אלשיך/תהילים/קלה

אלשיך תהילים קלה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הללויה הללו כו'. הללו את שם יה וגם הללו את שם ה' שלם אשר אמרתי הללויה הוא למתוארים בתואר עבדי ה' הם יוצאי מצרים כי אז יצאו מתואר עבדי פרעה ונכנסו בתואר עבדי ה' שנאמר כי לי בני ישראל עבדים וכו' אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים והוא כי שם הוכר חידוש העולם ע"י האותות והמופתים אשר עשה שם ה' והחדוש הוא הנרמז בשם יה כד"א כי ביה ה' צור עולמים אל תקרי צור אלא צר ב' העולמים בב' אותיות אלה וזהו הללו עבדי ה' לומר כי לכם אמרתי הללויה:

ב

ואשר אמרתי הללו את שם ה' הוא על אותם שעומדים בבית ה' הוא בית המקדש אחרי הבנותו כי אשר זכו לבנין בהמ"ק ועומדים שם מהם בבית ה' הם כהנים בעבודתם ולוים בשירם ואשר בחצרות בית אלהינו אשר שם ישראל בעזרת ישראל יהללו את השם שלם כי שם בלבד נזכר השם ככתבו כנודע ואז הכהנים והעם העומדים בעזרה מהללים את ה' הנז' בפנים.

או יאמר מעין הקודם מה שאמרתי הללויה הוא מה שתהללו עבדי ה' יוצאי מצרים ומה שאמרתי שיהללו את שם ה' הוא אותם שעומדים בבית ה' הוא בהמ"ק של מעלה בהיותם בחצרות בית אלהינו הוא בהמ"ק של מטה הנקרא חצרות של העליון כנודע מרז"ל כי העומד בתחתון נחשב כעומד בעליון כי העוה"ז דומה לפרוזדור וחצר בפני העליון כמפורש אצלנו על פסוק כי טוב יום בחצריך כו' ועל פסוק שתולים בבית ה' כו' בס"ד והוא אמרם ז"ל במקומות רבים כי העומד בבהמ"ק של מטה מעלה עליו הכתוב כאלו עומד בשל מעלה:

ג

ושמא תאמר איך תייחס הלול שם יה אל מי שתקראם עבדי ה' שלם ומה גם כי כל ענין יציאת מצרים בשם שלם היה כד"א וידעו מצרים כי אני ה' וידעתם כי אני ה' לזה חזר ואמר הללויה כי טוב ה' לומר מה שאמרתי הללו יה הוא כי ע"י ב' אותיות שראיתם במצרים אמתת חדוש העולם שנברא בהן ידעתם הנברא בהן הכרתם כי טוב ה' עליכם ומה שתוסיפו אחר כך בבנין הבית בהלל על השם השלם אחר שגם מאז על השלם היה סוף הדבר הלא הוא כי יהי הלול יתר שתזמרו לו על היותו נעים בלתי מתגאה לפרוש מכם רק מתקבל אתכם וכביכול מערב דעתו ושורה עמכם:

ד

ומיד טעם שני למה שאמרתי הללויה כי יעקב בהיותם מכונים בשם יעקב בלתי כשרים בחר לו להלל שם יה להשקיע בלבם אמונת חידוש השני עולמות והנקראים ישראל בחרו להלל שם יה למה שהם סגולתו של שם זה שהם סגולות השני עולמים כד"א והייתם לי סגלה מכל העמים אך העיקר הוא כל אחדות הארבע אותיות:

(א) או יאמר הללו את שם יה בן שני אותיות וגם הללו את שם ה' בן ד' מה שאמרתי הללו את שם ה' הוא על שזכיתם להיות עבדי ה' וזהו הללו עבדי ה':

(ב) ומה שאמרתי הללויה אמרתי על העומדים בבית ה' בהיותם בחצרות בית אלהינו והוא כנודע במקומות רבים מרז"ל כי כל הבאים בבהמ"ק של מטה מעלה עליהם כאלו הם בבהמ"ק של מעלה וכמאמרנו על פסוק נבואה למשכנותיו ויום הכפורים יוכיח שהיו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים כי אין זה כ"א שבהמ"ק של מעלה הוא כמחובר לשל מטה כמפורש אצלנו במזמור שמחתי באומרים לי כו' ומבואר אצלנו כי בהמ"ק של מטה הוא כחצר לשל מעלה והוא ענין שתולים בבית ה' בחצרות כו' וזהו למה שאמרתי הללויה הוא העומדים בשני עולמות כאחד כי העומדים בבית ה' הוא בהמ"ק של מעלה בהיותם בחצרות בית אלהינו הוא בהמ"ק של מטה וזהו שם יה כי ביה ה' צור עולמים ע"כ להורות ענין זה הללו את שם יה:

(ג) ועוד טעם שני להלל אל כל אחד משני שמותיו יתברך אלה כל א' על בחינתו והוא על שם יה הללויה על שע"י שם זה ניכר לכם כי טוב ה' שע"י השני עולמות שברא בשתי אותיות אלו ממשיך טובו כי לא ברא השני עולמות שהם התפשטות מאתו יתברך כ"א למה שהוא טוב וחפץ חסד ומרבה להיטיב בעולם הזה ובעוה"ב כי עולם חסד יבנה וזמרו שמו על כי הוא נעים שבכל שלמות שמו הגדול הוא נעים בלתי מתגאה בדבק את הצדיקים עמו כ"א שמוצאים חן בעיניו יתברך שהוא משמעות נעים שכמעט מחברם עמו כאיש אל אחיו שקוראים אחי ורעי ואמרו רז"ל משל לשני אחים תאומים:

(ד) ומה שאני מזכיר הבחינה הראשונה בפני השניה הגדולה הזאת העיקרית הלא הוא כי בעמו יתברך יש שני סוגים א' הנקראים בשם יעקב הבלתי שלמים בעצם. ב' אשר בשם ישראל יכונה שהם שלומי אמוני ישראל והסוג הא' בוחרים בשכר שע"כ יביטו אל העוה"ז והעוה"ב הנבראים בשם יה שבהם הוא יתברך מטיב להם וזהו כי יעקב בחר לו יה וע"כ על בחינה זו אמרתי הללויה כי טוב ה' אך ישראל אינן מביטים רק להיותם סגולתו דבקים בו ולא על אהבת השכר ועל סוג זה אמרתי זמרו לשמו כי נעים שכמעט משוה אותם אליו להיות לו סגולה שהוא החן והנעימות אשר אין לו סוף כמדובר:

ה

כי אני ידעתי וכו' שמא יאמר איש הלא אמרת כי טוב להלל את שם יה ואת שם ה' ואלו שם אדנות לא הזכרת האם בלתי נאות להללו גם הוא חלילה לא כן הוא כ"א שכאשר אני ידעתי כי גדול ה' כך ידעתי שגם ואדונינו שהוא שם אדנות גדול מכל אלהים:

ו

כי הנה כל אשר חפץ שם ה' עשה אדונינו הוא שם אדנות בשמים ובארץ כמפורסם ליודעים חן כי שם אדנות הוא המשלשל ופועל כל אשר חפץ השם הגדול:

(ה) או יאמר בשום לב אל אומרו מכל אלהים שיורה חלילה כי זולתו יתברך יש אלהים אלא שהוא גדול מכלם ואין הפרש רק במדרגות והן אמת כי המאמין זה הוא כופר בה' חלילה אך הנה בביאור התורה הקשינו הקושי הלז על מאמר יתרו האומר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי הלא יראה חלילה כי יש ממש באלהים זולתו כ"א שה' גדול מכלם אך כתבנו כי אין זה משמעות הכתוב כ"א עתה ידעתי כי גדול ה' וממה ידעתי זה מכל האלהים שלא הנחתי ע"א שלא עבדתי ומהם למדתי וידעתי כי גדול ה' כי כלם הבל והוא יתברך עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר ועל הדרך הזה יאמר הלא אמרתי להלל את ה' ישתבח לעד והלא יאמרו העמים כי גם להם אלהים ואולי יש להם במה להללם הנה זה איני צריך לדבר וגם לא להללו מצד איכותו כ"א מצד פעולותיו וטובותיו כמפורש בכתובים הנאמרים באמת כי על מציאותו יתברך אין צורך לאמרו כי זה הוא דבר פשוט ומפורסם כי כבר אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו הוא שכינה הוא שם אדנות וממה ידעתי מכל אלהים כי כלם כאין נגדו:

(ו) והראיה מפורסמת היא כ"א היה חלילה אלוה זולתו לא יבצר מהיות הוא יתברך מושל בשמים והאחרים בארץ או להפך או הוא יתברך בקצת יסודות והאחרים בשאר אך הלא ראינו כי כל אשר חפץ ה' עשה כא' בשמים ובארץ ובכל היסודות כאחת ולית מאן די ימחי בידיה הנה ראיה כי הוא לבדו אלהים בשמים ובארץ ובכל היסודות:

ז

והראיה כי הלא היה יכול הוא יתברך להמטיר בלי ברקים ובלי נשיבת רוח אך להורות בפעולה אחת כללות שליטתו למעלה ולמטה ובכל היסודות וזהו מעלה נשיאים מקצה הארץ ולמה ברקים למטר עשה והם הפך המטר כי זה אש וזה מים וגם מוצא רוח מאוצרותיו ומה צורך רוח להמטיר מים אך אין זה רק להורות כאחת פעולה למטה ביסוד העפר להוציא ממנה יסוד המים הם נשיאים וברקים מיסוד האש והם מן השמים וגם מוצא רוח הרי פעולה אחת כוללת שמים וארץ וארבע יסודות להורות כי הוא יתברך לבדו מושל בכלם כי כלם מעשה ידיו שאל"כ למה בשום פעם לא נמנע א' מיסודות אלו מכח אלוה המושל בו המעכב אך אין זה כ"א שאין זולתו חלילה חלילה:

(ה) או יכוין תשובה על אשר יומרוהו למזמה באמרם כי רם ה' ועל השמים כבודו ואיככה יפעל בארץ הלזו העכורה לז"א אני ידעתי כי גדול ה' כו':

(ו) ואל תתמהו על גדולתו איך יפעל בארץ כי הלא אינו כבשר ודם הפועל גשם בגשם כ"א כל אשר חפץ במחשבה עשה בפועל ואם הארץ עכורה מלקבל דקות המחשבה ע"כ הוא יתברך משלשל הדברים ע"י השמים ומתעבה המציאות ומתראית הפעולה גשמית בארץ וזהו בשמים ובארץ כי כל אשר חפץ במחשבה עשה בפועל בשמים ומהם בארץ כנודע ליודעים דרך ההתפשטות:

(ז) ועוד ראיה אל ההשגחה כי הוא יתברך מעלה נשיאים כו' והוא שמעלה אותם אפילו מקצה הארץ הרחוק מהים כי שם מקום יובש גדול ואיך יעלו נשיאים משם אם לא כי צורם מכרם והעלם ושמא תאמר כדעת חכמי הטבע כי האדים העולים מן הארץ הם המתמוגגים ונהפכים למים והוא המטר והנה החלתי לדחות באמור מקצה הארץ כי שם ארץ הנגב נגובה ויבשה מאד ואם על כל זה תתאמץ בדבר עוד אשיבך מהברקים כי ברקים למטר עשה ומה בצע ברקים לזה ואם להתיך האדים איך בעת התהוות לחות נוסף בעולם יתהוה הפכו כרגע אך אין זה רק השגחה ושמא תאמר כי הארבעה יסודות אשר למטה מהגלגלים תמיד מתהפכים קצתם אל קצתם לפי סמיכותם ועי"כ יתהוו ההויות כאשר הביא הרמב"ם ז"ל במדע ועי"כ היה אפשר להשיב על הברקים כי בעת התהוות מסמיכות עפר אל המים אד כן מסמיכות יסוד האש והאויר יתהוה ברק פורח באויר לכן עוד אביא לך ראיה מן הרוח הנושב בזעף בעת הגשם שאינו כרוח מצויה ההולך לאט כי אין לומר שע"י יסוד הרוח ויסוד האש או האויר והמים תתילד הרוח החזק ההוא כי הלא אם הרוח עצמו יסודו הפשוט הוא משולל זעף איך בהצטרפו עם יסוד נוח הימנו יצא רוח קשה מהרוח המצויה ההולך לאט רוח חזק מפרק הרים ומשבר סלעים אלא ודאי שהוא יתברך מוצא רוח מאוצרותיו בהשגחה פרטית לצורך שעתן ומזה נקיש אל העבים ומטר גשם כי הוא יתברך הממטיר על הארץ ומשלח ברקים ולא בטבע כלל:

ח

שהכה בכורי כו' עוד ראיה אל השגחתו יתברך בעולם השפל כי הלא כביכול בעצמו הכה כל בכורי מצרים הוא ולא שליח עם היות מאדם עד בהמה ואין זה רק להודיע פרטות השגחתו:

ט

ולא שיורה בזה דבר נגד רוממותו יתברך כי הלא כשרצה לנגוע בגדולי פרעה וכל עבדיו ביחוד ע"י שליח עשה וז"א שלח אותות ומופתים בתוככי מצרים ע"י שליח עם היות בפרעה ובכל עבדיו כנודע כי ע"י משה ואהרן היו כי לא היה כבודו יתברך לעשות בעצמו ואומרו בתוככי לנוכח הוא כמדבר עמה כלומר את תעידי שדברי אמת הנה הורה גדולתו ובענין בכורי מצרים עם היות מאדם עד בהמה עשה ע"י עצמו הורה השגחתו והיה הכרח היות על ידו כמפורש אצלנו הטעם במקומו בס"ד:

י

ושמא תאמרו הנה על זה יש קושי גדול בהשגחתו ית' כי הלא למצרים שהצרו את ישראל לא כלה אותם כאשר עשה לסיחון ולעוג ולכל ממלכות כנען אשר לא הצרו את ישראל ויכלם ויקח את כל ארצם מידם והנה התשובה הוא כי מה שעשה לאלו לא היה כי אם על ארצם כי היא היתה לישראל מאז וזהו שהכה גוים רבים והרג מלכים עצומים לסיחון כו':

יב

ונתן ארצם נחלה כו' מה שלא הרג את פרעה ולא כלה ממלכתו ועמו ולא נתן ארצו נחלה הלא הוא יען היתה נחלה לישראל עמו אשר לו יעדה הוא ית' מאז דבר עם האבות מה שאין כן ארץ מצרים ע"כ היתה מצרים לפלטה ויושביה נשארו בה:

יג

ה' שמך לעולם כו' אחר חלקו ב' הבחינות למי יאות להלל בשם יה ולמי בשם שלם הוקשה לו למה שם יה שהוא חצי השם נזכר ככתבו ולא כל השם שלם כ"א בשם אדנות כאמרו זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר ע"כ אמר הנה ה' שמך בן ארבע אותיות הוא לעולם בכל זמן אלא שה' זכרך שיהיה נזכר ככתבו אינו עתה רק מסור לדור ודור שהוא בזמן שעליו נאמר כי יד על כס יה כו' מדור דור כי הוא יתברך אמר שיהיה הדבר מסור מדור דור שהוא שאם זכו יהיה בדור א' ואם לאו יהיה בדור אחר והוא ענין בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה וזהו מדור דור שאם זכו יהיה בדור של אחישנה ואם לאו יהיה בדור של בעתה:

יד

ופי' ואמר מה שאמרתי זכרך לדור ודור הוא כי ידין ה' כו' שהוא כאשר ידין ה' עמו מעמלק וז"א כי ידין כי א' מלשונות כי הוא כאשר והוא כי אז יקרא ככתבו כל השם שיכלול גם הוי"ו וה"א אחרונה אך עתה אינו נהגה ככתבו רק השתי אותיות ראשונות שהם יה וזהו שאין השם כלומר להיות נהגה כלו רק יה בלבד עד ינקם מעמלק והטעם פורש בדרך הסוד כי לשלש ראשונות עליונות לא יחסר גם בימי הגלות שפע אך לאחרונות הנרמזים בו"ה יחסר כעת להשפיע ברבוי עד העתיד שאז לא יהיה הפרש בין אלו לאלו כי לא יחסר המזג בשניהם ושמא תאמר אולי יתחייבו ישראל בדין ולא יזכו לכך לזה אמר במה נבטח יהי כן ומעשינו לא ינגדונו הלא הוא כי לעתיד ידין ה' בעל הרחמים עמו ועל עבדיו הם כל ישראל עובדי ה' ולא המירוהו יתנחם:

טו

בראות עצבי כו' לומר כי לא ידין אותנו בערך מה שממנו ואליו יתברך כי לא יצדק כל חי אך בערך האומות מ"ה אצלנו כי בערכם נהיה צדיקים כי עבדיו יתברך אנחנו ועצבי הגוים אשר יעבדום הפך האדם שצורתו מעולה מחומרו אך אלו חומרם מעולה מצורתם כי חומרם כסף וזהב וצורתם הבל כי אין בה איכות רק מעשה ידי אדם אשר ימות וכל רוח אין בקרבם:

טז

ושמא תאמר הלא כמה עושים ע"י כשוף או טלסמאות שידברו וישמעו וישיבו דבר וכרואים את הדובר בם אמר הנה אין הפה שלהם הדובר וזהו פה להם ולא ידברו כי לא ינועו שפתותם רק ששומעים קול יוצא ואין העצב נבזה הוא הדובר רק כח אחר השורה בו ועל דרך זה מאמר הכתוב והדבר אין בהם וכן עינים להם ולא יראו כי אין ראייתם תלויה בעינים כי לא יניעו עפעפיהם לא עמץ ולא פתח:

יז

וגם אזנים להם ולא ישמעו הם בעצמם בדברם עם הכח ההוא כי אינו רק כח מושאל שם והנה כל זה הוא לאשר יש רוח בפיהם שישמעו דבור ואין פיהם הדובר כמדובר וכל שכן אשר אין רוח כלל בפיהם כי מהכל זה ימעטו וז"א אף אין יש כו' והוא אומרו אף הוא כמו אף שוכני בתי חומר שפירושו כ"ש שוכני כו' וכן יאמר אם אשר יש רוח בפיהם אמרתי שהוא הבל אף כלומר כל שכן אשר אין יש אפילו מציאות רוח בפיהם:

יח

ושמא תאמר הא מיהא הלא דבר הוא אשר יש רוח בפיהם שידברו עתידות וענינים גם שיהיה מושאל שם והפה שלהם בעצם לא ידבר ע"כ אמר יהי רצון שכמוהם יהיו עושיהם שרוחם בקרבם יהיה כן מושאל בקרב גופו אשר יופקד בו ע"י ניחוש כל אשר בוטח בהם כי הלא איש אשר יהי לו כן לא יחיה ובעוד שהרוח החיצוני ישרה בו יצעק מכאב לב כי לא ימצא מנוח איש ברוח מושאל כנודע כי גם בעצב נבזה אשר יושם בו הכח ההוא לא יהיה בו התערבות עם העצב שהוא בו ואין לו קיום וכח רק יושם שם בעל כרחו במעשה תעתועים ולא ירעו ולא ישחיתו וגם היטב אין אותם רק כחות טמאים וכוזבים ולפעמים יצדקו כי יאמרו מה שישמעו מאחרי הקדושה אך לא שיהיה לאל ידם לעשות כלל ועיקר הנה כי האדם טוב ושלם מזה כ"א כמוהם יהיו עושיהם ימר שדי להם ואיך יעשה לו אדם אלהים לעבוד את הגרוע מעצמו ע"כ כאשר ידין הוא יתברך את עמו ישראל בדונו את אלו יחד נזכה כי בערכם שלמים אנחנו שדבקנו בה' אלהים אמת אשר לו דומיה תהלה ישתבח שמו לעד או הוא יעוד חלף מעשיהם כי כמוהם יהיו עושיהם לעתיד כי אותם כחות טומאה יהיו בהם ומתמוגגים ונמקים בעונם על ידם על דרך שהיו מלובשים בעצביהם כל הבוטח בהם:

יט

ואז בית ישראל כי יהללו את שם ה' כי יהיו זכאים בדין הפך האומות מ"ה ובית ישראל הכירו ודעו כי לא לעצמכם להחזיק הטובה בעצם כי הלא על היותכם בית ישראל ולא כגוים ברכו את ה' כי אליו להחזיק הטובה כברכתנו בכל יום תמיד שלא עשני כו'. או יחזור אל אומרו למעלה שלעתיד נתעתד להלל שם ה' שעומדים יהיו רגלינו בבית ה' בחצרות בית אלהינו בא לפרש עתה ואמר מה שאמרתי שנהלל אותו אז בב"ה הוא ישראל במעמדן תחלה כי יביאו קרבנות וברכו את ה' שמזכה אתכם לכך ואחר שזכו והביאום ישראל זוכים אחריהם כהנים בית אהרן שקרבום אותם:

כ

ואחר כך בית הלוי בשירם ואשר הם יראי ה' בלתי צריכים קרבנות ברכו את ה':

כא

ברוך ה' כו' כהתימו לדבר על הברכות הראויות לה' השלם בכל אותיותיו ראה והנה היה מקום לומר א"כ אפוא נברך את ה' שלם ובכלל הוא שם יה והוא התחיל פתח דברי המזמור הללויה על כן אמר ברוך ה' מציון כו' לומר בהלול שם יה תלוי כל האמור והוא כי הלא כמו זר נחשב החשיבו יתברך את האדם יברכנו כי מה האדם כי יבא אחרי המלך הקדוש וברכה ירצה מפיהו ואפילו העוסק בתורת ה' המתייחס לציון כד"א כי מציון תצא תורה וכן הוא מן התימה ישכון ה' בירושלים כי האמנם ישב אלהים על הארץ ואיך יעבדוהו כהנים ולוים וישראל בה כענין פסוקים הקודמים אך יצדקו שני הדברים האלה במה שידענו אמונה אומן כי ביה ה' צור עולמים העוה"ב ביוד והעוה"ז בה"א וע"כ יש לו יתברך שייכות עם האדם מחמת נפשו שהיא מהעולם שנברא ביו"ד שבשמו וגם שוכן בירושלים שיש לו שייכות ע"י שהעולם הזה נברא בה"א שבשמו וע"כ ראוי להלל את שם יה להחזיק באמונת היות רצונו יתברך בשני הדברים וזה ענין הכתוב היות ברוך ה' מציון ע"י בני האדם המתייחסים אליה מפאת נפשם כד"א ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכן היותו שוכן ירושלים שמשם גופו ממקום המזבח שנברא בה"א על שני הדברים האלה הללו את שם יה שבו נבראו העולמות שעל ידי כן יש לו יתברך שייכות לשני הדברים הנאמרים באמת:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.