אור זרוע/קריאת שמע/מב
|
< הקודם · הבא > |
רב בר שבא איקלע לקמי' דרבינא בימים שאין היחיד גומר בהן את הלל ולא פסק לי'. מיכן ראי' שאין לפסוק אפי' בימים שאין היחיד גומר בהן את הלל אלא מפני הכבוד וא"כ משמע שצריך לברך עליו ומיכן הקשה רבינו תם זצ"ל על שכתב במחזורים בשם רש"י זצ"ל שלא הי' מברך לקרוא את הלל ממשמע דאמר פ' בתרא דתענית גבי הלל דר"ח דמנהג אבותיהם בידיהם ואמנהגא לא מברבינן כדאמר פרק לולב וערבה גבי ר' אלעזר בר צדוק דאייתו ערבה לקמי' פי' יום שביעי של ערבה חביט חביט ולא בירך אמר מנהג נביאים הוא אלמא אמנהגא לא מברכינן דהכא משמע יש לברך מדאסור להפסיק אם לא מפני הכבוד דאי לא מברכי' אמאי אסור להפסיק. ועוד קשה מההיא פ' בתרא דתענית דקאמר התם רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלל בר"ח סבר לאפסקינהו כיון דחזי דקא מדלגי דילוגי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם ולמה לא ידע רב דמנהג בעלמא הוא כיון שאין מברכין עליו כי דוחק הוא לומר שלא בא בתחלת הלל דא"כ הל"ל רב איקלע לבבל ועל לבי כנישתא ושמעינהו דקרו הלילא דהוה משמע שלא הי' בתחלת הקריאה אלא ש"מ דאמנהגא מברכין. ועוד הרי יום טוב שני דמנהגא כדאמר פרק קמא דביצה (דף ד ע"ב) ואפי' הכי מברכין ומקדשין עליו כמו ביום טוב ראשון ולא חייש למנהג דערבה דלא מברכין עלי' שאינ' אלא (חטיבה) [חבטה] בעלמא. ועוד אמר בירושלמי אם הלכה רופפת בידך צא וראה האיך הצבור נוהג וכבר נהגו העם לבדך. פי' ר"ת שאין לדקדק דוקא בי"ח ימים גומר' הא בשאר ימים חייב לקרותו בדילוג כגון בר"ח דאמרי' פרק בתרא דתענית הלל דר"ח לאו דאורייתא ותו מדבעי רב לאפסקינהו ש"מ לא היו חייבים לקרותו אפי' בדילוג דאי לא תימא הכי אמאי בעי לאפסקינהו כי האיך ידע שיגמרוהו וכ"ת ששמע רב בתחלה שברכו לגמור הלל היה סבור שיגמרוהו הא ודאי ליתא שלא ברכו לגמור דאפי' בשאר ימים שגומרין היו מברכין לקרוא את הלל כמו שאנו מברכין על מקרא מגילה וגומרין נמי היינו קורין כמו ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה אבל אחרונים חלקו בלשון לקרות ולגמור להבחין להדיוטות בין הימים שהיחיד גומר לאין גומר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |