אילת השחר/כתובות/יד/ב
לא שתוק ממזרות ולא שתוק נתינות וכו'. דאילו שותק אמרינן דהוי כהודאה, צע"ק איך אנו בטוחים דהממזר יודע שהוא ממזר, וכן כל הפסולים מנ"ל דהוא יודע שנאמר דשתיקתו הוי הודאה, ואולי דאם אינו יודע שום פסול עליו הי' לו למחות כשפוסלין אותו דהא אז הוא בחזקת כשר, וע"כ דיודע שהוא פסול.
עוד יש לעיין כשמודה אם הוי אז ממזר או נתין או עבד מעיקר הדין, או דמ"ש הוא מאם אחר אומר עליו שהוא ממזר, ולכל היותר יש לאוסרו מצד שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא אבל אין לו נאמנות ממש, ואולי דאם מודה על פסול שאני, דחזקה שאדם לא יסכים שיחרפו אותו בפסלות, וכן לא יבוא להעיד לומר שהוא פסול, ואינו כהודאה על איזה איסור, דפסול זה דבר דאין אדם מודה אא"כ הוא באמת פסול, וצ"ע אם זה יועיל להיות לו דין ממזר ודאי לישא ממזרת ודאית.
כן יש לעי' אי שתיקתו גורם פסול על אחיו ואחותו, כגון חלל דשותק למאן דס"ל דנפסל מכח שתיקתו, א"כ גם אחיו או אחותו מאותו אב ואם ג"כ חלל, או דאין לחוש מכח שתיקתו של זה לפסול אחיו או אחותו, וצריך לעי' בחזו"א אהע"ז סי' א'.
אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי זו תינשא לכהונה. יש לעיין דזה שאומר לא בעלתי למה לא יהי' נאמן דע"א נאמן באיסורין וכן מה שיוצא נפק"מ לאיסורין, וא"כ בודאי יש הרבה שאומרים לא בעלתי וגם הב"ד עצמן יודעים שהם לא בעלו ואיך יכולים לצרף לרוב ולומר שמכשר נבעלה, וכן הא בודאי יש הרבה אנשים כשרים שאינם חשודים על זנות, ואטו כל אלו מצורפים להחשיב לרוב כשרים אע"פ שאין להניח שא' מהם בעל.