ביאור הגר"א/יורה דעה/צ
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הכחל כו' שאין כו'. קי"א א':
(ב) לפיכך אם כו'. כמש"ש אר"א לשמעיה כו' וכגי' הספרים הקמ"ל דלא בעינן ש"ו אלא לקדירה ול"פ ארב יהודה דרב יהודה מיירי לקדירה ואיהו איירי בצלי וער"ן:
(ג) ואם קרעו כו'. וכן אף בלא בשר צריך קריעה ש"ו וטחו בכותל ואין חילוק אלא לענין דיעבד כמש"ו וכמש"ש כיצד קורעו כו' וכל הסוגיא דשם בלא בשר איירי תרי לישנא דרב ותניא כלישנא קמא כו' ועלה אמרו כיצד קורעו כו':
(ד) וכחל כו'. כמ"ש במתני' הכחל קורעו כו' ואפילו בלא בשר דהא אמר רב אינו עובר ומותר:
(ה) בין כו'. ועתוס' שם ד"ה דאתנייה כו'. אבל מדברי הרמב"ם וש"ע משמע דלענין לכתחלה בלא קריעה איירי ופסק כפלפולו של ר' חייא:
(ליקוט) בין של (גדולה) כו'. גמ' שם וכ"ה בתוספתא כחל של מניקה כו' לא קרעו כו' ומניקה דקתני לרבותא. ת"ה (ע"כ):
(ו) ואם עבר כו'. כלישנא קמא דרב דת"כ ובלא בשר איירי וכפי' תוס' שם וכ' שיש גורסין להדיא כחל שבשלו בחלבו מותר היכא דבשליה לחודיה בלא בשר:
(ז) ואם בשלו עם כו'. עבה"ג. ויש ספרים שגורסין להדיא כחל עצמו אסור היכא דלא קרעיה ובשליה בהדי בישרא. תוס' שם ד"ה וכחל וק"ט ב' ד"ה אינו כו' וכל הסוגיא דג"ה עם בשר מיירי ודפ' כ"ה בלא בשר:
(ח) הכחל אסור. גמ' שם:
(ט) בין כך כו'. שם וכחל עצמו כו' וקאי אכחל בששים:
(י) שהכחל עצמו כו'. שם:
(יא) ואין משערין כו'. עבה"ג וכ"כ ב"י אבל מ"מ כ' שהוא פי' למש"ש כי משערינן בדידיה כו' ור"ל במאי דנפק מינה אף במאי דנפק ומה שהקשה ב"י מאי פריך גמ' אלא מעתה עתוס' שם ד"ה אלא. ועוד נראה לפרש כו' ועלח"מ:
(יב) וי"א כו'. עבה"ג. אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו דס"ל בדרבנן לא אמרינן חנ"נ שכתב בפמ"ו מה' מ"א הלכה כ"ו וכ"ז אבל באיסור של דבריהם כו' כיצד חלב כו' פר"ח. ובלא"ה ניחא לפי הטעם שכ' שם הלכה י"ח וכחל מן המנין הואיל והכחל מדבריהם. והי"א ס"ל כפי' תוס' צ"ז ב' ד"ה וכחל מן כו' (וע"ל סי' צ"ח ס"ק ל'):
(יג) נהגו כו'. דשיטת ר"ת בתוס' כשיטת הרמב"ם אלא דמיקל יותר דאף לקדירה בלא בשר שוה לצלי דמותר לכתחילה ע"י קריעה קצת וכן ע"י קריעה קצת מותר בדיעבד אף עם בשר. אבל שיטת רש"י דכל הסוגיא דפ' ג"ה איירי בקדירה בלא בשר ואסור אף בדיעבד בלא קריעה ש"ו וטיחה ומה דאמר רב ות"כ דבדיעבד מותר בצלי איירי ורב נחמן פליג וסובר דאף לכתחלה א"צ קריעה בצלי ולית הלכתא כוותיה דת"כ דרב ומ"מ א"צ ש"ו ומיחה כמ"ש ר"א לשמעיה וערש"י שם קי"א ב' ד"ה קפי והלכות כו' ואף שתוס' ק"ט ב' ד"ה אינו כ' בשם רש"י דלצלי שתי או ערב וכ"ה ברש"י שם ד"ה הא קמ"ל אבל הרא"ש ורשב"א וסה"ת וטור ורי"ו כתבו בשם רש"י שתי וערב וצ"ל דה"ק הא קמ"ל דלא בעינן כו' ר"ל טיחה אבל ש"ו בעינן. ועתוס' קי"א א' ד"ה תותי. ויש ללמוד כו' ולא מצינו כו' וכ"כ רוב הפוסקים אבל סה"ת ומרדכי והג"מ כ' דלדעת רש"י אסור לכתחלה לבשל עם בשר אפילו ע"י קריעה ש"ו וטיחה בכותל דמתני' איירי בלא בשר וז"ש נהגו כו' והוא ע"פ דעת רש"י וכ"כ בב"י:
(ליקוט) עמש"ש שיטת הרמב"ם ושיטת תוס' ושיטת רש"י. ושיטת הרי"ף כפי שפי' הרמב"ן והרשב"א והרא"ש דלצלי א"צ קריעה כלל אף לכתחלה וכן הסכים הרשב"א וערא"ש שם (ע"כ):
(יד) ואם עבר כו'. ר"ל עם בשר וארישא קאי וכמ"ש בד"מ דהגש"ד ואו"ה בשם ראבי"ה וא"ז אוסרין אפילו בדיעבד אפילו ע"י קריעה ש"ו וט"ב וכ' דיש להתיר בדיעבד משום דיחידאה נינהו:
(טו) ומה שנהגו כו'. דקריעה ש"ו דגמ' הוא פ"א לארכו ופ"א לרחבו לכך צריך טיחה משא"כ כה"ג בכל הגומות נפתחין. שם:
(טז) ולצלי נוהגין כו'. כמ"ש הרשב"א לדעת רש"י דכולה שמעתא בצלי ומ"ש כיצד קורעו א"ר יהודה כו' ג"כ לצלי ור"א פליג עליה ויש לעשות כר"י ועב"י וד"מ ס"ק ב':
(יז) מיהו אם כו'. כלישנא קמא דרב דת"כ וכ"פ רש"י קי"א ב':
(יח) ואם נצלה עם כו'. קי"א א' וכמ"ש תוס' שם ד"ה תותי דבקרעו ש"ו וט"ב מיירי אבל בלא"ה אפילו תותי בשרא אסור אף בדיעבד הכחל וכ"ש עלוי בישרא דהבשר אסור וז"ש ואם לאו כו':
(יט) ואין לאסור כו'. אבל לכתחלה כו'. כמ"ש רש"י שם ד"ה הלכתא כו':
(כ) ולקדירה בלא כו'. ר"ל אפי' קריעה ש"ו וט"ב דסופו לבשל בו בשר אח"כ והוי כמו עם בשר דלדידהו היה להם קדירה מיוחדת לכחל משא"כ עכשיו ואנו אין רגילין בזה ואתי למטעי. סמ"ק והג"מ:
(כא) וה"ה לטגן. ג"כ מח"ט:
(כב) ואפילו. ר"ל אף דביבש בדיעבד מותר בכ"ע מ"מ לכתחלה אתי לחלופי:
(כג) ואם עבר כו'. זה לכ"ע מותר:
(כד) מיהו אם נתייבשה כו'. כיון דמדרבנן הוא בכה"ג לא גזרו. שם:
(כה) אבל במחבת כו'. ג"כ מטעם הנ"ל משא"כ בלא מחבת:
(כו) מותר לחתוך כו' וה"ה לצלות כו'. דהא שרינן תותי בישרא אפי' לכתחלה ואף ע"ג בישרא לכתחלה הוא דאסור שנוטף עליו בעין. תוס' שם ד"ה תותי כו':
(כז) וכ"ש כחל כו'. עש"ך:
(כח) ודוקא כו'. כשיטת התוס' דשם לאחר קריעה ש"ו וט"ב איירי כנ"ל אבל הרשב"א ור"ן פי' בלא קריעה ע"ש וכ"ד הש"ע:
(כט) כל הדברים ובדיעבד כו'. כשיטתו דלכתחלה בעינן קריעה ש"ו וט"ב ובדיעבד מותר כנ"ל והוי כשאר בשר:
(ל) ואם כו' וכן כו'. דחלב שחוטה מדרבנן כה"ג לא גזרו כיון דלא פירש ואינו כנוס כיון שנקרע וכמש"ש ק"ט ב' זה כנוס כו' וכן בכבוש שהוא מדרבנן וחלב שחוטה דרבנן ל"ג ועט"ז בשם או"ה:
(לא) לצלות. גמ' קי"א א':
(לב) או למולחו. דמליח כרותח דצלי כמ"ש בפג"ה (צ"ז ב'):
(לג) ויש מי כו'. עבה"ג:
(לד) אבל בדיעבד כו'. אע"ג דבצליה אסרינן אף בדיעבד עם בשר כמ"ש תוס' כנ"ל שהרי הרא"ש מתיר לכתחלה במליחה ואף שהרשב"א אוסר הרי הרשב"א וסייעתו מתירין אף בצלייה בדיעבד בכ"ע כנ"ל ס"ג:
(לה) עור הקיבה כו'. עתוס' שם צ"ז ב' ד"ה וכחל מן וי"ל דהאי כו' משא"כ בקיבה כמ"ש ק"ט ב':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |