אורים/חושן משפט/קט

אורים ‏ חושן משפט קט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) יכריזו ס' יום וכו'. דהדבר הנמשך בזמן קלא אית ליה אף דלא הוכרז תמידין כסדרן רק ב' וה' כל שבוע משא"כ בשלשים יום הואיל וזמן קצר לית ליה קלא אם לא שיכריזו בלי הפסק:

(ב) בשעת הכנסת פועלים. דאז שומע מפועלים מה שראו בשדה או שיש להם אז פנאי לראות ולבקר השדה ובבקר הבעה"ב אומר לפועלים לילך ולבקר את השדה כשיהיה להם פנאי או דרך לשם. וכל זה בשדות אבל בבתים לא שייך זה ומ"מ לא פלוג עבדי רבנן ואף בבתים נהגו כך:

(ג) לב"ח או לכתובות אשה. כי איכא דניחא ליה אם יקחנו לשלם לב"ח דאינו מקפיד כ"כ בזוזי כמו אם ישלם דמיו לאשה דמקפדת אזוזי ולפ"ז במתה אשה ויורשים הם גובים כתובתה א"צ להודיע:

(ד) שומעין ליורש. כי שומא הדרא ואם יקחנה בכפי שומתו הרי היורש יכול לחזור ולפדותו. אבל אם יהיה לוקחו בכל החוב כשירצה היורש לפדותו יצטרך ליתן כל המעות והוי פסידא דיליה ועיין מש"ל סימן קי"ד מזה באריכות באורים ותומים ע"ש כי שם מקומו:

(ה) והכרנו וכו'. דדלמא קרקע זו לא היה שייך ללוה בעצמו רק ליתומים גופיה והוא מחזיק בשל קרקע ממורישו ויפסידו ואח"כ יבא בעדים שקרקע שזה ירד לתוכה שלו הוא ואין לב"ח שעבוד עליו והוא הפסיד קרקע שלו ולכך צריך הב"ד לחקור ולידע היטב דהקרקע שייך בבירור להלוה ולא להיורש:

(ו) נעשה כמי שטעו בדבר משנה. אפילו לא טעו כלל בשומא מ"מ כיון שלא היה כפי תקנת חז"ל:

(ז) דאין לב"ד למכור וכו'. עיין תומים דמיירי דיש מנהג סוחרים נוהגים למכור וליקח רק זילא נכסי בזו דעת המחברים הללו דמוכרין אבל אם אין שער מקח וממכר כלל לגודל הרעש לכ"ע אין מוכרין דהוי כאלו לא הכריזו או כאלו נמכר בשעה שאין הפועלים נכנסים כלל. ועיין תומים דהבאתי כמעט ראיה ברורה לדברי רשב"ץ החולק וס"ל בשל יתומים אין מוכרין וממתינים עד שעת היוקר והרשב"א בעל דיעה קמייתא מיירי בלוה עצמו שבאים להתפרע מנכסיו בזו לא החמירו להמתין ע"ש. ולכך כתבתי דאפילו לדעת רבינו ב"י החולק ארשב"ץ וס"ל דאף בשל יתומים אין ממתיני' היינו ביש חשש לפנינו דח"ו אם ימתין עד יעבור רעש יתקלקלו הקרקע ביותר מכמה טעמים אבל אם אין חשש זה מצוי לפנינו אף להב"י אין ראיה דאין להמתין עוד כתבתי לדעת הב"י בכה"ג דאין ממתיני' אם נראה לב"ד למעט בהכרזה כדי למכור טרם יבאו ימי הרעה ח"ו אף זה רשות בידם:

(ח) אחריות על יתומים. היינו מה שירשו מאביהם אבל אין חל על נכסים שלא ירשו וקמ"ל דה"א מאן דזבין בב"ד קלא אית ליה ובטוח שלא יבא ערעור וכלוקח שלא באחריות דמי קמ"ל דמ"מ אמרינן ט"ס הוא ואחריות על יתומים גמרא:

(ט) שוה ק' בק"ק. עיין מש"ל ס"ס ס"ו דאיכא למ"ד דוקא בכה"ג ולא יותר ע"ש:

(י) אבל אם לא בדקו וכו'. עיין תומים דדעת המ"מ דהכל מיירי במקום שא"צ הכרזה ודלא יקשה א"כ סיפא דקתני וכן אם מכרו קרקע הא היינו הך צ"ל דרישא מיירי שהחליטו למלוה בשומתו וטעו וסיפא איירי דבהכרזה לקחו אחר על פי השומא וקמ"ל במלוה וקמ"ל בלוקח וצריך לומר מכרן דקתני ברישא לשון מושאל וכוונתו שומתן. אמנם הכ"מ יצא לדון ולומר דמיירי דבעי הכרזה ומ"מ אם לא דקדקו בו כראוי דינו בשתות ולא יותר. ובזה איירי הך בבא דלא דקדקו כראוי. ובסיפא במקום שא"צ הכרזה. ועיין תומים דכתבתי פי' לדבריו מהו שלא דקדקו היינו דחשבו שהוא מדבר דא"צ הכרזה רק ליפוי כח עשו הכרזה ולכך אינו מועיל רק עד שתות דלדעתם א"צ הכרזה ולא דקדקו כראוי:

(יא) פחות משתות מכרן קיים. דבזה למדו קרקע מן מטלטלין דכמו במטלטלין בפחות משתות הוי מחילה ולית ביה קפידא כן עשהו בזה בקרקע אבל בשתות כיון דבמטלטלין ליכא מחילה לא השוו מקרקע למטלטלין דשם קנה ומחזיר אונאה משא"כ בזה כיון דקפידא הוא הכל בטל:

(יב) או במקום שנהגו וכו'. כי מלעיגים על אותם בני עיר שהם כל נכסים הנקנים באכרזתא כי רובם ב"ח וקרקעות שלהם נמכרים ולכך נמנעו לקנות דבר באכרזתא ומטעם זה בטלו שם אכרזתא גמרא:

(יג) מכרן בטל. הטעם הואיל ואינם מחוייבים בהכרזה לא רמיא עלייהו דב"ד לדקדק בהכרזה ולכך לא אלים כחו:

(יד) דכיון שהכריזו וכו'. דאדרבא כיון דאין על ב"ד חיוב להכריז והם מ"מ הכריזו ש"מ דדייקי יותר בהכרזה ויותר אלים כח ב"ד:

(טו) ויחזירו אונאה וכו'. עיין תומים דהרא"ש מפרש דמיירי דהפחת הוא ליתומים וס"ל להרמב"ם דיכולים לתבוע שיחזיר להם האונאה ויתקיים המקח ובזה חולק וע"ש מ"ש דס"ל לרמב"ם דלא חילקו חכמים בין שומת מטלטלין לשומת קרקע אבל אני כתבתי די"ל דיתומים אינו ללוקח ויש להם רשות להחזיר האונאה ולקיים המקח ולא קשה הא לדעת רמב"ם אם נתאנה לוקח לעולם לא מצי לחזור דכאן מיירי במלוה שנשום ליה בע"כ. ודינו בשתות וס"ל אם ירצו יתומים להחזיר לו אונאה מקחו קיים ולפ"ז י"ל בדין הרא"ש הרמב"ם מודה להרא"ש דאין רשות ביד יתומים לומר החזר לי אונאה וקיים המקח. גם אם היה פחת ליתומים יותר מכדי שתות אם יכולים יתומים לומר אעפ"כ נקיים המקח כדלקמן בהל' אונאה ע"ש בתומים דהדבר צ"ע:

(טז) העבדים וכו'. שמא יברחו ומטלטלין ושטרות שמא כשיתאספו רבי' להכרזה עי"כ יגנבו אותן ומיירי לדינא דגמרא שכתב מא"ק או שתפסינהו מחיים דאל"כ למה נמכור הא לא משתעבדי ועיין תומים ואע"ג דמלוה התופס הוי ש"ש מ"מ אף לפסידה דמלוה חששו חז"ל:

(יז) או ב"ד שלוו וכו'. הטעם כדי שיהיה שכיחי אנשים המלוים אותו ואם נעשה תמיד שומא והכרזה ימנעו אנשים להלוות:

(יח) בשומת ב"ד וכו'. דכיון דהוא אין לו ברירה והוא מוכרח לקבל השדה כפי שומת ב"ד ולא אמרו הכרזה אלא אולי ימצאו קונים ביותר משומתן אבל אי לא מחליטין השדה למלוה בע"כ וא"כ על שומת ב"ד קסמיך ולכך בטעות שתות בטל המקח אבל לוקח הן שמכרו ב"ד לפרוע לבע"ח והן שמכרו לצורך אחר עכ"פ הוא אינו מוכרח ליקח א"כ שהוא ברצונו לקחו הרי הוא כאלו קנה שדה מאיש אחר שאין אונאה לקרקעות שטרות ועבדים:

(יט) וכן הדין באפטרופוס. לאו דמין לגמרי דבב"ד אם הם נתאנו בפחות משתות מכרן קיים ואפטרופוס הוי כשליח בעלמא ואפילו בכל שהוא המקח בטל ולכך אפילו רבינו יונה שחולק בדין ראשון דס"ל דלוקח יכול לומר אני אב"ד קסמיכנא וחשבתי שהם לא טעו בשומא אבל באפטרופוס לכ"ע לא גרע מהדיוט ואין ביד לוקח לחזור וכ"כ המ"מ:

(כ) בכל שהוא המכר בטל. דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ולהיפוך אם טעה הלוקח מ"ש דקנה ממוכר גופיה או משליח אין אונאה לקרקעות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.