בבלי מפוסק/ביצה/ג/א
בבלי מפוסק 
ביצה ג א
גזרה שמא יעלה ויתלוש. היא גופה גזרה, ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה. כולה חדא גזרה היא.
ר' יצחק אמר, גזרה משום משקין שזבו.
אמר ליה אביי, משקין שזבו טעמא מאי, גזרה שמא יסחוט. היא גופה גזרה, ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה. כולה חדא גזרה היא.
כולהו כרב נחמן לא אמרי, כי קושיין. כרבה נמי לא אמרי, הכנה לית להו. אלא רב יוסף מאי טעמא לא אמר כר' יצחק, אמר לך ביצה אוכלא ופירות אוכלא לאפוקי משקין דלאו אוכלא. ורבי יצחק מאי טעמא לא אמר כרב יוסף, אמר לך ביצה בלועה ומשקין בלועין לאפוקי פירות דמגלו וקיימו.
ואף רבי יוחנן סבר גזרה משום משקין שזבו. דרבי יוחנן רמי דרבי יהודה אדרבי יהודה, ומשני. תנן, אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין, ואם יצאו מעצמן אסורין, רבי יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור, אלמא כל אוכלין לרבי יהודה אוכלא דאפרת הוא. ורמינהו, ועוד אמר רבי יהודה מתנה אדם על כלכלה של פירות ביום טוב ראשון ואוכלה בשני, וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני, בשני אין בראשון לא. ומשני רבי יוחנן מוחלפת השיטה. ומדקא מרמי להו אהדדי, שמע מינה חד טעמא הוא.