אילת השחר/בבא בתרא/כא/ב

אילת השחר בבא בתרא כא ב

דף כ"א ע"ב

איכא דאמרי קטלי'. תמוה איך הי' יכול להורגו וכי משום זה חייב מיתה בידי אדם, ויש לדחוק דלמיגדר מילתא אפשר להרוג אפי' אם העבירה מצד עצמה אינה מחייבתו מיתה, כהא דאמרינן ביבמות (דף צ' ע"ב) בא' שרכב על הסוס והרגוהו, וה"נ כאן ראה צורך למיגדר מילתא.

מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג. בקצוה"ח (סי' רע"ג) רוצה לחדש דקונה ממש הדגים דע"י דהוגבהו מכחו הו"ל הגבהה דקונה בכל מקום, וכמו בטורף הקן שיוגבהו היונים דהוי הגבהה, ה"נ הוי משיכה דנמשכים ע"י שנתן הדג המת, ונראה דהטעם דלא סבירא להו להפוסקים דהוי הגבהה הוא משום דלא שייך הגבהה בדבר שאף אם היה ממש שלו לא היה נקרא ברשותו והיה מתייאש מזה, גם הי' אבוד ממנו ומכל אדם והי' נפקע בעלותו שהי' בו קודם, ואיך שייך לקנות בהגבהה דהוי הכנסה לרשותו דזהו יסוד קנין הגבהה ומשיכה. (מהדו"ק).

רש"י ד"ה שאני דגים. בטוח הוא שילכדנו דהו"ל כמאן דמטא לידי' ונמצא חבירו מזיקו אבל הכא מי שבא אצלי יבוא ומי שבא אצלך יבוא. אין מבואר כ"כ החילוק, ונראה ביאור החילוק דדגים לא שייך שהם יבחרו, אז כיון שהתחילו ללכת להמצודה הרי הם לא יחזרו והרי הם כנלכדו, אבל אדם רק כשבא לחנותו אז רואין שודאי קונה כאן, אבל כ"ז שלא בא אין עדיין גמר דעתו לאן שיבוא לקנות.

תוד"ה סופר מתא. אלא כדפרישית לעיל כותב שטרות. ובנימוק"י ביאר כגון דהוצרך לכתוב מאתיים וכתב מנה ואין זה אלא גרמא בעלמא. וצריך לעיין מאי שנא מאם הי' לו שטר ושרפו דחייב מדיני דגרמי, וא"כ גם בהי' לו לכתוב מאתיים וכתב מנה נחייבו מדיני דגרמי, ועי' במש"כ בב"ק (דף ע"א ע"ב) להוכיח דכל מה דמחייבינן בשורף שטר משום דהשטר ע"י דינא דגרמי הוא נעשה דבר של ממון, אבל בגורם הפסד ממון אינו חייב משום דינא דגרמי אלא הוי גרמא בעלמא.

תוד"ה מרחיקין. ולריב"א נראה דחזקת רב מרי לא היתה אלא בתורת משכון ורבא קנה ממנו בשטר וזכה בה ואח"כ נתן מעות. והיא כשיטת רוב הראשונים דאחרי שנתן כסף להגוי א"א כבר להקנות בשטר, אלא דצ"ע מה צ"ל דחזקת רב מרי לא היתה אלא בתורת משכון, דכיון דקנה קודם בשטר ואח"כ נתן מעות דאז הא הם אינם הפקר ובין כך לא יכול כבר רב מרי לקנות, ובתוס' ב"מ (ע"ג ע"ב) כתבו דמיירי דרב מרי לא רצה לקנות, דאם היה רוצה לקנות היה יכול לסלק את רבא מכח דינא דבר מצרא כיון דהבית היה ממושכן לרב מרי, וכאן ע"כ אין כונתם לזה, דלגבי זה מאי נפק"מ משום איזה כונה היתה בחזקתו דהעיקר דאינו רוצה כעת לקנותה.

והנה יש לעיין באם נותנים לאחד כסף לקנות קרקע והמוכר אומר דמסכים שיקנה מי שירצה, אם הלוקח שנתן הכסף יקנה עי"ז כיון דלא היה הקנאה מפורשת אל הקונה, דהנה הר"ן בנדרים (דף ל') כתב דבקידושי אשה אין האשה מקנה עצמה לבעל אלא משוי נפשה כדבר של הפקר והבעל קונה אותה לרשותו, הרי דשייך קנין כסף אפי' אם אין הקנין ישר אל הקונה, וקידושין דנקנה בכסף הא ילפינן משדה עפרון, וא"כ משמע דגם בשדה שייך קנין כסף כזה, וכן יש להוכיח מהא דאמרינן נכסי עכו"ם הרי הם כמדבר דעכו"ם מכי מטי זוזי לידי' איסתליק וישראל לא קנה עד דמטי שטרא לידו, הרי דלהגוי אין כונה להקנות דוקא לישראל דאל"כ איך זה הפקר, אלא דאפשר להסתפק אם כונתו שיקנה הקונה הזה שנתן לו הכסף, אלא דדעתו דאפי' אם לא ירצה לקנות הוא מפקיר את השדה, או דכונתו תיכף להקנות לכל מי שירצה דזהו ההפקר, ולכאורה הכי מסתברא דלמה לנו לומר דהגוי מכוין להקנות ואם לא יקנה אז יהיה הפקר, דמסתבר יותר דכשמקבל כסף מסתלק לגמרי, ומ"מ משמע דאם הישראל היה רוצה לקנות היה קונה אלא דאין הישראל רוצה לקנות בלי שטר, הרי ג"כ דהקנין כסף באופן דהמקנה אינו מקנה דוקא אל הקונה מ"מ מהני קנין כסף כה"ג, ועי' מש"כ לקמן דף נ"ד ע"ב, ומה שהבאנו בשם הירושלמי המובא באור שמח פ"ז מערכין [ויש לעיין אם חליפין בכה"ג יועיל, ומדברי הר"ן הנ"ל דבקידושי אשה א"א שהאשה תקנה עצמה משום דהוי כי תלקח, ומ"מ מבואר בקידושין דף ג' דלולא הטעם דאשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשא היה מהני קנין חליפין בקידושין, הרי דגם בחליפין שייך ענין כזה, ולפי"מ שפי' שם התוס' ביאור דברי הגמ' דכיון דאיתנהו בפחות משו"פ הרי דאינו מדין קנין כסף, אפשר דלמסקנא באמת אינו מועיל כה"ג, דרק בכסף מצינו דמועיל בכה"ג, ורק בס"ד דחשבנו דזהו מדין קנין כסף לכן גם בחליפין היה שייך הקנאה כזו וצ"ע].

והנה יש להסתפק להנ"ל אם באותו רגע שהוא נותן כסף להגוי, דהגוי אז מפקיר את הקרקע ובאותו זמן החזיק אחד בקרקע, דנהי דזה שנתן כסף קונה מדין קנין כסף, מ"מ אפשר דגם המחזיק יש סברא שיקנה בקנין חזקה כיון דמצד המקנה אין קפידא להקנות דוקא לזה שנתן הכסף, ואם נימא כן נמצא דבכל אופן שייך שרב מרי יזכה כמו רבא, דבזמן שקיבל הגוי הכסף והסכים להקנות לכל מי שירצה שייך שיועיל קנין כסף לרבא וקנין חזקה לרב מרי, אלא דיש לעיין דמה הקשו התוס' דיזכה רב מרי בחזקה, דמי אומר דרב מרי עשה קנין חזקה אחרי שקנה רבא, ואפי' להפוסקים דאכילת פירות הוי חזקה לקנות, מ"מ בנכסי הגר כתב הרמב"ם דלא מהני לקנות באכילת פירות ומאי הוקשה להם, וצ"ל דקושיתם לפי מה דס"ל לקמן (דף נ"ג) דנעילת דלת הוי חזקה לקנות, ובודאי כיון דדר שם הלא היה נועל את הדלת והוי שפיר חזקה, אבל לפי"מ שנתבאר דכל קושייתם היתה מחמת דבאותו זמן שנתן רבא את הכסף החזיק אז רב מרי, יקשה דמי אומר לנו דבאותו רגע עשה חזקה המועלת לקנין.

אלא דהנה הרמ"א (סי' קצ"ד) הביא דברי המרדכי (בפ"ג דב"ב סי' תקנ"ג) דבהחזיק ואח"כ נתן מעות להגוי קונה, וכבר תמה בדרישה שם דאיך שייך שיועיל חזקה לפני שנתן המעות כיון דאינו קונה בזמן שהחזיק וכבר כלתה קנינו בשעה שנותן הכסף להגוי, ומה שכתב דמיירי דנותן תיכף אח"כ המעות, צ"ע דמ"מ בשעת חזקה לא היה קונה עדיין, אלא דיש לעיין בנועל ביתו ודר שם אם נקרא כלתה קנינו, דיתכן דהוי כאילו כל הזמן נמשך נעילתו וחזקתו, ועדיפא מזה כתב הר"ן באומר משוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר ל' דקונה אפי' אם אינה עומדת אח"כ בחצירו כיון דעומדת במקום הראוי לקנין משיכה, וכ"ש כאן דאפשר לומר דזה המשך נעילתו וחזקתו, ונהי דהתם לא מהני אלא במושך ע"מ לקנותה לאחר זמן, מ"מ אפשר דכאן הוי המשך חזקתו כל הזמן כיון שדר שם כל הזמן, ואם נימא כן נמצא דרב מרי החזיק כל הזמן ואפי' בזמן שרבא נתן הכסף להגוי גם אז החזיק רב מרי, והוצרכו שפיר לומר דרב מרי לא נתכוין בחזקתו אלא לשם משכון ושפיר קנה רבא.

ולפי"ז בקושייתם הוקשה להם דממ"נ אם רבא נתן כסף קודם וסמך עצמו על קנין חזקה אז ודאי קשה, ואפי' אם עשה שטר ואח"כ כסף, מ"מ הא גם רב מרי היה מוחזק ולמה קנה רק רבא, וע"ז תירצו דרב מרי לא התכוין לקנות ורבא קנה בשטר ואח"כ מעות, ומ"מ צ"ע. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א