אלשיך/בראשית/ל
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ותרא רחל כו'. אומרו ליעקב הוא מיותר. ועוד אומר' הבא לי בנים האם לא השכילה כי לא אלהים הוא לתת לה בנים וגם אומרה מתה אנכי מה ענין מיתה. ועוד תשובתו אשר מנע ממך כי פירשו ז"ל (שם פ' ע"א) מנע ממך ממני לא מנע בי הלא כמו זר נחשב יחמץ לבבה במענה פיו:
ואפשרנ כי אמרה בלבה אולי מה שציערתי את יעקב שידי היתה בהחליף את לאה ומסרתי לה סימנים שילם לי אלהים שע"כ לא ילדתי ממנו על אשר חטאתי לו. וז"א ותרא כי לא ילדה ליעקב על כן ותקנא באחותה. באומרם אני שלא הייתי כלי האומנות מהרמאות רק שעזרתיך אני לוקה והיא בעלת הדבר רבת בנים. אז ותאמר לו אחר כי בשלך הצער הזה עלי מושיע אין בלתך כי בהתפללך עלי יראה ה' כי עברת על פשעי ויהיה לי בנים. ואם אין מתה אנכי כי אחזיק בקנאה על אחותי ותמשך שנאה ותחרות ואתחשב למתה בחיי בעון זה. אז השיב לה ואמר התחת אלהים אנכי שאמרת הבה לי בנים. ועל אשר אמרתי מתה אנכי אל תחושי שלא על עון זה לא ילדת שתקנאי. כי הלא אינך מצווה על פריה ורביה ובזכותיך אם ילדת זכותיך עתה באופן כי אשר מנע ממך פרי בטן הוא בלבד כלו' בחינת פרי לא בחינת חיוב כי אינך חייבת ולא חסרת זכות:
ו[עריכה]
דנני אלהים כו'. הנה אומרו בבלהה ויבא אליה יעקב הוא מיותר אך יהיה כי מיד שבא אליה יעקב מיד ותהר. אז אמרה הנה יראה כי ה' מצליח על ידי ואיך לעומת זה היה לי הסתר פנים מלדת. אך הוא כי מה שעד כה לא הריתי הוא כי דנני אלהים הוא מדת הדין בשמים. על שמנעתי עצמי מבעלי שבוע אחד ומאשר ה' מצליחני בבלהה. אני מכרת שני דברים. אחד שכבר דנני וקבלתי עונשי וגם המדת הדין הנזכר נהפך לי לרחמים כי וגם שמע בקולי באומרי אבנה ממנה וכבר ידעתי כי ויתן לי בן כי כבר גזר למעלה לתת לי בן. בזכות שנתתי לאישי כי מאשר מיד ילדה בלהה בן ידעתי שאבנה אני ממנה בן א'. ובראותה כי ינתן לבלהה בן שני אז אמרה אין הדבר כאשר חשבתי כי לעון נחשב לי מה שעשיתי בערמת חליפי לאה ודנני אלהים. ואח"כ דרך מתנה ויתן לי בן שאם כן היה די בבן אחד. אך זה יורה כי אדרבה לזכות נחשב לי כי אשר נתעקשתי ברמאות ההוא. מאת האלהים היה לי הדבר שראה את דמעתה כי מאת האלהים מה שנפתלתי שנתעקשתי לרמות שלא כטבעי עם אחותי. גם יכולתי לסבול קנאה כזאת הפך טבע ב"ו. וע"כ על זכות זה שנים ילדה לי שפחתי שהוא סימן לי שאבנה משנים והנה ארז"ל (ב"ר פ' ע') כי בעת החרבן לא נתפייס הוא ית' להשיב בנים לגבולם בכל תחנוני האבות ומרע"ה עד שדברה רחל ותאמר אנכי אשה וסבלתי הכנס אחותי במקומי ואתה לא תסבול מה שעשו בניך ותמאסם. אז אמר הוא ית' מנעי קולך מבכי כו' כי יש שכר לפעולתך כו' ושבו מארץ אויב. והנה אין ספק כי אלהינו מרחם החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ומתקן מראשית אחרית נסה את רחל ותעמוד בנסיון. למען זכות את ישרה במענה פיה בעת החרבן. כי תזכיר סבלנות' לרחם על ישראל. וזה יתכן אמרה רחל כי הכירה כי אשר עשתה ונפתלה היה ברמאות ההוא מאת האלהים יצא לנסות' וזה נפתולי אלהים נפתלתי. וגם מאתו ית' היה שגם יכולתי לסבול שעזרני שאוכל עמוד בנסיון. ועם שאפשר שלא ידעה מעתה ענין החרבן לפחות הבינה כי מאת האלהים שהיה עתיד לעשות דין ורוגז. יצא הדבר הזה למען יהיה זה לה לזכות להשיב חימה. וזה אומרה מאשר נתן לי גם את זה שמורה כי שנים יתן לי ה'. כי על כן שנים ילדה לי שפחתי שנתתי לאישי להורות שככה אבנה ממנה דנתי כי נפתולי אלהים נפתלתי:
ואם אומרו נפתולי כו' הוא לשון חיבור. יאמר הלא חששתי שחטאתי בדבר אך אדרבה בתת ה' לי גם את זה אני אומר' כי אדרבה חבורי אלהים ודבקות עמו היה מה שנתחברתי עם אחותי. על ידי שים אותה במקומי שאם לא כן לא היה נושאה ולא היה לי חיבור עמה וראיה כי מה' היה במה שגם יכולתי לסבול:
או יאמר הנה כמו המתחבר אל ה' נתחברתי עם אחותי כי כאשר המתחבר אל ה' ישליך את נפשו מנגד כבוד ה' כי בזה מתחבר אליו כן נתחברתי עם אחותי שהשלכתי את עצמי מנגד. בסכנה שיגעל בי יעקב כי אין התחברות זה נמצא בבשר ודם רק בין איש לאלהים. גם יכולתי שלא התעוררתי ללבוש קנאה טרם כלות הדבר כי אם גם יכולתי עד כלות הדבר. ע"כ ותקרא כו'. ועל דרך האמת שידוע היות התחברות לשכינה הנקראת אלהים עם מדה המייחסת לאחות לשם זה. שהוא שם הויה בנקודת אלהים רמזה לזה מה שנתחברתי עם אחותי ולא יחשב לי עון להיות ב' אחיות. גם שלא נתנה התורה כי בזה שאני רואה כי ה' עמי ויש לי סימן כי אבנה משפחתי בב'. אני אומר כי אני עם אחותי דוגמת חבור עליון היתה מאת ה' כי חבורי אלהים שמתחבר שם זה בדוגמתו. שהיה מה שנפתלתי ונחברתי עם אחותי כי אני והיא דוגמת השתי בחינות אלהים שעי"כ נתחברו. וע"י החיבור היה זכות ועזר שגם יכולתי לסבול שהוא שלא בדרך טבע באופן כי טובה אני בעיניו ית' גם בזה על כן ותקרא כו':
יא[עריכה]
ותאמר לאה כו'. הנה ראתה כי ילדה ארבעה. והתחילה גם אמתה ללדת ורחל עודה עקרה. אז אמרה אין זה כ"א דלאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא ע"כ אמרה בא גד שאם לא כן אין ספק כי רחל גדול זכותה משל שפחתה. שעל כן קראתו גד שהוא מזל ואמרה בא כלומר הלך מאז עמדה מלדת ובא עתה. ומה שכתוב בתיבה אחת אפשר שהיתה מסופקת אם משעמדה מלדת נסתלק מזלה ובא או תמיד היתה במזלה הטוב. ואינו מן התימה קצת שהות בנתיים. ויש מרז"ל (שם ע"א) אומר שנולד מהול כד"א גודו אלניא. ועל פי דרכם שהוא לשון כריתה. אפשר לנו לומר שכוונה מ"ש ז"ל על והחלוץ הולך לפניהם. שהוא שבט גד שהוא היה הכורת את גויי ארץ כנען בכיבוש הארץ. כי הוא גבור שבשבטים כמ"ש ז"ל על וטרף זרוע אף קדקד וזה אפשר אמרה בא גד לומר בא הכורת ועל פי דרכה רמזה כי ע"כ היה ראוי יבחר בארץ ולא ישאר בח"ל וזה רמזה בחיבור השתי תיבות ואמרה בגד. לומר כי בגד בזה שכבש והצליח בארץ וגעל בה על שריקות עדרים וכן מצינו בספר הזוהר שנרמזה תלונה זו לגד על פ' והמן כזרע גד הוא שהמן לא נכנס עמהם בארץ כשבט גד:
יג[עריכה]
ותאמר. הנה ארז"ל (ב"ר פרשה צ"ט) על פסוק וטובל בשמן רגלו שבנות שבט אשר היו נשואות לכה"ג ולמלכים המשוחים בשמן. ויתכן כי זה מאמר לאה באשרי כלומר באושר שיש לי נולדת. שהוא כי אשרוני בנות האומרות עלי כי מאושרת אנכי. שחשבתי ליפול בגורל עשו ונפלתי בגורל גדול עולם כיעקב באושר זה נולדת אתה שבנותיך ינשאו לגדולים. וכמ"ש ז"ל כי יעקב היה כהן לאל עליון על ידי קניית הבכורה יבא יותר מדוייק שיאמר באושר שלי שאשרוני בנות נשאתי לכ"ג נולדת אתה שינשאו בנותיך לכהנים גדולים:
יד[עריכה]
וילך ראובן כו'. ראוי לשים לב. (א) באומרו המעט קחתך את אישי. כי הלא אדרבה היא לקחה את איש רחל וגם איך הודה לה ותאמר לכן ישכב כו'. (ב) האם בשכירות היה מזדווג עם לאה ואם הוא בהיה הזמן מתחלק בין ארבעת נשיו והיה אז זמן רחל ועל כן שכרה לאה ממנה הלילה. למה לא המתינה עד בא זמנה. (ג) שאם ליל עונת רחל היתה. איך אמרה המעט קחתך את אישי. הלא לא לקחתה כי זמן רחל היה. (ד) כי הלא כמו זר נחשב צאת לאה לקראתו לאמר אלי תבא כי שכור שכרתיך. (ה) כי מלת שכר מיותרת והל"ל כי שכרתיך וכו'. (ו) או' וישמע אלהים אל לאה היכן התפללה שישמע אליה. (ז) אומרו בן חמישי. מה שלא אמר כן ביהודה רביעי ולא בלוי שלישי ולא בשמעון שני ולא בראובן ראשון. (ח) אומרה נתן אלהים שכרי כו' ותקרא שמו יששכר. למה לא רמזה על ששכרה את אישה. (ט) ראוי לשים לב מה זה היה. שזכה הנולד בלילה ההיא לתורה. ומה גם לאומרו שהיתה שכינה שם. שעל כן נאמר בלילה הוא ולא נאמר בלילה ההוא. שהוא כד"א אני והוא ומה נשתנית הולדה זו מכל הבאר. וגם לפי הפשט נשים לב חסרון הה"א. שלא נאמר ההוא. (י) למה הודיענו התורה שהליכת ראובן היה בימי קציר חטים:
ולבא אל הענין נקדים כי הנה דרך תורתנו הקדושה ללמדנו שורש גדול באמונה הלא הוא כי טוב לגבר לברוח מהשען על דברים טבעיים כ"א על ה' לבדו כי מושיע אין בלתו ית' לעד כי הבוטח בה' ארוכתו מהרה תצמח והבוטח בהשתדלותו או בדברים טבעיים אין ישועתו לו באלהים עד יכיר וירא כי טעה באצטגגינות שלו ועד ממהר יוסף הצדיק כי על שתי זכירות אשר אמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני האריך ב' שנים בבית הסהר:
ועוד נזכירה מאמר ז"ל במדרש חזית על מעשה בצידון באשה שהיתה נשואה כמה שנים ולא ילדה והלכו לפני רשב"י מוסכמים ליפרד בגט כריתות באומרם שלא היה תועלת בזווגם ואמר להם כשם שהזדווגתם בשמחה ובמשתה כן בגרושין. ועשו משתה. ובלילה אמר לאשתו טול הטוב בעיניך בכתובתיך ולכי בית אביך. ויהי בראותה כי כבדה עליו שינה מהיין צוותה את עבדיה וישאוהו ישן על מטתו אל בית אביה. ויהי בבקר וייקץ ויאמר לאשה מי הביאני הלום ותען ותאמר כמצותך שאמרת שאטול הטוב בעיני ואלך אל בית אבי עשיתי כי לא ראיתי טוב ממך בעיני ולקחתיך והבאתיך בית אבי אז הלכו לפני רשב"י ז"ל וכשמעו אמר רבון העולמים כיון שחשקה בבעלה תן לה בנים ומאז הולידו בנים ובנות:
ונבא אל הענין והוא כי כפי הנראה בראות יעקב כי ללאה ארבעה בנים ולכל אחת מהאמהות שנים שנים ורחל עקרה היה מתמיד יותר באהל רחל מאצל לאה והלחנות אולי תפקד בזכות מתייחסת לאיזו לילה מהיתרים אצלה. וע"כ אפשר היה קנאת ראובן כשבלבל יצועי אביו שהיתה במקום רחל. ואמר לא די בחיי רחל כ"א גם אחרי מותה כו'. כי היה עושה עיקר דירתו באהל בלהה כאשר באמנה אתו רחל ובאהל המיוחד לרחל:
ובזה יצדקו הכתובים והוא כי כאשר מצא ראובן דודאים בשדה אשר בטבע מכינים את האשה להתעבר וראה כי אמו עמדה מלדת על כן ויבא לאמו להכין אותה ולסעדה להתעבר וכראות רחל כך מרוב תשוקתיה מנהמת לבה ללדת אמרה תני נא לי מדודאי בנך לומר כי היא צריכה יותר אז אמרה לה המעט קחתך את אישי שהוא אצלך יותר ולא בקצבה על כן השיבה רחל לכן ישכב עמך הלילה כו'. אז אמרה לאה בלבה. הנה לפני ג' דברים לזכות בהם אחד כי הנה נתתי שפחתי לאישי ועוד שנית כי מה לי טוב מבלתי השען על הכנות טבעיות לאכול מדודאים כי היא שאלה מדודאי בנך שהוא מקצתם ואני אתנם לה כלם כאומרה תחת דודאי בנך וכן אמרה היא בדודאי בני שהוא כלם להורות כי שתה כל בטחונה בה' כי היא זכות שתעמוד לה כי ע"כ אפשר ששהתה רחל מלפקד עד אחר שילדה לאה שתי בנים ובת אחר ענין הדודאים ואח"כ ויזכור אלהים את רחל כלו' אלהים ולא מהדודאים כי אדרבה על הדודאים שהתה בל תחשוב שהם שעמדו לה אך בהיות אחר זמן יזכר כי זכר אותה אלהים וע"כ שהתה על שהראה כי שמה בטחון מה בדודאים:
עוד שלישית כי עשתה בחכמה כמעשה דרשב"י שעל שיתה שומה האשה ההיא דבקות וחשק אישה בלבה פקד אותה ה' כן עשתה לאה בהראותה החשק הנמרץ הזה בצאתה למען תעזר מזה ג"כ ליבנות יותר מהצדיק ההוא ועל אשר הערנו מענין התורה שיצאו מההריון ההיא והיות שם שכינה כמ"ש ז"ל ועל השתדלותה שישכב עמה בלילה הוא ולא עצרה כח עד בא ליל עונתה להמתין עם חסרון ה"א ממלת ההוא יהיה בשום לב אל הודעת התורה שהיה לכת ראובן בימי קציר חטים לא על חנם הודיעה לנו התורה דבר בלתי צריך כזה כי מה לדודאים אצל החטים או אל היות בימי קציר החטים אך אין ספק כי בתחלת הענין רמזה תורתינו התנצלות אל לאה בל תראה כרודפת לשכב את אישה גם טעם אל צאת הריון קדוש ובייחוד היותו נושא דגל התורה ואחשוב גם שלא מצאתי גילוי זולתי הנזכר כי אפשר שהיה הלילה ההוא ליל שבועות הוא מתן תורה וה' יצילנו מלומר בתורתו דבר אשר לא הוא חלילה והוא כי כאשר נתייחס חג הפסח אל קציר השעורים כן ח' השבועות אל קציר החטים כי ע"כ בפסח היה קרב עומר השעורים ובחג השבועות שתי לחם מהחטים ובפירוש יחסה תורתינו חג השבועות אל קציר החטים. באומרה על חג השבועות פרשת כי תשא בכורי קציר חטים וזכר לדבר אומרו (בב"ר פ' ע"ב) וילך ראובן בימי קציר חטים ביכור כל מיני כו' ופרשת משפטים וחג הקציר כו':
ובזה יתכן כי זה מאמר הכתוב וילך ראובן בימי קציר חטים הוא ערב שבועות שאנו מצווים לקצור חטים באופן שהלילה הוא ליל שבועות הוא ליל מתן תורה כי אין ספק שלא תדבר התורה ותאמר סימן זה על קציר חטים משולל מצוה רק על ימי קציר חטים המצווים מאתו ית' וכן קציר חטים עולה במ"ק כמספר ליל שבועות ולפי זה הלילה שאמרה רחל היא ליל שבועות. וזה מצאנו ראינו טוב טעם אל מאמר רחל באמר' לכן ישכב עמך מה ההטבה הגדולה הזאת האם יחסר ללאה לילה אחרת אך דבר גדול דברה לה לכן ישכב עמך הלילה כי בכל מקום אומר הלילה הזה כד"א הוא הלילה הזה לה' וכאן אין אומר הזה לרמוז ישכב עמך הלילה עצמו הוא זכות הלילה שהוא ליל רצון של מתן תורה ועל כן יצא יששכר שכל תורת ישראל היה בשבטו. וז"א בן חמישי לרמוז אל חמשה חומשי תורה ועל כן לא תאשם חלילה בצאתו לקראתו כאחת הריקות לומר אלי תבא וששכר' אותו שנראה ח"ו כדאי בזיון נמצאו כי ארבעה דברים כוונה לאה לעשות במעשה הזה השלשה שהזכרנו והרביעי הזה. והנה השלשה סיפרה לבעלה א' באומרה אלי תבא והוא כעובדא דרשב"י שהזכרנו. והשני שהוא על שכר שנתנה שפחתה לאישה באומרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי כו' אמרה כי שכר שכרתיך כי מלת שכר מיותרת אך היא על שכר תתה שפחתה לאשה. וגם שכרתיך כו' שהוא הג' שמורה שגעלה בהכנה טבעית. וזה שכרתיך בדודאי כו' כי טוב לי זכורתך בהשגחה מהדודאים. והרביעית אמרה תורה באומר וישכב עמה בלילה הוא כי אותו הלילה עת רצון הוא ליל מתן תורה וכן שני תיבות אלו בלילה הוא עולים במ"ק כ"ו כמספר בליל שבועות עם כללות השתי תיבות וחג שבועות הוא חסר בפרשת כי תשא ולא נזכר מלא כי אם במשנה תורה. והנה כל הרואה ענין לאה. הנה לא ייטב בעיניו שתצא אשה לקראת אישה בבואו מן השדה לאמר לו כי שכרה אותו שנראה חלילה כמנהג אשר לא טובות על כן הוא אומר וישמע אלהים אל לאה שהבין דרכה כי לשם שמים כיוונה בכל הכתוב כד"א שמענו אדוני ע"כ נתן לה הריון בן צדיק בעל תורת ה' וזהו בן חמישי כמו שרמזנו מחמשה חומשי תורה ותאמר לאה נתן אלהים שכרי על טוב כוונתי כי אין להרהר עלי אולי לחיבת ביאה כוונתי לשכרו הלילה ההיא כי הנה נתתי שפחתי לאישי ואלו הייתי רדופה אחרי זאת למה נתתי שפחתי לאישי למעט עונתי אך אין זה רק לכוונת השיג כתר תורה ותקרא שמו יששכר בשתי שיני"ן שהוא על כוונתה על תורה וזהו יש שכר שהוא על אוהבי התורה הוא שבט יששכר שהוא כי התורה אומרת על לומדיה ואוהביה להנחיל אוהבי יש הם י"ש עולמות ולהיות עיקר אוהביה מיששכר קראה שמו יששכר כי יש הוא השכר שלו וענין זה סתום אצלנו על פסוק דודי צפנתי לך:
יט[עריכה]
ותהר עוד כו'. אמר בו בן ששי לרמוז על ששי של מתן תורה שהוא כבן לתורה שביום ההוא כי בצל החכמה בצל הכסף ואמרה זבדני כו'. והנה אחר שעתיד לומר אותי לא הל"ל זבדני כי אם זבד אלהים אותי אמנם אמרה הנה שלשה כתרים הם כתר תורה כתר כהונה כתר מלכות. והנה ממנו היו לה מעמד שלשתן כהונה מלוי מלכות מיהודה תורה מיששכר עולים במ"ק עם כללות אחדותן ששים תורה כהונה מלכות על כן ייתר יו"ד נו"ן באומר זבדני כי רוב השמות רמזים ועם המחזיק התורה בידו הוא זבולון שהוא גם זבד טוב שהוא כתר שם טוב העולה על גביהן על זה אמרה הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים והוא כי הוא איש והיא אשה הרי יו"ד ה"א ועתה ילדתי לו ששה בנים הרי ו'. לכן יעשה עיקר דירתו והתחברותו עמי להשלים בי אות רביעי של שם כי בשמה ה"א אחרונה נמצאו בו שתי אותיות ובה ב' והוא כי הששה בנים אליו יתייחסו ולא לאשה. וז"א ילדתי לו ונתקיים זה בעצם במערה כי לא נקברה עמו רחל כי אם לאה:
או יאמר בשום לב אל אומרו יזבלני שאם הוא נופל על לשון זבדני הל"ל יזבלני. אך הנה זבולון הוא אכסניא לתורה שנקראת טוב. כמ"ש ז"ל יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. ובזה יאמר זבדני אלהים אותי זבד של טוב הוא זבולן שהוא זבד של טוב הוא של תורה שהוא זן את יששכר יושב אהלים כמאמרנו על פסוק שמח זבולן בצאתך כי מעת צאתך לסחורה תשמח שודאי תצליח כי הלא יששכר הוא יושב באהליך שהכינות לו בממונך ולכן כשם שבבן זה יש אכסניא לתורה אשר באכסניא שלו יש שכינה כנודע כן יזבלני אישי כי כאשר הוא עשה אכסניא לשכינה. כי הנה אמרו רז"ל (ב"ר פ' י"ט) כי שבעה העלו שכינה עד רקיע שביעי ואברהם הורידה לששי ויצחק לחמישי ויעקב לרביעי הוא זבול. ובזה יאמר הפעם יזבלני אישי שילדתי לו שיעשה לי כאשר עשה לזבול שהשרה שם שכינה כן יעשה לי שהוא בעשותו עיקר דירתו עמי באופן תשרה בי על ידו שכינה כאשר השרה בזבול. וז"א יזבלני כי ילדתי לו ששה בנים אשר הם כנגד שש מעלות לכסא:
כא[עריכה]
ואחר ילדה בת כו'. ארז"ל שהיה עיבורה זכר ואח"כ נהפך נקבה בתפלת לאה. לבל תגרע רחל מן השפחות שישארו לה שנים מהי"ב שבטים. ובזה אפשר שקראה דינה לומר אל תאמרו האם בשביל רחל יעשו לזו שלא כדין ע"כ קראתה כך לומר כי אל דעות ידע כי גם מצד עצמה דינה של ילדה זו להיות כך כי אחר ו' מדות השביעי נקבה ובחינת דין ומתייחסת לאות ה' וזהו דינה אחר ו' בנים ולא תתרעם שנהפכה בשביל רחל בלבד:
כב[עריכה]
ויזכור כו'. הנה היה לו לומר וישמע אלהים את רחל ויפתח את רחמה כי מאומרו תחלה ויזכור ואח"כ וישמע וכו' נראה שמבלי שמוע אליה זכר אותה וא"כ מה צורך השמיעה. והנה אחד מהטעמים שאז"ל במדרש (ב"ר פ' נ"ג) למה היו האמהות עקרות הוא מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. ובזה יאמר אל יקשה בעיניך מה שלאה חסה על אחותה שלא תלד פחות משנים והוא ית' אוהב צדיקים שכחה עד כה. כי הנה דע כי ויזכור אלהים את רחל ולא שכחה. אלא שהמתין עד שוישמע אליה אלהים שהתפללה כי לא היתה עקרה כ"א ע"ז שהקב"ה מתאוה כו':
או יאמר ויזכור אלהים את רחל עד כה אלא שהמתין עד שוישמע כו' לבל יראה שהדודאים פתחו רחמה:
כג[עריכה]
ותהר כו'. מרוב ענותנות' אמרה לא הייתי כדאי לזה. אלא שאסף וקבץ אלהים את חרפתי והוא כי היו בעיניה חרפה מאמר יעקב שאמר אשר מנע ממך פרי בטן. וכמשז"ל (שם פ' ע"א) ממני לא מנע כי אם ממך וגם היה לה חרפה כי נתנה לאה שפחתה לאישה וילדה לאה בזכות זה והיא נתנה שפחתה תחילה לאישה וילדה והיא לא נבנית ממנה. וגם דרך כלל היותה עד כה גרועה מהשפחות. וגם מאמר לאה אליה המעט קחתך את אישי כאלו היא העיקר ונהפוך היה. הנה כי היה לה חרפה מבחינות רבות ואמרה גם שאחד מחלקי חרפתי לא היה לה מספיק לתת לי ה' הריון. פנה אסף אלהים את הכל לתת לי בן ולפי זה היה ראוי יקרא אסף. אלא שותקרא שמו יוסף לאמר לפני קונה יוסף ה' לה בן אחר ולא יהיה הבן הנשאר מהי"ב לאשה אחרת כי אם לי:
או יתכן כוונה באומרה לאמר כו' אין הכוונה חלילה שימנע בן מאחותי כ"א לאמר שיוסף לי בן על זה שלא יבצר לי אחר שגם שאחותי תלד יותר אינה מקפדת כ"א שלא אגרע מהשפחות ולא על שלילה מאחותי ואמר ותקרא שמו יוסף מלא בוי"ו ואח"כ אמרה יסף ה' לי בן אחר חסר וי"ו לאמר כי יוסף יהיה לו מילוי שיחשב לשנים אפרים ומנשה כראובן ושמעון. ובזה היה אפשר כי יחשב זה לה לשנים על כן אמרה לאמר כלו' שמה שהוא כשנים לא כיונה רק לאמר יוסף ה' לי בן אחר שיהיה לי מבטני והוא בנימין ולמה נכתב חסר וי"ו לומר שעל בלתי בעל מילוי ליחשב לשנים ידבר. וז"א אחר כלו' ולא שיהיו שנים נכללים בזה. ובזה אין מלת אחר מיותרת ובמה שכתבנו שעל לידת בלהה שנים ידעה כי גם היא תלד שנים נכתב יסף כאלו כבר היה בטוחה שיסף לה מאז ועם כל זה מבקשת בל יהיה עיכוב מה:
כו[עריכה]
תנה את נשי כו'. ראוי לשים לב. (א) כי הלא מבלי שויתן לו בשכר עבודתו היה ראוי יתנם לו ולמה נותן טעם אשר עבדתיך כו'. (ב) למה כופל ואומר ואתה ידעת כו'. (ג) כפל אומר אשר עבדתיך כו'. (ד) אומרו ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן כו' היכן היא גזרת מציאת החן היה. (ה) מה הניחוש הזה שאומר נחשתי כו'. (ו) אומר ויאמר נקבה שכרך כו' כי אומרו ויאמר מיותר כי עודנו לבן מדבר. (ז) אומר נקבה כו' שהוא בלתי מתיישב כי אלו אמר שהיה אומר ליעקב שחפץ לשרתו בשכר היה צודק ישיב לו פרש שכרך כו' אך השירות לא נזכר ובמה יפרש לו השכר. (ח) אומר אתה ידעת כו' ואומר כי מעט כו' נראה בכל זה כשמשבח עבודתו ומגדיל עצמו באומרו ויברך ה' אותך לרגלי והוא שלא כמדת גודל ענותנותו ואם היא הקדמה אל מה שבא לאמר לו ועתה מתי אעשה כו' אין צורך לזה אל כל הקדמה ההיא. (ט) אומרו גם אנכי מה בא לרבות:
אמנם הנה היה מקום יאמר לבן ירא אני פן תענה את לאה כי הלא כל אשר עבדת שבע שנים זה פעמים הלא ברחל עבדת ושלא ברצונך היתה לך לאה ולא יבצר היות טינא בלבך על הרמאות וגם עלי ואפשר כי שנוא' היא ולכן בהרחק נדוד ממני תענה אותה על כן הקדים ואמר תנה את נשי כו' כי כולן בהשואה אחת אצלי ואל יעלה על רוחך כי אשר עבדתי שבע שנים ראשונות בעד רחל גם השניות לא על לאה עבדתי רק על שתתן לי את רחל שאם לא הייתי עובדך אחרי כן לא היית נותנה לי באופן תחשוב כי שנואה לאה כי לא כן הוא כי הנה אשר עבדתי אותך בהן היה בשוה בעד שתיהן השבע ברחל והשבע בלאה ויאמר אליו לבן הנה עד כה לא הייתי לחן בעיניך כי רמיתיך בלאה והנך אומר אתה תנה את נשי כאלו שתיהן שוות לפניך. וכן באמרך אשר עבדתי אותך בהן כמדובר. הנה ששמח אתה עתה בדבר למפרע ומצאתי חן עתה בעיניך אך עד כה לא מצאתי חן אך אני נחשתי מאז כי תשמח לאחר זמן:
או שעור הכתוב אם עתה בלבד ולא מאז מצאתי חן הוא בעיניך אך בעיני ה' מאז מצאתי חן כי אשר היה לבך עלי שרמיתיך לא כן הוא רמאותי כי מה' יצא כי אני נחשתי בפעולתי כוונת הבורא והראיה כי הלא ויברכני ה' בגללך כי אהובו ית' אתה ואולי היותי בזה מצר לך לא היה מברכני ה' בגללך. אך אין זה כ"א שרמאותי היה רצונו ית' ונתן שכרי. הנה השבתי על היוצא מכלל דבריך. אך אשר היה עיקר שאלתך תנה את נשי אין ראוי תוליכם עד תקנה נכסים לפרנסם. לכן נקבה שכרך שכר עבודה ואז ואתנה את נשיך. וז"א ויאמר פעם שנית כי זה חזר על עיקר השאלה ואמר נקבה לא תחוש לרמאות פן אחליף משכורתך כאשר בעבוד ז' שנים ברחל ונתתי את לאה כי עתה נקבה פרש בעצם דבריך עלי שלא יהיה מקום לשנות ויאמר אליו אשר אמרת אפרש שכרי עליך למען יהיה לי במה לפרנסם מזה אל תחוש כי הלא לא יבצר או דעתך הוא שהצלחת האיש לפרנסת ביתו תלוי בהשתדלות או מהמערכת או מברכת ה' וזה בא' משני פנים או על ידי השתלשלות השר השורר בארץ ההיא או ממנו ית' אל האדם. והנה על אלה אל תירא יעדר ממני שפע לפרנס את בנותיך ואת ילדיהן. כ"א דעתך שהדבר תלוי בהשתדלות אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך שהיה בכל כחי וכ"ש שאשתדל לעצמי ואם הוא של המערכת הלא מזלי טוב משלך כי ואת אשר היה מקנך אתי כי אצלך לא היה מצליח כאשר בהיות אתי:
והנה שתי הבחינות האלה הן שקר כי הן מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ כו' אין זה תלוי בהשתדלות כי איננו מועיל לפרוץ המקנה לרוב ולא במזל לרבוי כל כך עצום שכל המקנה היה מעט ומה שויפרוץ שהן הוולדות הן לרוב כי אין זה רק השגחה אלהית ואין לומר שהוא ית' שלשל השפע על יד השר שא"כ יותר שייכות יש לך אצל השר ממני כי חצוני הוא אצלי וא"כ למה לא תהיה הצלחת מקנך כ"א לפני אך אין זה כי אם שויברך ה' אותך ושמא תאמר איזה שייכות היה לו ית' עמך לברכה שלא ע"י שר. לז"א לרגלי להיותך בחברתי כד"א (שמות י"א) צא אתה וכל העם אשר ברגליך כי הברכה היתה לך מאתו ית' באמצעותי כי קרוב אלי הוא יתב'. וז"א לרגלי דאפקיה בהאי לישנא כלומר להיותך ברגלי כי אני כצנור לקבל שפע ולשלשלו בך מאתו ית' וא"כ איפה כ"ש שאהיה מוצלח לפרנסת ביתי וזהו מתי אעשה גם אנכי לביתי לומר עד כה הייתי כלי לשלשל שפע מאתו יתב' אליך כאלו אתה תחתי ומתי אעשה גם אנכי לביתי שיהיה הוא ית' משפיע במעשה ידי ולהריק בבית נשי וילדי ופן תאמר אינו דומה בהיות עליך חיוב עבודה כי ע"כ עבדתני באשה בהיותך בן חורין שלא תעמול ללחם ביתך. הנה איני אומר שמה שאעמול יהיה בגדר עבודה כי אם בחינת מעשה עשיה מה. אך עכ"ז אתברך מאתו ית' להיות לביתי שהיא בית צדיקים וזהו ומתי אעשה כי אין הקב"ה חפץ רק שלא אהיה יושב ובטל ואז הוא יתב' העושה בעצם וזהו אעשה גם אנכי שהוא ית' עיקר. וגם אנכי טפל אליו ית' שלא אהיה יושב ובטל כי יהיה לביתי שמוכנים לקבל מבלי גדר עבודה רק שאעשה עשיה מה כמדובר:
או יאמר אתה ידעת את עבודתי. היא המחוייבת הן שבע שנים הראשונים על רחל. כי השנים שבעד לאה עושק היו כי אפילו חנם לא הייתי חפץ אותה ועכ"ז לא נמנעתי וזהו אשר עבדתיך עם שלא היתה עבודתי מחוייב' לך כלו' ודי מה שהטבתי לך. ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן כו' אמרת שעבדת לי חנם ושאכיר זה ואניחך לא כן הוא כ"א נא כלו' אם נא תעבדני אומר שמצאתי חן בעיניך אך לא במה שעבדתני. כלו' כי מה שעבדת גם על לאה ראוי היה. כי הנה נחשתי בתת אותה לך כי זאת היתה כוונת הבורא שאל"כ למה ברכני ה' בגללך ובראותו ששתק יעקב על אומרו. שאם עתה יעבדהו ימצא חן בעיניו ואמר הנה לא חנם אני חפץ. וגם לא שתעבוד ואתן השכר אחרי כן וגם לא שאדבר אני אומר כך וכך אתן לך רק אתה תפרש מעצמך ומיד ואתנה טרם עשותך עבודה פן תירא מרמאות. והשיב יעקב אתה ידעת את אשר עבדתיך. ואיני אומר עבודתי אשר עבדתיך לחלק עבדות ברחל לבד ושל לאה לבד לומר כי של לאה בלתי מחוייבת. כ"א מודינא לך שאחת הנה והכל בחיוב כי נחשתי אך אשר אמרת ויברכני ה' בגללך שהוא בסיבתי. שהוראת בזה כי ממנו ית' ואליך בירך אותך כי אינו כן רק ויברך ה' אותך באמצעותי וזה לרגלי כמדובר בקודם:
כח[עריכה]
ויאמר כו'. אמר יעקב אם תרבה במחיר. הנה תאמר אני העשרתי את יעקב ואין יודע מה שראוי אלי זולתו ית' כי הלא איני כשאר רועים שירעו את הצאן. אך לא יוכלו לשמור אם יחד יבאו זאבים ודומיהם שיצטרך רועים ומקלות ולפעמים לא יועילו אך אני לא כן כי במה שאשובה ארעה צאנך אשמור שבהיותי הרועה הם שמורים. כי לא ידבק בצאנך מאומה מכל פגע ולכן איני רוצה שכרי מאתך כ"א מאתו ית' היודע את הראוי לו שכפי הראוי בשכרי. יוציא בהשגחתו ית' מן הצאן מהגוונים שיהיה התנאי שיהיה שכרי. וזהו וענתה בי צדקתי כו' לומר כי צדקתי בעבודתי תמיד כאשר תבא לראות מה הוא שכרי. שאני נוטל מגווני התנאי שהוא שכרי מאתו ית'. אז תכיר שמושי כי לפי צדקתי ימציא ה' שכרי וזהו וענתה בי צדקתי ביום מחר ואומרו מחר אינו מדוייק. כ"א כי תבא על שכרי שתבא לראות. מה שכרי אשר המציא לי ה' כנודע מרז"ל כי יש מחר שהוא לאחר זמן כי יאמרו בניכם מחר לבנינו ומה שהעיד צדקתי הוא לפניך וז"א לפניך שחוזר אל וענתה הנזכר. ויאמר לבן הן ועל מה שאמרת שכפי עבודתך ישגיח הוא יתברך בלידתך מה שיהיה שכרך לו יהיה כדברך:
לז[עריכה]
ויקח כו'. הלא יתחמץ לבב אנוש. מה זה היה לבחיר שבאבות יעשה מרמה כזאת. ועוד יותר מזה יפלא על ה' איך הסכים עמו כאשר אמר לו בחלומו אך לזה נשית לב אל שנותו לבן את טעמו כי יעקב אמר הסר משם כל שה כו' כי לא הזכיר תישים כ"א שה ובלבן הוא אומר ויסר ביום ההוא את התישים ולא אמר ויסר כל שה נקוד כו' ועוד כי למעלה אמר וכל שה חום כו' ובלבן הוא אומר וכל חום בכשבים ולא הזכיר שה. אך אחשוב כי תישים הם עזים הזכרים הגדולים. ושה הוא הבינוני בין בעזים בין בכשבים שהוא שם כולל. כד"א (דברים י"ד) שה כבשים ושה עזים. וכבשים כולל בין גדולים בין קטנים אך באומרו שהכבשים יצדק יותר על הבנוניים ומה גם בזה כאשר יבא:
אל הענין והוא כי הנה התנה יעקב יהיה שכרו הילודים מהיום ההוא נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים. שימתין עד שיגדלו הטלאים וגדיים ואז יבא לבן על שכרו ויפריש המנומרים. שהם שכרו כאומרו כל אשר איננו נקוד וטלוא כו' גנוב הוא אתי. שמורה שלא היה מפרישן עד יגדלו כבני שנה שיהיה בלתי אפשר לטעות בו והנה ראה יעקב שאם יסורו התישים הגדולים והעזים הנקבות הגדולות אשר בהן נקוד וטלוא וגם כל קטנים וקטנות ובינוניים. לא ישאר מה שיבוטו הצאן להתעבר כזאת מעקודים וטלואים. וכן בכשבים אם יסירו גדולים וקטנים כל אשר חום בו לא ילדו חום בכשבים ע"כ אמר יעקב הסר משם הבינונים הנקראים שה. אך לא התישים והוא כי אמר שבין הנולדים בשנה העברה לשל שנה זו אפשר לטעות כשיגדלו של שנה זו. ע"כ אמר הסר משם כל שה נקוד כו' שהם הנקראים שה ולא תיישים. שאפשר לטעות בהם אך התישים הגדולי' והעזים הנקודות והטלואות הגדולות היולדות שהן האמהות אדרבה רצה שישארו בכלל הבלתי נקודים וטלואים כדי שהיו נקודים להביט בהן באופן שילדו מאלו ומאלו. וכן בכשבים אמר וכל שה חום בכשבים כי מלת שה מיותרת אך הוא לו' שלא יסיר רק הבינונים שהם מהנולדים מהשנה שעברה. מעין השה הנזכר בעזים שהוא למעט התישים אך לבן עקר את הכל ויסר ביום ההוא את התישים כו' ואת כל העזים היולדות עם הנקראים שה אשר היו ילודים מהשנה שעברה כל אשר לבן בו. וכן בכשבים לא הסיר כל שה חום כ"א כל חום. אז אמר הנה האבות והאמהות היה ראוי ישארו הנקודים וטלואים וחום בכשבים הגדולים בכלל הבלתי נקודים והבלתי חום בכשבים למען לא יבצר נקודים להביט בהן וילדו מאלו ומאלו כי אין ללבן פחד יתחלפו הגדולים הרבה בין הנולדים. ע"כ עשה ענין הבטתם בהקלות המנומרים. תמורת מה שהיה לצאן להביט באבות ואמהות המנומרים כאמור. גם כיון באומר כל לבן בו. בשום לב אל כפול אומר למעלה הסר משם כל שה נקוד וטלוא כו' וחזר ואמר וטלוא ונקוד וכו' אך הוא כי יש שרובו טלוא ומעוטו נקוד ויש בהפך. ועל האחד קרא נקוד וטלוא ועל השני טלוא ונקוד ועל שניהם אמר עתה כל אשר לבן בו ע"כ שהסיר לבן הגדולים הותר לו לעשות ההמצאות ההן במקלות במקום התישים הנקודות והטלאות והכשבים הגדולים שלבן בם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |