אור שמח/מאכלות אסורות/ג

אור שמח ‏ מאכלות אסורות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ו

אע"פ שחלב בהמה טמאה וביצי עוף טמא אסורין מה"ת אין לוקין עליהם כו'.

יצא לרבינו כן ג"כ מהך דכריתות פרק דם שחיטה אמר רב דם דגים שכנסו אסור מיתיבי כו' אלא כי תניא ההיא דאית ביה קשקשים כי קאמר רב אסור דלית ביה קשקשים, ומפרש רבינו דכי אמר רב דם דגים אסור בדגים טמאים דלית בהו קשקשים ואפ"ה אמר רב אסור היינו דאין לוקין עליהן, ובדם שרצים אמר רב דלוקין עליהן בכזית, והיינו דאשכחן דם שרצים טמאים דמטמאין דחשיבי כבשר, לכן אף בנחש אמר רבינא דמצטרפין בפ"ק דכריתות יעו"ש. וכאן מפורש דאין לוקין עליהן ומשום דכל היוצא מן הטמא אינו בלאו, וכן כתב רבינו מפורש לקמן פ"ו ודם דגים טמאים אסור מפני שהוא תמצית גופן כחלב בה"ט, ודם שקצים כבשרן ועיין ההמ"ג שם, ולפ"ז כי תני במשנתנו דדם שחיטה דם דגים כו' אין חייבין עליו דמוכח דאיסורא איכא, היינו בדם דגים טמאים ג"כ דבהו אין חיוב מלקות רק איסור בעלמא וכמו כל היוצא מן הטמא ודוק:

ז

יראה לי שהאוכל ביצי דגים טמאים [וכו'] כאוכל קרבי דגים טמאים ולוקה מן התורה:

כוונתו ברור דדג טמא אמרינן במסקנא בסוף פ' אין מעמידין דמטיל ביצים רק משריץ בפנים, וביציו המה בפנים, לכן כ"ז שהן בגוף הדגים המה כבשר הדג, וזה מוכרח לפי שיטתו לקמן דבביצים אם אמר ישראל שאינו מומחה של עוף פלוני הוא וטהור הוא סומך עליו, ובקרבי ועוברי דגים מסקינן דצריך הישראל לומר אני מלחתים והוצאתים מדג טהור אז אוכל על פיו, אבל אם אמר של דג פלוני וטהור הוא אינו סומך עליו ומאי שנא, ובפרט רב נחמן דמחמיר טובא ואמר עד שיאמר אלו הדגים ואלו הן קרביהן ומאי שנא ואין לתרץ דסוגיא דסוף פ' אין מעמידין מיירי בשנימוחו ואין כאן סימנים, אבל ההיא דאלו טריפות גבי ביצים מיירי בדחזינן דאיכא סימני ביצים טהורים, רק משום דאיכא עורבא דדמי ליונה לכן סגי באומר של עוף פלוני וטהור, דז"א, דהא למאי דס"ד דסימנין דאורייתא הוה מוקי להך דאבוה דשמואל דאומר של עוף פלוני הטהור בטרופות בקערה, ואעפ"כ סגי לן בזה כאשר תעיין באלו טריפות, רק הקושיא דמי זבנינן להו כלל, ועל כרחין דמשום דקרבו דגים ועוברי דגים טמאים הן כגוף הדג ולוקה באכילתן, החמירו טפי מביצים של עוף טמא דבהו ליכא רק איסור דבר תורה שאינו מפורש ללקות, והוי רק כחצי שיעור, ומצאנו בכ"מ בש"ס שעל דבר המפורש בתורה החמירו בספיקו יותר, וכן פירש רבינו הטעם שחוששין לספק דרוסה בפ"ה מהלכות שחיטה הואיל והוא מפורש בתורה, וכבר ידוע שיטת התוספות והר"ן דבדבר שאינו מפורש בתורה חלה עליה שבועה, לכן לרב נחמן עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן ולר"י עד שיאמר אני מלחתים והוצאתים מן הדג ודוק, ועיין מש"כ ההמ"ג בזה לקמן:

כ

ביצי דגים סימניהן [וכו'] אחד כד ואחד חד וכו' אם אמר [לו] אני מלחתים והוצאתים מדג טהור אוכל על פיו:

דא ברור דכוונת רבינו אפילו בנימוחו ואין סימנים ניכרים ג"כ סגי באומר אני מלחתים, וכן בעוף טהור אף בשהן ביצים טרופות ג"כ סגי אם אומר של עוף פלוני וטהור הוא, ולא נקיט סימנים רק להורות דסימנים לחוד לא מהני רק אם שניהן כדים או כו' לא סמכינן על אמירתו, וההכרח דרבינו לא הזכיר כלל סימנים בקרבי דגים אע"ג דהגמרא אמר משכחת בשלחופיתא זהו למאן דסמי עוברי דגים לא לר"ז כמוש"כ הרב המגיד, והא דאמר אם אין שם מומחה מאי אמר רב יהודה כיון דאמר אני מלחתים מותרין בקרבי דגים מיירי ג"כ, מדפליג עליה רב נחמן עד שיאמרו אלו דגים ואלו קרביהן, הרי דבקרבי דגים אמר רב יהודה דבאני מלחתים סגי אע"ג דבקרבי דגים ליכא סימן לפום מסקנא לשיטת רבינו. שוב ראיתי שלזה כוון הש"ך, והפלתי דבריו אינן מחוורין בזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.