אור שמח/מלווה ולווה/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png מלווה ולווה TriangleArrow-Left.png ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

ואם תודה לו תשלם ואם תכפור תשבע:

הנה כוונת רבינו נראה לפי מה שמבואר בשיטת רבינו לקמן פרק י"ג הלכה ג' דאם יש עדים באופן שאין לו מיגו רק דידעי דבא לידו בתורת משכון נאמן לטעון כדי דמיו משום דלא דמי לאומן משום דבע"ח קונה משכון כשיטת הרשב"א ועיין בש"ך סימן ע"ב ס"ק ק"ט וקי"א בזה, לכן קמ"ל כאן דלא קנה המשכון ואינו נאמן לטעון שמגיע לו כדי דמיו, משא"כ בהך דחבל סכינא כו' דמיירי ע"י מיגו ופשוט. ולדעת רבינו דאיתרבאי מהשב תשיב משכונו שלא ברשות, פירוש אף ע"ג דמשכנו כלי אוכל נפש גלי רחמנא דהוי כאילו חבל מדעתו, ולכן בנכנס למשכנו שלא ברשות הוי כאילו חבל מדעתו וצריך להחזירו בשעה שמחזירין, אבל בחבל כלי אוכל נפש הוי כאילו חבל מדעתו וחייב להחזיר מיד:

והראב"ד בהלכה ד' כתב על עבר בע"ח ונכנס לבית הלוה, א"א שבוש הוא זה אלא מפני שנתחייב באחריותו כדכתיבנא לעיל. והנה אין כוונתו כמש"כ ההמ"ג, דאילו להשיג על מש"כ רבינו דלוקה הובא במגדול עוז לשון ההשגה, כי אותן שנתנו לחבול כו' שקונה המשכון ונתחייב באונסין ואינו לוקה ומשלם, אבל כאן כיון דסובר רבינו דמלוה על המשכון אינו חייב באונסין כמש"כ פרק י' מהלכות שכירות, וא"כ אמאי אם אבד או נשרף באונס מחשב דמי המשכון, וצ"ל דלטעמיה אזיל דפסק סוף פרק ג' מהלכות גזילה דאם חטף משכון מיד הלוה שלא ברשות ה"ז גזלן ונתחייב באונסי המשכון כדין גזלן, ע"ז השיג הראב"ד דזה שבוש כמו שהשיג שם ג"כ, רק טעמו מפני שמלוה על המשכון חייב באונסין כמש"כ בהשגות הלכות שכירות, כן כוונת הראב"ד, ובהלכות גזילה כתב, דבנכנס למשכנו שלא ברשות פי' ולא מהימנינן ליה דיש ליה גביה חוב ומייתי מההיא דנסכא דר"א דאמר לשתבע הוי גזלן, אף ע"ג דלדידיה דקא מודה ואמר דידי חטפתי הלא מצי עביד אינש דינא לנפשיה ואפ"ה לא מהימן והוי כגזלן, כש"כ כאן דאומר שמגיע לו ומשכנו שלא ברשות אינו נאמן לכן הבעלים נשבע ונוטל, והא דסובר הראב"ד דאינו חשוד לשבועה משום דנכנס למשכנו שלא ברשות, היינו דהוי לאו שאין בו מלקות משום דניתק לעשה או דסובר דהוי לאו שניתן לתשלומין, ולא מיפסל כמו גזלן או גנב או אוכל נבילות לתאבון כיון דעושה איסור משום חמוד ממון, דז"א דהא הממון מגיע לו ויכול למשכן אותו עפ"י ב"ד וא"כ אינו חומד ממון אחרים רק ממון שמגיע לו ממונא דהיתרא והוי זה איסור ככל איסורים דעלמא, ועיין ש"ך סימן ע"ב ס"ק ט' גירסא אחרת בדברי הראב"ד:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.