אילת השחר/כתובות/עט/א

אילת השחר כתובות עט א

דף ע"ט ע"א

עד שתכתוב לו מהיום ולכשארצה. ופירש"י שאם בא לזכות תאמר אני רוצה במתנה ונמצא קיימת למפרע ואם זה שנכתב בשטר יבוא להחזיק תאמר איני רוצה. יש לעיין אם אחרי שבא הבעל ואמרה אני רוצה בהמתנה כבר זוכה הלוקח ממש ולא תוכל כבר לדחותו, וכן להיפך אם בא לוקח ואמרה דאינה מתכוונת להקנות מתנה יוכל כבר הבעל לזכות בנכסיה, או דכל פעם יכול לדחות להשני, כן יש לעיין אם אפשר להלוקח ליתן זכותו להבעל, או דשום א' מהן אינו זוכה כלום ולא יועיל הסכמתם יחד ג"כ.

שם. עד שתכתוב לו מהיום ולכשארצה. יש לעיין להרמב"ן (הובא בר"ן גיטין דף כ"ה) דבכל תנאי אינו תלוי בברירה ואין חילוק אם בידו לקיים או לא אלא רק בתנאי התלוי ברצון הוא תלוי בברירה, א"כ ע"כ הני חכמים ס"ל יש ברירה, ואפילו לרש"י יש לעיין דהא קאמר התם דלאיזה שארצה אגרש תלוי בברירה, הרי דלאיזה שארצה אע"ג דבידו לקיים מ"מ זה תלוי בברירה, ודוחק לומר דרש"י יסבור דלאיזה שארצה תלוי בברירה רק בכתיבת הגט, כיון דכתוב בתורה וכתב לה משמע יותר שיהא מבורר כבר בשעת כתיבה, כמש"כ תוס' שם בגיטין כ"ד ע"ב, דזה רק סברא דאפילו אם בשאר דוכתי יש ברירה מ"מ בגט לא מהני, אבל מה שאינו תלוי בברירה למה יהי' חילוק בין גט לשאר דברים.

עשאום כנכסים שאין ידועים לבעל. והיינו דסבור הבעל שזה מתנה גמורה כמש"כ רש"י, וכבר הערנו באילת השחר ב"ב (דף ק"נ ע"ב) דכיון דכל העולם מבינים שזה רק להבריח למה הבעל לא יודע מזה, והי' אפשר לומר דכולם מבינים דכל כונתו להבריח אבל לא יודעים דשטר מברחת לא מהני למקבל מתנה, ועדיין צ"ע דאם הבעל ת"ח ויודע את הדין דבמברחת לא קונה הלוקח מאי איכא למימר.

תוד"ה עשאום כנכסים. דאי בעי למימר דתקינו רבנן משום תקנת מברחת כמו שאומר ר"ש בנכסים שאינן ידועים. היינו דהי' תקנה מיוחדת רק במברחת, יש לעיין דלפי"ז צ"ל לאביי דידוע דהי' תקנה קדומה מיוחדת דמברחת, א"כ הרי דשטר מברחת לא קנה המקבל מתנה, דאילו קנה הלוקח ל"צ לתקן שהבעל לא יזכה בפירות ואיך הוי פליג בזה רב ענן, ולומר דהתקנה היתה באופן דאמרה בפני עדים בפירוש שאינה נותנת מתנה, קשה דא"כ למה הוי כנכסים שאינם ידועים, דמסתמא העדים מודיעים מה שהתנתה.

בא"ד. אית לן למימר דלמתנה גמורה איכוין. ברא"ש הקשה דאדרבה יש לנו לומר דכיון דלא רצה ליתן אלא להבריח א"כ נשארו אצלו ויגבה הבע"ח מהכתובת אשה. ובסברת ר"ת נראה דהא כתב שטר מתנה אלא דע"י אומדנא אנו מפקיעים ממה שכתב בפירוש, וזה רק אם אין שום צד ספק משום דלא שביק לנפשי' ויהיב לאחריני, אבל לגבי בע"ח אין לנו אומדנא ודאית, וכיון שכן נשאר דהמתנה קיימת, דומיא דמש"כ הרא"ש גופי' בב"ב בפ' מי שמת דספק אומדנא לא הוי אומדנא כלל, דכדי להוציא הדברים ממשמעותן צריך שיהי' אומדנא ברורה מאד.

וחכ"א המחוברים לקרקע שלו. הנה משמע דיש לבעל זכות בקרקע לגבי פירות, דאם יש רק זכות בפירות א"כ ודאי תלוי רק מה שהאשה רוצה כיון דלו אין זכות בקרקע, ולפי"ז זה שסובר דבפירות מחוברין שירשה שייך לבעל, זה זכות בפירות אע"ג דזה יצא מהקרקע שלא הי' לו אז בהקרקע, ע"כ דיש לו לפי מ"ד זה שני זכויות א' בקרקע לפירות, פירות שלא מקרקע שלו.

וצ"ע דמה חלוק פירות אלו מכל מטלטלין שירשה, דמהם אין לו זכות אלא שימכרו ויקנו קרקע ולהאשה יהי' הקרן ולהבעל פירות.

פשיטא ארעא ובתי ארעא. הנה מדקאמר פשיטא משמע לכאורה דאינה תקנה אלא סברא דאם אחד רוצה ארעא והשני בתי אז צריך להעדיף לזה שטוען ארעא, משמע מזה מצד זכויותיהם שוים הבעל ואשתו, ובודאי אם שניהם יסכימו לבתי אז יכולים לקנות, א"כ מה מועיל מה שיותר טוב לקנות ארעא כיון דהשני זכותו לדרוש בתי ואינו מוותר על זכותו איך בלי תקנה מוכרח לקנות ארעא, וצריך לומר דכיון דטענת ארעא עדיפא, אז אין לא' מהם להכריח לקנות מה שפחות טוב שעי"ז מגרע זכותו של השני.

ויש לעיין באנשים שנשתתפו יחד ויש בהם דבר שאין בו כדי חלוקה וא' רוצה לקנות ארעא וא' בתי, אם ג"כ יהא הדין דעדיף טענת זה שרוצה לקנות ארעא, דאולי רק בבעל ואשתו דממנה הוא מקבל לכן אין לו זכות לומר דבר כיון שפוגע בזכות האשה, וכן להיפך, אבל בשותפין שזכותם שוה לא יכול להכריח את השני ויצטרכו לעשות גוד או איגוד.

תוד"ה כללא. לפי התוס' דמיירי לענין לקנות אבא זרדתא, לכאורה צ"ע דאיזה הו"א הי' שיקנו דבר שיש פירות תיכף מוכן לבעל לאכול, דהנה המקום בלי העצים שוה מאה זוז ועם העצים שוה מאתים, וכי ס"ד דיקנו היער עם העצים לתת לו העצים, דהא כשקונים היער נמצא דלכתחילה נותנים לו המאה זוז השניים, וצ"ל דאה"נ דאם יקנה אבא זרדתא לא יאכל הבעל העצים, אלא דכיון דאינו כל כך דבר קיים ס"ל לחד אמורא דאין כדאי לקנות, דהאשה יכולה לומר דרוצה יותר טוב ארעא או גופני וכדומה דבר שגזעו מחליף.

וצ"ל דרוצה הבעל דמה שיצמח מכאן ואילך יהי' שלו, וקונה ע"מ לעשות שומא על מה שיותר שוה המקום עם העצים ממה שהוא שוה בלי עצים, בשביל רצונו בהריוח של אח"כ. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א