אילת השחר/גיטין/סה/ב

אילת השחר גיטין סה ב

דף ס"ה ע"ב

הא רבנן דאמרי קפידא. יש לעי' לרבנן דאמרי קפידא או לר"א דס"ל דלא הוי קפידא, אי טעם מחלוקתם הוא דלרבנן כל א' מבין שקפיד וגם השליח מבין זה, ולר"א כ"א מבין שאין מתכוין בקפידא, או דגם רבנן מודים דיש אנשים שאין מבינים זה, אלא דיש לנו לתלות שרוב אנשים מבינים כן, ובתוד"ה הא והא רבנן הקשו מהא דכשותא דלא אמר לו מהאי רמי ומהאי לא תרמי הרי דלא הוי קפידא, ומאי ראי' כיון דאיכא אינשי דלא מבינים לכן פטור הסרסי' דיכול לומר דלא הבנתי שאתה מקפיד כיון דאיכא מיעוט דלא מבינים, דלהוציא ממון לא יכולים מן הסרסי'. ושם מבואר דהבעה"ב יכול להפטר בטענה שאמר לו מהאי רמי, הרי דהבעה"ב יכול להניח שבזה יש קפידא והשליח הי' צריך להבין כן והשליח טוען דלא אמר לי מהאי לא תרמי, וכבר נתקשינו באילת השחר ב"מ (דף מ"ב ע"ב) דאיך יתכן כן שהבעה"ב יכול לטעון דהי' לו להשליח להבין והסרסי' טוען דלא הי' לו להבין, וקשה לומר דחז"ל אמדו דכל אחד מבין, חדא דא"כ איך הבעה"ב פוטר עצמו דהי' לו להבין והשליח פוטר עצמו דלא הי' לו להבין, ומלבד זה קשה דאיך יתכן דלרבנן כל אחד מבין שזה קפידא ולר"א כל אחד מבין שאין זה קפידא.

והנה במהרש"א הק' דמהא דהבא לי מן החלון והביא מן הדלוסקמא היו התוס' יכולים להקשות על פירש"י דלר' יוסף גם רבנן ס"ל דאינו מקפיד בשלו, דא"כ הא דהבא לי מן החלון דשליח מעל כמאן אתיא, דהא לכו"ע לא הוי קפידא ולמה לא מעל המשלח.

והנה לענין מעילה אם המשלח אמר בפני עדים אני אומר לו מן החלון אבל אני מסכים שיקח מן הדלוסקמא, מ"מ כיון דלהשליח לא הי' להבין שמסכים גם שיקח מן הדלוסקמא ע"כ הוא לא נתכוין ליקח בשליחותו של המשלח וימעול השליח, ולענין שאר שליחות מסתמא יועיל, ואפי' אשה שמינתה שליח שלא בפניו ואמרה דהיא רוצה שיקבל בשבילה גט, וזה הי' ממש בשעה שקיבל מבואר בב"י [סי' ק"מ ד"ה ומדברי בעל העיטור] דאפשר דמהני ומתגרשת בקבלתו, אבל לענין מעילה לא יתחייב המשלח דהא לא עשה ע"י שליחותו. וא"כ אפשר דמכאן לא קשה על ר' יוסף לפי פירש"י, דגם לרש"י ר' יוסף יכול לומר דבאמת חכמים אמדו דרובם אינם מקפידים אבל לא דכולם יודעים זה והשליח ודאי שמבין זה, מ"מ כיון דאנן ידעינן שאינו מקפיד לכן מהני העירוב, אבל לענין מעילה מעל השליח דהא לא הי' לו ודאי להשליח דמסכים המשלח ליקח מן הדלוסקמא נמצא דלא עשה ע"י שליחותו ולכן מעל, ולכן לא הקשו על רש"י, אבל התוס' דס"ל דאליבא דאמת בשלו הוא מקפיד תמיד לרבנן, לכן הביאו דגם שם משמע דמקפיד דלדידהו לא צריך לדחוק דבאמת אינו מקפיד רק להשליח אין ברור זה, ומה שהקשו מהא דכשותא הקשו מכ"ש דחזינן דאפילו השליח מבין שאינו מקפיד המשלח דלכן הוא פטור.

כאן בשל חבירו. ופירש"י (ד"ה הא) דהוא לוקח מאדם שלישי, ולכאורה א"כ למה לי טעם דקפיד הא אין לו רשות, ובמאירי דייק מזה דאפשר לערב בגזל, וכתב ע"ז דהדברים רופפים. והראוני בקהלות יעקב עירובין סי' י' דמביא בשם האחיעזר (ח"ג סי' פ"א ס"ק י"ז) להוכיח מהתוס' עירובין דף ל' ע"ב דדנו אם אפשר לערב בשל הקדש, הרי דאפשר לערב במה שאינו שלו, ולפי"ז א"ש דצריך לטעמא דהמשלח קפיד. ובאמת שם אפשר דכיון דיכול ליהנות ע"י שאלה שפיר מהני וכמש"כ בקה"י שם, אבל כאן למה יועיל, ואין לומר מחמת דיכול לאכול מזה אם יתן לו רשות, דא"כ למה כשמערב בשביל אחר צריך לזכות לו העירוב ולמה לא יוכל להניח אע"פ שאינו של זה שמערב בשבילו, וגם לפימש"כ בקה"י הנ"ל דבעי שייחד בשבילו ובזה סגי, מ"מ הא לא מקרי ייחוד בשבילו בלי שיזכה בשבילו [וכן העיר במאירי על מה שמשמע מרש"י דאם חבירו נתן לו רשות לערב במגדל אינו מקפיד שיניח בשובך, דלכאורה מאי ראי' דמסכים להשתמש בכלי אחר ממה שהרשהו].

ובכלל יש להבין מה שמשמע מרש"י דבתמרים שיש לו רשות מבעל התמרים יכול לערב, ומשמע אף בלי שזכה בזה ולמה אם מערב משלו על איש אחר צריך לזכות ע"י אחר כמו שהביא בקהלות יעקב מעירובין דף פ', וצ"ע אם רש"י חולק. (מהדו"ק)

שם. כאן בשלו כאן בשל חבירו. ולרש"י בשלו לא איכפת לו. יש לדקדק למה לא איכפת לו, דהא כשאמר לערב בתמרים משום דהכין לעצמו גרוגרות לאכלם בשבת בביתו, ואינו רוצה שיקחם לתתם בסוף התחום דאז לא יוכל לאכלם בביתו בשבת.

ורב יוסף אמר הא והא רבנן. לפימש"כ רש"י (ד"ה הא והא) דכו"ע מודו דקפידא הוא רק ביש לו סיבה כגון דלא ניחא לה דתיתזל, א"כ למה באמת ס"ל לרבנן באומר מתא מחסיא וזימנין דמשכח בבבל דאינה רוצה להתגרש רק כשיגיע למתא מחסיא, הא לגבי דתיתזל אין נפק"מ לה אם יגיע למתא מחסיא או לא, ואם היא מסכימה להתגרש בקבלת הגט בבבל למה תצטרך דוקא שיגיע למתא מחסיא, והי' צריך שתתגרש תיכף כמו לר"א כיון דאין טעם דבזיון. (מהדו"ק)

ותניא אידך אין עירובו עירוב. בשו"ע (סי' ת"ט סעיף י') פסק דאין עירובו עירוב. וכ' המג"א דהכונה אפי' אם ביקש שיערב השליח משל השליח, וכתב בשם המ"מ דרבה פליג וס"ל דלא מהני בכל גווני לרבנן דקפידא הוי. וצע"ק דהא אפשר לערב משלו גם בלי דעת האדם אלא דצריך להודיעו דאולי אינו רוצה להפסיד אלפיים מצד השני, וא"כ נהי דמצד שליחות אין כאן שליחות, אבל מ"מ הא מצד זכי' הי' יכול להניח בשבילו העירוב כל שגילה דעתו דרוצה לילך להצד ההוא, ובשלמא אם מערב משל המשלח יכול להיות דמקפיד, אבל כאן אף אם מקפיד ואינו ממנהו שליח הא לגבי זה לא בעי שליחות וצ"ע. (מהדו"ק)

תוד"ה גיטא. והוי כמו טלי גט מעל גבי קרקע. משמע דאם טלי גיטך מעל גבי קרקע הי' כשר לא יהי' חסרון משום שמא חזר בו אע"ג דלא חל בינתיים שום חלות שליחות מצד הבעל ולא שום חלות גירושין ולא שום מעשה גירושין על אחר זמן, מ"מ כל שאמר מחר תוכלי להתגרש לא חיישינן שמא חזר בו, וא"כ ה"נ לכאורה באשה אם גילתה דעתה שרוצה להתגרש אח"ז לא נחוש שמא חזרה, דהא גם לבעל אין גירושין זכות ומ"מ לא אמרינן דלמא חזר בו, והא דבצווחת להתגרש חיישינן שמא חזרה בה כדהביא הר"ן ריש פירקין בשם הירושלמי, היינו שלא אמרה על איזה אופן דבאופן ההוא רוצה שיקחו גט עבורה, וצריך לחלק מהא דכ' הרשב"א הובא בב"ש (סי' קמ"א ס"ק ס"א) דבאמרה כל א' מכם שירצה הבעל ליתן לו יהי' שלוחי לקבלה אפשר דנימא בזה אין ברירה, משום דכדי שיחול כעת דין שליחות צריך לברירה, אע"ג דמ"מ הא גילתה דעתה דרוצה, מ"מ מדין זכי' לא יועיל, וכמש"כ הר"ן ריש פירקין דבעשתה שליח לקבלה מ"מ לא מהני מדין זכי', ולפי"מ שביאר הגרעק"א בריש פירקין דכל דבריו יתכנו רק לשיטת הרי"ף והרשב"א, הא לא ס"ל לעיל בדף י"ג כהרי"ף בענין תן כזכי דאינו משוחרר אלא כשיגיע ליד העבד, ואין לומר דאיה"נ אם הבעל יכוין לזכות אותה ע"י השליח יועיל, דלכאורה הא התקבל הוא כזכי א"כ למה לא יועיל, ועימש"כ בריש פרקין בשיטת הר"ן. (מהדו"ק)

בא"ד. עי' בר"ן דכתב דלשיטת הרמב"ם דמהני שליח הובאה מחמת האשה לא קשה, היינו דבשליח האשה לא הוי חסרון אם נעתק מהובאה לקבלה, וכ"ה ברשב"א. ולכאורה לפי מה שביאר הר"ן לעיל דיסוד דין שליח להובאה היינו שליח לקבלה אלא דרוצה להתגרש רק כשיגיע לידה, א"כ ע"כ הא דמהני תנאה הוא משום דהבעל ג"כ נותן אדעתא דהכי, ומאי שנא זה ממה שכתבו דהוי כאומר לאחר ל', דהא גם זה הא דמועיל משום דהבעל מסכים לגרש לאחר ל' היינו כשיגיע למתא מחסיא, וע"כ כאן כונת הר"ן להסוברים דשייך ממש לעשות שליח הבאה מכח האשה, וכ"ה ברשב"א מפורש יותר דמשמע מדבריו דהוא רק שליח האשה והבעל לא התנה כלל, ואילו לדברי הר"ן דהוי כאומרת שלא תתגרש אלא לאחר שיגיע לידה צריך ע"כ לומר דהבעל ג"כ מתנה כן, דאל"כ איך בידה לצמצם כח השליח שלא תתגרש תיכף, דהא או שהוא שלוחה וכידה או לא, אבל אין בכחה לומר שיהי' שלוחה בשעת קבלה ולא תתגרש אלא אח"כ. ועי' באמרי משה סי' כ' סק"ו וסק"י י"א. (מהדו"ק)

בא"ד. א"נ מבבל ועד מתא מחסיא הוי הכל שליח לקבלה [ובתוס' הרא"ש משמע דהבעל מסכים והו"ל כאומר שלא תתגרש רק במתא מחסיא]. והא דהוצרכו לומר דכל הזמן הוי שליח לקבלה ולא סגי דרק עכשיו הוא נותן לה שתתגרש, אז אע"פ שאז אין לו דין שליח לקבלה, משום דבעי שיהי' ביד האשה בשעת חלות הגט, ואם כשבא למתא מחסיא אינו כבר שלוחה לא תתגרש דאין זה בידה, לזה קאמר דאז הוי ג"כ שלוחה ושומר שלה. ובלשון הרשב"א כ' דהוי כקבלה אריכתא, וצ"ע אם כוונתו למש"כ דלכאורה תמיד באומר לאשה שתתגרש לאחר ל' לא קרינן לזה קבלה אריכתא [ומש"כ הר"ן בריש הפרק לענין שיטת הרמב"ם בשליח להובאה דמהני דהוי כאילו היא מתנה שתתגרש רק כשיגיע גט לידה, צ"ל דאז הוי בידה ושפיר מתגרשת אז, ומשמע דצריך שיתן בדיני נתינת גט ולא כשיגיע לידה מעל גבי קרקע]. ועי' באמרי משה (סי' כ' סק"ו וי"א) מש"כ בביאור התוס' והרשב"א. (מהדו"ק)

תוד"ה הא והא רבנן. הבא לי מן החלון והביא לו מן הדלוסקמא שליח מעל משום דלא עשה שליח שליחותו דקפידא הוי. בקהלו"י (זרעים סי' ט') ביאר דתמיד בששינה השליח ממה שאמרו לו נהי דלא הוי קפידא דמראה מקום הוא לו, מ"מ מה שמהני עשייתו אינו כבר מדין שליחות ממש אלא כיון דהמשלח רוצה בהדבר מהני עשיית שליח עבור משלחו מדין זכייה אפילו להתגרש דתמיד זה חוב כאן זה מהני מדין זכיה, וא"כ מנ"ל דמה דשליח מעל הוא משום דהוי קפידא, דהא אפשר לומר דמראה מקום הוא לו, אלא דמ"מ אינו כבר שלוחו, וכיון דאינו זכותו להמשלח לכן לא מעל המשלח רק השליח, וכן צ"ע מהא דהקשו מכשותא דלא אמר לי' מהאי רמי ומהאי לא תרמי לכן שליחותו עביד, ואיך אפשר כיון דמ"מ הא שינה וזכייה לא שייך שם, וע"כ דאם לא הוי קפידא שליחותו ממש עביד.

כן יש לעיין לדבריו ממש"כ הר"ן בריש פירקין דבאומר אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה דהכונה דאינו רוצה שתתגרש מדין שליח לקבלה אלא מחמת שרוצה שהשליח יזכה בשבילה דלא מהני משום דהוי חוב לה, וברעק"א שם הקשה דמאי איכפת לי', עימש"כ לעיל בריש הפרק, עכ"פ חזינן דגם אז אמרינן דהוי חוב לה ואינה מתגרשת.

בא"ד. גבי כשותא משמע דלא הוי קפידא משום דלא אמר לי' מהאי רמי ומהאי לא רמי. לכאורה מאי ראי' נהי דשליח אינו על הדבר שלא הזכיר מ"מ לא יודע השליח זה, דהא באמת ר"א ס"ל דמראה מקום הוא לו, הרי דשייך לומר דאינו מקפיד ויכול השליח לטעון חשבתי דאין לו נפק"מ, אבל לגבי שליחות כיון דלרבנן אמרינן דמקפיד אין כאן שליחות, וע"כ צ"ל דכל שהשליח יכול להבין מדברי המשלח דמסכים הו"ל באמת שליח, וכמו דאמרינן בהא דקידושין פיחת י' או הוסיף י' הוי תרומה דא"ל בהכי אמדתיך, היינו דלהשליח יש להבין דסומך על אומדנא דילי' והוי שליחות אע"פ שבאמת השולח מוכיח דהוא אינו כמו שאמדוהו, ה"נ לרבנן ע"כ צ"ל דכל אחד מבין דמקפיד וממילא לכן אין כלול באמירת תמרים שליחות על גרוגרות, ולרבנן ע"כ כל אחד מבין דהכונה תמרים ולא גרוגרות, ולכן הקשו דאיך יכול לטעון חשבתי דמותר ליקח גם מהכשותא שלא הראהו, וע"כ משום דאין קפידא אליבא דאמת דכך צריך המשלח להבין וממילא יהי' באמת שליחו גם על הגרוגרות אע"פ שאומר לו תמרים. אלא דצ"ע לפי"ז למה הנפקד יכול לטעון אמרתי לו מהאי רמי והיינו דגם הוא לא פשע, דממ"נ אם כל העולם צריכים להבין דבאמירתו מהאי רמי אין לו קפידא, א"כ הא הנפקד פשע שפיר במה דלא אמר מהאי לא תרמי ולמה הנפקד פטור ג"כ, דהא ממ"נ חד מהם פשע. (מהדו"ק)

בא"ד. שהזכיר תמרים וגרוגרות וכו' דאחוי לסרסי' היכן כשות שלו מונח והוו התם תרי כריא דכשותא וכו'. עי' בר"ן ומבואר דהיכא דהזכיר בפיו גרע. ולכאורה צ"ב מאי נפק"מ אם אומר בפיו חלון או שמראה בידו על הכרי דכשות, ולמה אמירה בפה מורה יותר על קפידא מאשר מראה ביד על הכרי ואומר מהאי רמי. ואולי כונתו דגם כשהי' אומר משם תקח לא הוי קפידא, רק כשהזכיר שם המקום דהיינו חלון, זה מראה שרוצה דוקא משם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א