אילת השחר/כתובות/פז/א

אילת השחר כתובות פז א

דף פ"ז ע"א

שעבר מאי עבידתי'. ומבואר ברש"י דהיינו עד מתי זה דין כנכסיו דמהני מה שפוטרה, ולפי"ז צ"ב מה דס"ל לר' מתנה דאפי' בין מיתה לקבורה לא משביעין, דהא זה טעם אחר לגמרי משום דודאי תשבע לשקר כמבואר ברש"י דודאי הפסידה ע"י שזילזלה, ולתוס' משום כבוד המת, עכ"פ אין זה נוגע מחמת שזה עדיין כנכסיו, ומשמעות הגמ' כרש"י דמשמע דלכן מהני מה שפטרה, וא"כ אם לא פטרה תצטרך להשבע, ואיך נשביענה דלרש"י הא תשבע לשקר ולתוס' הא זה יגרום בזיון המת.

ואפשר דכיון דכשלא נשאר נכסים הא אינה מחויבת בו יותר מכל העולם, אע"ג דעי"ז יתכן שהייה עד הקבורה, מ"מ אין לחייבה יותר מלאדם אחר, א"כ כ"ז מפני שעדיין יש לו דין בנכסיו דלכן צריכים להשתדל שלא יהא בבזיון דלכן לא איכפת לן על חשש הפסד היורשין.

וכל זה להסברא הובא בשם המחנ"א מהרשב"א [עיין בקובץ שעורים אות שי"ד ובאילת השחר סופ"ק דגיטין] דיש להמת זכות בנכסיו לגבי מצבה וכ"ש בקבורה דלכן שייך לפוטרה משבועה. ואפשר דטעם זה בין כך צריך כדי לתרץ סברת רש"י, דבלי זה קשה דהא מה דתישבע לשקר אינו טעם שניתן לה משום כך לטפל בזה ושתפסיד, וע"כ משום דלגבי זה הוא צורך המת שתטפל בצרכי הקבורה אע"פ שיכול לצאת הפסד ולא נוכל להשביעה כשהתנה לפוטרה, וצ"ע.

והנה מרש"י משמע דבאמת היא חייבת לשלם אם היא זלזלה במכירתן, אלא דלא נוכל להשביעה דודאי זילזלה, וצע"ק דממ"נ אם א"א אחרת למה חייבת, ואם היא באמת פטורה אפילו אם זילזלה למה הוצרך רש"י לומר דלא נוכל להשביעה מחמת דודאי תשבע לשקר תיפוק לי' דפטורה אפילו אם זילזלה ומה שייך להשביעה.

רש"י ד"ה על אפוטרופיא. עי' ברעק"א דהק' דהא ודאי סלקא אדעתא לבקש שיפטור אותה משבועת אשתבע לי דלא פרעתיך, וכיון דזה לא גרמה ודאי גם הוא מסכים לפוטרה וממילא כולל כבר גם שבועת האפוטרופסים, ומאי פריך מי הוי ידעה, דכמו אם תובעת שיפטור משבועת פוגמת מסקא אדעתה כבר לבקש שיפטרנה מכל שבועות אף מאפטרופיא, ה"נ כיון דמסקא אדעתא לבקש שיפטרנה משבועת אשתבע לי דלא פרעתיך ממילא כבר מבקשת שיפטרנה מאפוטרופיא.

ואפשר דבאשתבע לי כיון דאין חיוב שבועה רק בתביעה מיוחדת לשבועה, אז מזה אין ראי' דמסכים לפטור את אלה שמצד הדין חייבים לישבע בלי תביעה מיוחדת, ורק בפוטרה מפוגמת כ"ש דמכוין לפוטרה מהכל כיון דמסכים לפוטרה מדין חיוב שבועה שהיא גרמה, אבל ממה שמסכים לפוטרה מאשתבע לי דלא פרעתיך אין ראי' דמסכים על שאר שבועות, ועוד יש לומר דממה שיכול להשביעה אישתבע לי דלא פרעתיך מסכים לפוטרה, משום דא"כ תמיד לא תוכל לגבות בלי שבועה לכן הוא מסכים לפוטרה, אבל על חיובי שבועה דאפשר דלא יזדמן כלל, כגון אפוטרופיא ואם תרצה לא תקבל אפוטרופיא או שתתנה עמו שהיא רוצה רק אם יפטרנה, ולמה לו כבר לפוטרה דהא כעת עדיין אינה תובעת זה, ורק מאשתבע לי דמזה לא תינצל בשום אופן לולא שיפטרנה ע"ז מסכים לפוטרה, משא"כ אם מסכים לפוטרה מפוגמת שזה ג"כ יהי' רק אם יזדמן, אז יש לנו לומר דפוטרה גם מאפוטרופיא אע"ג דזה רק אם יזדמן. (מהדו"ק)

תוד"ה לכרגא. בסוף דבריהם מבואר דלשלם כרגא הוא בכלל מזוני. וצריך טעם אם אינו משלם אז המלך לוקח לעבוד בתור עבד, כמבואר בב"מ (דף ע"ג ב'), וא"כ יותר אפשר להכניס זה בתקנת פירקונה, ואף דזה לא כשבי' ממש מ"מ למה זה בכלל מזונות.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א