אילת השחר/קידושין/לז/ב

אילת השחר קידושין לז ב

דף ל"ז ע"ב

ור"ע סבר קירבו נסכים במדבר. והיינו כדפירשו רש"י ותוס' דע"כ לא בא על נסכי יחיד בבמת ציבור, דהא זה הקריבו גם במדבר וע"כ דקרא אתי לנסכי יחיד בבמת יחיד. והנה לעיל דף ט' ע"א בתוד"ה הלכתא הקשו דא"כ דיש הלכה למשה מסיני למה צריך קרא, וכאן צ"ל מה דאמרינן דכיון שנהגו במדבר נסכי יחיד בבמת ציבור דל"צ קרא ע"ז, דע"כ משום דכיון דהקריבו ע"כ קיבלו הלכה כן וממילא ל"צ קרא.

והנה יש להסתפק במצוה שאנו יודעים רק מהלכה למשה מסיני ואינה כתובה בתורה, אם מצוה כזאת דוחה ל"ת שכתובה בתורה, דהא מצינו לקמן דף ל"ח ע"א בתוד"ה אקרוב שהביאו ירושלמי דעשה דלפני הדיבור אינו דוחה ל"ת שאחרי הדיבור, א"כ יתכן דהללמ"ס לא עדיף מעשה דלפני הדיבור.

אבל ממה דאמרינן דל"צ קרא על נסכי יחיד בבמת ציבור כיון דכבר נהגו כך במדבר, ואם איתא דיש חילוק לאיזה דין בין מצות עשה שכתובה בתורה להללמ"ס, א"כ הא אפילו נהגו במדבר יתכן דצריך קרא להשמיענו דינהוג נסכי יחיד בבמת ציבור, ונפק"מ לגבי זה שיהי' לו דין אחר מאם רק יש הלכתא, אמנם אין ראי' מכאן, דיש לומר דבזה שאנו אומרים דנוהג נסכי יחיד בבמת ציבור אינו אלא פירוש במצות הבאת נסכים, דזה גם לקרבן יחיד, ולכן כיון דההלכה למשה מסיני אינה מחדשת מצוה, אלא מבאר דהמצוה היא גם על קרבן יחיד בבמת ציבור, וע"ז לא יוסיף מה שכתוב בפירוש בתורה יותר מבלי שיהי' כתוב בפירוש, ולא איצטריך ע"ז קרא [ושוב אמרו לי שבערוך לנר סוכה מ"ד ס"ל דכה"ג לא דחי, ושבס' מגילת אסתר ס"ל דדוחה].

תוד"ה במאי קמיפלגי. פי' בקונטרס מה ראה ר"ע לחלוק על ר' ישמעאל. וצ"ב מה דתירץ דסבר דקירבו נסכים במדבר, דמנ"ל דקירבו אשר לכן הוכרח לא לדרוש כר' ישמעאל, ובמהרי"ט כתב דגמרא גמר לה, וצ"ע דנמצא דפליגי בהקבלה שקיבל.

תיבעי קידוש כי מועדות. בחזו"א הקשה דלר"א בר' צדוק דס"ל דשלא בזמנו דאז בהכרח יהי' כבר ראש חודש לא בעי קידוש שכבר קידשוהו שמים, א"כ איך הי' ס"ד דניבעי קידוש דכאן הוי כשלא בזמנו דודאי יום השביעי יהי' שבת. והי' אפשר לומר דכיון דכתיב על יד מועדות הי' גזה"כ דבעי קידוש אע"פ דכה"ג במועדות לא בעי, כעין מש"כ התוס' לעיל דף י"ד ע"ב ד"ה ולא.

ויש לומר בדרך אחרת דהנה בהא דשלא בזמנו לא בעי קידוש לר"א ב"ר צדוק, יש להסתפק אם זה מפני כיון דאף בלי קידוש יתקדש לא בעי קידוש, או דכיון דכבר חל ונתקדש לא בעי קידוש, והיינו משום דכל יום ל' הא לא שייך לקדש את יום המחרת, דכל רגע אם נראה הלבנה יתקדש היום כיון שיש דין לקדש עפ"י הראי', כל שלא עבר היום אין לקדש על מחר כיון ששייך מצד דינו שיהי' היום ראש חודש, וכשעבר יום שלשים הא כבר חל קדושת החודש הבא, וזה מה שאמר שכבר קידשוהו שמים היינו שכבר חל בו דין קדושת החודש הבא, אבל באמת אפשר לקדש אע"פ שאנו יודעים מתי יהי' החודש, ואע"פ שבלי הקידוש יתקדש היום כשיגיע, ולכן הי' אפשר לב"ד לקדש את השבת אפי' ביום א' בשבוע, ולכן איצטריך מיעוטא, ואין להקשות לפי"ז למה לא יהא מצוה כשיודעים שביום ל' לא יראה הלבנה לפי החשבון למה אין מצוה לקדש ביום ל' את היום ל"א כמו שעשה ר' יהודה נשיאה שקידש את ימי ראש החדש של שנים הבאות, דיש לומר דעל הזמן שנוהג ראי' אין לקדש לפי החשבון כלל.

והנה ברמב"ם (פ"ה מהל' קידוש החודש) מבואר דבזמן שאין מקדשין עפ"י הראי' אי"צ קידוש אלא קביעה עפ"י ב"ד שבא"י. ואין להקשות דמדבריו משמע דאם לא הי' ב"ד בארץ ישראל לא היינו יכולין לסמוך על החשבון אלא משום דהיום ב"ד שבא"י קובעין, וצ"ע דהא אמרינן שהי' נ"ב שנה שלא הי' בא"י ישוב כלל ואיך נהגו קידוש החודש, דזה ל"ק דרק לסמוך על קידוש החשבון א"א, אבל ב"ד שבחו"ל יכולין לקדש כל שלא הניחו כמותן בארץ כמבואר בסוף מס' ברכות, ואז קידשו עפ"י הראי' ולזה אי"צ שב"ד שבארץ יקבעו.

בזמן דאיכא קרבן. הנה למ"ד דמקריבין אפי' כשאין בית נמצא דגם כעת שייך להקריב, וא"כ צריך לומר דמקרי דאין קרבן משום דא"א להקריב כל הקרבנות, או משום דכיון דבמציאות אי אפשר להקריב משום דיד הגויים שולט על המקום מקרי דאין קרבן. ולפי מש"כ בספר החינוך (מצוה ת"מ) דבזמן שאין מקדש אין מצוה להקריב קרבן, יש לפרש דאפי' אם יכולין להקריב מ"מ לא מקרי איכא קרבן כיון דאין מצוה להקריב אז.

וצע"ק דלקמן דף ס"ב ע"ב בתוד"ה גר צריך שלשה כתבו בשם ה"ר נתנאל דהא דאפשר לגייר בזה"ז אע"ג דאין סמוכין משום דכתיב לדורותיכם, וע"כ כלול בזה גזה"כ שבכל דור יוכלו לגייר אע"ג דלא יהי' סמוכין, ועי' ברש"ש שם דהוסיף דמפורש בכריתות דף ט' דקאי גם בזמן שאין קרבן, הרי דהיכא דכתיב לדורותיכם קאי על כל הדורות אפי' שלא יהיו סמוכין ולא יהי' קרבנות, ואיך אמרינן כאן דבלי פסוק דמושב ס"ד דחלב ודם לא יהא אסור כשלא יהי' קרבן, כיון דכתיב חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם, וע"כ זה קאי גם כשלא יהי' קרבנות לסברתו.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א