אור שמח/גירושין/ח

אור שמח ‏ גירושין ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המגרש על תנאי אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת כו':

הנה דא ברור דבכל תנאים דעלמא אין חיוב עליה לקיים התנאי, ואפילו אם מקדש אשה ע"מ שתתן מאתים זוז אין חיוב עליה ליתן מאתים זוז, רק אם לא תתן אינה מקודשת, וכן כתבו הרא"ש והרשב"א בפרק מצות חליצה, דכל האומר על מנת אין מחייבין אותו לקיים תנאי כו' אם ירצה לקיים התנאי יתקיים מעכשיו ואם ירצה לא יקיים התנאי ויתבטל המעשה למפרע, ולעולם אין מחייבין את הזוכה לקיים התנאי כדי שתתקיים לו המעשה יעו"ש ברשב"א:

ובזה יתבאר לן דברי הירושלמי פרק מי שאחזו הלכה ה' על משנתנו דאמר רשב"ג מעשה בציידן שאמר אחד לאשתו הז"ג על מנת שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו אמרו חכמים תתן לו את דמיה, אמר ר' יודן בשאבודה באונס אנן קיימין עשו אותה כמתנה שו"ח להיות פטור מן השבועה א"ר יוסא וכא אתינן מיתני שו"ח להיות פטור מן השבועה, אלא כשאבדה בפשיעה אנן קיימין דמים עשו אותה כאיצטלית רבנן אמרי אחת זו ואחת זו משום תנאי גיטין, והירושלמי הזה מופלא. מאי שייך להיות פטור מן השבועה, ועיין מפרשים, וברור דצ"ל להיות כשואל. והיא ברייתא מובאה בבבלי פרק הפועלים, ובירושלמי שבועות פרק כל הנשבעין, וזה שדקדקו דברישא תנא הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ותתן, ובהך מילתא דרשב"ג לא תנא הרי זו מגורשת ותתן לו את דמיה, והיינו משום דחיוב עליה ליתן לו איצטליתו ובשאבדה באונס אנן קיימין וקמ"ל רשב"ג דעל מנת כן התנה שתתחייב באונס אע"פ שהיא איננה עליו רק שומרת חנם, מ"מ בקבלתה הגט נתחייבה ליתן האיצטלית או דמיה כשנאנסה, ופריך ר' יוסה והכא קמ"ל תנא דמתחייב שו"ח להיות כשואל, ע"כ כשנאבדה בפשיעה וחייבת לשלם עבור איצטליתו כדין שומר חנם, רק שקמ"ל שאע"פ שהאיצטלית נאבדה, דמים שהיא משלמת כפי מה שהיא מתחייבת עשו אותה כאיצטלית ונתקיים התנאי, והיא מגורשת. רבנן אמרין אחת זו ואחת זו, פירוש בין רישא דהרי מגורשת ע"מ שתתן מאתים זוז, בין סיפא דע"מ שתתני לי איצטליתי, הוא משום תנאי גיטין, פירוש, אין החיוב עליה ליתן רק אם תתן תתגרש, ואם לא תתן לא תתגרש, אבל הנתינה איננה מחמת החיוב ליתן רק ברצונה תלוי אם תרצה לקיים התנאי תהא מגורשת ואם לא תאבה בקיום התנאי נתבטל הגט למפרע וזה פשוט, ורבנן המה רבנן בתראי ולא רבנן דרשב"ג:

ונראה להבין טעמייהו דר' יודן סבר טעמו דרשב"ג דאזיל לטעמו דסבר כל עכבה שאינה הימנה ה"ז גט, ואם נחתך דדה סבר דה"ז גט כדאמר לקמן, א"כ אם יכוון דוקא האיצטלית, היכי דנאבדה באונס הוי כמאן דעביד ותהא מגורשת ולא תתן לו מאומה, ולכן ודאי כוון שאם תהיה האיצטלית בעינה תתן לו האיצטלית ואם תאבד באונס תתן דמיה שיהיו לו הדמים של האיצטלית לכה"פ, ומשום זה אפשר דכיון שכוונתו דמים שתתחייב לשלם אם תאבד האיצטלית ולאו דוקא איצטלית קאמר, אפשר דהוה"ד נאבדה בפשיעה סבר דתתן לו דמיה, ודבר זה אינו מוכרע בדעת רשב"ג, ור' יוסה אמר דכיון דרק איצטלית דידיה תבע מה שהיא מחוייבת להחזיר לו אחרי הגירושין ומה שהוא שלו, לכן בשאבדה בפשיעה סבר רשב"ג דבנתינת דמים מגורשת דדמים עשו אותה כאיצטלית [אבל ר' יודן לא מזכיר דמים עשו כאיצטלית דטעמא כדפרישית] אבל בשאבדה באונס לרבנן דעכבה שאינה הימנה אינו גט ואונסא כמאן דלא עבד לדידהו גם רשב"ג יסבור דלא מהני חזרת דמים, דע"ז לא סליק אדעתיה שאם תשלם מה שאינה מחוייבת ליתן תהא גט דזה לא סליק אדעתיה, ודוקא כשתתן מה שהיא מחויבת לשלם זה סליק אדעתיה שתתן דמים, ולכן אף אם היא נותנת מה שאינה מחויבת ליתן זו אינה איצטלית שלו והוי כמו דיהיב ליה אחר שאינו בע"ד בזה כלל, מתנה איצטליתו, כיון דלא בעי זה כלום:

ואולי אפשר לפרש עוד, דמשום האי טעמא דלא תבע רק מה דמחויבת, אפשר דגם חכמים דסברי לקמן דבאונס כל שלא נתקיים התנאי אינו גט, הוא משום זה יהיב לה כי היכי דליהוי ליה טיבותא מחזיק גם איהו לה טובה, אבל כי לא היה לו טובה מאתה יהיה מנסיבה שיהיה גם הוא אינו עושה טובתה, אבל כאן שאינו רוצה רק איצטליתו שמחויבת מן הדין אפשר דבאונס שאינה מחויבת כו"ע סברי דה"ז גט בלא נתינת דמים כלל, ורבנן אמרי אחת זו ואחת זו משום תנאי גיטין, וא"כ גם בשנאבדה באונס לא נתקיים התנאי, דאין כוונתו שתשלם מה שהיא מחויבת רק רצונו בהאיצטלית דוקא ותנאי הוא שאם תתן האיצטלית דוקא יהיה גט ואם לא לא יהיה גט אף אם תתן דמיה ולפי זה גם בנאבדה באונס אינו גט לרבנן כיון דסליק אדעתיה רק אותה איצטלית ולא שתובע מה שהיא מחויבת לשלם. ולפ"ז מצינן לפרש דהך רבנן אמרי המה חכמים דפליגי על רשב"ג דלדידהו דאיצטלית דוקא, אבל העיקר כדפרשתי לעיל ודוק:

יא

הרב המגיד כתב בשם בה"ג בסברת רבנן דפליגי כיון דבחיי דבעל לא עברה על התנאי ולאחר מיתה הוא דעברה כו'. ויתכן בסברת הני רבנן דטעמם דכיון דכל עיקר הוא תנאי במידי דלא נפקא מיניה לו ולא ליורשיו, דמאי מהני להו אם תשתה יין או לא, רק כונתו האגד שאגודה ביה על ידי התנאי ובסיבתו שאם תשתה יין אז תהא אגודה שוב אליו ותצטרך גט ממנו או חליצה מאחיו, וכיון שהוא כבר מת בשעת עבירת התנאי ואז אף שתאמר שבטל התנאי ג"כ אין שום נפ"מ ולא תחזור להיות אגודה בו דהא יוצאת במיתת הבעל, וא"ת דתהא זקוקה לאחיו הלא כיון דניסת בחיי הבעל ואם תאמר דכיון דעברה על התנאי ושתתה יין אחר מות הבעל בטל גיטא למפרע וניסת באיסור והרי זו סוטה, דאע"ג דבשעה שנבעלה נסבה בהיתר, אבל היא מזידה דהא בטלה לגיטא בידים ואשתכח דסוטה הואי וסוטה ודאית פטורה מהחליצה ויבום ותו אינה זקוקה לאחי הבעל, לכן כיון שעל ידי התנאי לא תחזור להיות אגודה באישותו תו אמרינן דעל אופן כזה שתשתה אחרי מותו לא התנה כלל ולא קפיד כלל, ודוקא שתשתה באופן שכבר ניסת בחייו של בעל דאז אישתכח דסוטה הואי וטומאה כתיב בה כעריות ופטורה מהחליצה ומהיבום, אבל אם לא ניסת בחייו של בעל דאז אם תשתה תחזור ותיאגד לאישותו היינו שתהא צריכה חליצה מאחי הבעל אז לא נפ"מ אם שתתה בחיי בעל או אחרי מותו כיון דהוא ישיג התועלת שתחזור לאישותו ותצריך חליצה מאחיו, כן נראה לי בסברת הני רבנן דבה"ג ודוק:

יב

אבל אם אמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני עד חמשים שנה ה"ז גט:

בשו"ת הרא"ש והובאו דבריו בסימן קמ"ג דצריך המגרש לחזור ולקדשה ויחזור ויגרשנה סתם, וברור דצריך למיכתב בגט זה אנתתי ולא ארוסתי, דאם תנשא לפלוני אישתכח דגיטא קמא לא הוי גט דנתבטל למפרע כיון שעברה על התנאי, וא"כ הקדושין אינם כלל דלא נתגרשה כלל ואישתכח דהויא אשתו ממש ולא ארוסתו ומשתריא לפלוני בגט שני, ואם כתב בגט של נשואה ארוסה הלא רבו בזה המחמירים לבד הבית יוסף שהביא ראיה מדברי רבותינו בתוספות, אבל אם כתב אינתתי אף אם היא ארוסתו כשר לכל הפוסקים והרי את אשתי הוא לשון קדושין והא דבעי רבויא לרבות ארוסתו ליבום הוא מדכתיב ביתו עיין פ"ק דיומא [וכן כתב התשב"ץ ח"ב סימן רכ"א] ובכולהו עריות כתיב אשת אביך כו' והכל היו בכלל ואיש אשר ינאף את אשת רעהו כו' הוציא הכתוב ארוסה בת ישראל לסקילה (פרק ד"מ דף נ"א) לכן ברור דצריך למיכתב אינתתי, ואין לדחות דהוי כהוחזק אחד בעיר שלשים יום דמגרש בשם זה שהוחזק, כן הכא השתא הויא ארוסה דגיטא מעליא הויא, ורק קדושין יש לו בה לכן מותר לכתוב ארוסתו ז"א דהא הגט הראשון תלוי ועומד הוא אם תקיים התנאי וכי נשאת לפלוני הרי בטל הגט למפרע ובגט השני כתוב ארוסתי ואין זה שקר גדול מזה והוי מזויף מתוכו:

עוד נראה לפקפק דהא נשאר בספק בגמרא אם המגרש חוץ מהפרת נדריך או חוץ מירושתיך אם הוי שיור בגט או לא, וא"כ הכותב בגט של נשואה ארוסתי יש לפקפק דנעשה כאומר שלא תתגרש רק מה שזכה בה בעודה ארוסה, אבל ממה שזכה בירושתה ובהפרת נדרה לא מיגרשה והוי שיור בגט ולא הוי כריתות, ומזה יש לדחות ראית הבית יוסף, דזה דוקא בכותב בנשואה שכבר זכה בהפרת נדריה ובירושתה ובמע"י, אם כותב ארוסתי נעשה כאומר שלא תתגרש רק ממה שזכה ע"י אירוסין לא מה שזכה ע"י נשואין, אבל תמן בהך שמועה דמקום הזמן משום תקנת ולד דפירוש תוספות בכותב בגט לשון ארוסתי ונשאת אחר כך שבשעה שנכתב עדין לא היתה רק ארוסתו, וא"כ בלשון ארוסתי לא נשתייר כלום ונכתב באופן שלא ישאר בה לו שום זכות וקשר אישותי, לכן אף כי ניסת בתוך כך שפיר מצי למיתן לה הך גט שלא נכתב בעת שתאמר ששייר לו בה מידי וזה נכון ועיין ב"ש בזה. ולפ"ז יש לפקפק קצת דהכא כתב הגט באופן שעדיין לא עברה על התנאי ונכתב באופן שלא ישוייר לו בה מידי, אעפ"י דאם תנשא לפלוני הרי אישתכח דבטלו קדושין וגיטא הראשון, ונמצא זכות הנשואין לו בה מקודם הכתיבה של הגט שכתוב בה ארוסתי והוה שיור לדברים שזכה על ידי נשואיה שלה, בכ"ז יש לפקפק קצת כמובן, אבל א"כ נראה דזה גופא הוי תנאי דמגלה דעתו שאינו מגרשה רק באופן שלא תנשא לפלוני ותהיה רק ארוסה לא באופן שתנשא לפלוני ונתבטלו הגט הראשון עם הקדושין השנים ונמצא שתהיה נשואתו בזה לא מגרשה והוי כאומר משום נדר אני מגרשה שאז יכול לקלקלה. לכן נראה פשוט בעיני דצריך לכתוב אינתתי גם בגט השני מכל הנך טעמי, ואם יכתבו בגט השני ארוסתו צ"ע למעשה, ועיין במשל"מ פ"ד הי"ב, ובגט פשוט לא דק בזה עיין עליו סימן קכ"ו ומפני שהענין מצוי הארכתי בזה:

כא

מת בתוך ל' יום הואיל ושלמו השלשים יום ולא נתנה אינה מגורשת:

מפורש יוצא מפי רבינו שאם קיימה ליתן המאתים זוז אחר מיתת הבעל תוך שלשים יום מגורשת, וכן מפורש בסוגיין רשב"ג אומר נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים. ולפ"ז א"כ מורה, דכן הוא כשהתנאי מצד הבעל ג"כ באם שמקיים לאחר מיתתה הוי קיומא מעליא, וצ"ע מה דכתבו תוספות ישנים ביומא פ"ק דאמר אלא לחדא אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שלא תמות חברתיך, ולחדא אמר לה ה"ז גיטך על מנת שאכנס לבית הכנסת כו' אי חזי לה דקא בעי למימת קדים איהו ועייל לבית הכנסת ומשוי לגיטא דהאי גיטא למפרע, דתיפוק ליה דאף אם עייל אחרי מיתתה ג"כ מגורשת למפרע, ורבותינו בתו"י פירשו מפני שמתה קודם קיום התנאי וצ"ע. ואולי משום דכיון דביד הבעל שלא לקיים התנאי, ואיהו לא מגרש רק על אופן שיעשה מעשה זו ולא עשה רק אחרי מותה אין זה כריתות, ולא מחוור. ואולי דאנן סהדי דאיהו לא מגרש רק כדי שלא יהיה חשש בעבודת יום הכפורים, וליכנוס בעודה בחיים לא מצי עייל דלמא לא מייתא ונמצא דנתגרשו שתיהם ותו עביד עבודה בלא בית, ונמצא דבשעה שמתנה ה"ז גיטך על מנת שאכנס אני לבית הכנסת לא כוון שיכנס בעודה בחיים והוי כמתנה ה"ז גיטך על מנת שאכנס אני לבהכ"נ לאחרי מותך ואין זה כריתות דהוי כמו על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי דאין זה כריתות, לכן משכח הגמרא גווני לעיולי בהכ"נ בעודה בחיים, לכן כי עייל אף אחרי מיתתה מהני ודוק, אולם זה דחוק טובא:

לכן הנראה לנו, דהגמרא שקיל וטרי בזבחים (דף ל"ז) בכוס הנשפך אם הוה דיחוי ומסיק רב אשי כל שבידו לא הוה דיחוי ורבא מסיק בשינויא אחרינא, וכבר העירו רבנן בתוספות בכ"מ ומהם בסוכה (דף ל"ג) מהא דאמרו כל הזבחים שנשחטו עד שלא נפגם המזבח ואח"כ נפגם המזבח פסולין דהואיל ונדחה ידחה, אע"פ שבידו לתקן את המזבח, וכתבו וצריך לחלק בדברים. והנראה לנו כך, דהיכי דהדיחוי על הדם מצד פסול שנעשה בגופו כגון שנשפך על הרצפה ועומד להתקבל ולזרוק אותו על המזבח, בזה לא הוי דיחוי, וכן כשמונח ביד הפסול, אבל אם הדיחוי הוא מצד אחר שהמזבח פגום בזה בידו לתקנו לא מועיל, דהא דחוזר ונראה מועיל לתקן את דחויו והוא כשהיה בידו לתקנו בעת הדיחוי, הא דוקא שנדחה בעצמותו, אבל היכי דהיה דחוי מצד אחר לא מועיל לתקנו מה שחוזר ונראה ודוק. וכיון שכן הנה רבתינו בתו"י פירשו דאשה בכ"ג אם אין לו מעכבא הכפרה, וא"כ הלא כי שחט הפר ומתה חברתה ונמצא דנשחט הפר למפרע בשני בתים ותו אינו ראוי הדם ליזרק, ואי משום דבידו לתקנו למעייל בבי כנישתא ולמשוי גיטא דהאי גיטא למפרע הוי דיחוי מצד אחר וכמו פגימת המזבח דאע"ג דתקנו לא מהני. ולכן מוכרח לומר דכי חזיא דבעיא למימת עייל לבי כנישתא ואישתכח דלא נדחית עבודה כלל, וכיון שכן אין מקום לדינו של התו"י, וקיום התנאי אף אם מקיים לאחר מותה מועיל כאילו קיימה היא אחרי מותו ודוק היטב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.