אפיקי ים/א/לח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אפיקי ים א לח

סימן לח

שלום וכל טוב סלה לכבוד ידידי הרב הגאון צמ"ס וכו' כש"מ יהושע העשיל שליט"א מרגליות הגאב"ד בווישנווע:

אחדשה"ט וכו'.

א

א) ראיתי מ"ש מעכת"ה לתרץ מה שקשה לי בריש מס' מכות. בהא דאמר שם הש"ס הטעם דעדים שמעידין באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה ונמצאו זוממין אין אומרים יעשו בן גרושה או בן חלוצה תחתי' אלא לוקה. ארבעים. ובעי בגמ' מנה"מ אמר רבי יהושע בן לוי דאמר קרא ועשיתם לו כאש"ז לעשות לאחי' לו ולא לזרעו. וליפסלוה לדידי' ולא לפסלוה לזרעי'. בעינן כאשר זמם לעשות וליכא. וע"ז הקשיתי לר' דוסתאי ב"ר ינאי בקדושין דע"ז כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות בנות ישראל מקוה טהרה לחללים. ולדידי' אין חללות רק מחלל שנשא חללה כמבואר שם. ונמצא דלדידי' אם העידו עדים באחד שהוא בן גרושה או בן חלוצה אינם באים רק לפוסלו ולא לפסול זרעו. דהא ממ"נ אם ישא חללה. כיון דכהן הוא. בלאו הכי בני' חללים דלא יחלל זרעו כתיב. ואם ישא כשרה. גם עתה דיהי' חלל עפ"י עדותן. מ"מ בני' מכשרה אינם חללים דבנות ישראל מקוה טהרה לחללים וא"כ כיון דלא באים לפסול זרעו ול"ש תי' דריב"ל. א"כ יעשו העדים בני גרושה ובני חלוצה. וממתני' משמע דמילתא פסיקא הוא. וקשה טובא וכ' כת"ה לתרץ דלק"מ. דאפי' לרבי דוסתאי בר"י דבנות ישראל מקוה טהרה לחללים ובתו כשרה לכהונה דאין עלה פסול חללות. מ"מ בני' בודאי אינם כהנים כיון דהוא חלל. א"כ גם לדידי' באו העדים לפסול זרעו היינו בני' שלא יהי' כהנים ומלבד שפשוט הוא מבואר כן להדיא בתוס' יבמות פ"ה ע"ב. עכ"ד ולכאורה צדקו דברי' בזה:

ב

ב) ואמינא אנא דיש מקום לקושי' עפ"י מאי שאמרתי מכבר לבאר דברי ריב"ל דאמר קרא ועשיתם לו כאש"ז. לו ולא לזרעו. והיינו כיון שאין אנו יכולים לפסול גם זרע העדים. והם באו לפסול את הנידון ואת זרעו. ולא מתקיימא דין דכאשר זמם נגד זרעו. ובעינן כאשר זמם לעשות וליכא. וכדמסיק. וקשה לכאורה. הלא ברור הוא דאם העדים יעידו על משפחה אחת שלמה. שהם כלם חללים. בודאי לפי הס"ד דש"ס בלאו טעמא דלו ולא לזרעו. יעשו העדים בני גרושה ובני חלוצה. והי' מתקיים בזה שפיר כאשר זמם לעשות. נגד כל אחד ואחד. א"כ מה לי שבאו לפסול זרעו. או כמה אנשים אחרים עמו. שפסול אחד גרם להם לעשותם כלם חללים. ומתקיים שפיר כאשר זמם לעשות במה שנפסול להעדים. גם נגד זרעו אף אם לא נפסול זרע העדים. ואם נאמר כיון דהם לא העידו רק עלי' ולא על זרעו. וזרעו רק בגררא דידי' מיפסלי. בעינן נמי לקיים כאשר זמם בזרע העדים דוקא. צריך להבין עומק הסברא בזה. גם צריך להסביר מאי דאמר דכיון דלא נוכל לקיים כאשר זמם בזרע העדים. לא מקיימינן גם בעדים גופייהו כאש"ז. משום דבעינן כאש"ז לעשות. הרי דס"ל דמאי דנפסלין זרע הנידון ע"י עדותן על הנידון עצמו מקרי חדא עשיי' ובעינן לקיים בכולה כאשר זמם לעשות. וכיון דלא פסלינן זרע העדים. לא מתקיים כאש"ז לעשות. א"כ היכי ממעטינן מקרא דועשיתם לו ולא לזרעו דלא פסלינן זרע העדים. הלא כיון דנפסול להעדים ממילא יופסלו זרעם בגררא דידהו. והויא העשיי' דכאש"ז בדידהו לחוד. דעשיי' אחת היא ומקריא שפיר ועשיתם לו. ואין לומר משום זרע העדים דנולדו מקודם דלא יופסלו ממילא ע"י העדים שנפסלין רק מהיום. ולפוסלן ביחוד משום כאשר זמם. לא נוכל דלו ולא לזרעו. ז"א. דלעולם לא מקיימינן כאש"ז רק מיום שהוזמו העדים ולא למפרע. וא"כ בבנים שנולדו מקודם. בלא"ה לא בעינן לעשות בהו כאש"ז. דהוי עשיי' למפרע:

ועוד צריך להבין מאי דאמר ועשיתם לו ולא לזרעו והיינו דאם תעשהו חלל פסלת את זרעו לעולם כפירש"י ז"ל. ומשמע נמי דלס"ד דנעשם חללים להעדים באמת יהי' חללים גמורים מהיום מדינא דכאש"ז. ולא דיהי' כהנים ורק פסול חללות יהי' עליהם מדינא דכאש"ז היינו דלא יאכלו בתרומה מדינא דכאש"ז. דלא משמע כן. ורק דעצם גופם יתהפך מהיום לחללים גמורים וכדמוכח ממאי דבר פדא עושה ק"ו ומה המחלל אינו מתחלל בא לחלל ולא חילל אינו דין שלא יתחלל. ומשמע דלענין חללות גמורה איירינן. א"כ קשה מאי דפריך הש"ס וליפסלוה לדידי' ולא ליפסלו לזרעי'. דהאיך נוכל לחלק ולומר דהאב יהי' חלל גמור. ובנו יהי' כשר וכהן גמור. אף בנו שנולד לו מהיום. וכ"ז צריך הבנה והסבר. [וראיתי קושי' בשם הריטב"א ז"ל דמדוע באמת לא נפסול להעדים לחוד ולא לזרעם. ואף דהם רצו לפסול גם זרע הנידון. מ"מ הא קרא לא קפיד לקיים רק כאשר זמם לעשות לאחי'. ולא כאש"ז לעשות לזרעו וא"כ מ"ט לא מקיימינן בהו כאש"ז]:

ג

ג) עוד הקשה הריטב"א ז"ל מובא בתוס' רעק"א ז"ל על מ"ש התוס' בד"ה בעינן כאש"ז לעשות וליכא וז"ל קשיא היכא שמעידין שהוא מצרי שני דאינן באין לפסול זרעו כי אם לפוסלו אם כן נפסול. וי"ל דמ"מ אשתו נפסלת דפסלה בביאתו וכתיב ועשיתם לו כאש"ז לו ולא לאשתו עכ"ל. וע"ז כתב הריטב"א ז"ל דלא מחוור דדוקא בבנו דכרעי' דאבוה הוא. שייך לומר בעינן כאשר זמם לעשות וליכא. אבל באשתו דל"ש זה. כיון דבדידי' מקיים שפיר כאש"ז. קרינן בזה כאשר זמם לעשות לאחי'. ולר"ל כיון דנגדו נוכל לקיים כאש"ז אף דלא נוכל לקיים נגד אשתו קרינן שפיר כאש"ז לעשות לאחי'. וצריך לקיים בהו כאש"ז. ועי' בתוס' כתובות דל"א ע"א ד"ה זר. ובגליון רש"א שם בשם הר"ן עיי"ש. וצריך להבין באמת דעת תוס' ז"ל. דהאיך מדמי זרעו לאשתו. ובתוס' רעק"א שם ה"ר להריטב"א מדלא קאמר הש"ס האי טעמא דלו ולא לאשתו גם גבי בן גרושה דהי' מספיק גם למצרי שני. וע"כ דלא דמיא אשתו לזרעו בזה. יעוי"ש:

ד

ד) ונ"ל בביאור הש"ס בזה. דלא הוי טעמא משום דלא נוכל לקיים כאשר זמם נגד זרעו של הנידון. דנגדם מקיימינן שפיר כאשר זמם במאי דנפסול לעדים גופייהו. ולא עדיפי מאילו העידו על מאה אנשים ביחד לעשותם חללים. דנגד כל אחד ואחד מהנידונים מקיימא כאש"ז במה שפוסלין להעדים. וכמ"ש. ורק כונת ריב"ל דכיון דע"י עדותן שרצו לעשות את הנידון לחלל. הי' נפסלים גם זרעו. נמצא דהם רצו לפוסלו בפסול גדול כזה שיתפשט גם על זרעו. ופסול חמור הוא שפוסל גם זרעו. ואם באנו לקיים כאשר זמם בהעדים. עלינו לפוסלם ג"כ בפסול גדול כזה שיהי' פסולים לפסול גם זרעם. וזה אין בידינו מדין דכאשר זמם לפסול גם זרע העדים דלו ולא לזרעו. ואין לומר דכיון דע"י דנעשה העדים לחללים. ממילא יופסלו זרעם ג"כ מהיום. ושפיר קרינן בזה ועשיתם לו. משום דעשיי' אחת היא בהעדים גופייהו וזרעם ממילא נפסלים דז"א. דהנה הש"ס (ביבמות דע"ז ע"א) בעי למילף דבת גר עמוני פסולה לכהונה. וקאמר הש"ס מנא לי' דיליף מכהן גדול באלמנה מה לכ"ג באלמנה שכן ביאתו בעבירה חלל יוכיח. מה לחלל שכן יצירתו בעבירה כ"ג יוכיח. ופירכא זו דיצירתו בעבירה איתא נמי בקידושין דע"ז ע"א. וא"כ נחזי אנן בהעדים שע"י דין דכאשר זמם נאמר דנעשים חללים מהיום. אם יופסלו זרעם ממילא מהיום עי"ז שנעשו חללים או לא. בודאי לא יופסלו דאף דנאמר דנתהפך גופם לחללים. מ"מ אין לנו שחלל פוסל זרעו. רק חלל שיצירתו בעבירה. והם גם אם נעשים מהיום חללים גמורים. אבל לא היתה יצירתם בעבירה. וחלל כזה אין לנו כלל שפוסל זרעו ונמצא דבזה לחוד שנפסול להעדים מהיום לא יופסלו ממילא זרעם מהיום. ואם נבוא לפסול זרעם ג"כ. אז עלינו לתת עליהם דין חלל שיצירתו בעבירה מצד כאש"ז. למען יפסלו גם זרעם או לפסול זרעם ביחוד משום כאש"ז. ונמצא דנעשה בזה דין כאש"ז בזרעם. לבד מאי דנעשה בעדים גופייהו דע"י עשיית כאש"ז בהעדים עצמם. עוד לא יפסלו זרעם, ועל פסול זרעם נצרך עוד עשיי' אחרת שנוגעת לזרעו ביחוד. וזה אי אפשר דכתיב ועשיתם לו ולא לזרעו:

וזהו דאמר ריב"ל דאמר קרא ועשיתם לו ולא לזרעו היינו דלעשות עוד עשיי' כאש"ז בזרעו לבד מה שנעשה בהעדים א"א. וליפסלוה לדידי' ולא ליפסלו לזרעי'. דשפיר יכול להיות שיהי' העדים חללים גמורים מהיום וזרעם לא יופסלו ממילא משום דהוו חללים שאין יצירתם בעבירה. בעינן כאש"ז לעשות וליכא. דהם רצו לפוסלו בפסול חמור שיתפשט גם על זרעו. ובדידהו לא נוכל לקיים לפוסלן בפסול גדול כזה. נמצא דנגדו גופא לא מתקיימא כאשר זמם לעשות. דהם רצו לפוסלו בפסול חמור. והם יופסלו בפסול קל. וא"ש כל מה שדייקנו לעיל:

ה

ה) וא"ש דברי התוס'. מה שתירצו דלהכי לא נפסול להעדים במעידין שהוא מצרי שני. משום דאשתו נפסלת. דר"ל ג"כ דלא מתקיימא כאש"ז בהפסול שנפסול להעדים. דאת הנידון רצו לפסול בפסול חמור שיפסול אשתו בביאתו. וזה א"א לקיים בהו דלו ולא לאשתו. ואי דנפסול להעדים שיהי' עליהם דין דמצרי שני גמור. וממילא יפסלו בביאתם ג"כ. ולא נצטרך לעשיית כאשר זמם ביחוד לענין פסול אשתו. ז"א דהא דמצרי שני פוסל בביאתו ילפינן ביבמות דס"ח מקרא דוכי תהי' לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. ומבואר בש"ס שם דמחזיר גרושתו אינו פוסל משום דזר אצלה מעיקרא בעינן ויעוי' ברמב"ם רפי"ח מה' איסורי ביאה. וכן בחידושי הרשב"א ר"פ הערל. וא"כ נמצא דגם אם יופסלו העדים מהיום. מ"מ אין להם מצד זה לפסול אשה בביאתם כיון דלא הוו זרים מעיקרא. ואם באנו לומר שיפסלו גם אשה בביאתם. נצטרך בזה לעשיית כאש"ז אחרת ביחוד לענין זה גופא. דיפסלו אותה מדין כאש"ז וזה א"א דלו ולא לאשתו. וכיון דלא נוכל לפסול להעדים בפסול חמור שרצו לפסול להנידון. נמצא דלא נוכל לקיים בזה כאש"ז לעשות. והוי שפיר דומיא דבן גרושה וב"ח ממש. וא"ש קושי' הריטב"א ז"ל. [וגם קושי' שני' שהק' הריטב"א ז"ל בד' הש"ס שהבאתי לעיל במוסגר א"ש]:

ולפי"ז נ"ל דכ"ז לא שייך רק לענין פסול הבנות שנפסלות מכהונה. בזה שייך לומר ועשיתם לו ולא לזרעו כמ"ש דבמה דנעשה דין דכאש"ז לו. לא יומשך מזה ממילא פסול הבנות. משום דאין יצירתו בעבירה. ורק עלינו לומר שיפסול אותן מדין דכאש"ז וזה א"א לעשות דין הזמה בזרעו. משא"כ לר' דוסתאי בר"י דהבנות כשרות לכהונה רק דהבנים אינם כהנים. בזה אם רק נקיים דין הזמה בהעדים ונעשם חללים מהיום ממילא הבנים שיולדו להם מהיום יגאלו מן הכהונה. ולא נצטרך בזה לעשיית דין הזמה ביחוד לענין פסול הבנים. ושפיר קרינן בזה ועשיתם לו. מסתבר דבכה"ג שפיר נוכל לקיים דין הזמה בעדים. ויש מקום לקושי'. ובכ"ז לא אתעקש לומר קבלו סברתי:

ו

ו) עוד האריך כת"ה במכתבו לפרש כונת התוס' שהקשו דבמעידין עלי' שהוא מצרי שני דלא באו לפסול זרעו נפסול להעדים. והקשה המהרש"א ז"ל מנ"ל לתוס' ז"ל דלא יהי' כן לקושטא דמילתא. וכ' כת"ה דהתוס' הכריחו דין זה דאין בהם דין הזמה מש"ס דגיטין דנ"ט ע"ב דאמר ר"י כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם. ופריך מ"ש לוי אחר לוי דאיכא פגם שניהם דאמרי חד מינייהו לאו לוי הוא. כהן אחר כהן נמי אמרי חד מיינייהו לאו כהן הוא. כגון דמוחזק לן באבוה דהאי שני דכהן הוא. הכא נמי דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא אלא אמרי ממזרת או נתינה נסיב ופסליה לזרעי' הכ"נ אמרי גרושה או חלוצה נסיב ואחלי' לזרעי'. סוף סוף לוי מי הוה. וקשה לכאורה מאי נ"מ מזה לדינא אי איכא פגם ראשון לחוד או פגם שניהם. וי"ל דנ"מ בבן אחר האב. דבכהן אחר כהן דליכא רק פגם ראשון. א"כ בן אחר האב מותר לקרות. דליכא בזה פגם ראשון. דאם אבי' אינו כהן. א"כ הבן ג"כ אינו כהן. משא"כ בלוי אחר לוי דאיכא גם פגם שני. גם בן אחר האב אסור לקרות. דעכ"פ איכא פגם שני. די"ל ממזרת או נתינה נסיב ופסלי' לזרעי'. ואי נימא דעדים שמעידין באחד שהוא מצרי שני והוזמו. יעשו מצריים שניים. א"כ גם בכהן אחר כהן יהי' אסור לקרות בן אחר האב דמשכחת לה שפיר שהאב נפסל מכהונה והבן יהי' כהן. כגון שנצטרף האב עם עוד אחד להעיד באחד שהוא מצרי שני ונעשו זוממין. ונעשה האב מצרי שני. והבן נשאר בכהונתו. ואכתי גם בבן אחר האב איכא פגמו של ראשון ומוכרח מזה דגם במעידין שהוא מצרי שני לא נפסול להעדים. עכ"ד כת"ה:

ז

ז) ואתפלא מאד עלי'. דלא משכחת לה להאי מילתא כלל. ומדויל ידי' משתלים. דממה נפשך מה טיבו של איש זה שהעידו עלי' לעשות למצרי שני והוזמו. אם כהן הוא הרי באו גם לפסול לזרעו. דאף שבתו כשרה לכהונה. מ"מ בני' אינם כהנים. כיון דהוא מצרי שני. וכתיב ועשיתם לו ולא לזרעו. ושייך בזה תי' הש"ס גבי ב"ג וב"ח. וע"כ מה דהקשו בתוס' דכשמעידין על מצרי שני יפסלו. ע"כ כונתם במעידין על ישראל ולא על כהן. דלא בתו לפסול זרעו דבלא"ה זרים הם. ובנ"ד גם זה לא משכחת לה. דנראה פשוט. דאם כהנים יעידו בזר שהוא מצרי שני. אף לס"ד דתוס' אבל בזה דין הזמה לפסול להעדים מלבוא לקהל. אבל מ"מ לא יתחללו מקדושת כהונתם אפי' אם נאמר דעצם גופם נתהפך למצריים שניים מדין דכאש"ז. אבל מ"מ לא נוכל בהם לעשות יותר מאשר זממו לעשות. והם כשהעידו על זר שהוא מצרי שני. לא באו רק לפוסלו מלבוא בקהל. וזה נקיים גם בהם אבל לא יגאלו מן הכהונה. ועי' במנחת חינוך מ' רס"ו דמשכח"ל כהן והוא ממזר. ולא מבעיא אם נאמר דל"ש דמדין דכאשר זמם יתהפך גוף העדים לחללים ולמצריים שניים. ורק דס"ד לפוסלן ולאוסרן בכל מה שרצו וזממו לאסור ולפסול את הנידון מדין כאש"ז. ופשוט הוא דמה דלא זממו כלל לעשות להנידון. לא יעשה בהם. וא"כ פשוט דבכה"ג שהעידו על זר לעשותו למצרי שני אם הוזמו לא יתחללו מן הכהונה. ורק יפסלו מלבוא בקהל מצד כאש"ז וכל קדושת כהונה לפתוח ראשון ולברך ראשון אכתי עליהם. ולא משכח"ל להאי מילתא כלל אמנם התבוננתי דיש מקום לזה עפ"י מאי דמסתפק במנח"ח שם בכהן שבא על מצרית ראשונה והוליד מביאה ראשונה. דאפשר יהי' הבן כהן ומצרי שני ואסור לבוא בקהל ומ"מ הוא כהן גמור. א"כ משכח"ל קושי' תוס' גם בהעידו על כהן לעשותו מצרי שני ויהי' גם כהן. ולא באו לפסול זרעו. אבל מ"מ מ"ש כת"ה אין לצייר כלל דבכה"ג אכתי לא יפסלו העדים ולא יתחללו מן הכהונה עכ"פ:

ח

ח) וראיתי בס' בר"י מביא בשם הח"צ שכתב דהתוס' הכריחו דין זה דגם במעידין שהוא מצרי שני לא נפסול לעדים מש"ס דלקמן דט"ז ע"א דמהדר לאשכוחי חיוב מלקות באונס שגירש ע"י שביטל לעשה. והא משכחת לה. שהמגרש ואחר עמו העידו באחד שהוא מצרי שני והוזמו. ונאסר עליהם לבוא בקהל ואינו יכול להחזירה. נמצא דע"י עדותו לשקר ביטל להעשה דולו תהי' לאשה. ולוקה שפיר. וע"כ דגם בזה אין נפסלין העדים. והנה מלבד דנראה דלא הוי בכה"ג בטלו דאף דהעיד לשקר. מ"מ לא הי' לו לדעת שיוזם בעמנו הייתם שיקוים בו דין הזמה:

אכן לדעתי לא אדע איך לצייר ד"ז. דממ"נ. אם העיד והוזם קודם שגירש אנוסתו. א"כ לא חל עלי' חיוב עשה כלל בשעה שגירש. דכבר הרי היא אסורה עלי'. ואם העיד קודם שגירש. והוזם אחר שגירש. לא מקרי בודאי בטל לעשה. דבשעה שהעיד עוד לא נתחייב בעשה. ואחר הגירושין שנתחייב בעשה שוב לא עשה מאומה. ואם העיד ג"כ אחר הגירושין. הרי משעה שגירשה ועבר אלאו דלא יוכל לשלחה נפסל לעדות דהוי רשע. וקיי"ל דלא בעינן רשע דחמס. ואף דבעינן לאו שיש בו מלקות. מ"מ גם בלאו זה איכא מלקות בביטלו לעשה. והרי באנו עתה לחייבו מלקות מטעם דמקרי בטלו. ונמצא דפסול לעדות משעה שגירשה. ואף אם לא נודע פסולו לב"ד בשעה שהעיד עד אחר שהוזם. מ"מ מבואר בב"ק דע"ג ע"א דבעדים פסולים אין דין הזמה. וא"כ לא משכח"ל להאי דינא כלל לענ"ד:

ט

ט) ועפ"י דרך חידוד קצת אמרתי. דדין זה דלא נפסול להעדים בהעידו על אחד שהוא מצרי שני. יש להכריח מש"ס יבמות דע"ח דאר"י אי לאו דאמר ר"י הכתוב תלאן בלידה לא מצא ידי' ורגלי' בבהמ"ד כיון דאמר מר קהל גרים איקרי קהל מצרי שני במאי יטהר. דילמא דאי עבר ונסיב. דאי לא כתב קרא. הרי ממזר דאי וכתבי' קרא. דאי לאיסורא כתב דאי להיתירא לא כתב. ואי נימא דבמצרי שני כיון דאין באין העדים לפסול זרעו. אם הוזמו נפסלין מלבוא בקהל נמצא דדינא דמצרי שלישי יבוא בקהל. הוי מזה נ"מ לאיסורא לענין העדים. דאי הוה גם דור שלישי אסור. לא הי' העדים נפסלין. וא"כ הוי דאי לאיסורא לענין העדים וכתבי' קרא ומאי פריך. וע"כ דגם במצרי שני אין נפסלין העדים. ושפיר הקשו התוס' ז"ל. וא"ש:

ובזה אסיים בברכת השלום לכת"ה ולכא"א כנפש ידידו דורש שלומו וטובו כה"י
יחיאל מיכל ראבינאוויץ.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף