אילת השחר/בבא בתרא/קמא/ב

אילת השחר בבא בתרא קמא ב

דף קמ"א ע"ב

ולימא ליה ר"מ היא. היינו דלר"מ אע"ג דקונה כשיבוא לעולם מ"מ אין הבדל בין מקנה פירות דקל סתם או אם יאמר מעכשיו, דמ"מ קונה כשיבוא לעולם, ועי' ב"מ דף ט"ז ובתוס' שם, וה"נ כאן אע"ג דלא אמר לכשתלד מ"מ יקנה לר"מ.

שם. ולימא לי' ר"מ היא וכו'. עי' באור שמח (פ"ג מה' זכיה ה"ח) דרצה להוכיח ממשנתנו דאם ילדה זכר תיטול מנה נוטל מנה ואם לאו לא, הרי דבתנאי דלשעבר לא בעינן משפטי התנאים, וכאן הוי לשעבר דהא אם יהיה זכר הרי הוא כבר זכר במעי אמו, דאל"כ כיון דלא כפל שאם לא יהיה זכר לא יקבל אמאי לא יטול מנה אף אם תלד נקיבה, ואע"ג דרוצה לומר שם דלר"מ גם בזה בעינן משפטי התנאים, והא דפריך הכא לימא ר"מ היא, היינו דנוקי כר"מ דאדם מקנה דשלב"ל ואמר לכשתלד והוה כאומר שיחול אז לאחר זמן ובזה לא בעינן משפטי התנאים, דרק באומר אם, דהזכיה כבר כעת על תנאי צריך משפטי התנאים, אבל באופן שכל הזכייה על אח"כ לא בעינן כלל משפטי התנאים, עי"ש דכ' דלהני דפירשו דהמשנה איירי בשכי"מ אין ראיה דכיון דלא תיטרף דעתו אם לא יתנו, אמאי יתקנו שיקבל, אע"פ שאינו רוצה שיתנו, אם אינו זכר, ולדבריו גם בהמבשרני יקשה אמאי לא יקבל בכל גוונא, וצ"ל דהתם הוי ג"כ לשעבר אע"ג דיזכה רק ע"י שהוא יהיה המבשר, מ"מ אם יש כבר זכר במעיה בהכרח שלא יכול להיות בשורה אחרת, ואע"ג שיתכן שלא הוא יהיה המבשר, זה אי"צ לדין תנאי, דודאי כשלא יהיה מבשר דאין למי ליתן כלל.

אמנם נראה דכל ענין התנאי נאמר רק אם אין עשיית הדבר בעד התנאי, כגון הרי זה גיטיך ע"מ שתתני מאתיים זוז, אין הגירושין בעד מאתיים זוז ואין גירושין ענין שמוכרין בעד כסף, אלא דכיון דתליא ברצונו הוא רוצה להוציא ממנה ולכך עושה תנאי, וכן הוא ענין כל התנאים, אבל אם זה ממש הסיבה שנותן, כגון אם הוא זכר רוצה ליתן לו מתנה ולנקיבה אינו רוצה כלל, נמצא דזה הוא סיבת כל מעשה הנתינה שרוצה ליתן ק' זוז לזכר דוקא [וכאן הי' אפשר לומר פשוט יותר דהא כל הנתינה היה רק לזכר, ומהיכי תיתי נימא שיש כאן ג"כ נתינה לאיש או אשה אחרת שלא הזכיר אותו כלל], וכן במבשרני שרוצה לתת מתנה בעד הבשורה הטובה שיבושר בלידת זכר, אין זה בגדר תנאי, אלא דזה הוא גוף הרצון שרוצה לתת בעד בשורה כזאת ואי"צ בזה כלל למשפטי התנאים, וכן נראה בכמה דוכתי.

ובאור שמח הנ"ל הק' על השער המלך דנסתפק אם אומרים אסמכתא על מה שעבר, והקשה באו"ש ממה דדנו הראשונים כאן אמאי לא הוי אסמכתא דאם תלד דאולי אינו זכר, ועי' בנימוק"י כאן, ובמ"מ (פ"ח מה' זכיה ה"ו) בשם הר"י מיג"ש, ואע"ג דהוי לשעבר דהא אם יולד זכר הרי כבר היה כן במעי אמו, ואין לומר משום דשמא תפיל, דהא אז אי"צ כלל לתנאי כיון דלא יהיה מי שיזכה עכ"ד, וצ"ע מאי נפק"מ אם אינו צריך לתנאו, דמ"מ הא אינו ברור שיהיה ולא גמר ואקני, וכי דין האסמכתא הוא משום שיש משפטי התנאים על תנאו, הא כל ענין אסמכתא הוא דכיון שאין זה מבורר אינו מכוין להקנות, ומאי איכפת לן אם ל"צ לדיני תנאי דאם תפיל, וצ"ע.

ולימא ליה ר' יוסי היא. לכאורה כל הנידון אם המזכה לעובר ע"י אחר קונה היינו מדרבנן, דהא כל מה שזכין לקטן אינו אלא מדרבנן כמבואר בב"מ (ע"ב ע"א), וא"כ כל הנידון הוא אם גם לעובר כללו בתקנה שיזכו בשבילו או לא, וא"כ כיון דפשיטא להגמ' דלר' יוסי דהעובר יורש, ה"נ כללו אותו בתקנה לזכות בשבילו כיון דשייך בו זכיית ממון, ולפי"ז ביאור התירוץ דירושה הבאה מאליה שאני, היינו לתקן זכיית ממון ע"י אחר אינו שייך כיון דלא שייך אצלו זכיית ממון כי אם ירושה, וצ"ע דהא גם קטן בן יומו אין אצלו שום קנין לזכות בממון, ומ"מ כיון דיש לו בעלות על ממון אז כבר זוכים בשבילו מדרבנן, וא"כ מה עובר גרע, הא חזינן ביה נמי דשייך בו בעלות על ממון כגון בירושה, וצ"ל בביאור הגמ' דקטן מה דאינו יכול לקנות בשום קנין, היינו משום דאין מעשה קנין מהני לקטן דלזה צריך דעת, אבל לא מפני שלא שייך אצלו לקנות, משא"כ בעובר דחידשה הגמ' דאף לר' יוסי לא שייך אצלו קניית ממון מצד דין בהגברא דאינו ראוי לזכות ולקנות, ולא משום שמעשה קנין לא מהני בשבילו, ולכך לא שייך לתקן לזכות בשבילו מדרבנן וצע"ק.

שאני ירושה הבאה מאיליה. יש לעי' מ"מ הא כיון דיורש הרי א"א לומר שאינו בעולם, דאע"ג דמצינו דמת יורש אף שהוא בודאי לא בעולם, אין הביאור דהוא יורש ממש אלא דחידשה תורה דזה שחי יורש כאילו דרכו, אבל הכא דרצינו לומר שהוא שלו ממש ובשביל זה העבדים אסורים בתרומה, וזה לא שייך במי שאינו בעולם, וע"כ דישנו בעולם, ונהי דקנינים אינו קונה חוץ מירושה, מ"מ לר"מ כבר לא יהי' גרוע מכל דבר שלא בא לעולם, ונמצא דלר"מ אמאי לא יוכל להקנות לעובר, ואע"ג דמ"מ איכא לתרוצי דמאן יימר דס"ל לר"מ כר"י, וכמו שתירץ להלן לענין דריב"ב סבר כר"י, מ"מ אכתי יש להעיר אמאי לא פריך ומשני הכי.

שם. שאני ירושה הבאה מאיליה. בקובץ שיעורים (אות ת"ק) הק' למ"ד עובר ירך אמו איך יכול לירש כיון דהיא אינה יורשת, וכן הקשה בהא דפליגי אם עובר במעי זרה זר הוא, דהא ע"כ הוא זר כיון דהוי כחלק מגופה, ונראה דאף למ"ד עובר ירך אמו אין הביאור דאין לו שום דינים מצד עצמו, אלא דמהני מה דהוא ירך אמו לענין שיש לו גם דינים של אמו, ולענין זה איירינן בכולי דוכתי, אבל לא מצינו שלא יוכל להיות לו דינים שלו, ולכך שפיר שייך שיירש אע"ג דאמו אינה יורשת, ולפי"ז נצטרך לומר דגם מה שלא יהיה לו דין זר הוא ג"כ דינים ששייך בו מצד עצמו, וצ"ע.

רשב"ם ד"ה והמזכה לעובר. ע"י אחר. מסתמא אין כוונתו דגם כאן אופן הזכייה הוא ע"י האשה שהיא זוכה בשביל העובר, דלכאורה דברי שכי"מ א"צ שהשומע יזכה בשביל המקבל אלא דאמירתו עושה קנין להמקבל, ומסתמא גם אם האשה לא תסכים לזכות בשביל העובר, ג"כ יזכה העובר אם עובר בר קנין הוא, ולפי"ז מש"כ הרשב"ם ע"י אחר, הוא רק לבאר דהענין של המזכה לעובר בבריא אם קונה או לא, הוא בבריא ע"י אחר, ואם התם לא מהני הכא נמי כאן לא מהני, ולפי הרשב"ם דביאר במתני' דמהני מדין מצוה לקיים דברי המת, ונתבאר דיש להוכיח מזה דס"ל דמצוה לקיים דברי המת עושה קנין, נצטרך לומר דאם המזכה לעובר לא קנה גם קנין דמצוה לקיים דברי המת לא יהיה, ויש לעיין אם יהי' מצוה ליתן לעובר אע"ג דאינו קונה ויכופו אותו, או דאם אינו קנין לא יכופו כלל משום מצוה לקיים דברי המת.

תוד"ה ולימא. דאפילו רבנן מודו דבלשון מתנה מועיל. ודבריהם צ"ע דהיכא מצינו חידוש כזה דאפשר מדאורייתא ליתן מתנה למי שראוי ליורשו אפילו אם אינו בר קנין, ואף ריב"ב לא קאמר אלא דיכול להנחיל, והוה ס"ד דיכול להנחיל אע"ג דאינה עתה בר זכיית ירושה כיון שיהיה בעתיד יורש, ובתירוץ הגמ' א"א להוריש אלא למי שכבר עתה יכול לזכות בירושה, כמבואר בתוס' הרא"ש, אבל במתנה בודאי אין שום חילוק בין הראוי ליורשו לאדם אחר, גם בסברא אינו מובן מה יועיל מה דראוי ליורשו לענין לזכות במתנה אם אינו בר זכייה, וברש"ש העיר בזה, אלא דמדבריו משמע שקשה לו רק דמנ"ל להתוס' דלרבנן נמי מהני, אך לריב"ב משמע דלא קשיא ליה, ולכאורה לענין מתנה הא אין שום חילוק בזה בין ריב"ב לרבנן.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א