ביאור הגר"א/יורה דעה/צו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) או סילקא. שם קי"ב א':
(ב) בן יומו או כו'. והוא כשני הטעמים של רש"י שם ד"ה קישות. ואע"ג דנתבשלו מותר לדעת הש"ע ר"ס צ"ה וא"א לומר כטעם השני שברש"י כמ"ש תוס' ד"ה הלכתא ס"ל דחורפיה פלט גוף הטעם. עש"ך:
(ליקוט) בן יומו או כו'. מהאי הימלתא כנ"ל (בסי' צ"ה ס"ק י"ד) דמותר אלא דלא אמרינן כי אם בחלתית וסתם סכיניהם מקונחים כמ"ש הרשב"א דלכן הוצרך לומר בחלתית ואע"ג דאמר מר כו' דאומן מקנה כליו וכמ"ש בסי' קכ"ב (ס"ק ז') ע"ש (ע"כ):
(ג) כדי כו'. דא"א לומר כדי קליפה ממ"ש אבל קישות גריר לבי פסקיה וכאן אמר סתם אסור ובין גרירה לקליפה הפרש כ"ש וער"ן ות"ה:
(ד) או שיטעמנו כו'. גמ' שם האי אפשר כו':
(ה) וי"א כו'. כמו קורט של חלתית בע"ז ל"ט א' וע"כ בסכין מקונה מיירי מדאמר ואע"ג דאמר מר כו'. וסברא ראשונה ס"ל דל"ד לקורט ש"ח דחריף מאד דלהכי לא תני במתני' שם אלא קורט ש"ח ובפ"נ דחולין (נ"ח ב') הלעיטה חלתית כו' דמנקבה למעיינה משא"כ בצנון ושאר דברים החריפים. הר"מ ורא"ש בפ"ב דע"ז שם. ובהג"ה סי' צ"ח ס"ב סתם כסברא האחרונה:
(ליקוט) וי"א כו'. דס"ל כתי' המרדכי כמ"ש בס"ב בהג"ה (ע"כ):
(ו) ואם חתכן כו'. תוס' ד"ה אגב כו'. ועבה"ג וכמש"ל סי' צ"ד ס"ו:
(ז) וי"א כו'. דאסור משמע כולו אסור וכמ"ש בקורט ש"ח. ת"ה. ועתוס' שם ד"ה אגב כו' והרא"ש בחולין כתב שאני חלתית שהן קטנים וא"י לידע באיזה מקום חתכם אבל אין לאסור יותר מרותח דצלי או מבושל בלא רוטב:
(ח) אבל אם כו'. דאינו חריף:
(ט) ואם יש ספק כו'. עש"ך ס"ק י"ב י"ג דדוקא בתמכא מפני שי"א דוקא צנון וי"א דוקא ב"י וסתם כליהם אינם ב"י לכך מקילין בספקו:
(י) אם חתך כו'. תוס' שם ד"ה אגב כו':
(ליקוט) אם חתך כו'. אבל סמ"ק כתב בשם ר"י דאין לך אלא מ"ש חכמים וכ"כ כמה פוסקים (ע"כ):
(יא) ומ"מ כו'. ממ"ש בפ"ו דברכות האי הימלתא כו':
(ליקוט) ומ"מ כו'. מהאי הימלתא כנ"ל וע' מרדכי שם (ע"כ):
(יב) בן יומו. דמדוכה מסתמא מקונחת:
(יג) וי"א. כסברא האחרונה שבס"א:
(ליקוט) תבלין כו'. כתי' הסמ"ג דבדבר יבש דוקא בן יומו: וי"א כו' כשיטתו דסתר דברי הסמ"ג מחלתית וז"ש בס"ב בהג"ה דברי המרדכי שני התי' שלו (ע"כ):
(יד) מי לימוני"ש. עש"ך ופר"ח אוסר:
(טו) הדחה. כמ"ש ח' ב' לימא בהא קמיפלגי כו':
(ליקוט) אלא הדחה. פי' ראשון שברש"י משום דסתם סכין שמנוניתו כו' ועבת"ה צ"ד א' שהקשה מזה על סי' ראשון שברש"י ותי' דה"נ דבעי הדחה כו' ע"ש והסכים לפי' ראשון דלפי' השני קשה אמאי קישות גריר הא אינו חריף כלל אבל לפי' ראשון ניחא משום דקישות רך הוא וא"א בהדחה דכ"ש שמבליע בהדחה לכך צריך גרירה (ע"כ):
(ליקוט) הדחה. היינו בשאין מקונח וז"ל ת"ה פירש"י משום שמנונית שקרוש כו' וק' דליפתא אמאי שרי ופי' אחר פירש"י משום חורפיה ואינו מחוור דמ"מ נ"ט בר נ"ט הוא ופי' ראשון עיקר והא דקאמר דליפתא שרי הדחה מיהא בעי כו' ע"ש (ע"כ):
(טז) ודוקא כו'. וכפי' הת"ה וטוש"ע לפי כו' ולהכי נקט ליפתא:
(יז) ואפילו כו' אם כו'. רש"י שם ד"ה ואי ערבן כו' אחת וז"ש בגמ' ואי פתך בהו כו' ר"ל ערבן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |