אליה רבה/אורח חיים/רמח

אליה רבה ‏ אורח חיים רמח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] פחות משלושה וכו'. דהיינו ביום רביעי בשבת אסור עיין סעיף ד' (מגן אברהם). אבל הב"ח ועולת תמיד פסקו דמותר ברביעי שכן משמע ברי"ף ורמב"ם ורא"ש שכתבו טעם משום עונג שבת וכן לפרישה מפני שהוא כמו שט, עד כאן. וכן היה נראה עיקר אלא שמצאתי בראב"ן סימן ס' דמייתי ירושלמי אין מפליגין בערב שבת ולא בחמישי ולא ברביעי, ועוד קשה דהא לטעם דשט על כרחך צריך לומר לעניות דעתי הא דמותר קודם שלושה ימים משום דלבתר שבתא הוא ואין לו להמנע בשבת הבא כמו שכתב בית יוסף לטעם הר"ן וכדאיתא סעיף ד' וכן כתב הב"ח סק"ד למאן דאמר טעם משום תחומין עיין שם, אם כן ודאי דברביעי אסור, וכן לטעם שכתב בית יוסף משום היכרא שלא יעשה חבית של שייטין אף שהוא דחוק מכל מקום מסתמא עשו היכרא שלא יהא קמי שבתא, ועוד דגם לרי"ף ורא"ש אפשר דאסרי ברביעי דגם ברביעי ליכא עונג, ולמאי דמסיק הרא"ש דירושלמי פליג אש"ס דילן וכהאי גוונא כתב בריב"ש סימן ק"א בשם הראב"ד עיין שם, וכן מצאתי ברוקח סימן קצ"ז:

ב

[ב] מהלך יום אחד וכו'. פירוש על ידי רוח טוב אף שעכשיו אינו רוח טוב מותר והוא הדין במהלך שתי ימים שרי בחמישי כמו שכתב בית יוסף:

ג

[ג] [לבוש] ולדבר מצוה וכו'. נראה לי דאפילו כשספינה למטה מעשרה שרי, ואף דהרא"ש אוסר משום תחומין מכל מקום כיון דקיימא לן דקודם שלושה ימים מותר לדבר הרשות כמהרי"ק ודלא כהרא"ש והוא הדין בדבר מצוה אפילו בערב שבת, ועוד דהא הב"ח כתב שגם הרא"ש מתיר בזה וכן בס"ק ד' שם משמע דעתו להתיר ותדע דהא לתוס' וספר התרומות והם פירשו דטעם משום שט ואפילו הכי מתירין לדבר מצוה ולא אמרינן בזה שהעמידו דבריהם במקום עשה וכן משמע בביאורי רש"ל לסמ"ג, וכן ממה דמתירין בסעיף ד' לדבר מצוה בערב שבת אף שישראל עצמו יעשה חילול כריב"ש, וכל זה דלא כעולת תמיד שפסק בפשיטות בסוף סימן זה לאסור כשיבוא לידו חילול או חוץ לתחום ושכן סבירא ליה לרמ"א. ומה שכתב שכן כתב בשיירי כנסת הגדולה לא דק דדוקא לרדב"ז קאמר דאסור, פירוש ביוצא בשיירא כשעולה לארץ ישראל לדידן דמתירין הוא הדין בזה, ולקמן ס"ק י"ב יתבאר יותר גם דלא כמגן אברהם בסוף סימן זה:

ד

[ד] [לבוש] אפילו בערב שבת וכו'. אבל בשבת אסור דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות ועיין סימן תרי"ג (מגן אברהם). והיינו דלקמן ס"ק ח' הקשה הטור סותר עצמו במה שהתיר לשוט ביום כיפור לדבר מצוה והכא כתב פוסק עמו לשבות משום שט, ותירץ דהכא מיירי שעושה כותי מלאכה עבורו, עד כאן. ואין דבריו נכונין בזה דבתוס' וספר התרומות וסמ"ג וטור משמע להדיא דאפילו באין כותי עושה מלאכה מיירי. גם תמיה לי על קושיתו דלא עיין שפיר בטור דפסק כרבי שמעון בן גמליאל דאין צריך שיפסוק לשבות, גם בלאו הכי יש לומר דהטור סבירא ליה דלכתחילה קאמר שיפסוק ואם אינו אפשר מותר בלא פיסוק עיין סק"ה, ועוד שמצאתי בשבלי הלקט דף י"ד שפירש בפשיטות הש"ס לדבר מצוה מותר אפילו בשבת. ובזה מתורץ תמיהת בית יוסף בריש סימן של"ט על אגור עיין שם וכן משמע בבית יוסף כיון שהביא דברי רמב"ן שנהגו להפליג בערב שבת ובשבת, וכתב על הבית יוסף אפשר ללמוד עליו זכות משום דכולהו חשיבא לדבר מצוה, עד כאן, הרי דאף בשבת מותר אלא דבבית יוסף בסוף הסימן קצת לא משמע הכי עיין שם ודו"ק. ואין להקשות מסימן תרי"ג סעיף ז' שכתב השולחן ערוך לעבור בספינה קטנה יש מי שאוסר והוא מכנסת הגדולה, דיש לומר ביום כיפור החמירו טפי דלא כבית יוסף שם, גם יש לי תמיה על השולחן ערוך שם דלשון טור כהאי גוונא לעבר לשוט משמע שישוט ממש אבל בספינה ודאי לאו שיטה ממש הוא אלא דנראה כשט כמו שכתב בספר התרומות סימן רכ"ה ומרדכי פרק קמא דשבת. ובאמת הרמב"ם וסייעתו לא סבירא ליה הך סברא כלל למעיין מיהו בספינה שעושין בה מלאכה אם רובה ישראל אף יש כותי עושין המלאכה פסק בריב"ש סימן ק"א דאסור בשבת גם בזה צריך עיון מאי שנא ממלחמות מצוה בסוף סימן זה ובר"ן משמע דשוין הן והוא הדין ביום טוב אפילו יום טוב שני אפילו בצינעה:

ה

[ה] [לבוש] מכל מקום פוסק וכו'. פירוש בדברי מצוה תוך שלושה ימים פוסק אבל קודם שלושה ימים אפילו בדבר הרשות אין צריך, כן כתב הב"ח אבל בראב"ן סימן ס' ראיתי שצריך לפסוק קודם שלושה ימים בדבר הרשות, ואם הולך תוך שלושה ימים לדבר מצוה ויש חשש שיתעכב אם יפסוק מסתפק בעולת תמיד אם צריך להתנות ובשיירי כנסת הגדולה משמע להתיר ועיין לעיל ס"ק הקודם משמע כמגן אברהם דאם אי אפשר לפסוק אסור, וכן פירשתי בספרי ליו"ד סימן רס"ו מה שכתב התשב"ץ לאסור מילה שלא בזמנה ביום חמישי שיבוא לידי חילול שבת והקשה הש"ך מש"ס דבדבר מצוה מותר להפליג בספינה ותרצתי דהא סיים הש"ס ופוסק על מנת לשבות וכן פסק התשב"ץ הביאו בית יוסף כאן ובמילה לא שייך לפסוק וזה ברור. ומכל מקום לדינא צריך עיון דנראה לסמוך בזה על הטור דלעיל שפסק כר' שמעון בן גמליאל וכן פסק ריב"ש סימן ק"א:

ו

[ו] מקרקע וכו'. וכן הסכים מגן אברהם דלא כב"ח שכתב דכל שעומק מים עשרה אף שספינה שוקעת במים עד שאין מקרקע המים לקרקע הספינה עשרה מותר אלא דאסור דחשבינן מקרקע הספינה, מיהו אם יושב למעלה מותר כמו שכתב בספר יראים ודלא כמגן אברהם שכתב דאסור כיון שספינה רחב כמו שכתב בסימן ת"ד עד כאן לשונו, דליתא דהתם בעמוד רחב ארבע מיירי דהוי כארעא סמיכתא דניחא תשמשתיה, אבל בספינה משמע בפרק מי שהוציאוהו אף דרחב ארבע לא מקרי ניחא תשמשתיה אף דהכא למטה לאסור מכל מקום נראה דלמטה מעשרה מקרקע מים מותר:

ז

[ז] [לבוש] אמרנו שמפליגן וכו'. משמע דלא סבירא ליה טעם דשט כשנכנס קודם שבת וכמו שכתב בשולחן ערוך אבל הב"ח פסק לאיסור אף למעלה מעשרה משום שט וכן נראה עיקר בגדולי אחרונים ומגינים לא הרגישו בזה. כתב עולת תמיד אם הגיע למקום שאין עומקה עשרה טפחים אפילו אותו המקום הוא רב אפילו נזדמן ליבשה אין צריך דלא פלוג רבנן בספינה וכן משמע בתוס' עירובין דף מ"ג ע"ב, ואינו נכון דודאי אם אפשר לו לצאת בלא סכנה צריך לצאת וכן משמע ברבינו ירוחם ופוסקים, ותוס' שם מיירי שהוא למעלה מעשרה דמותר ולא חיישינן שמא ירד מספינה ליבשה וילך חוץ לארבע אמות כמו שחיישינן בקרון דלא שכיח זה בספינה ולא פלוג רבנן בזה אבל אם בא למטה מעשרה ודאי חילקו רבנן:

ח

[ח] [לבוש] על ידי בהמות וכו'. לאו דוקא אלא ספינה שיצטרך לחלל שבת כדמוכח בבית יוסף ושולחן ערוך ולא כתב על ידי בהמות ישראל אלא לדיוקא דבשלא יבוא לידי מלאכה מותר כמו שכתב רמ"א, וכן מצאתי במהרי"ק שמ"ו דבספינה לא שייך שמא ירד ולא הוי משתמש בבעלי חיים דהוי צידי צדדיו ולא שייך שמא יחתוך זמורה להנהיג בהמה שאין דרך ליושבי ספינה להנהיג כלל ולא דמי לקרון שדרכן להנהיג הבהמה וכו', וכן מבואר בתוס' והרא"ש שם. ועולת תמיד כתב בשמם לאסור בספינה הנמשכות על ידי בהמות ולא ירדתי לסוף דעתו דהם מיירי להדיא בקרון כדפירשתי שיצטרך לסייע וכו' כן כתב בשולחן ערוך, וצריך עיון דבריב"ש שהביא בית יוסף כתב אף שכותי עושה המלאכה לבד אסור, וצריך עיון דהאידנא רוב אנשים שבספינה כותי ועושה הכותי בשביל הכותי דשרי:

ט

[ט] והוא שלא יצא וכו'. דאסור ליכנס בשבת בספינה משום שט כמו שכתב בסוף סימן של"ט:

י

[י] אפילו יצא וכו'. ועל כל פנים כשמגיע ליבשה אסור לזוז מארבע אמות כמו שכתב סוף סימן ת"ה אבל אם לא יצא מותר ובספינה מהלך כולה כמו שכתב סימן ת"ה סעיף ז' ואם לא שבת בה לא כיון דנכנס בה לדעת (מגן אברהם). ובתוספת עולת תמיד בשם הגהות אשירי בסתם דאם עבר ונכנס בשבת והפליגה אין לו אלא ארבע אמות דלא שרינן בדיר וסהר אלא כשהכניסוהו בעל כרחו, עד כאן. ותימא עליו דלקמן סימן ת"ה ס"ק ב' תמה על השולחן ערוך דמשמע לאסור מהא דמתירין בדיר וסהר ושכן משמע בתוס' עיין שם באריכות ולא הרגיש כמו שכתב הכא, ובאמת הגהות אשירי פליגי על תוס' וכן הוא בר"ן פרק קמא דשבת. ולדינא צריך עיון דבספר התרומות סימן רכ"ה ומרדכי והגהות מרדכי ושבלי הלקט ורבינו ירוחם נתיב י"ז ראיתי שפסקו כתוס':

יא

[יא] [לבוש] אפילו לא החשיך וכו'. ומגן אברהם השיג דמשמע בכל הפוסקים דבעינן שישב דוקא עד אחר בין השמשות, עד כאן. ולעניות דעתי סבירא ליה ללבוש לתרץ בזה קושית בית יוסף על הר"ן למה לי קידוש הא במערב ברגליו סגי, ומה שמתרץ בית יוסף דלפרסומי מילתא מקדש סבירא ליה לדוחק, ועוד הא בהגהות אשירי שהביא בית יוסף לא הזכיר קידוש אלא מחשיך ברגליו ור"ן לא הזכיר מבין השמשות וחשיכה לכן סבירא ליה ללבוש לתרץ דר"ן מיירי שמוסיף מחול על הקודש ואינו רוצה להיות שם בין השמשות לכן צריך לקדש דזה הוי קבלה גמורה לשבת וכדקיימא לן סימן רס"ג דאסור במלאכה כשמקבל שבת מבעוד יום. והנה מצאתי בשבלי הלקט דף י"ד שכתב לא ידעתי אמאי נהגו לקדש ולאכול כיון דהוא גופיה שט שם בשעה שקידש היום עד כאן לשונו ולבית יוסף משתמיט דבריו וצריך עיון:

יב

[יב] [לבוש] מותר להם וכו'. וריב"ל ורדב"ז סימן ע"ז אוסרין כשיודעין בודאי שיחלל שבת (מגן אברהם). ואני עיינתי ברדב"ז שם וראיתי שכל ראיותיו דחוין הן דודאי גם לרמב"ן וריטב"א מותר בדבר מצוה אפילו בערב שבת דהא קאי על הש"ס וכדמשמע מרבינו ירוחם, ומה שהקשה הוה ליה לפירושי הא דאין צרין במלחמת רשות דוקא ולא בדבר מצוה כבר תירץ בתשובת הריב"ש סימן ק"א שאין מצוה לישראל לצור עיירות של כותי, ויותר תימא הא בירושלמי הביאו בית יוסף ריש סימן רמ"ט מחלק באמת באין צרין דבמלחמת מצוה מותר ופסק הטור ולבוש סוף סימן זה. גם מה שכתב לפרש דברי הר"ן ליתא למעיין בדברי הר"ן גופיה הילכך אין לזוז מפסק הריב"ש ושולחן ערוך ולבוש:

יג

[יג] והעולה לארץ ישראל וכו'. דוקא על דעת להתיישב ויש אומרים דאפילו מהלך בארץ ישראל מצוה הוא (כנסת הגדולה ומגן אברהם). וסברא ראשונה כתב כנסת הגדולה בשם ריב"ש, ותימא עליו דריב"ש סימן ק"א כתב הא דהולך בארץ ישראל וכו', אלא על כרחך מה שכתב להתיישב לאו דוקא ולא בא אלא להורות דעליה למצוה נמי מצוה הוא עיין שם:

יד

[יד] שיירא וכו'. ואם מתיירא להתעכב במדבר שמא יפגעו בו ליסטים ויגזלו ממנו הבהמה ולא יוכל ללכת ברגליו או אם יקחו ממונו לא יוכל לחיות עוד או מלבושים בזמן הקור כולם מיקרי פיקוח נפש ומותר להלוך עמהם:

טו

[טו] דלדבר מצוה נפיק. הוא הדין בדבר הרשות קודם שלושה ימים או אפילו תוך שלושה ימים אם שגג וסבר שמותר הוא:

טז

[טז] לסחורה וכו'. אפילו יש לו מזונות והולך לסחורה להרווחה (מגן אברהם). לגבות מעות מכותי שהוא חולה כל עוד שאינו גוסס לא מיקרי פסידה ודאית (מגן אברהם בשם כנסת הגדולה), ולעניות דעתי לא גרע מהולך לסחורה. כתב רדב"ז סימן פ"א אם הוצרכו לחלל שבת מסכנה טפי עדיף לילך מלרכוב ואם עדיין סכנה ירכוב:

יז

[יז] ואין למחות וכו'. משמע במקום שאין מנהג אין להקל כי רבים חולקין דלענין זה לא מיקרי הליכה לסחורה מצוה וכמו שכתב ראב"ן סימן ס', ועיין לקמן ריש סימן תט"ו וריש סימן תקל"ו:

יח

[יח] [לבוש] אין צרין וכו'. בטור ריש סימן דלקמן ולפי דלא שייכא האידנא לא כתבו השולחן ערוך (מלבושי יום טוב). וכן כתב דבישראל נשבו בין הכותים וכדומה מצוה להתחיל אפילו בשבת ועיין לעיל ס"ק י"ב:

יט

[יט] [לבוש] והיה תחילת וכו'. מדנפשיה כתב כן לפרש דבקרא לא כתיב אלא שנכבשה בשבת וקשה מנא ליה הא, וביפה מראה פירש דכניסה לעיר הוי התחלה וגם כן דחוק דאנן אין צרין אמרינן בירושלמי אין מקיפין והיינו התחלת המצור, ולכן נראה לי דהיכי ילפינן מדקרא מעיקרא קאמר שבעת ימים ויהיה שבת יום כיבוש בודאי אם כן במלחמת חובה לא איכפת בשבת כלל (מלבושי יום טוב), ועיין בכנסת הגדולה שהאריך:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.