אור זרוע/צדקה/ד
|
< הקודם · הבא > |
בפ"ק דב"ב ת"ר קופה של צדקה נגבת בשנים מפני שאין עושין שררות על הצבור פחות משנים מאי שררות אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לפי שממשכנין על הצדקה אפי' בערב שבת שיש פתחון פה לבעה"ב לומר טרוד אני איני והכתיב ופקדתי על כל לוחציו וא"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמי' דרב אלו גבאי צדקה ל"ק הא דאמיד הא דלא אמיד היכי דלא אמיד אין ממשכנין אותו אבל היכי דאמיד ולאו דוקא עשיר אלא אפי' שיש ספק בידו ליתן ממשכנין אותו כדתנו רבנן רשאין בני העיר להסיע על קיצתם לקנוס את העובר על קיצת דבריהם להסיע מדעת דין תורה כי הא דרבא כפיי' לרב נתן בר אמי ושקל מני' ארבע מאה זוזי לצדקה וקשה דאמר בפ' בל הבשר כל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עלי' והכא כתי' פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך וכתי' כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך ופר"ת זצ"ל דהאי כפייה בדברים הכדאשכחן שלהי נערה שנתפתתה דרב פפא איעסיק לי' לברי' בי אבא סוראה אזל למכתב לי' כתובה שמע יהודה בר מרימר נפק לאפי' ואתא אתחזי לי' כי מטא לפתחא הוה קא מפטר מני' א"ל ניעול מר בהדאי חזייה דלא הוה קא ניחא לי' אמר לי' מאי דעתך משום דא"ל שמואל לרב יהודה שיננא לא תהוי בעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא וכש"כ מברא לברתא וכו' עד אכפיי' ועל דהיינו אכפיי' בדברים וקשה ע"ז הפי' דמסיק דממשכנין (כי) היכי דאמיד כי הא דרבא אכפיי' לרב נתן אלמא כפי' גמורה הות התם ועוד הי' מפרש רבי' תם זצ"ל דודאי אין בני העיר יכולין לכוף אחד לצדקה ולא לכל דבר שאינו תקנת העיר והא דכפיי' רבא לרב נתן בר אמי היינו שהי' כבר קצבה ותנאי ביניהם ונתרצו בה מעיקרא ועתה לא רצה לקיים הקצבה לפיכך אכפייה ופעמים הי' רבי' תם זצ"ל מפרש שקבלו עליהם בני עירו של רב נתן בר אמי שיהא רשות לגבאים לכוף אותם לפיכך כפה אותו רבא. ור' יצחק בר אברהם זצ"ל השיב הלכה למעשה שאם אדם אינו רוצה ליתן בקופה של צדקה שיכולין בני העיר לכוף אותו כדאשכחן דרבא אכפיי' לרב נתן בר אמי ואפיק מני' ר' מאה זוזי לצדקה דאע"ג דכל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עליה נראה לו כמו שפי' רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דמצות ל"ת היא כדכתי' לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך ולעצמו נראה לו לפרש וגם ר' שמשון אחיו זצ"ל פי' בדבריו דאפי' מ"ע שמתן שכרה [בצדה] כופין אלא שאין נענשים בדבר אם לא יכופו ויחזרו ויכופו עד שתצא נפשו כמו סוכה ואינו עושה לולב ואינו נוטל דמכין אותו עד שתצא נפשו והיינו אין מוזהרין עלי' ואין נענשים עלי' והכי אי' בירוש' פרק המוכר את הספינה מאזני צדק אבני צדק וגו' מכאן אמרו חכמים כל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עליה כתי' יהי' לכם מנה אגרדאים על כך ואת אמרת הכן א"ר בון בר חייא כיני מתני' כל מ"ע שמתן שכרה כתובה בצדה אין ב"ד של מטה נענשים עלי' פי' אבל מוזהרים הם לכפות כדדרשי' מן יהי' לכם שימנה אגרדאים על כך והא דאמ' בפרק כל הבשר גבי ההוא גברא דלא מוקיר אבוה ואמי' כפתוהו ובתר הכי קאמר שבקוהו משום דכל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עלי' ההיא לא פליגא אירוש' דהכי קאמר שבקוהו דכיון שכפתתם אותו אין אתם צריכים לטרוח יותר ואם ישמע ישמע ואם לא ישמע אינכם נענשים כמו בשאר מ"ע ופי' אחרים כתב דלא נכונו בעיניו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |