ביאור הגר"א/אורח חיים/תמג

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א חמץ משש כו' בהנאה. הרמב"ם והרא"ש וכ' המ"מ שכן הסכימו כל הגאונים ואע"ג דלאחר זמנו קי"ל כר"ש בלפני זמנו קי"ל כר' יהודה דסתם מתני' כוותיה בר"פ כל שעה עבר זמנו אסור בהנאתו וכן רבי פסק כוותיה שאמר בחמישית צא ומוכרה לא"י ש"מ שמכאן ואילך אסור דאל"כ ה"ל להמתין עוד דאוקמיה שם כת"ק דאמר אפי' הן אבודין כו'. ועברא"ש וראיה דר"נ ורבא פסקו בפ"ב כר"ש לאחר זמנו בלפני זמנו פסקו כר"י דתולין כל חמש וע"ש י"ג א' ואע"ג דר"נ משמיה דרב קאמר ורב אף לאחר זמנו כר' יהודה ע"ל שם כ"ט ב' מ"מ ר"נ לא ס"ל אלא כר"ש ועפ"ג דשבת מ"ז א' ומי א"ר יוחנן הכי כו':

אפילו חמצו כו'. ירושלמי פ"ב הלכה ב' בתוך הפסח מהו ר' ירמיה אמר מותר ר' יוסי אמר אסור התיב ר' יוסי והתניא לא ישכיר ישראל את בהמתו לא"י להביא עליה חמץ פתר ליה בבא עמו והתניא לא ישכיר ישראל את ביתו לא"י ליתן בתוכו חמץ אית לך מימר בדר עמו וסלקא שמעתא כר' יוסי ואף להתוספתא פ"ב דתניא שם משכיר ישראל חמורו לנכרי להוליך עליה חמץ ממקום למקום מ"מ מ' דאסור בהנאה דאל"כ מאי קמ"ל הא אף איסורי הנאה שכרן מותר חוץ מיין נסך כמ"ש בע"ז ס"ב ע"ש וכ"מ בפ' כל שעה כ"ח וכ"ט דקאמר שם מני אי ר"י חמץ סתמא קאמר אפי' דא"י וה"ה לר"ש בתוך זמנו דבתוך זמנו ל"פ על ר"י והוא נמי חמץ סתמא קאמר ורב אסא ב"י דס"ל שם דחמץ של א"י מותר תוך הפסח הא הדר ביה כמ"ש שם והדר ביה כו' ראב"י אמר דכ"ע דבר הגורם כו' ומ"ד מעל כר"ש אלמא דאף לר"ש לא מעל אלא משום דבר הגורם אבל בתוך הפסח אסור:

ואסרוהו. שם י"ג א' ד"ה כר"י:

ורשאי כו'. מתני' שם ומוכרו כו' ואוקמוה בגמ' בשעה חמישית וכר"ג וה"ה לר"י דבחולין ל"פ ר"ג ור"י וכן הוא להדיא בגמרא י"ג א' מאי לאו כו':

ויכול. גמ' רפ"ב לימא כו':

ובלבד שיעמוד. כמ"ש שם ט' ומה שמשייר יניחנו כו' שלא יגרור חולדה ומ"ש בר"פ כ"ש אבל חיה דאי משיירא מצנע לה כו' ר"ל דילמא יעלים עיניו ממנה קמ"ל דלא חיישינן:

ומתחלת. שם י"א וי"ג וכ"א ושם עבר זמנו כו' לא נצרכה אלא כו':

ובשנת העיבור. כ"כ הרמב"ם בפי' בפ"ח דברכות דכל שעות הנזכרות במשנה הם שעות זמניות וכמ"ש בפ"ק דפסחים דף ב' דכ"ע משש שעות כו' וע"כ שעות זמניות קאמר כמ"ש שם ה' א' אך חלק וערש"י ד"ה אך ושם ר' א' מהכא לא תשחט כו' וערש"י שם וראיה מפ"ב דע"ז כיום תמים כו'. אגור. ואמרינן בסדר עולם פי"א דיום תקופת תמוז היתה:

שליש היום. עמ"א ס"ק ג' וכ' הב"ח וכן פסק הרמב"ם וכמ"ש בש"ע ר"ס רס"א וסי' תנ"ט ס"ב ועמ"א שם ס"ק ג' אבל לא דק דזהו לעולא אבל כבר איפריך עולא וקי"ל כר' יהודה וכמ"ש בסי' רס"א ולפ"ז הוא ג' שמינית והוא פחות מב' חומשין א' מארבעים ולא דקינא ועתוס' דפסחים י"א ב' ד"ה אחד כו' וכן בי"ד סי' ס"ט ס"ו וכנ"ל ועמ"ש בסי' תנ"ט:

י"א עד. כמ"ש שם י"ב ב' משום טעות בשעה א' או שתים ורבא אמר דיהבו ליה רבנן שעה ללקט עצים ואע"ג דלמסקנא משום יום המעונן וד' זמן סעודה מ"מ לדינא לא הדר ביה ול"פ וכמ"ש בתוס' בכמה מקומות:

ב

ואם לא מכרו כו'. למד זה ממ"ש ה' ב' אבל אתה רואה כו' וערש"י שם שפי' של אחרים א"י וכ"י בכ"מ מ' דבשל ישראל אסור מדל"ק אבל שאינושלך אתה רואה ואוקמי' שם בשלא קיבל אחריות וכן שם ו' א' חמצו של א"י עושה כו' וע' רש"י ד"ה חמצו כו' משמע דבישראל צריך לבער דלא כב"ח ומ"א:

ג

ס"ג אם קנו כו' שחמץ. כמ"ש בחולין ד' חמצן של כו' ואף לר"י כמ"ש שם ואף שאמרו שם דילמא ר"ש היא היינו משום דלא תלינן שהחליפו ופרש"י שם דאף בפסח מותר כמ"ש בד"ה מפני. וי"א כו' ולכתחיל' ודאי אסור כמ"ש תוס' שם והר"ן בנדרים מהא דפ"ב דפסחים האוכל תרומת חמץ כו' והרא"ש בנדרים שם כת' ממ"ש בפסחים כ"ח ב' כ"מ שנאמר כו' כדרך שפרט בנבילה לעו"ג במכירה אלמא דבאיסורי הנאה אסור ובדיעבד מי התורה ודאי מותר כמ"ש בקדושין נ"ח א' וע"ג נ"ד ב' ס"ב א' אבל מדרבנן אסור לעצמו כמ"ש מ"ז בעי רמי ב"ח כו' וכ' הרא"ש והר"ן דה"ה בכל איסורי הנאה מדבעי למיפשט ומכרן וקידש כו' ואע"ג דבקידושין נהנה מהן עצמו עתוס' דע"ג נ"ד ב' והרא"ש כ' בקדושין שם דקדושין בדמיהן הוי חליפי חליפין וכ"כ הר"ן בנדרים נ"ז א' ד"ה בדבר והוכיח מכאן דחליפי חליפין מותרין וזש"ש מ"ז ב' דילמא לכתחלה כו' ר"ל לחלוף החליפין ואם חלפן מותרין אף לעצמן אבל לאחר אף החליפין מותרין כמ"ש בחולין כנ"ל וז"ש הטור שהשפחה קנתה כו' והביא ראיה מהא דחולין ולא הביא מהא דקדושין. אבל הר"ן בחולין שם כ' דאף לעצמו מותר והביא ראיה מירושל' שאמר קדשן בדמיהן מקודשת שאין דמיהן ור"ל בגזילה באו לידו ולא הוה דמי איסור כלל ואמרו שם אר"ח זאת אומרת שמקדשין בגזילה וכ"פ הרמב"ם בפ"ח מה' מ"א הלכה ט"ז ובפי"ג הל' ט"ו ואף שראיית הר"ן אינו מוכרח די"ל מ"מ לעצמו אסור משום קנסא מ"מ הר"ן אזיל לשיטתו שפ' בנדרים שם הבעיא לקולא והאי בעיא דשם לעצמו כנ"ל וכ"כ שם הר"ן ולאחר נמי לא מיבעיא ליה כו' דלא כב"י בי"ד סי' רי"ו שכת' דלהר"ן אף לחבירו אסור שלא כ' כן אלא במדיר על עצמו וע"ש וכ"כ שם סמ"ג בשם ר"י אבל הרמב"ם בספ"ה מה' נדרים כ' ה"ז ספק לפיכך אסור בחילופיהן ואם עבר ונהנה נהנה צ"ל דמ"ש שם לכתחילה כו' לא קאי אלא אנדרים אבל בשאר איסורי הנאה אף לכתחלה מותר ליהנות מהחליפין כמו שהקשו תוס' דהא בקדושין נהנה לכתחלה וקס"ד דמקשה דאף דיעבד אסור משום חליפי איסורי הנאה לכך פשיט מקדושין ודחי שהבעיא הוא לכתחילה משום דדמי לחילופי הקדש כמ"ש הר"ן וז"ש לכתחילה הוא ואי קאי אמתני' דקידושין הל"ל דילמא דיעבד הא לכתחלה לא ולכן סתם הרמב"ם דבנדרים אסור אף לחבירו שלא החליף וכן סתם בטוש"ע י"ד סי' רי"ו ס"ב וכן כו' ובשאר איסורים אפילו לעצמו מותר ועתוס' דפסחים כ"א א' ד"ה כל ושם כ"ב ב' ד"ה ואבר וכן סתם כאן בש"ע ובטוש"ע לקמן סי' ת"ן ס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.