בבלי מפוסק/ברכות/ז/ב
בבלי מפוסק 
ברכות ז ב
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
מיום שברא הקדוש־ברוך־הוא את העולם, לא היה אדם שקראו להקדוש־ברוך־הוא 'אדון', עד שבא אברהם וקראו 'אדון', שנאמר: "ויאמר אדני (אלהים), במה אדע כי אירשנה".
אמר רב: אף דניאל לא נענה, אלא בשביל אברהם, שנאמר: "ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם, למען אדני"; "למענך" מבעי ליה!? אלא - למען אברהם שקראך 'אדון':
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו? שנאמר: "פני ילכו והנחותי לך":
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
מיום שברא הקדוש־ברוך־הוא את עולמו, לא היה אדם שהודה להקדוש־ברוך־הוא, עד שבאתה לאה והודתו, שנאמר: "הפעם אודה את ה'":
ראובן -
אמר רבי אלעזר:
אמרה לאה: ראו מה בין בני לבן חמי -
דאילו בן חמי אף־על־גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה, דכתיב: "וימכר את בכרתו ליעקב", חזו מה כתיב ביה: "וישטם עשו את יעקב" וכתיב: "ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים וגו'".
ואילו בני - אף־על־גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה, דכתיב: "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף", אפילו הכי לא אקנא ביה, דכתיב: "וישמע ראובן ויצילהו מידם":
רות -
מאי רות? אמר רבי יוחנן: שזכתה ויצא ממנה דוד, שריוהו להקדוש־ברוך־הוא בשירות ותשבחות.
מנא לן דשמא גרים? אמר רבי אליעזר: דאמר קרא: "לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ", אל תקרי 'שמות', אלא 'שמות':
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם, יותר ממלחמת גוג ומגוג, שנאמר: "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו", וכתיב בתריה: "ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי". ואילו גבי מלחמת גוג ומגוג, כתיב: "למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק". ואילו "מה רבו צרי", לא כתיב:
"מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו".
- "מזמור" לדוד? "קינה" לדוד מיבעי ליה!?
אמר רבי שמעון בן אבישלום: משל למה הדבר דומה? לאדם שיצא עליו שטר חוב. קודם שפרעו, היה עצב. לאחר שפרעו, שמח. אף כן דוד, כיון שאמר לו הקדוש־ברוך־הוא: "הנני מקים עליך רעה מביתך", היה עצב. אמר: שמא עבד או ממזר הוא, דלא חייס עלי. כיון דחזא דאבשלום הוא, שמח. משום הכי אמר "מזמור":
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר: "עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם".
תניא נמי הכי, רבי דוסתאי ברבי מתון אומר: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר: "עוזבי תורה יהללו רשע וגו'". ואם לחשך אדם לומר: והא כתיב: "אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה", אמור לו: מי שלבו נוקפו אומר כן. אלא: "אל תתחר במרעים" - להיות כמרעים. "אל תקנא בעושי עולה" - להיות כעושי עולה. ואומר "אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת ה' כל היום".
- איני, והאמר רבי יצחק:
אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, שנאמר: "יחילו דרכיו בכל עת".
ולא עוד, אלא שזוכה בדין, שנאמר: "מרום משפטיך מנגדו".
ולא עוד, אלא שרואה בצריו, שנאמר: "כל צורריו יפיח בהם".
- לא קשיא. הא במילי דידיה, הא במילי דשמיא.
- ואיבעית אימא: הא והא, במילי דשמיא. ולא קשיא, הא ברשע שהשעה משחקת לו, הא ברשע שאין השעה משחקת לו.
- ואיבעית אימא: הא והא, ברשע שהשעה משחקת לו. ולא קשיא, הא בצדיק גמור, הא בצדיק שאינו גמור. דאמר רב הונא: מאי דכתיב "למה תביט בוגדים, תחריש בבלע רשע צדיק ממנו"? וכי רשע בולע צדיק? והא כתיב: "ה' לא יעזבנו בידו" וכתיב: "לא יאונה לצדיק כל און"!? אלא - צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע.
- ואי בעית אימא: שעה משחקת לו שאני:
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
כל הקובע מקום לתפלתו, אויביו נופלים תחתיו, שנאמר: "ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה".
רב הונא רמי -
- כתיב "לענותו" וכתיב "לכלותו"!?
- בתחלה לענותו ולבסוף לכלותו:
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
גדולה שמושה של תורה, יותר מלמודה, שנאמר: "פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו"; "למד" לא נאמר, אלא "יצק" - מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה:
אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן: מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי?
אמר ליה: לא יכילנא.
אמר ליה: לכנפי למר עשרה וליצלי.
אמר ליה: טריחא לי מלתא.
- ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא: בעידנא דמצלי צבורא, ליתי ולודעיה למר.
אמר ליה: מאי כולי האי?
אמר ליה: דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: