילא הו"ל כאשת אחיו שלא היה בעולמו וכיו"ב שחייב על זדונה כרת מצד אחיו מן האב ופוטרת צרתה כשאר העריות של חייבי כריתות כמו שביארנו:

ועכ"פ מתבאר דממתניתין דהתם אין ראיה לומר דאשת אחיו מאמו היא בכרת. ואינה סותרת לברייתא דספרא שם. ואדרבה מהירושלמי שם במקומו משמע איפכא כמו שביארנו. והירושלמי לטעמי' אזיל. דבלא"ה כבר הביאו התוס' מהירושלמי דפרק כלל גדול דמבואר דס"ל דליכא כרת באשת אחיו מאמו. וכן נראה מהירושלמי דכתובות (פ"ג סוף ה"א) דעל מאי דתנן התם הבא על אחותו וכו' ועל אשת אחיו וכו' יש להן קנס אע"פ שהן בהכרת אין בהן מיתת ב"ד. אמרו בירושלמי שם ואשת אחיו לא יבמתו היא. ומשני אמר רבי מתניה תיפתר שהיו לאחיו בנים ואירס אשה ומת ובא אחיו ואנסה עיי"ש. ובתוס' שם הביאו דברי הירושלמי. וכתבו דה"ה דהוה מצי לאוקמה בשנתגרשה עיי"ש. וכן פירש"י שם עיי"ש. וכבר כתב באס"ז שם דהירושלמי לא בעי לאוקמי בנתגרשה משום דאשת אחיו לא משמע בשגירשה דלאו אשתו היא עיי"ש. וראיתי בהגהות סמ"ג (סוף עשה נ"ד) שהקשה דאכתי הוה מצי לאוקמה באשת אחיו מאמו והניח בצ"ע עיי"ש. וכן עמד בזה בתוס' חדשים (רפ"ג דכתובות) עיי"ש. ולפמש"כ לק"מ. דהירושלמי לטעמי' אזיל דס"ל דאשת אחיו מאמו אין בה כרת. ומתניתין קתני אע"פ שהן בהכרת. א"כ לא מיתוקמא באשת אחיו מאמו. ואע"ג דאכתי הוה מצי לאוקמי כגון שחזרה ונשאת לאחיו מאביו דאית בה כרת כמו שביארנו. לא בעי לאוקמי באוקימתא רחיקתא כהך. דמילתא דלא שכיחא היא ולא משמע מסתימת מתניתין דמיירי בהכי. כי היכי דלא בעי לאוקמה באשת אחיו שלא היה בעולמו או בצרת ערוה. דג"כ לאו בנות יבום נינהו וקיימי עלי' בכרת. והיינו נמי מהאי טעמא דכתיבנא. אבל באשת אחיו מאמו בעלמא שפיר הוה מצי לאוקמה. אלא משום שאין בה כרת לא מיתוקמי בה מתניתין כמו שנתבאר:

וראיתי להתוס' (פ"ג דכריתות י"ד ע"ב). דבההיא דתנן התם הבא על בת בתו חייב עליה משום בת בתו וכלתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת איש ונדה. רבי יוסי אומר אם עבר זקן ונשאה חייב עליה משום אשת אב. וכתבו בתוס' שם (בד"ה אשת אחיו) וז"ל אשת אחיו היינו אשת אחיו מאמו. דאי מאביו היאך נשאה זקן הא לא תפסי בה קידושין. דהויא כלתו. ומכאן משמע דאשת אחיו מאמו בכרת. ומיחייב עלה חטאת. והא דממעט בתורת כהנים היינו מערירי אבל כרת איכא עכ"ל עיי"ש. וא"כ לדעתם ממשנה זו מתבאר דאשת אחיו מאמו היא בכרת. וכן פירש"י ז"ל בגמרא שם (בד"ה א"כ) דמיירי באשת אחיו מאמו. דאל"כ היכי נשאת לזקן הא הו"ל כלתו עיי"ש. ואמנם לכאורה לא זו דאין משם ראיה. אלא אדרבה איפכא מוכח. דמדלא קאמר רבי יוסי אם עבר הזקן ונשאה חייב עליה אף משום אשת אב. משמע דלא בא ר"י להוסיף בזה עוד חיוב אחר נוסף. מלבד כולהו הנך דחשיב ת"ק. משום דאם יש כאן חיובא משום אשת אב לא משכחת להו לכולהו חיובי דקחשיב ת"ק. והיינו ע"כ משום דע"כ לא משכחת לה שתהא אשת אחיו וגם יתחייב עלה משום אשת אביו. דהרי אין קדושין תופסין בה לזקן משום דהו"ל כלתו. וע"כ לא משכחת לה חיובא משום אשת אביו אלא כשלא היתה נשואה מקודם לאחיו. וא"כ אם איכא חיובא משום אשת אב. ע"כ ליכא כאן חיובא משום אשת אח. ותחת חיובא דאשת אב ליכא חיובא דאשת אחיו. והיינו דלא קאמר ר"י אף משום אשת אב. הן אמת דבפירש"י שם פירש דר"י אף משום אשת אב קאמר עיי"ש. אבל הרי במתניתין לא קתני הכי. וע"כ צ"ל כדכתיבנא. והשתא א"כ קשה אמאי לא משכחת לה גם חיובא משום אשת אח עם חיובא דאשת אב. הרי נהי דבאשת אח מן האב לא משכחת לה. מ"מ הרי אכתי משכחת לה שפיר באשת אחיו מאמו. וכמש"כ רש"י ותוס'. אלא ודאי מוכרח מזה דאשת אחיו מאמו לית בה כרת. ולא מיחייב עלה חטאת. וליכא חטאת אלא באשת אחיו מאביו. וכשמתחייב משום אשת אביו לא משכחת לה בה חיובא משום אשת אחיו מאביו. ולהכי לא קאמר ר"י אף משום אשת אב. וא"כ אדרבה מוכח משם דליכא כרת באשת אחיו מאמו. ודברי רש"י ותוס' צ"ע טובא לכאורה:

איברא דלפ"ז קשה במאי דפרכינן עלה בגמרא שם. קתני חייב עליה משום אשת אב. ומי שריא ליה. ופירש"י וז"ל ומי שריא ליה לאביו של זה והא אשת אחיו היא דהא מחייבינן ליה לבנו משום אשת אחי אביו. אלמא אסורה לו לאביו משום אשת אח ואין לו אישות בה. ואמאי קאמר רבי יוסי חייב עליה משום אשת אב עכ"ל עיי"ש. והשתא לפמש"כ מאי קושיא. והא כיון דר"י לא קאמר חייב עליה אף משום אשת אב. משמע דודאי לא משכחת לה שיתחייב על כל הנך דחשיב ת"ק עם חיובא דמשום אשת האב. דהא לא משכחת לה חיובא דאשת אחיו. וע"כ לא משכחת לה אלא בשלא היתה נשואה תחלה לאחיו. וא"כ גם משום חיובא דאשת אחי אביו לא תקשה מהאי טעמא גופא. דאפשר לומר דאין הכי נמי דלא משכחת חיובא משום אשת אב אלא בענין שלא היתה נשואה תחלה גם לאחי אביו. אלא ודאי עכצ"ל דאע"ג דלא קתני בדברי רבי יוסי אף משום אשת אב. מ"מ משמע ליה לתלמודא דרבי יוסי אף משום אשת אב קאמר. וא"כ מלבד כל הנך חיובי דקחשיב ת"ק קאמר רבי יוסי דחייב נמי משום אשת אב אם עבר זקן ונשאה. והשתא א"כ הדרא קושיא לדוכתה. ועכצ"ל דבאשת אחיו מן האם מיירי. וכמו שפי' רש"י ותוס'. וא"כ שפיר הביאו התוס' ראי' משם דאשת אחיו מאמו היא בכרת. אלא דקושיא זו בלא"ה קשה לפמש"כ התוס' שם (בד"ה מודה ר"י) וז"ל מודה ר"י באיסור מוסיף שאיסור חמור חל על איסור קל או באיסורין שוין. כגון איסור אשת אח ואחות אשה. אבל קל על חמור לא חייל באיסור מוסיף וכו'. ורבי יוסי דאתי לאוסופי אשת אב אינו מודה בהני דהזכיר תנא קמא. דבשלמא כלתו דבסקילה חייל אבת בתו דבשריפה. ואשת אב חייל אכלתו דשניהן שוין. אבל אשת איש דבחנק לא חייל אשריפה ואסקילה. וכ"ש אחות אשה ואשת אח ואשת אחי אביו ונדה דחייבי כריתות לא חיילי. והילכך לרבי יוסי לא משכחת אלא שלש בת בתו כלתו ואשת אב עכ"ל עיי"ש. והשתא לפי דבריהם כיון דרבי יוסי לא מודה בהני שהזכיר תנא קמא. ולא משכחת לדידי' אלא תלתא חיובי בלבד. דהיינו בת בתו וכלתו ואשת אב. א"כ ודאי אית לן למימר דלא מיירי איהו כלל בשנשאת מעיקרא לאחיו ושוב אח"כ היתה נשואה לאחי אביו. שהרי בלא"ה לדידי' לא מיחייב עלייהו כלל. דאיסור קל לא חייל אאיסור חמור. וא"כ מאי פריך אדרבי יוסי ומי שריא ליה. ואיצטריך רבי יוחנן לשנויי כגון שנפלה לו ליבום. כיון דרבי יוסי לא מיירי כלל בחיובא דאשת אחי אביו. וא"כ לא מיירי בשהיתה נשואה לאחי אביו. ושפיר שריא ליה. ועכצ"ל דודאי אין ה"נ דהוי מצי לשנויי הכי. אלא דמ"מ קושטא דמילתא קא משני ליה דגם לפי דעתו דס"ל דר"י נמי בהנך גווני דת"ק מיירי. מ"מ לא תקשה מידי דשפיר משכחת לה דשריא ליה כגון שנפלה לו ליבום. וא"כ אף אנן נימא הכי. דאע"ג דודאי לא משכחת לה חטאת אלא באשת אחיו מאביו. וע"כ לא מיירי מתניתין אלא באשת אחיו מאביו. וא"כ ר"י ע"כ מיירי בשלא היתה נשואה לאחיו. מ"מ רבי יוחנן קושטא דמילתא משני ליה דשפיר משכחת לה דשריא ליה בשנפלה לו ליבום. אע"ג דאמת הוא דבלא"ה ע"כ ר"י לא מיירי בשהיתה נשואה מעיקרא לאחי אביו. כי היכי דלא מיירי כדמיירי ת"ק בשהיתה נשואה לאחיו כמש"כ. וא"כ עכ"פ אין מכאן שום ראיה לומר דאיכא כרת באשת אחיו מאמו. דלא מיירי בה הכא כלל. הן אמת דבדברי הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהלכות שגגות ה"ד) שהביא שם דינא דמתניתין דהתם כת"ק וגם כרבי יוסי דקיי"ל כוותי'. וכתב דיש בה שמונה חטאות. וזה ודאי לא משכחת לה אלא באשת אחיו מאמו וכמבואר. וכן כתב שם הרמב"ם ז"ל בהדיא עיי"ש. וכ"כ בפיה"מ להרמב"ם בפ"ג דכריתות שם עיי"ש מבואר דס"ל דאשת אחיו מאמו יש בה כרת וחטאת. מ"מ ממתניתין וסוגיא דכריתות שם גופא לא מוכח מידי וכמו שנתבאר:

אלא דאכתי איכא למישדא בה נרגא. דכיון דהמקשה סתמא קפריך. וקאמר קתני חייב עליה משום אשת אב מי שריא ליה. וא"כ אפשר דתרתי קשה לו. חדא דאסירא ליה משום כלתו דהא הו"ל אשת בנו כיון דלת"ק מיחייב בנו משום אשת אחיו. ולהמקשה הרי הוה ס"ל דרבי יוסי קאי נמי על כל חיובי דקחשיב ת"ק. ועוד אסירא לי' משום אשת אחיו. כיון שבנו מתחייב עלה משום אשת אחי אביו. ובודאי כל זה בכלל קושית המקשה דקפריך סתמא מי שריא לי'. וא"כ מאי קמשני ליה רבי יוחנן כגון שנפלה לו ליבום. הרי לא מיתרצא בהכי אלא מאיסורא דאשת אחיו לחוד. אבל מאיסור כלתו לא משני מידי. ועוד דכיון דהמקשה סתמא קפריך מנ"ל לרבי יוחנן דקושית המקשה היא כלל משום איסורא דאשת אחיו. ודילמא גם המקשה הוה ידע דמאיסורא דאשת אחיו לא קשה מידי כיון שיש לה היתר במקום יבום. ולא הוקשה לו אלא מצד איסור כלתו. ועל זה לא משני רבי יוחנן מידי. אלא ודאי מוכח מזה דאשת אחיו מאמו נמי זדונה כרת ושגגתה חטאת. וכיון דאשת אחיו סתמא קתני במתניתין לא מצי למיפרך מאיסורא דכלתו. כיון שאפשר דמיירי בשאינה כלתו. דבאשת אחיו מאמו מיירי. וע"כ לא פריך אלא מאיסורא דאשת אחיו דזקן. ועל זה משני לי' רבי יוחנן שפיר דמיירי כגון שנפלה לפניו ליבום. וא"כ הוכחת התוס' במקומה עומדת. איברא דראיתי בפיה"מ להרמב"ם ז"ל (במתני' דכריתות שם) שכתב וז"ל והוא מה שאמרו בגמרא ומי שריא לי' אשת אחיו היא. והיתה התשובה שנפלה לו ביבמה וכו' עכ"ל עיי"ש. מבואר מדבריו דגירסא אחרת היתה לפניו שם. ולפי גירסתו לא פריך המקשה אלא מאיסור אשת אחיו של זקן. ולא משום איסור כלתו. וא"כ שפיר היה אפשר לומר כמו שביארנו דלפום מאי דהוה ס"ל למקשה דרבי יוסי מיירי נמי בכל הנך חיובי דקחשיב ת"ק. קושטא דמילתא משני לי' רבי יוחנן דמאי דפריך מאיסור אשת אחיו לא תקשה. משום דמשכחת לה בשנפלה לו ליבום. אבל ודאי בלא"ה לא תקשה. משום דע"כ לא קאי רבי יוסי אכולהו הנך חיובי דקחשיב ת"ק. כדמוכרח ע"כ בלא"ה מצד איסור כלתו. וכן עכצ"ל לפי דברי התוס' שם (ד"ה מודה ר"י) וכמו שנתבאר:

אלא דאכתי קשה דמ"מ המקשה לפי מאי דס"ד אמאי לא פריך אלא מאיסור אשת אחיו בלבד ולא מאיסור כלתו דקשיא טפי. דעל זה לא שייך שינויא דרבי יוחנן. ועוד דעכ"פ לבתר דמשני ליה רבי יוחנן מאי דפריך מאיסור אשת אחיו. הו"ל למיפרך מאיסור כלתו דלא מיפרק בשינויא דרבי יוחנן. ועכצ"ל דמאיסור כלתו היינו טעמא דלא קשה לו משום דמיתוקמא מתני' באשת אחיו מאמו. וא"כ מוכח מזה דגם אשת אחיו מאמו בכרת. מיהו נראה דגם מזה אין הכרע. דאפשר לומר דהא דלא פריך מאיסור כלתו משום דאיכא לומר דכיון דבהך מתניתין לא קתני בהדיא חטאות. אפשר לומר דאשת אחיו דקתני במתניתין לא לענין חטאת קתני לה. אלא לענין מלקות. ובאשת אחיו מאמו. דאף ע"ג דכרת וחטאת לית בה. מ"מ הרי מיהת איתרבאי לאזהרת לאו מייתורא דערות אחיך היא. וקתני מתניתין דחייב עליו משום אשת אחיו מלקות. וכההיא דאמרינן בפ"ג דיבמות (ל"ג ע"ב) מידי חטאות קתני וכו' עיי"ש. ועכ"פ רבי יוסי אפי' את"ל כדהוה ס"ל למקשה דרבי יוסי קאי אכולהו חיובי דקחשיב ת"ק. מ"מ באשת אחיו אפשר דלא קאי אלא על אשת אחיו מאמו ולמלקות. וא"כ לאו כלתו היא. ומצד זה ליכא למיפרך מי שריא לי'. ולהכי לא פריך אלא מצד איסורא דאשת אחיו בלבד. ובזה נדחית ג"כ עיקר הוכחת התוס' שם כמבואר:

ועכ"פ מתבאר שאין לנו ראיה מבוארת דאיכא כרת באשת אחיו מאמו. ואדרבה מברייתא דספרא ומהירושלמי מתבאר שאין בה כרת. וכן משמע פשטא דסוגיא דגמרא (פרק הבע"י נ"ה ע"א) דאמרינן התם ואשת אח גופא מנ"ל (דאסורה מן האם) דתניא ערות אשת אחיך לא תגלה בין מן האב ובין מן האם וכו'. או אינו אלא מן האב ולא מן האם וכו' ת"ל ערות אחיך היא בין מן האב ובין מן האם. ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב. חדא דיש לה בנים בחיי בעלה. וחדא דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה וכו'. כתב קרא אחרינא ערות אחיו גלה. ופרכינן תו התם ואימא אשת אח מן האם כאשת אח מן האב. מה אשת אח מן האב לאחר מיתת בעלה שריא אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה שריא. ומשני אמר קרא היא בהוייתה תהא עיי"ש. ופירש"י וז"ל ערות אחיך היא ומהאי קרא מרבינן אשת אח מן האם עכ"ל עיי"ש. ומתבאר מהך סוגיא דאין לנו קרא לריבויי אשת אח מן האם אלא מייתורא דקרא דערות אחיך היא. וכיון דהך קרא באזהרה הוא דכתיב אין לנו באשת אח מן האם אלא אזהרת לאו לחוד. אבל עונש כרת לא שמענו. אמנם בדברי הראשונים ז"ל מבואר דפסיקא להו דל"ש אשת אח מן האב ול"ש מן האם לעונש כרת. כמבואר בשאילתות (פ' אחרי שאילתא צ"ה) ובה"ג (הלכות עריות) ובהלכות פסוקות לתלמידי רב יהודאי גאון ז"ל (הלכות עריות) ובספר והזהיר (פ' אחרי) וזו היא דעת הרמב"ם (פ"ד מהלכות שגגות) ובפיה"מ שם. והרא"ם ז"ל ביראים. והסמ"ג שם. והתוס'. והחנוך (מצוה ר"ב). וכן נראה מפירש"י ז"ל (ביבמות ק' ע"א) בד"ה חולצין וכו' עיי"ש. וכן משמע מדבריו בכריתות שם עיי"ש. אף ע"ג דלפי דעתו דכרת וערירי חדא נינהו ודאי מוכרח מברייתא דספרא שם דליכא כרת באשת אח מן האם כמבואר בתוס' ביבמות ובשבת ובכריתות שם. וצ"ל דס"ל כפי' הר"ש משאנץ ז"ל שהבאתי לעיל. וכן דעת הרמב"ן ז"ל (ביבמות נ"ד ע"ב) והביא שם ברייתא דספרא שם וכתב דמשבשתא היא עיי"ש בדבריו. והראב"ד ז"ל בפירושו לספרא שם נראה כמסתפק בזה ולא ברירא ליה עייש"ה. ועי' בפסיקתא זוטרתא (פ' אחרי ובפ' קדושים) שדבריו סתומים מאוד בזה וצ"ע עייש"ה:

וראיתי להבה"ג (הלכות עריות) שכתב וז"ל גבי אשת אחיו כתיב קרא יתירא ערות אחיו גלה לחייבו בין מן האב ובין מן האם. דתניא ערות אשת אחיך לא תגלה בין מן האם וכו'. ומסקנא ערות אחיו גלה עכ"ל (דף נ"ה ע"ב. דפוס ווארשא) עיי"ש. וכוונתו לסוגיא דפרק הבע"י שם כמבואר. אבל דבריו תמוהים מאוד אצלי דהרי שם מבואר דקרא דערות אחיו גלה לא קאי אלא על אשת אחיו מאביו. ולרבות אם יש לה בנים לאחר מיתת בעלה. אבל אשת אחיו מאמו לא נפקא לן אלא מקרא דערות אחיך היא דכתיב גבי האזהרה. וכמבואר להדיא בברייתא שם. וכן ראיתי עוד להבה"ג לעיל (שם דף נ"ב ע"ב) שכתב וז"ל וכן אחות אשתו בין אחותה מאביה בין אחותה מאמה חייב עליה כרת דגמרה מאשת אחיו דכתיב בה ערות אחיו גלה וכו' עכ"ל עיי"ש. הרי דס"ל דמקרא דערות אחיו גלה הוא דמרבינן אשת אחיו מאמו. ובודאי דלפ"מ שרצה להביא ראיה לעונש כרת ע"כ הוכרח להביא מקרא דערות אחיו גלה דכתיב גבי עונש כרת. אבל הדבר תמוה דזהו נגד הברייתא וסוגיא דגמרא שם. דמבואר דלא גמרינן לה אלא מקרא דערות אחיך היא דכתיב גבי האזהרה. וקרא דערות אחיו גלה לא קאי אלא על אשת אחיו מאביו. ועוד יותר יש לתמוה ממה שראיתי להבה"ג גופיה (שם דף נ"ג ע"א) שכתב וז"ל ארבעה קראי הוו ערות אשת אחיך לא תגלה. באשת אח מן האב ומן האם. ערות אחיך היא. לחייבו על אשת אחיו מן האם. ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. לחייבו על אשת אח (מן האב) שאין לה בנים ממנו בחיי בעלה. ואע"ג דמישתריא ליה.. ערות אחיו גלה. לחייבו על אשת אח (מן האב) שיש לה בנים לאחר מיתת בעלה עכ"ל עיי"ש. וזהו כולו כסוגיא דפרק הבע"י שם. וא"כ דבריו סותרים זא"ז. דהרי מזה מבואר דלא נפק"ל אשת אחיו מאמו אלא מקרא דערות אחיך היא דכתיב גבי אזהרה. וממילא מבואר דאין לנו מהך קרא אלא אזהרת לאו לענין מלקות. אבל עונש כרת לא שמענו ודבריו ז"ל צ"ע אצלי כעת:

ומעתה עפ"ז אם נגיה דברי רבינו הגאון ז"ל שצ"ל לבלי חוק ממבעה כמשכ"ל. יהיו דבריו כדעת שאר ראשונים ז"ל שהבאתי. והם דברים אחדים עם דברי הבה"ג (הלכות עריות דף נ"ב ע"ב) שכתב וז"ל אשת אחיו כל ששמה אשת אחיו חוץ מאשת אחיו מאביו שאין לו בנים עכ"ל עיי"ש. והן הן דברי רבינו הגאון ז"ל כאן. וזהו שכתב ואשת אחיו לבלי חוק ממבעה. כלומר כל שנקראת בשמה אשת אחיו היא בכרת. חוץ מהזקוקה לו להתייבם. אמנם יותר נראה שיש לקיים דבריו כמו שהם בלא הגה"ה. וכוונתו ע"פ הכתוב בסוף פרשת העריות (סו"פ אחרי) ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות וגו'. וע"פ מה שאמרו (פ"ו דנדרים נ"א ע"א) מאי תועבה תועה אתה בה עיי"ש. וזהו שכתב לבלי חוק ממתעה חרג תחרגו מכלנה וכו'. כלומר מורא וחרדה תאחז אתכם לבלתי עשות מכל חקות התועבות האלו פן אכרית כפרץ נבעה. וזה מכוון ללשון הכתוב שם. כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות וגו' ושמרתם וגו' לבלתי עשות מחקות התועבות וגו'. וכתב ממתעה במקום תועבה שהוא מלשון תועה. כמאמרם שם. ועי' בפסיקתא זוטרתא (פ' קדושים) על קרא דאת זכר לא תשכב עיי"ש היטב. וא"כ מש"כ לבלי חוק וכו' נמשך אלקמן על חרג תחרגו. וזה ברור ונכון. ומש"כ כפרץ נבעה. הוא מלשון הכתוב (ישעי' ל' י"ג) כפרץ נפל נבעה וגו'. ועי' בפירש"י ורד"ק שם. וא"כ אין מלשון רבינו הגאון ז"ל כאן שום ראיה להיכן דעתו נוטה לענין עונש כרת דאשת אחיו מאמו. שלא כתב אלא כלשון הכתוב. ועי' בספרא (ויקרא דבורא דחובה פ"א) שאמרו שם וכשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות אשת אחיו ואשת אחי אביו. אלא שיש באשת אתיו מה שאין באשת אחי אביו. ובאשת אחי אביו מה שאין באשת אחיו וכו'. אשת אחיו עשה בה אח מן האם כאח מן האב. ואשת אחי אביו לא עשה בה אח מן האם כאח מן האב עיי"ש. ולכאורה מוכח משם דאשת אחיו מן האם היא בכרת כאשת אחיו מן האב. אלא דא"כ יקשה גם לדעת התוס' דהרי גם לדידהו עכ"פ אימעיטא אשת אחיו מן האם מערירי. אבל אשת אח מן האב היא גם בערירי. וא"כ אין אשת אח מן האם כאשת אח מן האב מיהת לענין עונש ערירי. ועכצ"ל דלא לכל דבר קאמר דעשה אשת אחיו מן האם כאשת אחיו מן האב. אלא כלפי מאי דבאשת אחי אביו לא עשה אח מן האם כאח מן האב לשום דבר. דהרי זו מותרת לגמרי מדאורייתא. קאמר דאשת אחיו עשה מן האם כמן האב מיהת לענין כרת. וא"כ גם לדידן ניחא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.