בבלי/ברכות/י/ב
א"ר חנן[1] אפי' בעל החלומות אומר לו לאדם
למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים
שנאמר כי ברוב חלומות והבלים ודברים
הרבה כי את האלהים ירא מיד[2] ויסב חזקיהו
פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' מאי קיר אמר
רשב"ל מקירות לבו שנא' מעי מעי אוחילה
קירות לבי וגו' ר' לוי אמר על עסקי הקיר אמר
לפניו רבונו של עולם ומה שונמית שלא
עשתה אלא קיר אחת קטנה[3] החיית את בנה אבי אבא שחפה את ההיכל
כולו בכסף ובזהב[4] על אחת כמה וכמה זכר נא את אשר התהלכתי לפניך
באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי[5] מאי והטוב בעיניך עשיתי א"ר יהודה
אמר רב שסמך גאולה לתפלה ר' לוי אמר שגנז ספר רפואות תנו רבנן[6]
ששה דברים עשה חזקיהו המלך[7] על ג' הודו לו ועל ג' לא הודו לו על
ג' הודו לו גנז ספר רפואות והודו לו כתת נחש הנחשת והודו לו גירר
עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו ועל ג' לא הודו לו סתם מי
גיחון ולא הודו לו קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו עבר
ניסן בניסן ולא הודו לו ומי לית ליה לחזקיהו החדש הזה לכם ראש חדשים
זה ניסן ואין אחר ניסן אלא טעה בדשמואל[8] דאמר שמואל אין מעברין
את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן סבר הואיל וראוי
לא אמרינן: א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו
תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו
משה תלה בזכות אחרים שנא' זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך תלו
לו בזכות עצמו שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ
לפניו להשיב חמתו מהשחית חזקיהו תלה בזכות עצמו דכתיב זכר נא את
אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים שנא' וגנותי אל[9] העיר
הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי והיינו דריב"ל דאמר ריב"ל מאי
דכתיב הנה לשלום מר לי מר אפי' בשעה ששיגר לו הקב"ה שלום מר הוא
לו: נעשה נא עליית קיר קטנה רב ושמואל חד אמר עלייה פרועה היתה
וקירוה וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים בשלמא למ"ד
אכסדרה היינו דכתיב קיר אלא למ"ד עלייה מאי קיר שקירוה בשלמא למ"ד
עלייה היינו דכתיב עליית אלא למ"ד אכסדרה מאי עליית מעולה שבבתים. ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא
ומנורה אמר אביי ואיתימא ר' יצחק[10] הרוצה להנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל
הרמתי שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וא"ר יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו. ותאמר אל
אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש
קדוש הוא[11] מנא ידעה רב ושמואל חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו וחד אמר סדין של פשתן הציעה
על מטתו ולא ראתה קרי עליו קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש[12] (שנא') ויגש
גיחזי להדפה א"ר יוסי בר' חנינא שאחזה[13] בהוד יפיה. עובר עלינו תמיד א"ר יוסי בר' חנינא משום רבי אליעזר
בן יעקב[14] כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין. [15]וא"ר
יוסי בר' חנינא משום ראב"י[16] אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל[17] שנא' ממעמקים
קראתיך ה' תניא נמי הכי לא יעמוד אדם לא על גבי כסא ולא ע"ג שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל אלא
במקום נמוך ויתפלל[18] לפי שאין גבהות לפני המקום שנאמר[19] ממעמקים קראתיך ה' וכתיב תפלה לעני כי יעטוף[20].
וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנא' ורגליהם רגל ישרה (א"ר יצחק
א"ר יוחנן) וא"ר[21] יוסי בר' חנינא משום ראב"י מאי דכתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על
דמכם (א"ד)[22] א"ר יצחק א"ר יוחנן א"ר יוסי בר' חנינא[23] משום ראב"י כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו
הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו
מלכות שמים: ר' יהושע אומר עד ג' שעות: אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהושע: הקורא
מכאן ואילך לא הפסיד: אמר רב חסדא אמר מר עוקבא ובלבד שלא יאמר יוצר אור מיתיבי הקורא מכאן ואילך
לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה תיובתא דרב חסדא תיובתא
איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מאי לא הפסיד שלא הפסיד ברכות תניא נמי הכי הקורא
מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה א"ר מני גדול
הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה מדקתני הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה
מכלל דקורא בעונתה עדיף:
מתני' בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד[24] שנאמר
ובשכבך ובקומך ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר
ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים א"ר טרפון אני הייתי בא[25] בדרך
והטתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה:
- ↑ בב"נ הגי' ר' יוחנן וכ"ה באה"ת (דק"ס), ועי' מש"כ בזה בב"נ לעיל ע"א.
- ↑ בכי"מ כי את האלהים ירא לסוף יהב ליה ברתיה נפק מיניה מנשה ורב שקה יומא חדא ארכבינהו אכתפיה וקא מטי להו כנישתא (ובגליון לבי מדרשא) חד אמר יפה קרחא דאבא למיתבר בה אמזוגי (ובגליון למטוי בה גלדני) וחד אמר למטווי בה נוני (ובגליון לאקרובי עלה תקרובתא לע"ז) חבטינהו שדא להו לארעא רב שקה מית מנשה לא מית קרי עלייהו וכילי אשר (אשר ט"ס הוא) כליו רעים והוא מזימות יעץ [ישעיה לב] ויסב חזקיהו, וכל הסיפור וכגי' הגליון כ"ה בע"י ובמנוה"מ. ובאה"ת לסוף אתפח ויהיב ליה ברתיה ונפיק מיניה מנשה ורבשקה רשעים והשאר ליתא. ובע"י ובאה"ת נסדר קודם א"ר חנין [א"ה הובא ע"י הב"ח בהגהתו] וסדר הכ"י עדיף (דק"ס).
- ↑ בכי"מ שלא עשתה לפניך אלא קיר קטנה לאלישע, וכ"ה בילקוט ובירושלמי פ"ד דברכות הל' ה' ובשניהם ליתא תיבת לפניך ובאמת אינו מדוייק (דק"ס).
- ↑ בכי"מ כולו בטבלאות של זהב טהור, וכ"ה בב"נ וכ"ה בילקוט שחפה את ההיכל זהב וכן נראה שלא מצינו כסף בבנין שלמה (דק"ס).
- ↑ כן הוא גם במלכים ב, כ ג.
- ↑ בכי"מ כדתנן (והיה כתוב כדתניא ונתקן), וכבר ידוע שחשבוה הראשונים להך ברייתא למשנה ובשני הכ"י שיש לי על פסחים כתובה שם במשנה בסוף פ' מקום שנהגו וכן נדפסה במשניות לפנינו ופירשה הרמב"ם (דק"ס).
- ↑ בכי"מ חזקיה מלך יהודה (והיה כתוב המלך ונתקן), וכ"ה בירושלמי פ' הנודר מן המבושל ובס' המפתח לר"נ גאון ובכ"י השני בפסחים. וכן דרך הגמ' להזכירו כגון ב"ק י"ז א' וכבוד עשו לו במותו זה חזקיהו מלך יהודה ובסנהדרין צ"ד ב' ונוה צדיקים יבורך זה חזקיהו מלך יהודה ולקמן כ"ח ב' והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה (דק"ס).
- ↑ בכי"מ חזקיהו בדשמואל טעה, וכן ליתא "אלא" בב"נ ובסנהדרין וגי' ישרה היא (דק"ס).
- ↑ בכי"מ על, וכ"ה בד' שונצינו ווינציא ר"פ ובע"י הראשון ובאה"ת ובשט"מ והוא מקרא בישעיה ל"ז. ובד' ווינציא יושטינייאן הגיהו כלפנינו שהוא במלכים ב' י"ט משום דלמה ליה למייתי קרא דישעיה שהוא מאוחר. והעיקר כגי' המהרש"א בחי' אגדות וכ"ה בילקוט שם בשני המקומות (דק"ס).
והנה יש ארבעה פסוקים דומים כאלו: פסוק ראשון (מלכים ב פרק יט פסוק לד): וְגַנּוֹתִ֛י אֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי". פסוק שני (מלכים ב פרק כ פסוק ו): "... וּמִכַּ֤ף מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ אַצִּ֣ילְךָ֔ וְאֵ֖ת הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְגַנּוֹתִי֙ עַל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי". פסוק שלישי (ישעיהו פרק לז פסוק לה): "וְגַנּוֹתִ֛י עַל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי". פסוק רביעי (ישעיהו פרק לח פסוק ו): "וּמִכַּ֤ף מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ אַצִּ֣ילְךָ֔ וְאֵ֖ת הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְגַנּוֹתִ֖י עַל־הָעִ֥יר הַזֹּֽאת". והנה ברוב ככל הנוסחאות בסוגיין איתא תיבת "להושיעה" וא"כ לא יתכן שהוא הפסוק השני או הרביעי אלא רק הראשון או השלישי, אלא שבראשון לא כתוב על, וקשה למה לא יביא התלמוד הפסוק במלכים שקודם לישעיה ולכן המדפיסים המאוחרים הגיהו אל שיהיה תואם לפסוק הראשון, אבל זה תיקון משובש כי הפסוק הראשון (וכן הפסוק השלישי) לא כתוב לאחר זכור את אשר התהלכתי, ובמהרש"א העיר על זה ולכן מחק תיבת להושיעה והכוונה לפסוק השני, וכן הסכים בדק"ס וכתב שכ"ה בילקוט. אבל לענ"ד קשה לשבש כל המקורות, ולענ"ד אין כוונת התלמוד לצטט בדווקא אחד מפסוקים אלו, אלא התלמוד מצטט את התוכן הנמצא בפסוק השני והרביעי, וכדרך התלמוד להעתיק פסוקים בשינויי תיבות ואותיות לצורך ביאור והבהרה, וכמדומני שבפרט במקום שיש כמה מקבילות בתנ"ך התלמוד בוחר את הניסוח המלא והברור מתוך כולם (רינת אהרן). - ↑ בכי"מ אמר רבא בר יצחק (ובגליון אמר רבא ואיתימא ר' יצחק), ואולי צ"ל רבה בר יצחק והוא נזכר בב"ב ד' ע"ז וד' ק"נ ועוד במקומות אחדים (דק"ס).
- ↑ בכי"מ איש אלהים, ובילקוט מלכים שם הגי' איש אלהים קדוש מנא ידעה. וגי' הדפוס נוח ועי' רש"א ד"ה שלא ראתה (דק"ס). מאידך, לגי' הדפוס כפל הגמ' תיבות "קדוש הוא" ב' פעמים ולא דרש "איש אלהים" כלל, ולגי' הכ"י א"ש.
- ↑ בכי"מ ואין משרתיו קדושים, וכ"ה בכד הקמח שם וגי' הדפוס עדיף דלא הוה עמו רק גחזי. ובאה"ת ואין משרתו קדוש והוא הנכון (דק"ס).
- ↑ בכי"מ אמר ריש לקיש מלמד שדחפה. אמר ר"ל, וברור הוא שכן היתה הגי' הראשונה וכ"ה בס' המפתח ובחנם מחקו תיבת שנא' והנה גם בירושלמי יבמות פ' ב' ובסנהדרין פ' חלק הגי' אמר ריב"ח שאחזה אך שם הוא דרשה בפ"ע ועוד דשם הגי' א"ר יונה הוא קדוש כו' (דק"ס).
- ↑ בכי"מ משום ראב"י ליתא וכן ליתא בב"נ, וגי' הדפוס עיקר דהמימרא הסמוכה אין ענינה לכאן רק משום דחד אמרינהו (דק"ס).
- ↑ בכי"מ נוסף ישרה ממעמקים הדם ריב"ח סימן, וצ"ל ריב"ח משום ראב"י.
בכי"מ "המתפלל צריך שיכוון כו' רגל ישרה ואמר ריב"ח משום ראב"י מניין למתפלל שלא יעמוד [א"ה בכי"מ נשמט מחמת הדומות יעמד-יעמד, ויש להשלים ע"פ כ"י פריס: לא על גבי מטה ולא על גבי ספסל ולא על גבי מקום גבוה ויתפלל שנ' ממעמקים קראתיך ה' תניא נמי הכי המתפלל לא יעמוד] לא על גבי מטה ולא על גבי ספסל ולא על גבי מקום גבוה [בכ"י פ': ויתפלל אלא במקום נמוך] לפי שאין גבהות לפני המקום [א"ה בכי"מ וכי"פ הקב"ה] ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' ממעמקים קראתיך ה' וכתיב תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו". (ובגליון תנ"ה מנין למתפלל שלא יעמוד ע"ג מטה ולא ע"ג ספסל ולא ע"ג שרפרף ולא ע"ג מקום גבוה ויתפלל שנא' ממעמקים כו' [א"ה צ"ל וגומ' וכתי' תפלה לעני וגומ'].) וכסדר הזה כ"ה גם ברי"ף ובראב"ן סי' קל"ח ובפסקי רי"ד ובס' אגודה (דק"ס). וכן הסדר בכ"י פריס וב' קטעי גניזה וקטע כריכה. - ↑ בבית נתן לעולם אל יעמוד וכו', עיי"ש. וכ"ה בב' קטעי גניזה וקטע כריכה.
- ↑ כ"ה "אלא במקום נמוך" גם בכ"י פירנצה וקטע כריכה, אבל בב"נ וכי"מ ופריס וקטע גניזה ליתא. אולם להלן בסמוך איתא ברוב עדי הנוסח. ובכולן תיבת "ויתפלל" ליתא.
- ↑ כ"ה "ויתפלל" גם בקטע גניזה וכ"י פירנצה, אבל בכ"י פריס קטע גניזה וקטע כריכה ליתא. ובכי"מ תיבות "אלא במקום נמוך ויתפלל" ליתא, וכן ליתא ברי"ף (ורא"ש), ועי' מעדני יו"ט. ובב"נ אלא במקום וכו' לפני המקום ליתא, ונ' שנשמט מחמת הדומות.
- ↑ בכי"מ ופריס ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' וכו', וכ"ה ברי"ף וברא"ש, ועי' בתר"י שפירשו דפשט הפסוק הוא מתוך הדחקים והצרות קראתיך (ע"פ מהרש"א).
- ↑ בבית נתן "וכתיב תפלה לעני כי יעטוף" ליתא, ועיי"ש. וכן ליתא בדפו"ר וב' קטעי גניזה.
- ↑ והנה בכל הדפוסים הישנים כתוב איכא דאמרי א"ר יצחק א"ר יוחנן אמר ר' יוסי בר חנינא משום ראב"י מ"ד כו'. ובדפוסים האחרונים מחקו מכאן הא"ד וקבעוהו בהמימרא השניה כל האוכל כו' וגם הקיפו לתיבות "אר"י א"ר יוחנן" וגרסו "ואמר" ריב"ח כו'. והנה יפה מחקו להא"ד שאין לו שום הבנה אך מה שקבעוהו במימרא הסמוכה גם זה אינו נכון דמימרא אחרת היא מקרא אחרינא ומה שייך כאן איכא דאמרי ונ"ל שטעה הכותב בהכ"י וכתב שני פעמים א"ר א"ר יצחק כו' ובא המדפיס הראשון בד' שונצינו ודימה שהראשון הוא א"ד (ובאמת שבכתבי הידות כמעט שאינו ניכר בין ר' לד') ופשט לה איכא דאמרי. ואיני יודע מפני מה מחקו לאר"י א"ר יוחנן והגיהו ואמר ע"פ שיטת הרי"ף והרא"ש מה שלא עשו כן בשאר מקומות וגם גי' הדפוס נכון הוא וכ"ה גי' הפסקי רי"ד (דק"ס). אמנם כ"ה כדפו"י בקטע גניזה א', ובשאר עדי הנוסח כהגהת דפו"א ואריב"ח.
- ↑ בכי"מ "א"ד" ליתא (דק"ס) ועי' הערת הדק"ס לעיל בסמוך דליתא גם בדפו"י.
- ↑ בכי"מ "א"ר יוסי בר' חנינא" ליתא, וכן ליתא בילקוט מלכים א' י"ד ובבה"ג פ' אין עומדין וברי"ף וברא"ש אך לפי הסימן שנמסר לעיל בכ"י נראה שנשמט כאן בשגגת הסופר (דק"ס) ודבריו תמוהין, דהרי הסימן "הדם" קאי על שורה שלפנ"ז אריב"ח משום ראב"י מאי דכתיב לא תאכלו על הדם. וכן ליתא בכ"י פירנצה ופריס וקטע גניזה וקטע כריכה, ובב"נ "א"ר יצחק א"ר יוחנן" ליתא והגי' וא"ר יוסי בר חנינא משום ראב"י.
- ↑ בכי"מ יטו ויקראו ובבקר יעמדו, וכ"ה בכל הדפוסים הישנים ובמשניות ובירושלמי ובילקוט פ' ואתחנן רמז תתמ"ב ובבה"ג וברי"ף ואולי הגיהו בזה משום דכתיב בשכבך לשון יחיד אח"כ ראיתי שהמהרש"ל הוא שהגיהו (דק"ס).
- ↑ בס' תולדות יצחק הקשה כיצד מסר נפשו [לשיטת הר"ם דבמקום יעבור ואל יהרג אסור למסור נפשו], ודייק מלשון בא בדרך שהי' סמוך לעיר ולא מקום דשכיח היזקא. אמנם ברא"ש הגירסא פעם אחת הייתי מהלך בדרך (חומת אש).