אור זרוע/צדקה/יב
|
< הקודם · הבא > |
פ"ק דר"ה (דף ה ע"ב) ת"ר הדמים והערכין והחרמי' וההקדשות חטאות ואשמות עולות ושלמים צדקות ומעשרות בכור ומעשר ופסח לקט שכחה ופאה כיון שעברו עליהם שלשה רגלים עובר בבל תאחר. ותנו רבנן מוצא שפתיך זו מצות עשה תשמר זו מצות ל"ת ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך כאשר נדרת זה נדר לה' אלהיך חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעו אשר דברת אלו קדשי בדק הבית בפיך זו צדקה ואמר רבא וצדקה מיחייב עלי' לאלתר אי לא יהיב מ"ט דהא קיימי עניים מכאן יש ללמוד שהנודר צדקה אינו יכול לחזור בו מדררשינן בפיך זו צדקה דאי אמרת בשלמא אינו יכול לחזור בו היינו דקאמר בפיך זו צדקה שמכיון שהוציא בפיו שוב אינו יכול לחזור בו וצריך לקיים מה שהוציא בפיו אבל אם יכול לחזור בו מאי קאמר בפיך (הרי) זו צדקה ותו מדקאמר רבא וצדקה מחייב עלי' לאלתר ש"מ דלא מצי הדר בי' דאי מצי הדר בי' אמאי עבר בבל תאחר הא אי בעי לא יהיב כלל והא ליכא למימר דכל כמה דלא הדר בי' עבר בבל תאחר ולעולם אי בעי מצי למהדר בי' דא"כ היכי יליף מבפיך זו צדקה כדפרי' ותו הואיל דבעניינא נדרים ונדבות כתיבא ש"מ דלא מצי הדר בי' דומיא דנדרים ונדבות. ובתשובות הגאונים פסק שאם גמר בלבו ליתן צדקה אע"פ שלא הוציא בפיו חייב מההיא דפ"ג דשבועות (דף כו ע"ב) מוצא שפתיך תשמור אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב ופי' רבי' שלמה זצ"ל גבי נודר להביא קרבן כתי' דילפי' מכל נדיב לב דהיכי דגמר בלבו נדר או נדבה להביא קרבן שחייב להביא אע"פ שלא הוציא בשפתיו וריש פ' האיש מקדש (דף מא ע"ב) נמי פריך כתמא דתלמודא אקדשים ותרומה מה להנך שכן ישנם במחשבה הא למדת דמחייב אמחשבה כאלו הוציא בפיו וצדקה נמי התם כתיבא אף על גב דפ"ג דשבועות קאמר דתהוי תרומה וקדשים שני כתובים הבאים כאחד [הא] פי' בתשובות דצדקה כנדרים ונדבות דמי הלכך גמר בלבו ליתן צדקה אע"פ שלא הוציא בפיו חייב ואמר בירושלמי (פ' הזהב) אמר (להביא) [ליתן לחבירו] מתנה מרובה מותר לחזור בו הדתמר לעשיר אבל לעני נעשה נדר פי' והוי כנודר צדקה ואסור לחזור בו ותו אמר בירושלמי רב הוה מפקד לשמשא בר אמינא לך הב דינרא לפלוני אי עתיר הוא תא אימליך בי אי עני הוא לא תמלך בי כלו' אם רוא עשיר אע"פ שאמרתי לך ליתן לו דינר תתיעץ בי פעם שני' קודם שתתן לו שמא אחזור בי אבל אם הוא עני אל תתיעץ בי אלא תן לו כי איני יכול לחזור בי מפני שהוא נדר ודוקא שיש בידו בשעה שנודר כפי מה שנדר ליתן צדקה הוי נדר ולא מצי הדר בי' אבל אם אין בידו כפי מה שנדר מצי הדר ממה שלא הי' בידו דאין הנדר חל עליו ראי' לדבר מההיא דריש שור שנגח ארבעה וחמשה (דף לו ע"ב) דההוא גברא דתקע לי' לחברי' שלחה רב טובי בר מתנא לקמי' דרב יוסף הא דתנן התוקע לחבירו נותן לו סלע. סלע צורי תנן או סלע מדינה תנן פשטוה מהא דאמר רב יהודה אמר ר' אבא כל כסף האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה. א"ל ההוא גברא הואיל ופלגא דזוזי הוא לא בעינא ניתבי' לעניי הדר א"ל הביי' ניהלי איזול אברי בי נפשאי א"ל רב יוסף כבר זכו בי' עניי ואע"ג דליכא עניי הכא דמזכו בי' אנן [יד] עניי אנן ובו' ואע"ג דבעלמ' תנהו לפלוני בלא מעמד שלשתן לא קני הכא במעמד שלשתן דמי הא אנן יד עניי אנן ותימא בלא מעמד שלשתן נמי לא מצי הדר בי' כדפרי' ופי' רבי' יצחק בר' שמואל זצ"ל דהיינו בדבר שבידו שכשנדר היה בידו בפי נדרו וגם מה שנדר הי' בידו כבר אע"פ שעתה אין בידו כגון שהלוה לאחרים אבל מה שלא בא לידו מעולם ולא זכה בו אע"פ שחייב לו אין הנדר של צדקה חל עליו וכש"כ אם אין שום אדם חייב לו בפי נדרו אשר נדר לצדקה ובידו נמי אין לו שאין הנדר של צדקה חל עליו וכן פסק רבי' יצחק אלפס זצ"ל ואפי' אם הי' נדר או הקדש בכי האי גונא אינו חל דנעשה כאומר כשיבוא לידי יהי' קודש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |