אור שמח/שכנים/יג

אור שמח ‏ שכנים יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שיטת רבינו בהלכות מצרנות נראה, דהלוקח אינו כשליח ממש לכל מילי, וזה הוא, חדא דכתב בהלכה י"א, בע"ח של מוכר שטרף השדה מיד המצרן, בעל המצרן חוזר וטורף מן הלוקח שסלקו, ואם דין שליח ממש יש לו איך טורף מיד הלוקח. עוד כתב, דפירות שאכל מקודם שבא וסלקו, שלו הוא אוכל ואין מחשבין, ואם איתא דשליח גמור הוי, הרי של מצרן קא אכיל, ואי משום דהוי כשכונה לו הלא באתרא דמסלקי אסור [ויש לדחות קצת] וכן דעת רבו הר"י בן מיגש נראה דכולהו פירות דמצרן וכמו דמשמע מתשובתו בשיטה, ומשום זה כתב רבינו, דבן המצר שבא לסלק הלוקח וקודם שיסלקו מכר את השדה שיש לו על מיצר הנמכרת איבד את זכותו, היינו משום דלא הוי כשליח ממש, דנאמר דהשדה הנמכרת הוא שלו מכבר, וכיון שהיתה לקוחה ביד הקונה מן המוכר, שוב אין הלוקח החדש יכול לסלקו, דנאמר אדרבא הלוקח הראשון הוא מצרן לשדה הנמכרת מיד המצרן ומאי אלים השני מן הראשון, לכן נשאר כל אחד בשלו, ומש"ה כתב דאם קנה הלוקח וקדם א' מהמצרנים וקנה מן הלוקח זביניה זבינא, ואם נאמר דשליח גמור הוי הרי כבר קנה בשליחות כולן ואיך נאמר דזביניה זבינא, אלא ע"כ משום דקנויה לו וא"כ תו איהו דקדם וזבין הוי זביניה זבינא כאלו קדים וזבין מיד המוכר בעצמו:

ולפ"ז מובן מש"כ רבינו בפרק י"ב הלכה י"א הרי שטען הלוקח ואמר מפני המס וכיו"ב מכר כו' על בעל המיצר להביא ראיה ואח"כ יוציא מיד הלוקח כו' אפילו היה שם בדבר ספק אין הלוקח מסתלק אלא בראיה כו' לפיכך אם טען הלוקח ואמר גזלן אתה כו' וכן כל כיו"ב, מעומק לשונו משמע דדוקא בכה"ג שהוא מבטל ממנו בטענתו כל דין מצרנות שלו אם כן אמרינן ארעא בחזקת הלוקח, דהא כבר פירש דאינו כשליח ממש לכל מילי, אבל במקום דאף לפי טענת הלוקח יכול לסלקו, וכמו גבי קנה שוה מאתים במנה, הלוקח טוען דלאחר לא הוי זבין במקח זה, והמצרן טוען דלאחר ג"כ הוי זבין בק' כיון דסו"ס יש לו זכות מצרנות ויכול לסלקו שוב אוקים ממונא בחזקת מריה דהוי כמו דאמר לקמן (דף קי) ארעא לגוביינא קאי כו', כן משמע מלשון רבינו, ודלא כמש"כ מרן בב"י שדעת רבינו בזה כדעת הרא"ש דנותן לו מאתים יעו"ש ודוק:

והנה הרמ"ה הביאו הטור פוסק דבגוונא דטעין גזלן אתה כו' או שאומר שמפני המס מכר לו, בכ"ז המצרן יכול לסלקו. וטעמו ראיתי בשו"ת ר"י בן לב שמביא חידושי רמ"ה, דחזינן דמתנה דאית בה אחריות אמדינן דעתיה דודאי על מתנה לא קביל אחריות והיינו דרבנן חששו טובא להערמה, וא"כ בכל טענות שטוען לא חזו חכמים לבטל מצרנות, דא"כ יהיה הערמה בל"מ יעו"ש, ולפ"ז הוא דוקא באופן דעל האי גברא היינו לוקח מוטל דין מצרנות ועשית הישר והטוב, רק שהספק הוא באופני המכירה אלמוהו חכמים לכח המצרן, אבל באופן שהספק אם הלוקח זכר או נקבה, דעל נקבה אינו מוטל כלל דין מצרנות ודאי דמודה דעל המצרן להביא ראיה, ודלא כמש"כ בב"י דלרמ"ה בטומטום ואנדרוגינוס המצרן מסלקו וז"א ודוק. והנה הר"י בן לב שם הביא דברי רמ"ה, דבאופן שחולקים הלוקח והמצרן אם לאחר הוי זבין במנה מה ששוה מאתים הדין עם הלוקח, דלאפוקי בלא מעות לא יפו חכמים כחו. ונראה דמזה אינו ראיה לדידן, דהרמ"ה לטעמו אזיל שהביאו הטור שפוסק דאם הלוקח קא יהיב לה במתנה או מורית לבנו אין מסלקין אותם, א"כ הך ארעא לאו לאפוקי קיימא ולא דמי להך דאמר ארעא לגוביינא קאי, ומחכמי פולין (סמ"ע וב"ח) נעלמו דברי הרמ"ה שהביא הריב"ל:

ומה שכתב הטור ס"ב דדעת רבינו דוקא חצר בחצר כו' הא בשדה וכרם מודה, הנה תראה מהמקור אשר ממנו נבעו דברי רבינו והוא תשובת רבו האב"ן מיגש בשיטה יעו"ש דעיקר טעמו דהוי כמו לגאול בקרוב ועדיפא מיניה, דנראה דלא מחלק:

ויש להסתפק בהא דכתב רבינו בהלכה ד', דהמחליף חצר בבהמה או במטלטלין רואין דמי אותה הבהמה כו' ונותן לו בן המצר ומסלקו כו', דאם הוקרו הבהמה או המטלטלין משעת הקניה עד שעה שרוצה לסלקו, האם נאמר דהלוקח מצי אמר אימת אנא זבינא המטלטלין שלי דוקא שהיה לי בהם שדה אבל השתא לא בעינא למיזבן, וא"כ תו בעי למיהב זוזי למוכר והמוכר יקנה בדמים אלו מטלטלין, א"כ בעי למיהב ליה זוזי כמו דשוים האידנא המטלטלין, דהמוכר אינו צריך להפסיד, וכן משמע קצת מדברי ב"י דלמוכר קא יהיב זוזי וליכא ליה פסידא דמצי לקנות מטלטלין יעו"ש, או דלא שמענו דין סילוק מהמצרן רק להלוקח, וא"כ אמרינן כי זבין הלוקח הך שדה המטלטלין היו שוים כך והוי השדה קנויה בשליחותו להמצרן בדמים שהיו שוים המטלטלים אז ומסלק ליה הנך דמים בשויא שהיה אז וכן משמע קצת מלשון רבינו וכן נראה:

והנה מסתפינא לומר דלשון רבינו בה"ט שכתב בן המצר שבא לסלק את הלוקח וקודם שיסלקו מכר לו את השדה שיש לו על המיצר אבד את זכותו, כוונתו דמכר לאותו לוקח שרוצה לסלקו השדה שעל המיצר, אך יש להסתפק אם כוונתו, דבמה שהוא מצרן היינו באותו שדה שמחמת מצרנותה רוצה לסלקו מכר לו ע"ז קאמר דשוב אינו יכול לסלקו כיון שאין לו דין וטענת מצרנות, או כוונתו שמכר לו שדה אחרת שיש לו על מיצר שדה זו, ובכ"ז נשאר עוד מצרן בשדה שניה שיש לו וקאמר דשוב אינו יכול לסלקו, כיון שהוא בעצמו מצרן עשאו ללוקח, או דכוונתו, דמכר לו שדה שיש לו על מיצר שדה שלו מצד אחר דאין לו זכות לעשותו מצרן מרוח זה ולסלקו מצד זה, דעדיפא טפי מנעשה שליח למכור כו', אמנם הטור העתיק דבריו בזה"ל, וקודם שיסלקו מכר את השדה כו' ופירוש דמיירי דמכר לאיש אחר, שאינו יכול לסלק ללוקח, אולם לפי גירסת ספרינו "ומכר לו" משמע דלהלוקח קא זבין ודוק. והנה לפי מש"כ, דאם מכר שדהו לאחר דאינו יכול הלוקח לסלקו ולא אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו, וא"כ זכות המצרנות ג"כ מכר לו, משום דאידך לוקח יטעון על שדה הנמכרת מהמצרן דאיהו מצרן ולכן לא עדיף חד מחבריה, לפ"ז אפשר דאם המצרן נותן שדהו לגברא אוחרי קודם שסילק ללוקח דלית ביה דינא דב"מ, שוב אמרינן דלהמקבל מתנה יש זכות המצרן הנותן, ומצי לסלק ללוקח הראשון, והיה מיושב קושיית הסמ"ע ס"ק ל"ה על הרמ"ה, דכותב אורכתי אם מקנה כו' עיי"ש והבן, אך המחוור דאין נפק"מ דכיון דלא בעי למיהדר רק משום ועשית הישר והטוב א"כ אין זה זכות דנאמר שבא לידו שמצי להקנות זה למקבל מתנה והוי כטובת הנאה לבד למ"ד דלית בה ממון, אע"ג דמצי למיתבע מיניה פירות שאכל אחר שהביא מעות לסלקו, בכ"ז כיון דאינו רק משום הישר והטוב, אין זה דבר שהגיע לידו שיהא מצי להקנות ודוק:

ושוב מצאתי ת"ל, שכפי פירושי החדש בדברי רבינו בזה, דאם מכר המצרן שדה שלו ללוקח, תו לא מצי לסלקו מן השדה שלקח מקודם ולא אמרינן דכיון דנעשה כאילו בשליחותו קנאו הרי היא שלו מכבר, מצאתי כזאת להרשב"א ח"ג סימן קנ"א הובא ביתה יוסף בסוף הסימן מחודש כ"ט, באחד שמשלם מס לשמעון ושמעון מכר זה האדנות ליהודה, ואח"כ מכר ראובן קרקע זו ליהודה, ובכ"ז רוצה לסלקו מן המס בתורת ב"מ יעו"ש שעיקר טעמו משום דכל שמוכר קרקעו כמוחל על מצרנו כו', וזהו ממש דינא דרבינו לפי פירושי ומטעמא הנ"ל דמשוה זו לנעשה שליח למכור דכולהו מטעם מחילה קא אתיין, וברור בס"ד:

והנה העיטור ורז"ה כתבו, דיש מביאין ראיה מהך דקאמר לאשה וליתמי ולשותפי לית ביה משום דינא דבר מצרא, דאם אחד הוא עני ודחיקא ליה שעתא וצריך לאותו שדה, והמצרן הוא בריוח, דל"ב משום דינא דב"מ, והרמב"ן במלחמות שחק ע"ז דשאני אשה ויתמי דלית להו מאן דיעסוק בגינייהו, לא כן לוקח זה ילך ויקנה במקום אחר עי"ש, ובאמת אין שום ראיה מהך, דבכל גווני ליכא בהו דינא דב"מ, לא כן זה, האם יעשו חכמים דבריהם לשעורים, דיש מתרושש ויש מתעשר. אולם אמינא דיתכן, דרבוותא דמייתי ראיה סברי, דהך דקאמר לשותפי פירושו פשוט ע"ד דאמר לאשה וליתמי ה"נ לשותפי היינו אם הם קונים בשותפות ולא שהם שותפים עם המוכר רק שהם לקחו שדה בשותפות, וטעמא משום דאם תבטל המכר שמא לא יוכלו להתרצות אח"כ לעשות שותפות לקנות שדה אחרת, ואדהכי והכי יבטל הסכם שניהם לקנות שדה בשותפות, דקדירה דבי שותפי כו' והתהות מצויה, לכן לא תקנו דינא דב"מ, וא"כ שפיר למדו מזה לענין עני ושעתא דחיקא ליה, ואם תאמר יקנה שדה אחרת, ב"כ וב"כ ילכו מעותיו ולא יהיה לו במה לקנות, אבל לא כן פסקו הפוסקים ובראשם רבינו בהלכה ח' אבל המוכר קרקע לשנים יש לבעל המיצר לסלק א' כו' יעו"ש ודוק בכ"ז:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.