אלשיך/בראשית/ד
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
והאדם ידע את חוה אשתו כו'. הנה היה ראוי יאמר וידע את כו' ולא והאדם בה"א הידיעה. והנה אפשר כיוונו רז"ל (ב"ר פכ"א) לתרץ זה. באו' שתחלה פירש שלא להוליד בנים לגיהנם. ואח"כ ידע שאחר כ"ו דורות עתידין לקבל את התורה. ואפשר יצא להם ז"ל ממספר ר"ת של ה' תיבות אלו. משא"כ אם היה אומר וידע אדם. כי וגם אומר חוה היא מיותר. ועוד ראוי לשים לב שהראוי יאמר ותקרא שמו קין. וכן בהבל. אך באו' ותלד את קין. ואומר את אחיו את הבל. כאלו מאליהם היה נודע. שם כל אחד מטרם יצרו. הלא כמו זר נחשב. ואם על אומרה קניתי כו' נקרא קין. הל"ל תחלה ותאמר קניתי כו'. ואח"כ ותקרא שמו קין. וגם מה היה שבהבל לא אמרה דבר. ועוד ע"י מה היה הקנין שקנתה איש. ועוד אמרה קניתי איש את ה'. הוא בלתי מובן. וגם למה זה בחר בעבודת האדמה. וזה בצאן:
אמנם הנה ידענו מרז"ל כי באיש ואשה יש השם י"ה. י' באיש. וה' באשה. כשזוכים השם ביניהם. ואם לאו נוטל הוא ית' היו"ד מהאיש. והה' מהאשה. ונשארו אש אש כו'. והנה שם זה היה בין שניהם באו' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת. והנה בהעוותם כבר נסתלקו י' וה' מאיש ואשה. ולא נשאר מהם רק ו"ה בשם חוה. וז"א והאדם שהוא ו"ה היו ביניהם כשידע את חוה אשתו בלבד. ולא היו"ד ה"א. ולזה הוזכרה חוה. כי בה הן הב' אותיות. ע"כ ותהר ותלד את קין מפאת החסרון. והנה נולד הוא ותאומתו שהם איש ואשה. וזהו רבוי האת באו' את קין. אז אמרה הנה קניתי איש שיש בו י' בין האל"ף והשי"ן וגם את תאומתו שהיא אפה ובה ה"א. וז"א קניתי איש וגם את ה'. שהיא תאומתו שנרמזה באת. וא"כ איפה הרי השם שלם. וזהו אומר את ה'. ושיעור מאמרה קניתי איש. וגם את שהיא אשה. הרי השם שלם בד' אותיות. או יאמר והאדם ידע כו' כי הנה בעון אדם ואשתו. חששה שמא עשו פירוד בין י"ה לו"ה של שם. וכן אפשר שעל כן אמר הוא יתברך כי יד על כס יה פו' כי לא יחזירם הוא יתברך להתחבר. עד ינקם מעמלק שהוה מצד הנחש ההוא כנודע. וזה אומרו והאדם כלומר ו"ה בני חבור אותיות י"ה. היו בעבור האדם כאשר ידע את חוה אשתו. ובראותה כי ותהר ותלד בתכיפות בלי זמן עבור. ובלי חבלי יולדה. כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' כ"ב) מה ההריון בלי צער כך הלידה. אז אמרה הנה לא נתקיים בנו ענין הרבה ארבה עצבונך והרונך כו' ואין זה כ"א שה' קבל תשובתנו. כמו שכתבנו על ותפקחנה עיני שניהם וכו'. וכן אמרו רז"ל שפתח לו פתח של תשובה. וא"כ שקניתי איש שבלי עצב ילדתי כקונה איש. יורה כי אני עם ה' וזהו את ה' שלם. ששב ונצטרף עם ו"ה שבשמי. או יאמר קניתי איש אחר העוותי. אין זה כ"א עם ה' הוא רחמים היה הדבר ולא בשם אלהים משותף. כאשר בהברא אדם ואשתו שהיה ה' אלהים. או יאמר במה שהאכלתי את אישי קניתי איש. שאל"כ היה פורש ממני ונושא אחרת ולא היה לי בן. יראה שלא מאס ה' בי. כ"א שאני עם ה'. וזהו את ה':
והנה ב' בניה אלה היו. זה מתייחס אל עביות זוהמא וחומר. וע"כ מאליו הוא קין. כי הוא דבר קניני ממשיי. אך הבל הוא היה מתייתס אל הנפש. הבל פיו יתב' אשר נפח באפיו נפש כאדם. וזהו ענין הבל נגזר מהבל פה. וזהו את קין כו' את אחיו את הבל כו' כאלו כל אחד שמו עמו. ועל כן קין יצא ראשונה. כי תחלה פלטה הזוהמא ואח"כ העיקר. וע"כ לא הוצרכה לומר דבר בהבל. כאשר בקין. כמבקשת מאתו יתברך יצרף שמו לתקנו. ועל כן ויהי הבל רועה צאן כי היה הוא גדרו למעלה מהב"ח. רועה עליהם. אך קין לא היתה מעלתו רק על הדומם. ועובד אדמה להוציא הצומח. אך לא עלה על הבעלי חיים. והוא מאמר חכמי האמת (עיין בזוהר בראשית דף נ"ד) כי קין היה מסטרה דמסאבותה. והבל מסטרא דדכותא. ובזה יתכן דרך אחרת באומרו קניתי איש וכו'. והוא כי הלא ע"י זוהמא שהוטלה בה. נמצאו בה עירב זוהמא בקדושה. כי לא נתרוקנה הקדושה מהם לגמרי. ובכן לא היה מקום לצאת ממנה בן צדיק. כ"א כל בן מצורף עם זוהמא:
והנה כתבנו באברהם שכדי שיצא יצחק זך. הוצרך לקחת את הגר להטיל בה מחלק שבו מזוהמת נחש ע"י היותו עדיין ערל. שהערלה מושכת הבחינה ההיא. ויצא יצחק אחר המילה משרה. מבחינת הקדושה. וע"כ ביצחק שלא היה יכול ליקחת להטיל בה בחינות זוהמא. הוצרך שתלד רבקה תאומים. ושיחלקו השתי בחינות. אחד ליעקב ואחד לעשו:
ונבא אל הענין. והוא כי הנה חוה היתה יודעת מאד וראתה את קין. והכירה כי היה מבחינת הזוהמא ולא מעורב עם הבחינה אחרת. אז אמרה אין זה כ"א שע"י מה ששבתי בתשובה כמדובר בפסוק ותפקחנה עיני שניהם כו' קניתי איש את ה' שחילק ה' את שתי הבחינות. כל אחד בבן א' שלא יצאו מעורבין. א"כ קמתי איש שיהיה עם ה' בלי זוהמא. הוא הבל שהיה עדיין בבטנה. והיא הודתה לה' וע"כ בהבל לא אמרה דבר. כי עליו דברה כבר וכמ"ש חכמי האמת. כי קין היא יתרו והבל הוא משה שתיקן את קין ואמרה נחמתי מטומאת קין. כי הנה קנית ע"י תשובתי תקון. הלא הוא איש שהוא עם ה'. הוא האיש משה שיתקנהו. והקנין יהיה ע"י תשובה כבקודם. ובמה שיתרו נקרא איש שנאמר ויואל משה לשבת את האיש. יאמר נחמתי כי קניתי איש שהוא עם ה'. הוא יתרו שידבק אל ה'. והוא זה הבן. כי את כמו עם:
ג[עריכה]
ויחי מקץ כו'. ראוי לשים לבמה נשתנו מנחותיהם. זה מפרי האדמה וזה מהצאן. ואם כל אחד ממלאכתו הביא למה נאשם קין. ועוד אומר והבל הביא גם הוא. כי אומר גם הוא. הוא מיותר. ועוד אומר אל הבל ואל מנחתו שהל"ל אל מנחת הבל. וכן אומרו ואל קין ואל מנחתו לא שעה. כי אומרו אל קין הוא מיותר. והל"ל ואל מנחת קין לא שעה. ועוד אומר ויפלו פניו כי אין נפילת פנים צודקת בדבר זה. ולא עוד אלא שמחלקן הוא יתברך לשנים באו' למה חרה לך ולמה נפלו פניך. ונראה הכל דבר אחד. ועוד אומר הלא אם תטיב שאת כו' איך הוא זה נתינת טעם אל מאמר למה חרה לך כו' ואומרו אם לא תטיב כו' מה ענין אומרו לפתח כו' שנהפוך הוא. כי תחלה הוא לפתח חטאת רובץ בעת הלידה. ואח"כ הוא מה שלא ייטיב. וכן אומרו ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. שהם דברים משוללי ענין. וטעם. וקשר:
אמנם הנה המנחה אשר יובא לה' אין איש יכול להביא דבר ראוי אליו יתברך. כ"א אשר את נפשו יבא. וע"כ בהקריב קרבן לה' צריך אדם לשים בלבו. כי את נפשו היה ראוי לזבוח. ולנתוח. ולשרוף. והלואי שירצה בו הוא יתברך כאשר היה חפץ ביצחק. ובכלל הדבר יכוין בזבוח את השור או את השה. כאלו את עצמו הוא שוחט. ומנתח. ונזרק דמו. ונשרף על המזבח. קרבו. וכרעיו. וחלבו. והוא אצלנו מאמר הכתוב אדם כי יקריב מכם תחלה בטוב המחשבה את עצמו קרבן לה' כאלו את נפשו הוא מקריב. ואח"כ מן הבהמה כו' תקריבו את קרבנכם. כלומר קרבן של עצמכם. ומרבה כאת כאלו שני קרבנות קרבים יחד. הוא ובהמתו:
ונבא אל הענין אומרו כי קין הביא מפרי האדמה. והוא כי הנה למה שלא היה יתרונו. רק על הצומח כי היה עובד אדמה. ולא חש להעדיף על הב"ח ע"י כשרון ועבודת קונו. על כן הביא צומח. שנית שלא הביא את עצמו כדרך מקריב קרבנות לה'. אך הבל הביא גם הוא כלומר שלא הביא ב"ח בלבד כ"א גם הוא. כלו' גם את עצמו כי תחלה העלה בלבו כאלו את עצמו הוא מקריב עם בכורות צאנו וחלבהן. נמצא כי הבל הביא שני קרבנות. את עצמו. ואת בהמתו. וזהו וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. והנה חיה ראוי לכתוב תחלה שלא שעה אל קין שהקריב תחלה. ואח"כ יאמר שאל הבל ואל מנחתו שעה. אך יהיה כי בראות קין כי שעה אל הבל ואל מנחתו. כיון גם הוא לכוין כאלו מקריב א"ע ולא שוה לו. כי היה מצות אנשים מלומדה. וזהו שאחר אומרו וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. אמר ואל קין ואל מנחתו לא שעה. אז ויחר לקין מאוד. ובבואו לכלל כעס בא לכלל טעות. והוא מאמרם ז"ל (עיין בת"י) כי נתפקר ואמר לית דין כו' ולית עלם כו' ולית אגר טב כו' והנה אין ספק כי המתפקר כך מאבד נפשו ומסיר ומפיל צלם אלהים מעל פניו. וז"א ויפלו פניו. כי הנקרא פנים בעצם הוא צלמו. נפל ממנו. ויאמר ה' אל קין למה חרה לך כו' לומר הנה אם אומר למה פשעת עד גדר נפלו פניך. הלא תענה כי הכעס החטיאך. אך אעיקרא דדינא פירכא. למה חרה לך שעי"כ נמשך היות עליך תביעה אחרת. והיא ולמה נפלו פניך. ששיחת מאיש מראך ואיבדת צלם אלהים. כי אשר חשבת שהענין תלוי במנחה אשר תביא. וכעסת על שלא קבלתי. אינך אלא טועה. כי הלא אם תטיב ותכשיר מעשיך הוא השאת והמנחה. כי שומע מזבח טוב. כמאמר שמואל ע"ה (שמואל א' ט"ו) הנה שמוע כו' והוא כי שמיעה מרחוק והקשבה מקרוב. כמ"ש ז"ל על האזינו השמים ותשמע הארץ. ז"א שמוע מרחוק שהוא בקלות כשרון מזבח טוב. אך להקשיב מקרוב טוב אפילו מחלב אלים. ולא אשא פניך על שביערת קסם אוב וידעוני מן הארץ שהיה עון גדול ואעבור על עון קל כזה שאתה מפציר עמי מלהודות על חטאתך. כי אתה דע לך כי זה גדול וכפול מהקוסם שביערת כי הלא חטאת קסם שביערת מן הארץ הוא מרי יחידי. אך ואון ותרפים יחשב ההפצר הזה שאתה מפציר. ואיך תחמיר הקל. ותקל החמור:
ונחזור אל הענין אמר אם תיטיב. הוא השאת והמנחה. ואם לא תיטיב אין המנחה מסלקת העון. כ"א לפתח העולם בצאתך ממנו חטאת רובץ. כי הקטיגור שעשית ירבץ לפניך לבלעך. ועוד אודיעך כי כל ימיך אליך תשוקתו להחטיאך. כי עבירה גוררת עבירה. כי המשחית הנעשה בעבירה. הוא מתמיד לפתות לעשות יותר. לכן ואתה תתאזר נגדו שתמשול בו. או יאמר הלא אם תטיב שתבא לטהר ולשוב עד ה'. שאת. כי אעלך ואסייעך ואם לא תיטיב שלא תבא ליטהר כ"א תאחוז דרכך. הנה לפתח שפותחין לך כענין בא ליטמא פותחין לו. אל תתייאש מליכשל עוד. עד שלא אסייעך ליטמא. כ"א שפותחין לך. כי הלא אם אני לא אחטיאך. הנה החטאת שעשית רובץ להחטיאך כי עבירה גוררת עבירה. ולא תמתין עד בא העבירה ואחר תטהר. כ"א בעוד שאליך תשוקתו. שעדיין הוא הלך ואורח שלא שנית ושלשת בחטא. והוא עדיין כעני משתוקק שתעשה רצונו. אז ואתה תמשול בו. מה שאין כן אחר העשותו בעל הבית כי אז ימשול בך. או יאמר הנה אפשר תתעצל מלשוב בתשובה בחשבך שלא אקבלך. או שתמיד אאהוב את אחיך שלא חטא. יותר ממך שחטאת ושבת. או לסיבה שנית באמרך כי אחר שיצרך החטיאך שוב לא תוכל לו ותתיר הרצועה להתמיד בעונות באמור כי בין כך ובין כך שנאתיך. ע"כ אני מודיעך כי לא כן הוא כי הלא על הראשונה דע לך כ"א תטיב ותשוב בתשובה. שאת. שאני אעלך על אחיך. כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים כאחיך יכולין לעמוד שהוא צדיק גמור:
ועל השנית אמר ואם לא תטיב. דע לך כי כעת לפתח החטאת רובץ. כי היצר הרע קודם ישנה וישלש אדם בחטא. הוא כעני והלך הרובץ בפתח הבית לשאול צדקה. ואליך תשוקתו שתתן לו יד. ולכן איעצך כי ואתה כעת שעדין לא שנית ושלשת בחטא. תמשול בו ולא תניחהו להשתרר:
ח[עריכה]
ויאמר קין כו'. ראוי לשית לב שאין בפסוק מה שאמר לו ומה ענין הרוג אותו בשדה. והנה ע"כ יש מאמר רבותינו ז"ל (ב"ר פכ"ב) אומרים על עסקי נחלת שדה. וי"א על בהמ"ק הוא. כד"א ויצא יצחק לשוח בשדה. וי"א על האשה כד"א כי בשדה מצאה. ועוד אומרו ויקם קין. כי מהראוי לא יאמר רק ויהרוג קין את הבל אחיו. עד שהוצרכו רז"ל (שם) לומר כי תחלה הפיל הבל את קין ואח"כ קם מתחתיו:
אך הנה בספר הזוהר אמרו כי קין היה מסטרא דמסאב'. והבל מסטרא דקדושה. ובזה נבא אל הענין. והוא כי הנה עוד ידענו מספר הזוהר (דף נ"ד) כי השדות ומדברות הם מקום שליטת רוחא דמסאבא. משא"כ ביישוב. והנה הוא יתברך אמר לקין ואליך תשוקתו. כי כח היצה"ר אליו היתה תשוקתו להחטיאו. כי עבירה גוררת עבירה. והוא היחל לדבר סרה כאשר כתבנו על אומרו ויחר כו' ויפלו פניו. אותה עבירה תגרור לו אחרת. אלא שכעת שלא חטא רק פעם אחד. עדין יכול קין למשול בו שלא יחטיאנו. אמר הכ' כי הנה ויאמר קין הדברים הנזכרים בלשון חבה. כטבע לשון אמירה. אמר לו כל מה שדבר לו יתברך וכל זה בבחינת אחוה וזהו אומר אחיו כי היה כעת מושל ביצרו. אך אחרי כן ויהי בהיותם בשדה כי שם שליטת סטרא דמסאבות'. אז ויקם קין שהיה מסטר' ההיא. קם ויגבר על הקדושה שנתעורר שם יצרו. הוא שטן. הוא יצר הרע שמהבחינה ההיא. ויהרגהו על קנאתו אשר קנא. כי אל הבל ואל מנחתו שעה ולא לו:
ט[עריכה]
ויאמר ה' כו'. ראוי לשים לב באו' אי הבל. כי מה זו שאלה שיראה כנותן פתחון פה לומר לא ידעתי כו' במה שמירה ית' כמסתפק איה הוא. ומתחלה היה לו לומר מה עשית. וגם מלת אחיך מיותרת. ועוד אומרו לא ידעתי איך עלה על דעתו שממנו יתברך יפלא כל דבר. והלא הוא יתברך דבר עמו למה חרה לך ולמה נפלו פניך. היתכן שלא יעלה על לבו. כי מי שידע שחרה לו לא ידע בהרגו את אחיו. וגם מתחלתו שהביא מנחה לה' מפרי האדמה. ואם עלה על רוחו שלילת השגחה איכה יקריב לו מנחה. ועוד אומר השומר אחי אנכי. אין זו תשובה לשאלת איה הבל. וגם בכליו אומרו לא ידעתי הוא. ועוד או' מה עשית לא היה ראוי לומר אלא למה הרגת את אחיך בפירוש. וגם אומרו דמי לשון רבים. ועוד אומרו ועתה ארור אתה כו' מאי ועתה. וגם אומרו מן האדמה אשר אררה מה היא ארירת האדמה שיאמר שהוא ארור ממנה. ועוד שמורה שמאשים את האדמה שפצתה פיה. מה פשעה ומה חטאתה. וגם אומרו מידך הוא מיותר. וגם היתכן שהיא פצתה פיה. ועוד אומרו כי תעבוד את האדמה כו' למה יזכיר עבודת האדמה. ומן הראוי שלא יאמר רק לא תוסיף האדמה תת כחה לך. ועוד למה נתיחד לו עונש זה. וגם שיהיה נע ונד. ועוד אומרו הן גרשת אותי היום כו' כי זה לא היה. כי היכן נתגרש מעל פני האדמה. ועוד או' ומפניך אסתר היתכן שמפניו יתברך יסתר איש. ואיך אמר כל מוצאי יהרגני. למה יירא שיהרגוהו כל מוצאו. ועוד או' לכן כל הורג קין שאיך היה הגזרה או' שבעתים יוקם. כי הלא יראה מדברי למך. שהוא כי הז' דורות יאריכו לקין. כאומרו כי שבעתים יוקם קין כמאמר המתרגם. ועוד או' וישם ה' לקין אות. מה ענינו. ואם אומרו לכן כל הורג קין הוא תיקן לבל יהרגהו כל מוצאו. מה צורך אות. עוד אומר ויצא קין מלפני ה'. איך יתכן יצא איש מלפני ה':
אמנם הנה כתבנו באומרו ויאמר קין אל הבל אחיו שאמר לו דברי פיוסים כאח לו בעצם. ואח"כ בהיותן בשדה הרגו. וזה יאמר לו הוא ית' אי הבל אחיך. היכן אחוותך עמו שהוא להגזים הענין. שאחר הוראת אחוה רבה. הרגו. והנה בתשובת קין ארז"ל (עיין במדרש תנחומא) שאמר לו לא הרגתיו אני. אלא שנתת בי יצה"ר. והשיב לו הוא יתברך אתה עשיתו רע. והנה ראוי לשית לב כי אין מזה בכתוב כלל אלא לא ידעתי כו' וגם איך השיבו יתב' אתה עשיתו רע האם לא רע ומר הוא מעצמו. אך הנה בזה נבא אל ענין הכתובים. והוא כי הנה ידענו כי אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות ובבלי דעת הוא חוטא. וזה יאמר לא ידעתי כלומר לא היה בי דעת. כי נכנס בי רוח שטות הוא כת היצה"ר והוא עשה. והנה זה ענין מאמרם ז"ל (שם) באומרו לא הרגתיו אני אלא אתה שנתת בי יצה"ר. וש"ת למה לא עמדת נגד יצרך לשמור ממנו. זה א"א לי כי השומר אחי אנכי. לומר הלא בטבע אני נגדיי אליו כנודע. כי הוא מסטרא דדכותא ואני ממסאבותא. וא"כ איך אהיה שומרו אנכי. כלומר כ"א אתה היה ראוי תהיה לו לשומר. כי ידמה לך ותישע אותו ואת מנחתו. והיה לך לשמור יצרי בל יחטיאני להורגו. והשיב לו הוא ית' מה עשית כו' דבר גדול עשית יותר ממה שאתה חושב. שהוא כי גם שליטת בך היצה"ר הוא עליך והוא ענין מאמרם ז"ל אתם עשיתני רע והוא ענין ספר הזוהר ממשל השפחה. כי הוא יתב' נתן היצה"ר לטוב לאדם לתת שכר טוב לבלתי שומע לו. משא"כ אם לא היה לאדם יצה"ר. והאדם המתפתה ממנו מהפכו לרעה ברוע בחירתו. וגם אצ"ל שאתה הרגתו. כ"א לא אותי לבדו הרגת. כ"א דמים רבים שפכת דמו ודם זרעיותיו וכלם צועקי' אלי מן האדמה. ועתה טרם עשותך תשובה ארור אתה מן האדמה. או יאמר ועתה כו' הנה עיקר העונש שמור לך לאחר מותך. ומה שיהיה לך עתה. הוא כי ארור אתה מן האדמה. והוא כי הנה כשחטא אדם נתקללה האדמה. וגם הוא. והנה היתה קללת האדמה יתירה על קללתו. כי הנה עליה נא' ארורה האדמה בעבורך. ופירשו רז"ל (ב"ר פ"כ) שתעלה דברים ארורים יתושים ופרעושים קווץ ודרדר. ולאדם שנא' לו ואכלת את עשב השדה היוצא מאליו עכ"ז הטיב היא ית' עמו באומרו בזעת אפך תאכל לחם. שהוא שאם יעבוד את האדמה יאכל לחם. שחלב חטים תשביענו. שממנה יצא לחם כי תתן את כחה לו. אך אתה לא כן אלא ארור אתה יותר מן האדמה. כי הנה עד כה לא מנעו ממנו תת כחה לאדם. רק בשלא יעבוד את האדמה. ועתה גם כי תעבוד את האדמה לא תתן כחה לך:
או יאמר מן האדמה. לומר עונש זה נמשך לך מן האדמה. ונתן הטעם באומרו אשר פצתה את פיה כו' לומר הנה עלובה היא האדמה על ידך. כי הלא הפעם הראשונה שפצתה את פיה לקבל איש קבור בתוכה מאז נברא העולם היה בדם נפש הרוג. וזהו אשר פצתה כו' לקחת את דמי אחיך שהיא עבירה כפולה כי אחיך הוא. וזה בא לה מידך. וע"כ כי תעבוד כו' לא תתן כחה לך להוציא לך לחם ע"י עבודתך אותה. וע"י כן נע ונד כו' כי לא תהיה דר במקום מיוחד. כ"א נע גולה מממקום למקום. וגם בכל מקום אשר תגלה שם. לא תנוח בו הזמן אשר תהיה גר שם. כי אם נד ומטולטל במקום מיניה וביה. בארץ מתקוממה לך כי עשית פתיחת פיה ברעה. ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. והוא כי הבין באמרו יתברך ועתה. שהוא ועתה טרם שובך בתשובה. ע"כ התודה ואמר גדול עוני מנשוא והוא כי דרכו יתברך להעביר ראשון ראשון עד עון שלישי. אמר הנה גדול עוני מנשוא וסבול עד השלישי. או יאמר כי הנה אם העון הוא גדול. גדולה מאד רחמנות ומחילתו יתברך. ובמה יודע היותו יתברך נושא עון אם לא בהיות העון גדול. כמאמרנו על פ' לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. שבמה יודע כי לו יתברך רחמים וסליחות. אם לא בהגיע אשמתינו אל גדר מרד. לזה אמר כמתמיה גדול עוני מנשוא. האם יותר גדול העון שלי מהנשא מחילה שלך. לא יתכן כי כח המחילה שלך גדול ודאי. ואחר הוידוי אמר הן גרשת אותי כו' לומר שתי רעות עשית לי למות בעולם הזה ובעוה"ב בדברך זה. כי הן גרשת אותי מעל כללות פני האדמה. כי אהיה מת ונתון תחת פניה בקבר. ומי יתן ולא אהיה נדון אחר מותי. כי האם מפניך אסתר אחרי כן. כלומר לא כן הוא כ"א אציעה שאול הנך. ופירוש ואמר מה שאמרתי שעל ידי גזרתך אני מת בעולם הזה. הוא כי הנה והייתי נע ונד והיה כל מוצאי יהרגני. באופן כי איבדתני גם מהעולם הזה. מלבד העולם הבא ששם עיקר העונש. או יאמר הן גרשת אותי כו' כי הנה היו דרים אז בהר המוריה מקום שער השמים. כי שם היה מקום שהקריב בו אדם והקריב הבל בכורות צאנו וחלבהן. ובמצב ההוא היה זה. והוא יתברך גזר עליו יהיה נע ונד בארץ שנתגרש משם. וז"א הן גרשת אותי מעל פני האדמה. שהוא מהר המוריה שהוא הפנים של כל האדמה. כי זכות המקום היה מועיל לי. וגם מפניך אסתר מאור פניך. כי צלם אלהים סר מפני כמדובר באו' ויפלו פניו. וע"כ והיה כל מוצאי יהרגני. כי לא נאמר ומוראכם ותתכם יהיה על כל חית השדה. רק אשר בו צלם אלהים על פניו כמפורש אצלנו:
טו[עריכה]
ויאמר ה' לכן כו'. הנה המתרגם ורש"י ז"ל פירשו שבעתים יוקם כי ז' דורות תלו לו שישוב. והנה לפי זה אומרו כל הורג קין הוא משולל גזרה. וכן פרש"י שהוא כמתחיל להגזים ובלתי גומר הגזירה. לכן אחשוב במה שידענו מרז"ל (ש"ר פ"ו) כי לכן הוא שבועה. ובזה אפשר כי השביע הוא ית' את ברואיו בל יהרגוהו וז"א לכן כל הורג. כי יהיה חומר שבועה על כל הורג קין. והטעם כי כבר קין שבעתים שהם ז' דורות יאריכו על חטאו. ועד הזמן ההוא לא יגעו בו אולי יתקן את אשר עוות. וכן הי' כמשז"ל שתלו לו עד המבול. ועליו נא' וימח את כל היקום שהיה תלוי ברפיון. והנה משתי בחינות היה מתיירא. (א) מכחות הרוגז המשוטטות בעולם. (ב) מהבעלי חיים כחיות רעות ודומיהם. ע"כ על הא' אמר לכל כל הורג קין כו' ועל הב"ח אמר וישם ה' לקין אות לשתפול חתת אלהים עליהם. ואמר שע"י התשובה ששב. הועיל מחצה ויסירו ממנו הנע. ונשאר נד. כמאמרם ז"ל (סנהדרין דף ל"ז). וז"א וישב בארץ נוד כו' ויהיה לפי פירושנו כי הנע היה שלא יהיה יושב במקום א' רק מטולטל. ונוד הוא כי גם במקום אשר ימצא לא יהיה מיושב בו. רק נד. ויאמר כי עתה וישב בלי טלטול כ"א בארץ ההוא היה נד מינה ובה. ואפשר כי האות ששם לו. הוא האות ו'. וע"כ ניתנה במלת נד ונעשית נוד ויהיה על כי נתעתד לבא ביתר. שנקרא יתרו בו' יתירה. ואפשר היה במקום קדמת עדן למען יזכיר אבידתו בעדן גן אלהים אשר איבד ברשעו. למען ע"י כן יגמור תשובתו. או יאמר ויצא קין מהיות לפני ה'. שלא היה ה' נגד עיניו לשוב בתשובה למענו. כ"א קדמת פניו על אהבת השכר שבעדן. וע"כ הועיל לו החצי שביטל ממנו. נע. ונשאר נד. וזהו וישב בארץ נוד קדמת עד שישב בארץ נוד על היותו קדמת עדן. ולא ביטול הוא ית' גם את הנד. כאשר ביטל הנע. על שלא היה קדמת ה':
כד[עריכה]
כי שבעתים כו'. ארז"ל (שם דף ל"ח) כי למך היה סומא והיה תופס הקשת לצוד ציד חיה או עוף וילד לפניו ואמר הילד שהיה רואה נגדו ציד והיה איש וירה החץ והרגו. ואח"כ כשהודע אליו תמה ויספוק את כפיו ומיעך ראש הילד שלפניו בין שתי כפיו. נמצא שהרג שוגג והיה מתנצל לנשיו בל יפרשו ממנו ואמר כי ז' דורות תלו לקין. ואליו יתלו שבעים ושבעה. ואפשר יצא לו החשבון הזה כי הנה קין חטא מזיד והוא חטא שוגג. ועלה בדעתו כי עשר ידות למזיד על השוגג. ע"כ יתלו לו י' פעמים שבעה על מה שתלו לקין ועוד שבעה על שהיה קרוב לאונס כי היה סומא ואינו דומה לשוגג זולתו. וזהו כי איש הרגתי בשביל פצע שבי. כי סומא אנכי. וילד בשביל חבורתי שעשיתי באיש. שכ"כ חרה לי מצד דאגת חבורתי ספקתי כפי. ופגעו בילד ועל בחינה זו יגרע משוגג:
כה[עריכה]
וידע אדם עוד כו'. ראוי לשית לב מה ענין אומר שת לי ולא אמר ונתן לי. ועוד שיקראהו לפי זה נתן כי נתן לו ה' זרע אחר. וגם למה אמרה זרע ולא אמרה בן. ועוד כי כל שמת לו בן ונולד לו אחר. היצדק יושת לו שם על הוראה שניתן תחת המת. והלא כל בן הילוד הוא בפני עצמו ולא במקום האחר. וגם אומר תחת הבל הוא מיותר. וכן אומר כי הרגו קין מה צורך להזכיר עון קין פעם אחרת בהיותו בלתי מדבר בו. וגם אומרו זרע אחר ולא אמר בן אחר. ועוד אומרו כי שת לי ולא אמר ויקרא את שמו שת כי אמר שת לי אלהים כו'..
אמנם הנה שת ידענו שהוא הבל. והנה הוא זרע של אחר הוא של קין. כי אליו היה נוגע הדבר ע"י יבום. ע"כ אמר הנה בסגולת איכות האח. הוא הקם זרע לאחיו. אך עתה שת לי אלהים זרע של אחר. שהוא של אחיו של הבל. ואותו הכח המיוחד לאח. שת לי אלהים באיכותו. כי הלא זה הבן הוא תחת הבל. כי הוא הוא שבא תחת הבל הא'. והטעם ששמו הוא ית' בי ולא היה מאחיו. הלא הוא כי הנה הרגו קין. ואיך יזכה מי שהרגו לשוב להביאו לעולם. ולכן לא נא' כי אמר שת לי כי אין הדבר תלוי באמירתו. כ"א מה' יצא הדבר לבלתי גלגל זכות ע"י חייב. ומה גם שיהיה על ידו. וע"כ קראו שת בציר"י השי"ן ולא בקמ"ץ. לרמוז בב' נקודות נפרדות אל שוב הבל נפרד מקין לגמרי. ולא שיבא הראשון ע"י השני:
כו[עריכה]
ולשת גם הוא כו'. אומרו גם הוא. יאמר כי אירע לו גם הוא כאביו שהולד את קין. כי כן היה אנוש כי אז נעשה כחול חלילה הקריאה בשם ה' ודבקו בע"ג.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |