ביאור הגר"א/יורה דעה/קטו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שמא עירב כו'. גמ' שם:
(ב) אם ידוע כו'. שם ה"ד אי כו' ועבה"ג ס"ק ג':
(ג) והוא שיודע כו'. טור דבלא"ה לא מרתת:
(ד) ולכתחילה כו'. ר"ל אפילו ידוע שאין לו ד"ט בעדרו וכמש"ל שצריך יושב מבחוץ ואמרו שם משום איערובי ולאו עירובי ממש דהא אין ד"ט שם ועוד דלא חיישינן להכי כיון דאין מרויח אלא שאינו נזהר שלא ישתייר בכלי חלב טמא וכמ"ש המרדכי וסמ"ק:
(ה) ונהגו כו'. נלמד מהנ"ל ור"ל אפי' רואה בתחלת החליבה:
(ו) מיהו בדיעבד כו'. ר"ל אפי' לא ראה בכלי וכן שחלבו בכלי שדרכו כו' אבל לא ראה בתחלת החליבה אף בדיעבד אסור כמ"ש בד"מ ובת"ח וכמ"ש בגמ' וש"ע כנ"ל ועש"ך דאף לראות בכלי אף דיעבד אסור כמ"ש סמ"ק ומרדכי שמזה הטעם צריך להיות ישראל יושב כנ"ל ושכ"כ באו"ה דלא כמ"ש בד"מ בשמו:
(ז) ושפחות כו'. כמו ישראל יושב כו' דמירתת וכן כאן מירתת:
(ח) ואפילו ישראל קטן כו'. עב"י סי' ק"ל בשם הרשב"א וכ"כ המרדכי פ"ב סי' תת"ל על מ"ש בגמ' (ל"ח) מניח ישראל בשר כו' שופתת אשה קדירה כו' וכ' המרדכי בשם ראבי"ה ולא חיישינן לאיחלופי ואיערובי כדמפרש בירושלמי כגון שהתינוק יושב ומשמר:
(ט) מיהו אם כו'. כנ"ל בש"ע דדוקא ישראל יושב כו' אע"ג שתין כו' ועש"ך שפסקו אפילו לא היה במקצת חליבה דאסור דלא כהרב:
(י) חלב של עובד כוכבים כו'. כמו בכל איסורי דרבנן כנ"ל ס"ס קי"ג ואף הרא"ה מודה כאן כיון שיש חשש איסור דאורייתא:
(יא) אבל לא כו'. דאינו אסור אלא מן המנהג וכמו פת של עובד כוכבים:
(יב) חלב של עובד כוכבים כו'. גמ' שם ואב"א אפילו תימא דקבע כו' וכן חמאה וכמ"ש בס"ג ע"ש ואפילו יבשל החמאה וז"ש וכל מה כו':
(יג) ואפילו כו'. שכבר גזרו על כל גבינות העובדי כוכבים בין שהעמידוה בדבר אסור בין שהעמידוה בדבר המותר גזירה משום שמעמידין אותה בדבר האסור לשון הרמב"ם. דע"כ לא חילקו בין גבינה לגבינה מדפריך שם אלא מעתה יבש תשתרי ישן תשתרי ודלמא אין ה"נ אלא ודאי כשאסרוה לגמרי אסרוה ולא חילקו וגמ' פריך למה לא חילקו ואמרו שם גזירה חדשה כו' אלמא אסרו משום גזירה ונאסרה במנין וכ"כ כל הפוסקים דלא כמ"ש תוס' שם ד"ה חדא כו'. ואין לדמות לשאר דברים שהותרו בבטל הסיבה שלא אסרו לכתחלה אלא לפי הענין ועריב"ש סי' שצ"ד ובחלב מחלק פעמים שאסור ופעמים שמותר וכן בכבשים ושאר דברים ולא מחלק בגבינה ועהג"מ:
(יד) ואם הישראל רואה כו'. כ"כ מהר"ם סי' שע"ד בשם תוספתא פ"ה פת שאפאה עובד כוכבים בלא מעמד ישראל וגבינה שהעמיד העובד כוכבים בלא מעמד ישראל אסור ובתוספתא שלנו חסר בבא דגבינה אבל כתב מהר"מ שם דלאו דוקא שהרי בסיפא אמר פת שאפאה ישראל אע"פ שהעובד כוכבים לשה וגבינה שהעמידה ישראל אע"פ שהעובד כוכבים עבדה מותר אלמא דהעמדת ישראל בעינן וכן בפת ע"כ א"א לומר דבפני ישראל מהני כמ"ש בגמ' דוקא א' מג' מלאכות בעי:
(טו) ואם ראה כו'. דלהכי צריכי טעמים אחרים בגבינה שם ועתוס' ל"ה ב' ד"ה לגבינה כו' ושם א' ד"ה לפי כו' וכ"ז לשיטתו אבל לפי מ"ש לעיל דוקא שהעמיד ישראל:
(ליקוט) ואם הישראל כו' ואם ראה כו'. דלפי' תוס' שם ד"ה לפי כו' סגי בראיית עשיית הגבינה לחוד דכל החששות שם משום ההעמדה חוץ מדריב"ל והשתא לא חיישינן לדריב"ל כמש"ש בתוס' ד"ה חדא אלא דלפירש"י שם ד"ה לפי צריך לראות גם החליבה משום דר' חנינא וכמש"ש ב' ואב"א כו' ועתוס' שם ד"ה לגבינה כו' ועמ"ש בס"ג (ע"כ):
(טז) ומ"מ כו'. כנ"ל סס"א ור"ל כאן אפילו היה דעת העובד כוכבים לעשות הגבינות וכמ"ש אפילו תימא כו' ומשמע אפילו דעת העובד כוכבים לעשות גבינות נמי אסור:
(יז) החמאה כו'. ז"ל הרמב"ם החמאה של עובד כוכבים מקצת הגאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמאה וחלב הטמאה אינו עומד. ור"ל כמ"ש ל"ה ב' אי דקבעי לגבינה כו' וכ' ומקצת הגאונים אסרוה מפני צחצוחי חלב שישאר בה כו' וכמ"ש בגמ' שם ואב"א כו' ופליגי הגאונים באוקימתות שם א' דסברא שניה ס"ל כר' חנינא לפי שא"א כו' וכפירש"י וא"כ ה"ה בחמאה וסברא הראשונה ס"ל כשמואל מפני שמעמידין כו' ולא משום צחצוחי חלב ולפיכך החמאה מותר ולא היתה בכלל גזירה ובזה תליא נמי שני התירוצים שם ב' אי דקא בעי כו' ואב"א כו' וכן ס"ל (להרמב"ם) כשמואל כמ"ש בס"ב וכן כתי' ראשון הנ"ל כמ"ש שם חלב בהמה טמאה אינו נקפה ועומד בחלב הטהורה ואם נתערב חלב טמאה בחלב טהורה כשתעמיד אותו יעמוד חלב הטהורה ויצא חלב הטמאה עם הקום ומפני זה יתן הדין שכל חלב הנמצא ביד עובד כוכבים אסור שמא עירב חלב בהמה טמאה וגבינת העובד כוכבים מותרת שאין חלב בהמה טמאה מתגבן אבל בימי חכמי המשנה גזרו כו' אבל לשיטת תוס' ד"ה לגבינה כו' דבעשאו העובד כוכבים הגבינות אין לחוש אפילו לתי' בתרא כנ"ל כיון שדעתו כן לא יערב ור"ח דקאמר לפי שא"א כו' קאי אארס אמילתיה דריב"ל ולפ"ז חמאה לד"ה מותר וזה דעת סמ"ק שמתיר וכ' טעם אחר שאין בחמאה גומות וסמ"ג והג"מ כתבו בשם בע"ה דחמאה הוא מי"ח דבר כמ"ש בירושלמי פ"ק דשבת תני רשב"י בו ביום גזרו על פיתן ועל שמנן ועל כבשותיהן ועל מלחותיהן וגבינותיהן וחמאותיהן וכתב סה"ת אמנם בירושלמי שלנו אין כתוב חמאותיהן. והכריע בב"י אין מוחין כו' ואם כו':
(ליקוט) החמאה כו'. עת"ה פ"ו ב' שאוסר והאריך בזה ע"ש (ע"כ):
(יח) ובמקום כו'. לשון הרמב"ם יראה לי שאם לקח המאה מן העובד כוכבים ובשלה עד שהלכו להן צחצוחי חלב ה"ז מותר שא"ת נתערבו עמהן ונתבשלו בטלו במיעוטם אבל החמאה שבישלו אותה עובדי כוכבים אסורה משום גיעולי עובדי כוכבים כמ"ש והראב"ד השיג עליו לבטל איסור לכתחלה ברוב ובכ"מ תי' מפני שיש בו הרבה ספיקות שמא לא נתערב ואת"ל נתערב שמא לא נשאר ואת"ל נשאר שמא יותך על האש אבל הרשב"א סי' ק"י הקשה עליו דבאלו האיסורין החמירו בספיקו שהרי כל ספק לקולא וכאן ספק וס"ס שמא לא נתערב כו' כנ"ל ואפ"ה אסרו וכן אין הולכין כאן בתר נ"ט דאל"כ למה לא אמרו דליטעמיה קפילא אלא שגזרו להרחיק מאיסורין של דבריהם טפי מאיסורי תורה וז"ש מפני שמעמידין בעור כו' אע"ג שאינו בנ"ט ואין קושיא מכל זה להרמב"ם דאין כלל ס"ס בגבינה אפילו לר"ח שלכן אמר א"א בלא כו' ושמואל דאמר מפני שמעמידין כו' כ' שם משום דדבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל ועוד הקשה עליו דא"כ גבינה ג"כ יותר בבישול וזה כבר תירץ הוא עצמו שגבינה אסור בכ"ע מחמת גזירה וכן חלב וכמ"ש סס"ב לדעת תוס' שאם חלבו ע"מ לעשות גבינות מותר הגבינות אם עשאן ישראל ומ"מ החלב עצמו אסור וכ"ה דברי הרמב"ם ומפני זה כו' שכל חלב כו' וגבינת כו' ובתוספתא פ"ה משמע כדברי הרמב"ם דתניא שם אין לוקחין גבינת בית הינאיקי אלא מן המומחה ושלוקה נלקחת מכל מקום ר"ל אפילו מישראל חשוד וה"ה לחמאה אפילו מן העובד כוכבים דאף שגבינה אסור מעובד כוכבים מפני הגזירה דלא פלוג כנ"ל משא"כ בחמאה. והכריע בב"י דבמקום שאין מנהג יש לסמוך אדברי הרמב"ם:
(יט) גם מותר כו'. כנ"ל:
(כ) ואם בישלה כו'. ר"ל שלא כדברי הרמב"ם הנ"ל דס"ל סתם כלים הן ב"י ומ"ש אי משום גיעולי עובדי כוכבים נטל"פ דבשר פוגם בשמן ודבש וכמש"ל סי' ק"ג ס"ד ולא קי"ל כן:
(כא) ואם הולך כו'. כמ"ש או"ה משום דאיסור זה אינו אלא משום תיקוני החמאה ואילו היו מתקנים במקום שנהגו איסור כמו במקום שנהגו היתר היו אוכלין אותו גם שם וכמ"ש מהרי"ל סי' ל"ה דמקום שנוהגין היתר לפי שהוא ארץ הרים ומקום מרעה וחולבין הרבה יחד ואין לחוש שם כו':
(כב) אבל אסור כו'. כמ"ש בפ"ד דפסחים מפני שינוי המחלוקת משא"כ ביש בו היכר וערש"י שם נ"ב א' ד"ה ולית ליה כו' אלמא לית כה"ג משום מחלוקת רק משום חומרי המקום וכאן ליכא משום חומרי המקום כנ"ל:
(כג) וההולך כו'. כנ"ל מפני המחלוקת כיון שאוכל חמאה שלהם:
(כד) וי"א דה"ה כו'. משום דברים המותרים ואחרים כו' כמ"ש שם (נ' נ"א):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |