אורים/חושן משפט/קכא

אורים ‏ חושן משפט קכא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) אם אמר לו וכו'. אין צריך בעדים רק אפילו בינו לבינו רק שמודה המלוה ולוה סמ"ע וש"ך:

(ב) ששלח לו בכתב. עיין תומים דאם כתב לו בפירוש שלח ע"י פלוני מדינא פטור אבל בכותב לו סתם שלח לי מה שיש לי גבך מדינא חייב באחריות רק מכח מנהג תגרים פטור. וא"כ במקום דליכא מנהג יש לספק. ואני כתבתי די"ל בכותב סתם דוקא למסור ליד מוביל הכתב הוא דאיכא מנהג תגרים ע"ש בתומים:

(ג) אפילו שהשליח כותי. ואצ"ל והפטר סמ"ע. ודוקא שהכותי אינו עבדו כנעני אבל בעבדו שגופו קנוי לו צ"ל והפטר כן מבואר בגמרא פרק השואל:

(ד) ובדרך שבני אדם רגילים וכו'. עיין תומים שהעליתי אם א"ל שלח קודם שהיה שעת חירום ואח"כ נולד הרעש וסכנה אפילו בא"ל ביד פלוני חייב ואם כבר היה אפילו בא"ל סתם פטור דהרי עשה מצותו רק בישנו שני דרכים וידוע שאותו שליח הולך דרך סכנה בפורט בשם השליח משלח פטור וא"ל חייב:

(ה) ע"י מי שהוחזק כפרן. וע"י חש"ו ונכרי תמיד בגדר הוחזק כפרן אפילו מחזקינן אותו לנאמן ש"ך:

(ו) הרי זה פשע וכו'. ואפילו השליח שהוחזק כפרן לא כפר רק ידוע בעדים שקרהו אסון מ"מ חייב דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס וחייב אם האונס בא ע"י פשיעה ואלו לא מסרו לו לא קרהו אסון בדרך ש"ך:

(ז) אא"כ פירש לו. דעת הע"ש שאמר לו שלח ביד מי שתרצה והפטר ודעת הש"ך דלא מהני דמ"מ היה דעתו לשלחו ביד נאמן. רק צ"ל שלח אפילו ביד גוי וכדומה ונראים דבריו:

(ח) אלא אמר לו וכו'. ובאופן זה אפילו היה עדים בזה מ"מ לא נפטר ועיין תומים דכתבתי דבפקדון ולא הוליכו במקום סכנה יש לספק אם חייב אבל הלואה לכ"ע חייב הלוה ע"ש:

(ט) אלא מסר לו חותמו לסימן. עיין ש"ך ס"ק י"ג בגדולי דור שהיו חותמין בסימן הוי חתימה וא"כ אם נכתב בכתב יד אחר והוא עשה ציור וסימן כיון דפקיע שמיה ה"ל כאלו חתם ומהני כמו שליח שעשהו בעדים:

(י) לך והביא לי וכו'. דעת סמ"ע לך והביא לי וכו' ומה שאמר השליח פלוני שלחני וכו' אחת היא ואינו מועיל אפילו הוא אמת כיון שלא בעדים אמר כן אינו מועיל כיון דלא טרח בעדים ואני כתבתי בתומים דמיירי המלוה המשלח אמר לא הזכרתי לו לשון שליחות ולכך אינו מועיל בלי עדים אבל השליח המביא דיוקני כיחש ואמר שלחני שהזכיר לשון שליחות שאמר אמור לו שישלח המעות ואם ימסור לך תביא א"כ הרי שליח אפילו שלא בעדים ועיין תומים:

(יא) ויחרים. הסמ"ע תמה דהא אין כאן הכחשה דכיון דלא היה בעדים אינו מועיל וא"כ מה טיבו של החרם והש"ך תי' דנמשך רמ"א אחרי דעת רמב"ם בסעיף שלאחריו אבל כפמש"ל דאם האמת כפי שאמר המביא דיוקנא דהזכיר לשון שליחות דמהני פשיטא דיש כאן הכחשה וצריך ק"ח או שבועה ע"ש:

(יב) ישבע הלוה היסת. היינו במלוה ע"פ דמצי לטעון פרעתי ונאמן בהיסת וה"ה באומר הגיע לידי כתב שלך:

(יג) שכת"י בא וכו'. ואפילו אין הכת"י לפנינו מ"מ הואיל היא מלוה ע"פ נאמן שהיה לו כת"י במגו דלהד"מ או פרעתי:

(יד) או שאין הלוה יודע וכו'. דה"ל איני יודע אם פרעתיך ואפילו למ"ד דלא חייב רק במקום דה"ל למידע גם בזה ה"ל למידע לדייק אם הוא כת"י ממש וטרם דדייק לא היה לו לפרוע:

(טו) ואחרים רימו בו. והיינו דכתב בו להדיא שישלח ע"י וא"כ אלו הודה פשיטא דנפטר הלוה משא"כ לעיל סעיף ג' לא נזכר שעשהו שליח כמש"ל ועיין תומים מ"ש בזה:

(טז) שישבע וכו'. בכ"מ נתן טעם כמו בפוגמת דאמרינן לא דייק ה"ה בזה אולי אינו זוכר ולא דייק שנתן לשליח ואם יש בשטר נאמנות עיין תומים דצ"ע:

(יז) אין זה כת"י. דוקא מכחיש לכ"י אבל במודה רק אמר כתבתיו לשלחו ונמלכתי ומצאו זה או חתמתי שמי במגילה ומצאו וכתב עליו אינו נאמן ש"ך ולא כדעת הב"ח:

(יח) כעין של תורה. ויש לו כל ד"ת לכל אופן דכיון דכל הימנותא מכח מיגו דינו שוה לשבועה שהיה חייב אלו טען נאנסו ועיין כללי מגו מ"ש בזה:

(יט) אחר שישבע. כדין שאר נשבעים שצריך לטעון השבע לי אבל במגו דלעיל א"צ לטעון וגם יש הבדל לעיל סימן פ"ז בכמה דברים:

(כ) ודוקא במלוה. בדפוס היה בדברי מחבר חסר לפיכך כתבו רמ"א אבל לפי הנוסחא שלפנינו הדברים כבר אמורים בהמחבר:

(כא) אם התובע מודה. דין זה הן מלוה ע"פ הן מלוה בשטר דכיון דמודה נפקע כח השטר ש"ך:

(כב) נשבע שליח וכו'. הש"ך בס"ק ל"ז הביא בשם מרדכי דראובן ששלח ללוי ונאנס אין שליח צריך לישבע ללוי עד שיבא ראובן דלמא יחזור ראובן לפרוע למלוה ואין כאן שבועה והעלה הש"ך הא במת ראובן צריך לישבע ועיין תומים מ"ש בס"ק יו"ד ע"ש:

(כג) אינו נאמן. הן שיהיה פטור משבועה והן שיהיה הלוה פטור מק"ח:

(כד) מפני שהם נוגעים. וזהו הכלל דאף דמשתבע וא"כ תו ליכא נגיעה דהא יש לו מגו דלהד"מ ואי דצריך שבועה הא עכשיו ג"כ משתבע מ"מ גזרת התורה היא כל עד דמשתבע אינו מוכשר לעדות:

(כה) נשבע השליח וכו'. היינו כששניהם כאן אבל אם אין כאן רק אחד אין כאן שבועה ש"ך:

(כו) ללוה או לנפקד וכו'. בסמ"ע ס"ק י"ח הביא תשובת מהרי"ל ראובן ששלח מעות ללוי שהלוה לו ע"י שמעון וטוען שמעון שנתנם לאשתו והיא מסרה מעות ללוי ולוי אמר שלא קיבל אין בזה משום שומר שמסר לשומר כי כל המפקיד על דעת אשתו הוא מפקיד ולכך ישבע שמעון שמסר המעות לאשתו ואשתו תישבע שמסרה ללוי ולוי ישבע שלא קיבל וצריך ראובן לשלם עכ"ל. ועיין ש"ך ס"ק מ"ב דצ"ל דאשת שמעון אינה יודעת שהיה מעות שייך לראובן והוא ללוי לפרעון רק קבלה סתם מעות וא"כ י"ל אולי מעות אחר הוא ולכך צריך שמעון ג"כ לישבע שנתן לה המעות מראובן אבל אם היא יודעת ונשבעת שקיבלה מעות מבעלה לפרוע ללוי בשבילו ובשליחות ראובן וכן עשתה פשיטא דאין שמעון צריך לישבע ונכון הוא:

(כז) במעמד הלוה או הנפקד. יותר טוב הלשון שצ"ל במעמד המלוה או המפקיד כי הלוה ונפקד כבר אמור ש"ך:

(כח) שבועת היסת. אף דלא טען ברי מ"מ אמירת השליח משוי' ברי. ועיין ש"ך דמביא תשובת תרומת הדשן ראובן ששלח ללוי מעות ע"י שמעון לקנות בו סחורה ושמעון אמר נתתי ללוי ולוי אמר לא קבלתי לשמעון יכול להשביע כיון דמסר לו מעות ולוי אמר לא קיבל אבל אין ראובן יכול להשביע ללוי דאומר לא קיבל כלל אבל שמעון יכול להשביע ללוי דטוען ברי שמסרו לו ואין ראובן יכול לכוף לשמעון להשביע ללוי אם לא שפוטר שמעון משבועה ע"כ ועיין תומים דהעליתי דיכול להשביע ללוי ע"ש וגם אם כבר נשבע שמעון לראובן יכול ראובן לכוף לשמעון שיתבע לוי בב"ד להטיל עליו שבועה אבל אם שמעון רואה שלוי רוצה לישבע יכול שמעון למחול לו השבועה ואין ראובן יכול לעכב ע"ש:

(כט) ונפטר. אף במלוה בשטר הדין כן כיון שמודה שצוה לשלח ע"י הרי אתרע השטר ש"ך ואם טען ראובן ללוי שלם לי ולוי אמר שלחתי לך ביד אחד ואיני יודע ביד מי צריך ראובן לישבע כ"כ מהרי"ל ופי' הכה"ג דלוי טוען השליח אמר לי שקיים שליחתו וא"כ הוי הוגד לי וא"צ שיבא העד לב"ד אבל סתם פשיטא דאין כאן טענת ברי ומה טיבו של שבועה זו ע"ש:

(ל) או מסרתי למלוה. וא"צ למסור בפני עדים הואיל ולא אמר לו שימסור בעדים ש"ך:

(לא) ישבע השליח. פי' אע"פ שהוא טענת שמא הואיל יש כאן ברי מהמלוה והוא ודאי קיבלו צריך לישבע סמ"ע וש"ך:

(לב) בנק"ח. הואיל ונוטל וכל הנוטלים שבועתן בנק"ח:

(לג) כו'. וכבר כתבתי דאף דגם עכשיו משתבע מ"מ עד המשתבע אינו עד:

(לד) ואפילו יפטור וכו'. דבהאי הנאה דפטרו משבועה העידו ויש כאן קצת הנאה ועיין תומים מ"ש דלא קשה ממה דפסק לקמן בסימן ק"מ דהמשכיר יכול להניח שכירתו בב"ד עיין בתומים דיש הבדל גדול:

(לה) אם מתחילה וכו'. ויש עדים שהאמינו מתחילה דאל"כ אינו נאמן שהאמינו מתחילה בלי שבועה ש"ך ונראה היינו בלוה אבל בנפקד נאמן בשבועה דהאמינו בתחילה במגו דנאנסו:

(לו) דמהני. בשני עדים מהני לפטור הלוה ובע"א להיות המלוה נשבע ש"ד ואף דבלא"ה צריך לישבע כעין תורה נ"מ היכי דתפס ואינו רוצה לישבע אשר דעת הרבה מחברים לעיל סי' פ"ז דלא מפקינן מיניה אבל בחייב ש"ד ודאי אם אינו נשבע מפקינן:

(לז) כגון שהלך. היינו במלוה בשטר דבע"פ בלא"ה פטור כיון שטוען פרעתי ש"ך וה"ה פקדון יש לו מגו דנאנסו ואפילו בשטר כנ"ל מיהו מהני לפטור משבועה בפקדון בנק"ח ובמלוה ע"פ מהיסת דהוי עד מסייע ופוטר:

(לח) ומזקיק למלוה ש"ד. אע"ג דכל הנוטלין ונשבעין אינו רק שבועת המשנה מ"מ יכול לשלם לו בעדים ואח"כ לתבוע באותו עד וכן הוא בגמרא דכתובות אי פקח הוא מייתי לידי ש"ד:

(לט) הם עדים. כך הגיה הרמ"א והסמ"ע פקפק על זה ודברי רמ"א נכונים דדעת הטור דהם נאמנים דמגו דיכול הלוה לומר אני פרעתי והעדים מעידים שראו שפרע נאמן ג"כ לומר שראה הפרעון גי"ת וש"ך ועיין תומים. ולפ"ז ה"ה בטוען הלוה אתה הודית לי שפרעו לך העדים ג"כ נאמן במגו הנ"ל:

(מ) דאינו נאמן כשנים. אבל נאמן כע"א להזקיקו ש"ד ותמה הסמ"ע והש"ך מ"ש דשנים אין נאמנים וע"א נאמן כל מקום ששנים מחייבים ממון ע"א מחייבו שבועה. ועיין בתומים ישוב נכון וברור ע"ש:

(מא) אינו יכול להשביעו. ודאי אם אין א' תובע ללוה לשלם פשיטא דא"י להשביעו אלא אפילו מת המלוה ויורשים תובעים ללוה כי לא ידעו מן פרעון מ"מ פטור שליח משבועה כי לית כאן טענת ברי ואי צריך להיות דוקא במלוה בשטר או אפילו במלוה ע"פ דה"ל א"י אם פרעתיך תליא במחלוקת רבוותא לעיל סימן צ"א גבי חנוני על פנקסו ע"ש:

(מב) דה"ל למשכנו בעדים. ועיין תומים אע"פ דיתר מדמיו קי"ל דהוי ש"ח וא"כ מ"מ אף דימשכנו בעדים הימנהו דהא מצי לטעון נגנב או אבד וכתבתי שם שני תי' ונ"מ אם השכין אצלו בע"א והוא כופר להכחיש העד ע"ש:

(מג) ישלם שמעון וכו'. עיין תומים דודאי בטוען שמא פשיטא דצריך לשלם דה"ל א"י אם פרעתיך אבל בטוען ברי במלוה ע"פ נשבע ונפטר ובשטר ישלם אחר שישבע. ולא מצי טעון כיון דהאמנתו לכ"ה דינרים האמנתו להכל ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.