אפיקי ים/א/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אפיקי ים א טז

סימן טז
בדין מקדש באיסורי הנאה. ובאופן דלהאשה עצמה מותר בהנאה. אי הוי קידושין:

א

א) קדושין (דף נ"ו ע"ב) מתני' המקדש בערלה בכלאי הכרם בשוהנ"ס וכו' אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן מקודשת. וכתב הר"ן ז"ל וז"ל מכרן וקידש בדמיהן מקודשת לפי שאין הדמים נתפסין באיסור כדיליף בגמ'. וכתב רש"י ז"ל בפ"ק דחולין דכי אמרינן דדמי איסורי הנאה שאין תופסין דמיהן מותרין. ה"מ לאחרים אבל למוכר עצמו אסורין. דא"כ מצינו דמים לחמץ בפסח. ותניא בתוספתא [ט"ס הוא בר"ן וצ"ל ותנן בפסחים] האוכל תרומת חמץ בפסח פטור אפי' מדמי עצים. ולדברי' היינו טעמא דמקודשת אע"פ שהי' הדמים אסורים למקדש. משום דכיון שהיא מותרת ליהנות בהן וקנאתן מחמתו מקודשת. דומיא דמקדש בגזל דאחרים. למאן דאית לי' סתם גזילה יאוש בעלים היא. דאע"ג דיאוש כדי לא קני וכ"ז שהוא בידו אינו קנוי לו. אפ"ה כיון שקנאתו היא בנתינתו מקודשת. וה"נ הנאה הבאה לה מחמתו היא. אבל בירושלמי גרסינן וכו' עכ"ל ז"ל. ובמל"מ פ"ה מה' אישות למד מזה למקדש מסוכנת באיסורי הנאה דמקודשת יעוי"ש ה"א:

ב

ב) וקשה לי מש"ס דב"ק (דף ע' ע"ב) דפריך התם אמתני' גנב ומכר בשבת חייב. והתניא פטור. אמר רמי ב"ח כי תניא ההיא דפטור באומר לו עקוץ תאינה מתאינתי ותקני לי גניבותיך. אמרי וכיון דכי תבע לי' קמן בדינא לא אמרינן לי' זיל שלים דמיחייב בנפשי' הוא. הא מכירה נמי לאו מכירה היא. אלא אמר ר"פ וכו' ופשטות דברי הש"ס מבואר דהכי פריך. כיון דמכר לי' הגנבה בעד התאינים שלקט באיסור שבת ואילו תבע לי' בעל התאינים לגנב בדינא. שיחזור לו התאינים שלקט או יתן לו מה שמכר לו בדמיהן דהיינו הגניבה. לא הוה מחייבינן לי' לגנב לשלומי לי' אחת משתי אלה דמחייב בנפשי' הוא. ממילא אף אם באמת נתן לי' הגנבה בעד התאינים שלקט. הוה כנותן לו מתנה בעלמא. ואין הגנבה דמי התאינים דיהי' ע"ז שם מכירה. דאי הוה בעי גנב לא יהיב לי' לא תאינים ולא הגנבה. וכך לי עקוץ תאינה מתאינתי כמו עקוץ תאינה מתאינתיך דגם עתה לא הויא גנבה דמי התאינים. וכן מבואר שם מפרש"י ותוס' ז"ל יעוי"ש:

ג

ג) ולפי"ז שורת הדין לכאורה גם בקדושין אם קידש אשה בדמים האסורין לו בהנאה. אף אם לדידה שרי. מ"מ הדין נותן שלא יהי' קדושין מהאי טעמא גופי'. כיון דאילו תבע לה בדינא. אחר שנתן לה הדבר שאסור לי' בהנאה לשם קדושין, או החזירי לי מה שנתתי לך או התקדשי לי בעד זה. לא מחייבינן לה לשלומי לי' כלום. אף אם לא תתקדש לי'. משום דכיון שהוא דבר האסור לי' בהנאה. הרי אין לו דמים כלל ואין גזל בדבר האסור בהנאה. א"כ ממילא אף אם נתרצית בקדושין. הוה כמו נתקדשה בלא כסף כלל. ואין הכסף שנתן לה דמי הקדושין. כיון דאילו תבע לה להחזיר לו או להתקדש לא הוה מחייבינן לה כלום. וכיון דמצד הכסף שקבלה לשם קדושין. אין עלי' שום חיוב. ממילא אף אם נתרצית להתקדש. הוה כנתרצית בעלמא בלא כסף קדושין כלל. וכמו דאמרינן התם בגנב דכיון דמצד הדמים שקיבל בעד הגנבה. אין עלי' שום חיוב לא בחזרתם ולא בנתינת הגנבה. ממילא אף אם נתן לו הגנבה בעדם. לא הויא ע"ז שם מכירה והוה נתינה בעלמא. ה"נ ממש כן הוא דלא הוי קדושין בכסף כלל:

ואף דמסיק רבא שם דאתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו. ואי תבעה לי' קמן בדינא מי אמרינן ליה קום הב לה אתנן. אלא אע"ג דכי תבעה לי' בדינא לא אמרינן לי' זיל הב לה. כיון דיהיב לה הוי אתנן. ה"נ אע"ג דלענין תשלומין אי תבע בדינא קמן. לא אמרינן זיל שלים. אפ"ה כיון דקא מקני לי' בהכי הויא מכירה. הרי נראה דלמסקנא זו גם בכה"ג דאי תבע לי' לא מחייבינן לי'. מ"מ כיון דיהיב לי' מעצמו בתורת מכירה מקריא מכירה. וא"כ בקדושין ג"כ כה"ג מקרי קדושין בכסף. ז"א. דדוקא התם מסיק רבא הכי והטעם הוא. כמש"ש תוס' ז"ל. וכן ביאר רש"י ז"ל בב"מ (דף צ"א ע"א) דהוא משום דאף דמיחייב בנפשי' הוא ולא מחייבינן לי' בדינא. מ"מ מחויב הוא לשלם לצאת ידי שמים. וכיון דבאמת רמי חיובא עלי' לצי"ש לשלם התאינים או האתנן. להכי אמרינן דאם נתן לו הגנבה או לאמו האתנן. הויא ע"ז שם מכירה או אתנן זונה משא"כ אילו באמת לא הי' עלי' חיובא כלל אף לצי"ש קיימא הסברא דלא הויא מכירה כלל ולאו אתנן הוא רק מתנה בעלמא. וא"כ הכא בקידשה בדבר האסור לו בהנאה. דאין בזה דין דמים כלל. ואף להפוסקים ז"ל דגם איסורי הנאה מקרי שלו. מ"מ פשוט לכו"ע דאין דין גזל באיסורי הנאה א"כ כיון דאין עלי' חיובא כלל בחזרת הכסף ולא להתקדש. ממילא לאו קדושי כסף נינהו:

ד

ד) ולפי"ז צריך להבין באמת לשי' רש"י ז"ל. דהדמים של איסורי הנאה אסורין למוכר עצמו. מ"ט מכרן וקידש בדמיהן מקודשת. ומ"ש הר"ן ז"ל דכיון שהיא מותרת ליהנות בהן וקנאתן מחמתו מקודשת דומיא דמקדש בגזל דאחרים למאן דאית לי' סתם גזילה יאוש בעלים. דאע"ג דיאוש כדי לא קני. וכ"ז שהוא בידו אינו קנוי לו. אפ"ה כיון שקנאתו היא בנתינתו מקודשת. למ"ש יש לחלק הרבה, דמבואר הוא בתוס' ז"ל בב"ק (דף ס"ט ע"א) בד"ה כל שלקטו. דאע"ג דיאוש לא קני מ"מ אם בא אחר והחזיק בגניבה. מחויב הוא לשלם לגנב דמים. שצריכה לו הגנבה ליפטר מן הנגנב יעוי"ש. וא"כ נמצא דבקידשה בגזל לא שייך סברא דלעיל דודאי אילו תבעה בדינא אמרינן לה זילי שלים או התקדשי לי'. ואין החסרון בגזל רק שמקדשה בדבר שאינו שלו. בזה אמרינן שפיר כיון דעכ"פ קנאתו מחמתו מקודשת. משא"כ במקדש באיסורי הנאה שלו. בלא"ה אינה מקודשת דאילו תבעה בדינא אין עלי' חיובא כלל דאין דין דמים וגזל באיסוה"נ. ולא הוי כמתקדשת בכסף כלל וכמ"ש. ואף שיש להקל חומר הקושי' בדמים של איסורי הנאה דאסורין רק מטעם קנסא. אבל להמל"מ שלמד מזה למקדש באיסוה"נ יקשה טובא כנ"ל:

ה

ה) ואין לומר דעיקר סברת הר"ן ז"ל בטעמי' דרש"י ז"ל הוא. משום דאף שמקדשה בדבר האסור לו בהנאה ולא שוי לי' מידי. מ"מ כיון דלדידה שרי בהנאה. הרי היא מקודשת באותה הנאה שבאה לה מחמתו. וא"כ לק"מ מה שהקשינו. דכיון דאין עלי' שום חיוב להחזיר לו הכסף אחר שבא לידה. אף אם לא תתרצה בקדושין. נמצא דלא נקרא קדושי כסף כלל. דכ"ז אם באנו לומר דתתקדש בהכסף שנתן לה. משא"כ אם נאמר דמתקדשת בההיא הנאה דמטיא לה מחמתו א"ש. דעכ"פ על ידו באה לה ההיא הנאה. ולזה העירני ח"א. אבל ז"א דלהתקדש בההיא הנאה אם שוי' פרוטה. ל"צ לראיות כלל דדבר פשוט הוא דמתקדשת דלא גרע משחוק לפני או רקוד לפני. וע"כ כוונת הר"ן ז"ל במקדשה באותו כסף שנותן לה ולא בההיא הנאה. ובזה מצרכינן לראיה כיון שמקדשה בדבר שאינו ממון אצלו כלל. ולא יהיב לה מידי. ולזה מביא ראיה מגזל דאחרים דאע"ג שמקדשה בדבר שאינו שלו. מ"מ כיון דעכ"פ הוי ממון לגבי דידה מקודשת. ובאמת הריטב"א ז"ל חולק ארש"י ור"ן ז"ל ומחלק בין אם מקדשה בההיא הנאה דבאה לה מחמתו. ובין מקדשה באותו כסף עצמו. וכמו שמובא במל"מ פ"ה מהלכות אישות ה"א יעוי"ש. ועי' באב"מ (סי' כ"ח סק"ד ונ"ה). ועוד כיון דאסור להשתכר באיסורי הנאה. א"כ גם כשמקדשה בההיא הנאה דבאה לה מחמתו. ג"כ יקשה כנ"ל דלא מקרי נתינת כסף כלל ודו"ק:

ו

ו) ובזה אמרתי לענין מאי דנסתפקתי מכבר. בהא דמבואר בש"ס לקמן (דף נ"ח) דאם קידש בתרומות ובמעשרות. תלוי במחלוקת דטובת הנאה ממון או אינה ממון. ונסתפקתי למ"ד טובת הנאה ממון ומקודשת. איך הדין בישראל שקידש בת כהן בתרומה. למאי דמבואר ביבמות (דף ס"ז ע"ב) דהאירוסין פוסלין מקרא דכי תהי' לאיש זר. נמצא לפי"ז דמיד שנתקדשה נעשית זרה. אם מותרת לעכב התרומה לעצמה למכור, לכהן. משום דכשקיבלה עדיין כהנית היתה. ואף דאחר שקיבלה לשם קידושין ומקודשת למ"ד טוה"נ ממון. מיד נעשית זרה. מ"מ בשעה שקיבלה עדיין כהנית היתה. וזכתה עכ"פ בתרומה ותמכור לכהן דבאכילה הרי היא אסורה. והמקדש יצא ידי נתינה בנתינתו לה. או דכיון דע"י הקבלה. כיון שמקבלתם לשם קידושין. הרי היא נעשית זרה. ממילא לא זכתה בגוף התרומה כלל ועלי' ליתנם לכהן. ואין לה רק טובת הנאה. כמו במקדש בת ישראל. וכבר נדפס ד"ז משמי בקובץ כנסת ח"י קובץ ה' תרנ"ו סי' צ"ו:

ז

ז) והנה לפי הצד דנימא דשפיר זכתה בגוף התרומה משום דלא נעשית זרה רק אחר שכבר זכתה בהן. א"כ י"ל דלפי"ז אף למ"ד טובת הנאה אינה ממון. והמקדש בתרומות ומעשרות אינה מקודשת. מ"מ אם קידש בת כהן שפיר י"ל דמקודשת. כיון דזכתה בגוף התרו"מ ולא רק בטובת הנאה. ושוב מצאתי במקנה בסוגיא דלקמן מביא בשם השאילתות שכתב באמת להסתפק בישראל שקידש בת כהן בתרומה. או שאמר לכהן מיקדשא לי ברתיך בתרומה מי הוי קידושי ובמקנה שם הקשה מהא דקיי"ל דאירוסין פוסלין. ונראה דפשיטא לי' דלא זכתה בגוף התרומה. אמנם מפשטות דברי השאילתות נראה דזכתה בגוף התרומה. ולזה מסתפק אי הוי קידושין. והיינו אפי' למ"ד טוה"נ אינה ממון וכמ"ש. וכן מצאתי בשעה"מ פ"ח ה"ו מה' אישות שכתב לדייק מד' רש"י ז"ל דאם קידש לכהנת בזרוע ולחיים דקיי"ל דאוכלת אפי' נשואה לישראל מקודשת אפי' למ"ד טוה"נ א"מ כיון דזכתה בגוף המתנות יעוי"ש ועי' במקנה שם:

ח

ח) אכן לדברינו לעיל הי' נראה דפשוט דלמ"ד טוה"נ אינה ממון אינה מקודשת. אפי' קידשה בזרוע ולחיים ולא מיבעיא בתרומה. למאי דמבואר בתוס' ז"ל בב"מ (דף ו' ע"ב) ד"ה והא דכהן שתפס מתנות אין מוציאין מידו רק טובת הנאה למ"ד טוה"נ ממון. וא"כ בקידשה במתנות כהונה כיון דכהנית היא. אילו תבעה בדינא להחזיר לו המתנות או להתקדש לו. לא מחייבינן לה להחזיר ולא להתקדש. וממילא בכה"ג לא הוי קידושין כלל. ואי דצריכה להחזיר טובת הנאה. הא ז"א רק למ"ד טוה"נ ממון. ואנן קיימינן למ"ד טוה"נ אינה ממון. ומה שדייק השעה"מ ז"ל מד' רש"י דמקודשת בכה"ג. היינו משום דרש"י ז"ל לשיטתי' בזה דס"ל גבי מכרן וקידש בדמיהן דמקודשת אף דג"כ לא יכול לתובעה בדינא לשי' דלמוכר עצמו אסורין בהנאה. ובאמת ק"ט מה שהקשינו בזה וצ"ע:

ט

ט) והגאון מ' ר' דוד פרידמאן שליט"א הגאב"ד דקארלין. כשהרציתי הקושי' לפני' זה שנים רבות. אמר לישב בזה. די"ל כונה אחרת בד' הש"ס דב"ק הנ"ל. ולא כמו שפי' דפירכת הש"ס הוא. כיון דאי תבע לי' הלוקח לגנב שישלם לי' בעד התאנים שלקט. או שיתן לי' הגנבה שמכרה לו בדמיהן. לא מחייבינן לי' לגנב משום דמחייב בנפשו הוא. ונמצא כיון דאין חיוב עלי' להחזיר הדמים שקיבל אפי' אי לא יהיב לי' הגנבה. א"כ אפי' יהיב לי' מתנה בעלמא הוא דיהיב לי' ומכח סברא זו הקשי' על שי' רש"י ז"ל בקדושין דלעיל. אבל י"ל דהכי פריך הש"ס שם. כיון דקיי"ל דאין אדם מת ומשלם. דאי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. א"כ כמו דאינו מתחייב על ממון שהזיק בשעת חיוב מיתה. הכי נמי אינו מתחייב כלום מכח מכירתו שמכר באותה שעה שנתחייב בה מיתה. דלא גרע ממה שהזיק בידים. וא"כ כיון דא"ל עקוץ תאינה מתאינתי ותקני לי גניבותיך. ונמצא דבעת גמר המכירה נתחייב בנפשו משום שבת. וכיון דקים לי' בדרבא מיני' וא"א מחייבו משום שתי רשעיות. לא נתחייב הגנב בנתינת הגניבה ללוקח. ואי יהיב לי' מתנה בעלמא הוא דיהיב לי'. ואזדא לה כל דברינו דלעיל:

י

י) ושוב מצאתי בש"מ לב"ק שם שהביא שני פירושים בפירכת הש"ס. בפי' קמא כתב דהכי פריך כיון דאילו תבע לוקח לגנב מה שעקץ מתאיני'. אפי' לא עקצן בתורת גנבה אלא בתורת גזל. לא אמרינן לי' זיל שלים משום דקלב"מ. וכל היום יכול ללקט תאינים ולא מחייב לשלומי א"כ לאו מכירה היא שהרי לא נתן שום דבר בדמי הגנבה. ועל פי' זה סובבים הולכים כל דברינו דלעיל. ובפי' שני כתב הש"מ שם. דפירכת הש"ס אגנבה קאי וה"פ. כיון דאילו תבע לוקח את הגנבה. אם לא היתה ברשותו. לא אמרינן לי' לגנב זיל שלים בתורת מכירה. משום דמיפטר בקלב"מ. השתא נמי לאו מכירה היא יעוי"ש וזה הפי' נראה כדעת הגאון מוהר"ד שליטא. ויעוי"ש מה שהביא בשם חכמי הצרפתים אהא דאמר אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו יעוי"ש. עכ"פ כל זה לא יעלה ארוכה למאי שהקשינו על דברי רש"י ז"ל בקידושין. לשיטתו ז"ל בב"ק שם שמפרש בהדיא כפי' קמא שבש"מ דפירכת הש"ס אתאנים קאי. וככל מאי דכתוב ומפורש לעיל בדברינו. וצ"ע:

יא

יא) ושארי הגאון ר' חיים עוזר שליט"א מווילנא העירני לישב חומר הקושיא דלעיל. דיש לחלק בין כסף מכירה דעלמא דהוי כסף שיווי החפץ הנמכר ולכן בגונא דלעיל לא מקרי שקיבל כסף תמורת החפץ ונתינה מקרי ולא מכירה. משא"כ בכסף קידושין די"ל דהוי כסף קנין ולא שיווי. וכמ"ש הסמ"ע ז"ל. גם בגונא דלעיל עכ"פ כסף קנין הוי. ודפח"ח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף