ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/ט/א

ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי שביעית ט א

הלכה א הפיגם והריבוזין השוטין והחלוגלגות כוסבר שבהרים °וכוסבר שבנהרות וגרגים שבנהרות של אפר פטורין מן המעשרות ונלקחים מכל אדם בשביעית שאין כיוצא בו נשמר רבי יהודה אומר ספיחי חרדל מותרין שלא נחשדו עליהן עובדי עבירה ר"ש אומר כל הספיחים מותרים חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות השדה וחכמים אומרים כל הספיחים אסורים:

גמ' הפיגין והריבוזין כו'. סירוגין וחלגלוגות ומי גדול בחכמה ובשנים אצרכת לחבריא אמרין ניסק ונשאל לאילין דבית רבי סלקון מישאל ° ויצאת שפחה של בית רבי ואמרה להן הכניסו לשנים (אמרין ייעול פלן קדמא ייעול פלן קדמאי) שורין עללין קטעין קטעין אמרה להן מפני מה אתון נכנסין סירוגין סירוגין חד ר' הוה טעון פרפחוני' בגולתי' ונפלון מיניה אמרה ליה שפחה של בית ר' ר' נתפזרו חלוגלגותיך מהו כרפס שבנהרות רבי יוסי ב"ר אמר פיטרוסלינן ולמה לא תנינין הסיאה והאיזוב והקורנס עמהן שלא תאמר אלו נשמרים בחצר חייבין ואלו נשמרים בחצר פטורים אלא אילו ואילו אם היו נשמרים בחצר חייבין ואלו נשמרים בגינה חייבים ואילו נשמרים בגינה פטורין אלא אלו ואלו אם נשמרים בגינה פטורין ולמה לא תנינן אלא אילין הוא שלא תאמר הואיל ורוב המינין הללו נזרעים ובאין מן האיסור יהו אסורים לפום כן צריך מימר מותרים מהו שיהו אסורין משום ספיחים נשמענא מן הדא רבי יודא אומר ספיחי חרדל מותרין שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה ואלו הואיל ולא נחשדו עליהן עוברי עבירה יהו מותרין עד כדון ירקו זרעו אפשר מימר ירקו מותר זרעו לכ"ש ר"ש בן לקיש הוה בחיקוק חמתוי מגלגלין בהדין חרדלא נפל מיניה והוא לא נסב ליה אמר מאן דמייתי לי חרדלא אנא מורי כרבי יודא אמר רבי בא בר זבדי הורי ר' חוניא דמן חוורין בבית חוורן כהדא דר' יודא עאל ר' יוחנן ודרש כרבנן דהכא וכרבנן דתמן ר' אבא בר זמינא בשם ר' יצחק מן קומוי אילין תרתי מילייא נחית ליה ר' יוחנן מציפורין לטבריה אמר מה אתיתן לי הדין דיינא סבא דאי אנא שרי והוא אסיר אנא אסיר והוא שרי אמר רבי ווא אתא עובדא קומי רבי יוסי ובעי מיעבד כרבי יוחנן כד שמע דרב ור' חנינא מתפלגין שרע מינה דאיתפלגון שירי פתיל' שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקן בי"ט רב ורבי חנינא תרוויהון אמרין אסור ור"י אמר מותר א"ר יודן קומי רבי מנא מה מפכא לה גבי ביצה א"ל מן דאנן חמיין דרבנן מדמיא לה הדא אמרה היא הדא היא הדא משום ארבע זקנים אמרו כל הנאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשני רב הונא בשם רב הלכה כארבע זקנים רב חסדא בעי מחלפא שיטתיה דרב תמן הוא עבד לה שתי קדושות וכא הוא עביד לה קדושה אחת דאיתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליק בי"ט רב ור"ח תרוויהון אמרין אסור ור"י אמר מותר אמר ר' מנא קומי ר' יודן מה אפכן לה פתילה גבי ביצה א"ל מן מה דאנן חמין רבנן מדמיי לה הדא אמרה היא הדא היא הדא: שאין כיוצא בהן בירקות השדה. ומפני שאין כיוצא בהן בירקות השדה יהו אסורים רבי חמא בר עוקבא בשם ר' יוסי ב"ר חנינא מפני שדרכן לגדל אימהות ומפני שדרכן לגדל אימהות יהו אסורין א"ר שמואל בר רב יצחק כל הירק את יכול לעמוד עליו אם חדש הוא אם ישן הוא ברם הכא שלא ילך ויביא מן האיסור ויאמר מן האימהות הבאתי אין מחייבין אותו לעקור את הלוף בשביעית אבל מניחו כמו שהוא אם צימח מוצאי שביעית מותר אין מחייבין אותו לשרש הקורנס בשביעית אבל משקף בעלין אם צמחו מוצאי שביעית מותר ולא נמצא מאבד אוכלי בהמה מאיליהן הן אבודין ר"ש בן יוחי הוה עבר בשמיטתא וחמי חד מלקט שביעית א"ל ולית אסור ולאו ספיחין אינון א"ל ולא את הוא מתירן א"ל ואין חבירי חלוקין עלי קרא עליו ופורץ גדר ישכנו נחש וכן הוות ליה ר"ש בן יוחי עביד טמיר במערתא תלת עשר שנין °במערת חרובין דתרומה עד שהעלה גופו חלודה לסוף תלת עשר שנין אמר לינה נפיק חמי מה קלא עלמא נפיק ויתיב ליה על פומא דמערתא חמא חד צייד צייד ציפרין פרס מצודתי' שמע ברת קלא אמרה דימוס ואישתזב' ציפור אמר ציפור מבלעדי שמיא לא יבדא כ"ש בר נשא כד חמא דשדכן מילייא אמר ניחות ניחמי בהדין דימוסין דטבריא אמר צריכין אנו לעשות תקנה כמו שעשו אבותינו הראשונים (בראשית לג) ויחן את פני העיר שהיו עושין איטלוסן ומוכרין בשוק אמר נידכי טבריא והוה נסב תורמסין ומקצץ ומקליק וכל הן דהוה מיתא הוה טייף וסליק ליה מן לעיל חמתי' חד כותי אמר לינא אזל מפלי בהדין סבא דיהודאי נסב חד מית אזל ואטמריה הן דדכי אתא לגביה ר"ש בן יוחי א"ל לא דכית אתר פלן איתא ואנא מפיק לך מן תמן צפה ר"ש בן יוחי ברוח הקודש שנתנו שם אמר גוזר אני עליך העליונים שירדו ועל התחתונים שיעלו וכן הוית ליה מי עבר קומי מגדלא שמע קליה דספרא אמר הא בר יוחי מדכי טבריא ° א"ל יבא עלי אם לא שמעתי שטבריא עתידה להיטהר אפילו כן לא הימנין הוית מיד נעשה גל של עצמות:

---

ביאור

---

מתני'. הפיגם וכו' השוטים. מין ירק הוא: כוסבר שבהרים. כוסבר הגדל בהרים ואין כיו"ב נשמר והפקר הוא כדמסיים אבל יש מהן הגדל בשדה ואינו הפקר, ובפי' הגר"א משמע דמפ' דהאי בהרים אכל השנויין לעיל מיני' קאי דבכולן יש מהן הגדל בשדה ונשמר וכדמשמע בגמ' להלן ומתני' בפיגם הגדל בהרים וכן כולן: הכרפס שבנהרות. אבל הגדל בשדה לא וכדפרישית: וגרגים שבנהרות של אפר. גרגיר הגדל באפרים דהיינו באחו: פטורים מן המעשרות. דכל אלו הירקות עולין מאליהן והפקר הן והלכך פטורין מן המעשרות וכדקאמר טעמא שאין כיו"ב נשמר פי' דליכא למיחש שמא בא לידו מן הזרוע ונשמר שכולן הפקר הן ואין כיו"ב נשמר: ונלקחין מכל אדם בשביעית. ואפי' מן הע"ה וליכא למיחש שמא מן השמור בשביעית שלא הפקירן כדין הוא מוכר לו, ור"ת מוכיח מכאן שהשמור בשביעית אסור באכילה דמדאיצטריך למישרי באלו הירקות שאין כיו"ב נשמר הא באלו שכיו"ב נשמר לא יקח ומ"ט ע"כ משום דאסור באכילה הוא אבל דעת שאר הראשונים דאין השמור נאסר באכילה אלא דגזרו רבנן שלא ליקח מן האיסור היינו השמור. ואמרו בגמ' בבלית דאף מאלו הירקות לא יקח מן הע"ה אלא מזון ג' סעודות ומשום שהדמים שנותן עבור המקח חייל עלייהו קדו"ש ואין מוסרין דמי שביעית לע"ה שמא לא ינהג בהן בקדושה ומזון ג' סעודות שמסתמא יאכלנו מיד התירו משום חייו של מוכר: ספיחי חרדל מותרין. דאילו ספיחי שאר ירקות אסורין באכילה בשביעית מדרבנן דהירק שנזרע כל שנה חששו שמא יבוא לזרוע מהן בשביעית הלכך גזרו על הנזרעין בשביעית איסור ואטו אלו גזרו נמי על העולין מאליהן, שלא יזרע ויאמר מאליהן עלו, ואמר ר"י דספיחי חרדל מותרין: שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה. שיבואו לזרוע ממנו באיסור שהחרדל אינו חשוב והלכך ליכא למיגזר על הספיחין שלו, ספיחין, אלו העולין מאליהן: כל הספיחים מותרים. בספיחין שהתחילו גדלין בשישית איירי ועקרן בשביעית ומ"מ מותרים משום ספיחין שאף דלענין קדו"ש אזלי' בירקות בתר לקיטה ובאלו שעקרן בשביעית חייל עלייהו קדו"ש מ"מ לענין איסור ספיחין לא אזלי' בהו בתר לקיטה אלא בתר תחילת גידולן וכל שתחלת גדולן בשישית שרו. ור"ש וחכמים תרווייהו אליבא דר"ע דס"ל שהספיחין אסורין ד"ת וילפי' להו מדכתיב הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו אם אינן זורעין מה אוספין מכאן לספיחין שאסורין וס"ל לר"ש דכיון דילפי' לי' מדכתיב הן לא נזרע וכו' משמע שנאסרו דוקא אלו שתחילת גדולן היה בשביעית כעין אותן שנזרעו בשביעית: חוץ מספיחי כרוב. שאסורין אפי' אלו שהתחילו גדלין בשישית, וטעמא מאי: שאין כיוצא בהן בירקות שדה. ובגמ' מפ' מאי קאמר: כל הספיחים אסורין. דגזרו בהן אטו ספיחי כרוב:

גמ'. סירוגין. דתנן במגילה קראה סירוגין יצא: וחלגלוגות. דתנן במתני' השוטים והחלגלוגות: ומי גדול בחכמה ובשנים. מי קודם להדרו ולכבדו הגדול בחכמה או בשנים: אצרכת לחבריא. כל אלו היו צריכין למוד לבני הישיבה שלא ידעו מהו סירוגין וחלגלוגות וכן היו מסופקים מי גדול וכו': אמרין ניסק וכו'. אמרו נעלה לבית רבי לשאול אותו: סלקין מישאל. היו עולין אצל רבי לשאול: אמרין ייעול פלן קדמא וכו'. וכשעמדו אצל פתחו של רבי אמרו זה לזה יכנס פלוני ראשון יעול פלן קדמא שהיו מכבדין זה את זה: הכנסו לשנים. יכנסו ראשון ראשון מי שגדול בשנים. ואיפשט להם חדא, מי גדול וכו': שרון עללין קטעין קטעין. התחילו לכנוס קצתן קצתן ולא נכנסו כולן כאחת: מפני מה אתן נכנסין סירוגין סירוגין. למה אתם נכנסין למקוטעין בהפסקות, וכבר ידעו מאי סירוגין דהיינו בהפסקות: חד ר' הוה טעון פרפחוני' בגולתי'. חד מן חבריא הי' טעון בבגדו מין ירק ופרפחוני' שמו: נתפזרו חלוגלגותיך. מעתה למדו כבר מאי חלוגלוגות ואיפשט להם כל ספיקות שבידם: ולמה לא תנינן הפיאה והאיזוב והקורנס. דאלו נמי עולין מאליהן והפקר הוא ופטור ממעשר כדתנן בפ"ג דמעשרות הסיאה והאזוב והקורנית שבחצר אם היו נשמרין חייבין הא סתמא פטורין ולמה לא מנאן במתני': שלא תאמר. ואל תבוא לתרץ דהיינו טעמא שלא מנאן: שאלו נשמרין בחצר חייב וכו'. דהסיאה וכו' אם עולין בחצר חייבין במעשר כיון דנשמרין אצלו בחצר ואילו הפיגם וכו' דשנאן במשנה פטורין אפי' אם נשמרין בחצר והלכך לא כייל בהדייהו את הסיאה וכו' זה אינו אלא אילו ואילו חייבין: ואילו נשמרין בגינה חייבין וכו'. ואל תאמר עוד לחלק ביניהן שהפיגם וכל השנויין במשנה אם נשמרין בגנה פטורין דלא דמי לחצר דאת הגנה משמר מפני שאר ירקות שבה ול"ח הפיגם נשמר משא"כ בחצר, ומ"מ תאמר שהסיאה חייבין אפי' בגנה דהוא חשוב יותר מן הפיגם וגם בגנה משמר גם בשבילן, זה אינו אלא שניהם פטורין: אלא אילין וכו' ורוב המינים הללו נזרעין ובאין מן האיסור. אלא ה"ט דמנה אלו שבמשנה ולא מנה נמי סיאה ואיזוב בהדייהו משום דבאלו איצטריך לאשמועינן דאפי' שרובן נזרעין וכדפירשתי לעיל דרוב מהן גדלין בשדה מ"מ אלו שבהרים פטורין מן המעשרות וליכא למיחש שמא נשמר הוא אבל סיאה ואיזוב שרובן מן ההפקר פשיטא שפטורין מן המעשרות וליכא למיחש למידי: מהו שיהו אסורין משום ספיחין. כל אלו מינים מהו שיהא אסורין משום ספיחין בשביעית והא דתנן דנלקחין מכל אדם דמשמע דמותר באכילה שמא איירי בגדל בשישית ונלקט בשביעית דלענין קדו"ש אזלי' בהו בתר לקיטה שהן ירקות אבל איסור ספיחין אין להן וכדפירשתי לעיל: ואלו הואיל ולא נחשדו עליהן עוברי עבירה. כדקאמרת פטורין מן המעשר ונלקחין מכל אדם בשביעית הלכך ליכא למיגזר עלייהו משום ספיחין: עד כדון ירקו. אספיחי חרדל קאי ומיבעיא לי' עד כדון ירקו שמעי' דמותר דספיחי חרדל דאמר מותרין משמע העלין שלהן שגדלין ונראין על פני הקרקע: זרעו מהו. מי שרי נמי זרעו: ירקו מותר זרעו לכ"ש. דהירק חשוב יותר מן הזרע ואם הירק מותר שלא נחשדו לזרוע בשבילן כ"ש דזרעו מותר דפשיטא שלא נחשדו עליהן: בחיקוק. שם מקום: חמתוי מגלגלין וכו'. ראה שמזלזלין הבריות בחרדל שנפל לאחד ולא אטרח עלוי להגביהו: אנא מורי כר"י. דמתני' דאמר ספיחי חרדל מותרין דכיון שאין בנ"א מחשיבין אותו לא נחשדו עליו לזורעו והלכך אין בהם משום ספיחין: ודרש כרבנן דהכא. דפליגי אר"י: וכרבנן דתמן. דמס' ביצה דפליגי התם רבנן ור"י בביצה שנולדה ביו"ט אי מותרת בשבת הסמוכה לו דר"י ס"ל דקדושה אחת הן שבת ויו"ט וכיומא אריכתא הוה הלכך ביצה שנולדה בזה אסורה בזה משום נולד, ורבנן פליגי עלי' וס"ל דב' קדושות הן הלכך נולדה בזה מותרת בזה ודרש ר' יוחנן כרבנן: מן קומי אילין תרתי מיליא. שהורה בהן ר' חוניא כר"י ודלא כר' יוחנן שהורה כרבנן: אמר מה אתיתן לי הדין דיינא סבא. מה הבאתם עלי דיינא סבא: דאי אנא שרי הוא אסיר לי'. לענין ביצה דהורה כרבנן להיתירא הורה ר' חוניא כר"י לאיסורא: אנא אסיר והוא שרי. ואי אנא אסיר בספיחי חרדל כרבנן הורה הוא להתירא כר"י והוצרך ר"י לירד לצפורי כדי שלא יהא מורה בפני ר' חוניא שהי' דיינא סבא: אתא עובדא קומי ר' יוסי. בביצה שנולדה בשבת הסמוכה ליו"ט: דרב ור' חנינא מתפלגין. ארי"ו וס"ל לאיסורא כר"י: שרע מינה. נשמט מלהורות בזה, והיכן אתפלגין: שיירי פתילה וכו'. שהיתה דולקת בשבת: מהו להדליקו. ביו"ט הסמוך לשבת: רב ור"ח אמרין אסור. דכיון דאיתקצאי בביהש"מ דשבת איתקצאי לכולי יומא וכיון דשבת ויו"ט הסמוך לו קדושה אחת הן וכיומא אריכתא איתקצאי נמי ליו"ט ואסור להדליק בו הא למדת שרב ור"ח כר"י ס"ל: ור"י אמר מותר. דס"ל ב' קדושות הן ונהי דאיתקצאי לכולי' שבתא ליו"ט לא איתקצאי דלאו חד יומא הוה: מה מפכא לה גבי ביצה. מה אתם מדמים שירי פתילה לביצה, דשירי פתילה דאסרי רב ור"ח טעמא אחרינא אית בהו דהוי כאילו מכין משבת ליו"ט שע"י שהיו דולקין בשבת נעשו ראוין לפתילה ביו"ט אבל לענין ביצה שפיר ס"ל אפי' כרבנן להיתירא משום דב' קדושות הן וגם משום הכנה לית בהו דהכנה דממילא הוה: מן מה דאנן חמין רבנן מדמיין לה. ממה שאנו רואים שבני הישיבה היו מדמין לה ביצה לפתילה ע"כ היא הדא היא הדא ואין לחלק ביניהן ולא חיישי' להכנה: כל הנאכל עירובו בראשון. הניח עירוב תחומין לב' ימים שבת ויו"ט הסמוכין זל"ז ונאכל עירובו בראשון: הרי הוא כבני עירו בשני. דכיון דביהש"מ של שני לא הי' לו עירוב הרי הוא כבני עירו שאסור לו לצאת את התחום, דארבע זקנים ס"ל דב' קדושות הן הלכך עירוב שהי' בראשון לא מהני לשני: תמן הוא עבד לה ב' קדושות. דאמר הלכה כארבע זקנים: וכא עביד לה קדושה אחת. לענין שירי פתילה וכדמסיים וכבר פירשתי': ומפני שאין כיוצא בהן יהו אסורין. בתמי' כלומר מה טעם הוא לאסור ספיחי כרוב ומה לי אין כיו"ב בירקות שדה: מפני שדרכן לגדל אמהות. שממהרין להצמיח עלים גדולים שאין כיו"ב בשאר ירקות שדה ופריך ומפני שדרכן וכו' בתמי': כל הירק את יכול לעמוד עליו אם חדש הוא אם ישן הוא. פי' כל ירקות נכרין אלו של שישית שהן גדולין משל שביעית שהן קטנים שעדיין לא הספיקו לצמוח הרבה ואתה יכול לעמוד עליו אם חדש הוא שהתחיל גדל בשביעית ואסור משום ספיחין אם משל ישן הן שהתחילו גדלין בשישית ומותרין כדפרישית: ברם הכא. בספיחי כרוב שממהרין לגדל אימהות אינן נכרין של שביעית משל שישית, וגזרו רבנן עליהן איסור כדי: שלא ילך ויביא מן האיסור וכו'. שלא יביא משל שביעית ויאמר דמשל שישית הן הלכך גזרו איסור אף על אלו של ששית וחכמים ס"ל דגזרו על כל הספיחין אטו ספיחי כרוב: אין מחייבין אותו לעקור את הלוף. ככל ירקות שאסורין משום ספיחין ומצוה לעקרן כדי שלא יבואו לאכלן, דהלוף כיון שדרכו להיות בארץ כמה שנים וכל שנה מוסיף בעלין ונמצאת לקיטתו במו"ש ויהיו מותרין דהא בירק אזלי' בתר לקיטה הלכך מניחו בארץ: ואם צמחו מו"ש מותרין. שאם הוסיפו העלין במו"ש מותרין דנמצאת הלקיטה בשמינית אבל אם עקרן קודם שצימחו אסורין דבתר לקיטה לאו דוקא ובתר גמר פרי אזלי' כמש"כ הר"ש הלכך אם נגמר גידולו בשביעית אסורין ואפי' שנלקטו בשמינית: אין מחייבין אותו לשרש הקורנס. הקורנס עיקר שלו שוהה בארץ כמה שנים אבל עלין שמוציא כל שנה נושרין מאביהן, הלכך את העיקר אינו צריך לשרש בשביעית: אבל משקף הוא בעלין. אבל העלין יש להם ספיחין ותולש העלין וכ"ז בעלין של שביעית, אבל: אם צמחו מו"ש מותרין. העלין שצימחו במו"ש מותרין מפני ששורש הקורנס עצמו לא נאסר משום ספיחין והלכך אף היוצא ממנו מותר: ולא נמצא מאבד אוכ"ב בתמי', דהא כשתולש העלין מן העיקר הן הולכין ונרקבין ונמצא מפסיד פ"ש ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד: מאיליהן הן אבודים. הוא אינו מפסידם בידים אלא תולשן ומניחן לירקב מאליהן: חד מלקט. ירקות בשביעית: ולא את הוא מתירן. דהא את הוא דאמרת כל הספיחין מותרין וצ"ל דמיירי בירקות שהתחילו גדלין בשישית: א"ל ואין חבירי חלוקין עלי. והא חכמים פליגי עלי וס"ל דכל הספיחין אסורין והלכה כרבים ונמצא אתה פורץ גדר קרא עליו וכו': וכן הוות לי. שהכישו נחש: עביד טמיר במערתא. נטמן במערה מאימת המלכות, כך הוא מפו' בגמ' בבלית מס' שבת: והוה אכיל חרובין ותמרין. שנעשה נס ונברא לו שם אילנות של חרובין ותמרין שיתפרנס מהן (וי"א דכל ערב שבת הי' נעשין האילן של חרובין לשל תמרים בנס): לינה חמי מה קלא עלמא. וכי לא אצא לראות מה קול נשמע בעולם: על פומא דמערתא. בפתחה של מערה: שמע ברת קלא וכו'. שמע בת קול יוצאת ואומרת דימוס, פי' רחמים, וניצול הציפור: ציפור מבלעדי שמיא וכו'. נשא ק"ו בעצמו ואמר מה אם הצפור אינה נלכדת בידי הצייד אם אין מכריזין עלי' מלמעלה כ"ש בר נשא שלא יהי' דינו למות אלא אם יגזר עליו משמים ומה לו לפחד, ויצא: כד חמא דשדכן מיליא. כשראה שמת המלך ובטלה הגזירה ובאה מנוחה והשקט לעולם: ניחות ניחמי וכו'. נרד לרחוץ ולהתחמם בבית מרחץ של טבריא: אמר צריכת אנו לעשות תקנה לעיר. צריכים אנו להשתדל בתקונה של העיר הואיל ונהנינו ממנה: כמו שעשו אבותינו הראשונים. אצל יעקב אבינו דכתיב בי': שהיו עושין איטלוסן. שהיו עושין אטליז למכור בשוק בזול: נידכי טבריא. נטהר את העיר טבריא שהיו שם מקומות הרבה שהיו שם ספק קברים והכהנים לא היו יכולים לילך שם: והוה נסב תורמסין וכו'. לקח תורמסין וקצצן לחתיכות והי' זורקן על פני כל העיר: וכל הן דהוה מיתא וכו'. וכל מקום שהי' טמון שם מת הי' צף על פני הארץ: אמר לינה אזל מפלי וכו'. אלך ואשחק בהאי סבא דיהודאי: נסב חד מית וכו'. לקח איזה מת והטמינו למקום שטהרו כבר רשב"י: אתא לגבי' דרשב"י וכו'. ואמר לו מי לא טהרת אותו מקום פלוני בא ואוציא לך משם איזה מת: גוזר אני עליך העליונים שיירדו ועל התחתונים שיעלו. המת שנטמן שם יעלה ויחי' ואילו אותו כותי ירד לשאול וימות: מי עבר קומי מגדלא. כשעבר אצל המגדל שהי' יושב שם מלמד תינוקות שמע אותו שאומר דרך לעג וקלס: הא בר יוחי מדכי טבריא. הנה רשב"י זה שמטהר את טבריא, והרי שמועה יש שמצאו שם מת: אם לא שמעתי וכו'. שיש לי בקבלה שעתידה טברי' להטהר ואני כמה יגיעות יגעתי לטהרה ואעפ"כ לא הימנית שאינך רוצה להאמין מיד נעשה האי ספרא גל של עצמות:

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)